אני רוצה להצביע כאן על תופעה מעניינת, שיש שאינם מודעים לה, ומתוך כך חלים טעויות בקריאה ובפענוח חתימות.
תופעה זו נפוצה בעיקר ביהדות פרס. אמחיש אותה באמצעות מסמך שהוצג בעבר בבית המכירות קדם (מכירה מס' 30, פריט 213). זהו מכתב שנשלח מאת רבני ונכבדי קהילת יזד אל הראשון לציון רבי יעקב מאיר, בשנת תרצ"ה (1935):
בשולי מכתב
זה עשרות חתימות (וחותמות), נתמקד באחדות מהן.
תעתיק החתימה הבאה, עם שמירה על מבנה השורות, הוא:
ע"ה [=עבד ה'] משה
רפאל בכה"ר
הי"ו ס"ט
זצוק"ל
שלא
כפי שניתן לטעות, שם החותם אינו "משה רפאל", אלא רפאל בן משה, אלא
שהחותם הקפיד לכתוב את שם אביו במיקום גבוה יותר משמו, כדי לכבדו.
החתימה
אם כן נקראת באופן הזה:
"ע"ה רפאל בכה"ר משה זצוק"ל הי"ו ס"ט"
הנה "תרשים זרימה" להמחשת העניין:
דוגמה נוספת:
הקריאה הנכונה כאן היא:
"הצעיר מרדכי בן המ'[נוח] יוסף נ"ע [=נוחו עדן]"
בחתימה הבאה אין כל כך חשש להתבלבל, אבל זו דוגמה נוספת להגבהת שם האב מעל שם הבן החותם:
"הצעיר אור בכה"ר אדמו"ר משה שרגא נכד להמאור זצוק"ל ס"ט"
ניקח דוגמאות ממסמך אחר, מוקדם יותר, אף הוא מהעיר יזד, משנת תקפ"ח. זוהי כתובה שנמצאת באוסף מאיר בניהו, מס' KET 158.
נסו
לקרוא בעצמכם את החתימה הבאה (המילים הראשונות:
"והכל
שריר, אל שהוד [=העד]..."):
הקריאה
הנכונה:
"אל שהוד צעיר אור [ב]כמה"ר שמואל נ"ע זצוק"ל"
וכאן:
"ע"ע [=עד על] זה, הצעיר יעקב בכה"ר מרדכי זלל"ה".
וכאן:
"עד
על זה, הצעיר יצחק בכהר"ר משה זצוק"ל"
וכך גם
בחתימות נוספות במסמך זה.
והנה דוגמה מכתובה מהעיר כאשאן שבפרס (איראן), בשנת תרס"ג (1903):
החותם הוא הדיין רבי "יצחק בכמה"ר א"א מרדכי...", למרות שהשם מרדכי מופיע ראשון (וראו בחותמתו המצורפת את הסדר הנכון: "עבד אל חי יצחק בכמה"ר מרדכי נלילו").
נסיים בדוגמה הבאה, זוהי כתובה יפה מהעיר יזד, משנת תקפ"ב, שהוצגה בעבר במכירת 'קדם' (מכירה מס' 74, פריט 255):
הידיעה על צורת החתימה הזו חשובה, שכן כבר נתקלתי לא פעם בפענוח שגוי - בשל חוסר מודעות לתופעה.
המנהג מתועד בספרי ההלכה
מנהג זה של "כיבוד אב" בחתימה מתועד בחיבורי ההלכה.
כך
כותב הגאון רבי חיים בנבנשיתי בספר שיירי כנסת הגדולה (טור יורה דעה, סימן רמ -
הלכות כיבוד אב ואם, קושטא תע"ז):
"יש
נוהגין כשחותמין שמם ושם אביהם לכתוב שם אביהם למעל'[ה] מפני כבוד אביהם כגון זה
ראובן בן יעקב והוא נלמד מכתב דציץ כמ"ש מורי
הרב בתשו'[בה] הובאה בתשו' מהרח"ש חלק א"ה [אבן העזר] סי'[מן] ב'".
