הדפסה שהסתיימה ב"אור לארבעה עשר" וקולופון משובש

לאחרונה הגיעו ל'קדם - בית מכירות' דפים ממסכתות בבא קמא ובבא מציעא של התלמוד הבבלי, שנדפסו בעיר שונצינו בסביבות שנת רמ"ט (1489), כחלק מן ההדפסה הראשונה של התלמוד ע"י המדפיסים הנודעים ממשפחת שונצינו. מסכתות אלו כמעט ולא שרדו בשלמותן ודפים כאלה נדירים מאד. מקורם של הדפים באוסף ר' דוד ששון, הנגיד והאספן הנודע.

בסוף מסכת בבא קמא מופיע קולופון (שורות הסיום) המשותף גם למסכת בבא מציעא, מאת מגיה המהדורה - רבי "דוד בן מהר"ר אברהם הלוי ס"ל ז"ל". מן הקולופון עולה כי אותו רבי דוד, שזוהה ע"י החוקרים עם רבי דוד פיציגטון שהיה מגיה ספרים בוונציה, לא שימש במהדורה זו רק כמגיה, אלא היתה לו מעורבות עמוקה יותר בהדפסתה, שכן לפי דבריו "נשתעבד" לקוני המהדורה לסיים את המהדורה קודם חג הפסח. בפועל הוא אכן עמד בהתחייבותו, והגיע ממש עד ל"דד-ליין" האחרון, כשסיים את ההדפסה ב"אור לארבעה עשר".

המעניין הוא שב"מפעל הביבליוגרפיה", נרשם קולופון זה עם שני שיבושים בתחילתו. אינני יודע היכן נמצא הדף שממנו הועתק הרישום שם (שרידי דפים ממהדורה זו מפוזרים בכמה ספריות בעולם), אך השיבושים מופיעים במקור, כפי שמעידים סימני הקריאה שהוסיפו המעתיקים (ההדגשה היא שלי):

"מסכתות אילו שהם בבא קמא ובבא מציעא, היגהתים ודקדקקים [!] באופן שודעתי [!] שהם מדוייקות מאד, לבד מבמקומות מועטות שנסתפק לי ועשיתים כאשר היה בספרים שלפני. ובהיות הקונים ממני מסכתות אילו נשתעבדתי להם בשבועה וקנסות לגמרם קודם הפסח, ובסיבת מאורעו’ רעות התמהמהתי בסיומם עד אור לארבעה עשר עם יגון ועמל גדול, לא היה לי פנאי להודיע המקומות נסתפקתי בהם, כאשר עשיתי במסכתות עשיתי בשכבר. אמנם תדעון שטובות הם מאד מאד ולא תמצאו בהם חסרון, אם לא ב’ בחילוף כ’ וכיוצא בו. נאום דוד בן מהר"ר אלעזר הלוי ס"ל ז"ל".

אפשר להבין את השיבושים האלה, למרות שנפלו בדיוק במקום שבו הוא מודיע על כך שהגיה את המהדורה היטב. בכל אופן, ההדפסה נגמרה בחפזון ובלחץ גדול, וטבעי שיפלו כאלה שיבושים.

אך המעניין שבין הדפים שהגיעו ל'קדם' מופיע גם הדף עם הקולופון, אלא שכאן נוסח הקולופון מתוקן. ראו בעצמכם:

דף ממסכת בבא מציעא - פיזארו רמ"ט

הוספה (1/5):
ערן רביב העיר לי כי טעות נוספת נפלה בסיומה של מסכת בבא קמא. בשורות המסיימות: "הדרן עלך הגוזל בתרא...", נכתב  בטעות "מסכה בבא קמא" (באות ה"א), במקום "מסכת".