(ניתן
לראות שבדפוס הראשון המילה 'יעקב' מוגבהת מעט, במגבלות הדפוס; ולצורך ההבחנה אף
נדפסה באותיות מרובעות. בדפוסים הבאים ההבחנה הזו היטשטשה ולא ניכר שהרעיון הוא
ששם האב גבוה יותר).
בשו"ת
מהרח"ש אליו מפנה הכנסת הגדולה נדון העניין כחלק מתשובה ארוכה של רבו
המהרי"ט. התשובה עוסקת במספר בעיות הלכתיות שנמצאו בגט שכתב "משומד
אחד", ואשר הגיע מ"ארץ רחוקה עיר מוכה בארץ תימן", וכך נכתב שם בין
היתר:
"עוד יש גמגום בגט זה שהעד הא'[חד] חתום בשני שיטין משה בן לאדוני, ועליו אלעזר הכהן עד משוך מן ההתחלה כשיעור ב' תיבות משה בן, ושאלנו את השליח עליו ואמר שהעד הנז'[כר] נקרא משה כהן והוא הבעל תורה אשר שם ובפניו חתם בגט זה... אמרנו לו והרי כתוב למעלה אלעזר הכהן עד, אמר: כל זה חתימתו שחתם בפני וכבר נתקיימה חתימתו על פי שנים, וממה שראינו שהכתב שלמעלה ושל מטה אחד ואלעזר הכהן משוך מן ההתחלה לפנים למדנו שכך רצה לומר משה בן לאדוני אלעזר הכהן עד, ואמר לנו השליח כי לתת כבוד לשם אביו מנהגו לכתוב שם אביו למעלה, וכן ראה שם בני אדם נוהגין כן, ומצינו בכתב שבציץ שאמרו בפ' במה אשה וכתוב עליו בשני שיטין יו"ד ה"א למעלה וקדש למ"ד למטה, פירש רש"י השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ"ד בשטה תחתונה שלא להקדים שאר האותיות למעלה מן השם מאחר ששני שיטין היו, וזה האיש רגיל היה לחתום שמו ושם אביו בשני שיטין כדי למעט מקום הכתיבה, וכותב משה בן לאדוני בשיטה א' ולא היה רוצה לכתוב שם אביו בתחתונה כותבו בעליונה אלעזר הכהן עד לכבוד אביו, שהוקש כבודן לכבוד המקום, וכן כי שמע רב יוסף קל רגלי דאימיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא... ואע"ג בסוף מסכת ידים משמע דאין קפידה בדבר, והיינו חוכה דאחיכו עלה דמין גלילי דתנן אמר מין גלילי קובל אני עליכם פרושים שאתם כותבים את השם עם משה, אמר[ו] פרושים קובלים אנו עליכם מין גלילי שאתם כותבים את המושל עם השם ולא עוד אלא שאתם כותבים את השם מלמעלן..."
בהמשך
מוסיף המהרי"ט שלפי פירוש הראב"ד הנוהג הזה קדום ביותר והיה קיים כבר
בזמן המשנה:
"ואשכחן נמי שיש מי שדרכן להקדים שם אביו לשמן לכבוד, כההיא דפרק המגרש דב' גיטין (דף פז, א) שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים כו' באים מתחת לזה לתחת זה וב' עדים יונים כו' פירש הראב"ד ז"ל שחתימות הללו איפשר שהם חתומים בגט הב' והם הבנים וכותבים תחילה שם אביהם לכבוד יע"ש הובא בספר תמים דעים דף ס"ט...".