אל תסתכל בקנקן

ידידי ר' יוסף לייכטר, מהספריה הלאומית בירושלים, פרסם מאמר מעניין בבלוג ספרני היהדות, על טעות מביכה בחומש רש"ז נעטטער (נֶטֶר), שנדפס בוינה ונחשב חומש מפואר ומדוייק, וכה כתב:

בשנת תרי"ט (1859) החלו להדפיס בוינה מהדורה חדשה של חמשה חומשי תורה, עם תרגום אונקלוס, תרגום ירושלמי ותרגום יונתן, פירוש רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, רמב"ן ועוד. מהדורה זו שנתפרסמה בהידורה וביופייה,  הובאה לדפוס על יד שלמה (זלמן) נעטטער מירושלים. בעיתון המגיד מי"ד תמוז  תרכ"ג (1863) נכתבה ביקורת חריפה על סידורי התפילות מלאי השיבושים המוצאים לאור על ידי המדפיסים, בלי שעברו הגהה מספקת. בהזדמנות זו לא חוסך המבקר המסתתר תחת השם שפטן, את שבט ביקורתו מהוצאה זו של התורה. "בשנת תרי"ט יצאו לאור בוויען בדפוס זאמארסקי ושותפו, חומשים עם ג התרגומים והמסורה, פירש"י, רמב"ן, ספורנו, ראב"ע ופירוש על הראב"ע, יפים בצורתם מאד מאד, אשר לא היה כמוהם ליופי, ומה מאד שמחו אז אוהבי ספרים על החומשים האלה! אך בשימנו עין מעט בפירוש על הראב"ע, אז ראינו כי לחרפתנו ולבושת אומתנו נולדו החומשים האלה,  ולדפוסי וויען בפרט לחרפת עולם יהיו …".  כנראה שהמדפיסים בדורות הבאים לא ראו את הביקורת, כי הוצאה  זו נחשבה בעיניהם  כטובה ומדוייקת וצולמה מספר פעמים. (לדוגמא בהוצאת שוקן [ברלין] תרצ"ז (1937) כשהמדפיסים המאוחרים מתהדרים בשמו של הרב שלמה זלמן נטר.

שנת לידתו של רש"ז  נטר אינה ידועה. ברישום במפעל הביבליוגרפיה העברית נכתב  שנולד בהונגריה ועלה לירושלים. כפי הנראה היה בעל אמצעים, בשערים של החומשים נכתב: נדפס בהוצאת הרב שלמה נעטטער. גם בהסכמת רבה של וינה, הרב אלעזר הלוי איש הורוויץ (תקס"ד-תרכ"ח 1804-1868) נכתב: "כי הרב מוהר"ש הנ"ל זה כמה הקדיש עתותיו לעבודת הקודש הלזו וגם פזר נתן לכלכל מסת הוצאות הדפוס אשר רבו כמו רבו …"  (הסכמה בתחילת ספר שמות). בהדפסה זו שילב את ביאורו על פירוש רבי אברהם אבן עזרא. בגמר הדפסת החומשים, לא שב רש"ז נטר לירושלים, אלא השתקע בוינה ועסק שם בהדפסת סידורים ומחזורים לבני אשכנז ולעדות המזרח. כמו כן הדפיס מחדש את חידושי המאירי על מסכת שבת (וינה תרכ"ב 1862). בסוף הספר הדפיס רשימה של ספרים אותם הדפיס והפיץ. רש"ז נטר נפטר בוינה בי"א טבת תרל"ט (1879). בנו הרב יעקב מרדכי נטר הוציא בוינה בשנת תר"ך (1860) את דרשותיו בשם 'שלוים מן הים' וכלל בה דרשה של אביו שנאמרה לזכרו של אביו ר' יעקב נטר. בסוף הספר הדפיס שיר שכתב ביום סיום הדפסת החומשים של אביו בכ"ה תמוז תר"ך (1860). 

[...] רש"ז נטר  מציין את המעלות של הוצאה זו. במיוחד מדגיש הוא את ההגהה הקפדנית שנעשתה לחומש. "החומש מוגה ע"פ ב מגיהים מדקדקים. ב פעמים יעבורו ע"י כ"א [כל אחד] וכהנראה אשר טוב הגהת החומש יעלה על כל".   יחד עם זאת הוא מציג הסתייגות:  "ואולם אם גם אחרי יגיעתי הנ"ל ימצא איזה טעות, גם אני אענה, לא נתנה תורה למלאכי השרת, כי גם אחרי החומשים המדויקים תעבורנה השגיאות. ואם הטעויות תעבורנה במספר מועט, חומש מדויק יקרא" 

עד כמה באמת הצליח רש"ז נטר במשימתו?  לפני כשלושים וחמש שנה ביקרתי בביתו את הרב אליעזר אלינר ז"ל. הרב אלינר היה בקיא גדול בכל ספרות ישראל. במיוחד הצטיין בידיעותיו בשבילי המסורה ונבכיה. בשיחתנו הוא הציג בפני את החומשים של רש"ז נטר, דפדף בהם והראה לי בספר במדבר בסוף פרשת חקת (כא, לד) נכתב: "ויאמר ה' אל משה, אל תירא אתו, כי בידך נתתי אתו ואת ארצו. ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון"  שים לב אמר לי הרב אלינר בפסוק זה נשמטו שלוש מילים. צריך להיות: "כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו".  צא וחשוב הוסיף הרב אלינר, אם בטקסט של המקרא שנשמר במשך דורות בזכות המסורה אירעה שגיאה כזו. מה המצב בניקוד ובטעמים ובכל המפרשים המרובים העוטרים הוצאה זו? לאמיתו של דבר גם רש"ז נטר עמד כנראה על ההשמטה שקרתה. בסוף ספר דברים הודפס דף זה מחדש כשהוא מתוקן. הקוראים תלשו את הדף המתוקן והדביקו אותו במקום הדף המעוות. ברשותו של הרב אלינר נשארה המהדורה המקורית עם הטעות והתיקון. לאחרונה כשכתבתי את זכרונותי על הרב אליעזר אלינר ז"ל, נזכרתי בסיפור זה.  החלטתי לבדוק במחסן הספרים שבספרייה הלאומית האם יש עותק מקורי. לשמחתי אכן מצאתי עותק של ספר במדבר שנשארה בו הטעות, עם הגהה בכתב יד. וכן מצאתי עותק של ספר דברים עם הדף המתוקן. והנה הם לפניכם. 

הנוסח הפגום, ראו פסוק לד

הנוסח המתוקן

עד כאן מאמרו (מקוצר מעט) של ר' יוסף לייכטר. תודתי לו על רשותו להביאו כאן.

כשקראתי את מאמרו, מיהרתי לבדוק סט חומשים ממהדורה זו שנמצא כעת במשרדי 'קדם בית מכירות'. סט זה היה שייך לרבי אברהם שאג (צוובנר; תקס"א-תרל"ג), רב הונגרי ידוע ומגדולי תלמידיו של החתם סופר. בכרכים אלו חתם מספר פעמים ואף הוסיף הגהות בשולי הגליונות.
בדקתי את הדף בפרשת חוקת, שנזכר במאמרו של ר' יוסף לייכטר, ומצאתי שבטופס שלפניי נותר הדף הפגום. רבי אברהם שאג אכן שם לב לטעות וציין זאת בצד בכתב-ידו.

חזרתי לדפדף בכל הכרכים, וגיליתי ששיבוש זה אינו היחיד במהדורה זו, אלא אחד מני רבים, כולל טעויות בפירוש רש"י, הרמב"ן והאבן עזרא. את השיבושים גיליתי על פי התיקונים בכתב-ידו של רבי אברהם שאג. הנה שתי דוגמאות:

בראשית כג, יט. טעות כתיב: 'מערת שדי המכפלה', במקום "שדה המכפלה" (ראו תיקון בצד)

תיקון טעויות ברש"י (ראו בשני צדי העמוד)