התייחסותו השלילית של ה"בן איש חי" למנהג זה
לעומת דברי המהרי"ט הנזכרים, המזכיר את
המנהג באופן חיובי, מצאנו התייחסות הפוכה, שלילית ממש. בדבריו של חכם מפורסם - שחי
בקרבת מקום וזמן לקיומו של המנהג במרחב הפרסי - הלא הוא רבי יוסף חיים מבגדאד בעל
ה"בן איש חי", מבטל את המנהג מכל־וכל במילים חריפות.
הדברים מופיעים בחיבורו האנונימי - שו"ת
תורה לשמה. כידוע, ה"בן איש חי" פרסם אותו על שם דמות בדיונית של חכם
בשם "יחזקאל כחלי", שכביכול מצא כתב-יד שלו, אך עם השנים התברר למעלה
מכל ספר שה"בן איש חי" עצמו כתב את החיבור כולו (על פי
כתבי-יד אוטוגרפים שלו ועל פי עדות בנו ועוד, ראו בהרחבה במבוא למהדורה החדשה
והנאה של "אהבת שלום").
בתשובה רסט שבספר זה כותב רבי יחזקאל כחלי, הלא
הוא ה"בן איש חי", כי המנהג להקפיד ששם האב לא יהיה מתחת לשם הבן
בחתימה, הוא "חסידות של שטות", והנוהג כך נקרא "חסיד שוטה",
והוא מביא לכך ראיה יפה מן המשנה בסוף מסכת ידים. אעתיק כאן את לשון התשובה כולה:
"שאלה -
מי שנוהג לכתוב חתימתו דהיינו שמו ושם אביו בשיטה [=שורה] אחת, כדי שלא יהיה שם אביו כתוב תחת השם שלו משום כבוד ודרך ארץ, ויש מי שנוהג חומרא יתירה עוד שמניח שם אביו למעלה משמו, דהיינו שחותם באלכסון ממטה למעלה כדי שיהיה שם אביו למעלה משמו, אם יש בכל זה מצוה ומדת חסידות שראוי לנהוג כן או לאו. יורינו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים.
תשובה -
זו חסידות של שטות וחסיד שוטה נקרא, שאין בזה מצוה, ואדרבה י"ל דרך צדוקין הוא זה, והוא דאיתא במתניתין בסוף מסכת ידים, אמר צדוקי קובל אני עליכם פרושים שאתם כותבים את המושל עם משה בגט, אומרים פרושים קובלין אנו עליך צדוקי שאתם כותבים את המושל עם השם בדף, ולא עוד אלא שאתם כותבים את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן, [שנאמר] ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו וכשלקה מהו אומר ה' הצדיק ע"ש. וכתב בתוי"ט בשם הרמב"ם, שאתם כותבים את המושל עם השם בדף, פירוש א"ל חכמים כי אין זה גרעון לשמו של מרע"ה ואין בזה גדולה לאותו המלך, יען שאנחנו ג"כ כותבין בתורה השם עם פרעה, ולא די בזה אלא שעוד נקדים שם פרעה ע"ש. וא"כ השתא זה המדקדק לכבד את אביו, הן במה שכותב שמו למעלה ממנו באלכסון, הן מה שכותב אותו בשיטה אחת כדי שלא יהיה שם אביו תחת שמו, מה יענה ומה יאמר להכתובים בספר תורה הקדוש המלאים מזה, שנמצא השם הקדוש כתוב למטה ושם ההדיוט כתוב למעלה ממש, דלדידיה דחשיב זה זלזול ועשה תקנה לזה בחתימתו, מה יעשה תקנה לכבוד שמים. על כן אין חששות אלו אלא דברי הבל של צדוקין כי זהו דעת צדוקין ואם הוא חושש לזה בשביל כבוד אביו ועשה תקנה זו, נמצא לדעתו יש ח"ו זלזול בס"ת לכבוד שמים חלילה, ובאמת אלו הם חששות של הבל, ולכן צריך האדם הזה לבטל מנהגו ויעשה חתימתו כנהוג בכל ישראל. והיה זה שלום וא-ל שד-י ה' צב-אות יעזור לי.
כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.