שופטים או שוטים

ספר "תולדות יעקב יוסף" הוא הספר החסידי הראשון שהובא לדפוס, בשנת תק"מ (1780) בעיר קוריץ. מחברו הוא רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, תלמידו המובהק של הבעש"ט וראשון מפיצי דרך החסידות.
רבות נכתב על הספר מכל בחינותיו, ואילו אני רוצה להיתפס כאן ל"פכים קטנים" של ממש.
בדף קעט של המהדורה הראשונה, בדרשות על פרשת "שופטים", חל שיבוש קל בכותרת שבראש העמוד. האות פ' של המילה "שופטים" נשמטה ממקומה וקפצה למעלה:

זה הזכיר לי את החידה שמובאת בספר "סוד ישרים" לרבי יהודה אריה ממודינה (ונציה שנ"ט):

שני אחים הם, אם תסיר פר מביניהם, ישארו שוטים גם שניהם

והפתרון הוא כמובן:
"שופטים ושוטרים" הם ה"אחים" - צמד שמופיע בתורה יחד. אם נסיר את האותיות "פר" ממילים אלו, נשאר עם שני "שוטים".

וכך כותב ה"בן איש חי" בפרשת שופטים:

טעות לעולם חוזרת

טעות בשער הספר "מעצבנת" יותר מאשר טעות בתוכו, ומה תאמרו על אחת כזאת שעוברת "מדור לדור", כלומר ממהדורה אחת לבאות אחריה, מבלי שאף אחד ישים לב ויתקן אותה?!

אז הנה טעות מן הסוג הזה, אך לפני כן - הקדמה קצרה:

בתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מא, א, מובא פתגם שהיה רווח אצל בני "מערבא" (המערב = ארץ ישראל):

"דדא ביה - כולא ביה, דלא דא ביה - מה ביה?"

הגמרא עוסקת בחשיבות ה"דעת" אצל האדם, ובהקשר זה מביאה את הפתגם הנ"ל, שבתרגום לעברית הוא כך: כשזה אצלו - יש בו הכל, כשזה לא אצלו - מה יש בו?, או בתרגום חופשי יותר: כשיש לו את זה - יש לו הכל, וכשאין לו את זה - אין לו כלום. כשהכוונה, כמובן, לדעתו של אדם, שבלעדיה הוא חסר כל.

מכאן אנו מגיעים לספר הלכה מתקופת הראשונים שמחברו לא נודע ושמו "כל בו". שמו של הספר נאה לו (והוא נאה לשמו), כי אכן מדובר ב"כל בו" הלכתי, הכולל בתוכו מגוון רחב של ליקוטי דינים ומנהגים מכל תקופות השנה ומקרי האדם. 

בראש הספר הוסיפו (מחבר הספר? מעתיקי כתב היד? המדפיסים?) פרפראזה על הפתגם דלעיל: "דדא ביה כולא ביה". כלומר, יש בו הכל. במהדורה הראשונה (איטליה, ר"ן 1490 בערך) הופיע משפט זה בכותרת שלפני הפרק הראשון (אחרי המפתחות), אך החל מהמהדורה השלישית שנדפסה ברימיני (איטליה) בשנת ר"ף (1520; ע"י גרשום שונצינו), הועבר המשפט אל השער, אם כי בשיבוש של אות אחת:

"דרא ביה כולא ביה" - כלומר, התחלפה לה האות ד' בר'.

חילוף ד' בר' הוא די מצוי, אבל מי שמכיר את המשפט ישים לב מיד לטעות. ואולי לא... כי במהדורה הבאה אחריה (ונציה ש"ז 1547), וגם בזאת שאחריה (ונציה שכ"ז 1567), ושוב בזאת שאחריה (פיורדה תקמ"ב 1782), לא תוקנה הטעות, שעברה מבלי משים ממהדורה אחת לחברתה.

תגידו: לא כל כך קריטי. אולי, אבל לי כבר יש תירוץ להביא כאן את השערים היפים של מהדורות הספר (עם סמלי המדפיסים המרשימים). אז בבקשה: 

רימיני ר"פ (1520)

רימיני ר"פ - מתוך השער

ונציה ש"ז (1547)

ונציה שכ"ז (1567)

פיורדה תקמ"ב (1782)

פיורדה תקמ"ב - מתוך השער

טעות כתיב בספר דקדוק

ספר הדקדוק "מסורת המסורת" (שנדפס יחד עם הספר "טוב טעם"), מאת המדקדק הנודע רבי אליהו בחור, נדפס בפעם הראשונה בחיי המחבר, בדפוסו של דניאל בומברג בונציה, בשנת רצ"ח (1538). בשנה שלאחר מכן (רצ"ט 1539) נדפס הספר בשנית בעיר באזל. החידוש בהוצאה השניה היה בעיקר בכך שהיא נוּקדה כולה, מראשה ועד סופה.

למרבה האירוניה, דווקא בספר הדקדוק החשוב הזה, נפלה טעות דפוס בולטת כבר בשער הספר (של המהדורה השניה):



"ר' אליהו המדמדק"

אמנם, כבר בדפי התיקון שנוספו למהדורה הראשונה, הזהיר המחבר מפני הטעויות שעשויות להמצא בספר, וזאת מחמת זקנותו וקוצר ראייתו, ומחמת ה"מסדרים" הגויים שלא ידעו עברית ו"הרבו לפשוע" במלאכתם, ו"אזהרה" זו יפה גם למקרה דנן.

אמר המחבר בהיות כי מחוק מלאכת הדפוס קרוב לנמנע, ורחוק האפשר להמלט, מבלי שיפלו טעויות ושבושים בספרים הנדפסים, ומה גם עתה בספר הזה אין ספק כי שוא עמלו בוניו בו, יען כי מסדרי האותיות לא מבני ישראל המה, ואפילו לשונינו אינם מכירים, ע"כ הרבו לפשוע, ובפרט בחלוף אותיות הדומות זו לזו כגון בי"ת בכ"ף, ודל"ת ברי"ש, וה"א בחי"ת, וחי"ת בתי"ו ודומיהן, ואני זקנתי ושבתי ועיני החלו כהות, ע"כ עברתי על קצתם ולא ראיתים בהגיהי דפוס כל יום ויום, ובפרט בקונטרס הראשון לא נזהרתי להיות נשמר...

אך מעניין, שבמהדורת באזל, שהועתקה כמעט בשלמותה מן הדפוס הראשון, כולל הקולופון שבסוף הספר ("ותכל כל המלאכה... פה וויניציאה המהוללה, בבית השר דניאל בומבירגי..."), הושמט קטע זה שכתב המחבר!

(בנוסף הושמט מהמהדורה השניה שירו של רבי סעדיה גאון על אותיות התורה, "אהל מכון בניני ששם עלו זקני", שנדפס בסוף מהדורת ונציה, עם פירושו של רבי אליהו בחור).

* * *

ואם כבר עסקנו בספר "מסורת המסורת", נזכיר את החלוקה המקורית שערך המחבר לספר ולפרקיו, המשתמשת ב"לוחות הברית" כאילוסטרציה. כך מחולק הספר לשלושה חלקים: "לוחות ראשונות", "לוחות שניות" ו"שברי לוחות".

בהקדמתו כותב רבי אליהו:

הנה אנכי טרם אחל לדבר... אודיע נא אתכם את אשר אני עושה לספרי זה.

ראשונה, אחלק עיקר הספר הזה לשני חלקים כדמות שני לוחות אבנים, וכתבתי על הלוחות הראשונים את עשרת הדברים... והלוחות השניות יהיו בעשרה מאמרים... ואח"כ אעש ארון אחד ואפתח בו שער ואשים בו שברי לוחות...

וכך מתחילות חמשת ה"דברות" הראשונות:

"הדבור הראשון – אנכי אליהו הלוי המחבר כבר בארתי... דין אותיות...".

"הדבור השני – לא יהיה לך שם בכל המקרא שיהיה תנועתו האחרונה...".

"הדבור השלישי – לא תשא את שם של שלש אותיות נעות על שפתיך...".

"הדבור הרביעי – זכור תזכור כי התיבות שדרכן תמיד להיות...".

"הדבור החמישי – כבד תכבדו מאד הנביאים וכותבי הספרים...".