1.7.2026

קופידון - אל האהבה - ביצירה ובאמנות של יהודי איטליה

בתמונה שלפנינו כתובה מאוירת, מן העיר סיינה שבאיטליה, מנישואיהם של החתן מיכאל בן שמריה בורגי והכלה סמיראלדה בת דניאל פאסילי, בי"ב בתשרי תקע"ז (1816). 

מקור: הספריה הלאומית

בראש הכתובה תינוק-מלאך נושא קשת - זוהי דמותו של קופידון - האל המיתולוגי הרומי של התשוקה, האהבה האירוטית והמשיכה בין איש לאשה (במיתולוגיה היוונית זה האל ארוס). 

לפי המיתולוגיה, כשקופידון יורה את חיצו במישהו הדבר מצית את התשוקה.

והנה כתובה נוספת, מנישואי הזוג אליהו יצחק בן יוחנן חיים מודונא ובת שבע בת יהודא חי הלוי סונסין, בליוורנו, בי"ג בטבת תקנ"ז (1797), מופיעה דמותו של קופידון משייט בשמים עם חץ וקשת (אגב, אחד החותמים על הכתובה מליוורנו - כמאשר את תוקף הכתובה - הוא הרב יעקב נוניס ואיס, רבה של ליוורנו, מקובל ומתלמידי החיד"א). 

מקור: הספריה הלאומית

במסורת יהודי איטליה, רבות בשנים, חוברו שירים, חידות ומחזות, לכבוד שמחות הנישואין. גדולי החכמים באיטליה חיברו יצירות כאלה, שלעתים נדפסו ולעתים רק הועתקו בכתבי-יד.

והנה לפנינו שיר שחובר לכבוד נישואיהם של החתן דוד בן יאודה אברהם מורפורגו, עם הכלה אסתר בת משה יאודה נחמן. 

מקור: הספריה הלאומית

נישואין אלה התקיימו בעיר אנקונה, בי"ג בטבת תקצ"ד (1833), את תאריך החתונה (שלא נרשם בדף השיר) אנו יודעים מן הכתובה של הזוג, שנשתמרה אף היא עד ימינו ונמצאת בספריה הלאומית בירושלים.

מקור: הספריה הלאומית

מחבר השיר (החותם בסופו) הוא הרב דוד אברהם חי ביבאנטי, רבה של אנקונה, מרבני איטליה הנודעים בדורו. 

לצורך ענייננו נביא כאן רק בית אחד מן השיר הארוך שכתב לכבוד החתונה (שיר טו), בו כותב הרב ביבאנטי נגד ה"הזיות והבלים" של אגדת קופידון:

"זיווג כזה, זיווג נחמד כמוהו / לא פועל סומא הוא ילד קופידו / דומו חכמי יוון, דוברי תהו / כי רק הזיות והבלים תולידו / זה פועל אל על הוא, אל על עשהו / כן אשר חכמים הגידו / הוא יצרם, והוא חברם יחד / כן תוכן הדבר בלי כל כחד"


אם אצל הרב ביבאנטי (בן המאה ה-19, חניך בית מדרשו של החיד"א) אנו מוצאים התנגדות (אך עדיין התייחסות כאל דבר מוכר לקהל הקוראים), הרי שאצל רבני איטליה הקודמים רפרנסים כאלה הם דבר שבשגרה. ביצירותיהם מופיעים לרוב התכתבויות או אזכורים של יצירות תרבותיות אירופיות כמו גם נושאים מן המיתולוגיה היוונית או הרומית. (אפשר להזכיר כדוגמה בולטת את הרמ"ז - גדול מקובלי איטליה - שחיבורו 'תפתה ארוך' מבוסס על "הקומדיה האלוהית" של דנטה).  
בין היתר, גם קופידון מופיע ביצירות השיריות והמחזאיות של חכמי ישראל באיטליה, שם ניתן לו לעתים שם עברי: "חשק". 
דוגמה קלאסית לזה היא מחזהו של הרמח"ל, "מגדל עוז", מחזה שנכתב לכבוד נישואיו של ר' ישראל בנימין באסאן.

הרב ישראל בנימין באסאן היה בנו וממלא מקומו של הרב ישעיהו באסאן אב"ד ריגיו (רג'יו אמיליה Reggio Emilia), ונכדו של המקובל הרב"ך (רבי בנימין כהן-ויטאלי). אביו וזקנו הנ"ל היו רבותיו המובהקים של הרמח"ל. גם רבי ישראל בנימין היה תלמיד וחבר של הרמח"ל, ולמד ממנו את תורת הקבלה.  

שער כתב-היד של המחזה 'מגדל עוז' - כת"י האקדמיה למדעים בודפסט-הונגריה, מס' 536



מחזהו של הרמח"ל "מגדל עוז", מבוסס על המחזה "הרועה הנאמן" של ג'ובאני בטיסטה גואריני, משורר ומחזאי איטלקי רנססני, והוא מתאר את זוג אוהבים שהמציאות מקשה עליהם לממש את אהבתם (עד לסוף הטוב). 
ב"מגדל עוז" שמטבעו עוסק באהבה ובמימושה, מופיעים אזכורים לקופידון לא מעט פעמים, אביא כאן שתי דוגמאות: 

אַתְּ יַעֲלַת־הַחֵן, אֲשֶׁר מִּקֶדֶם
יִלְטֹש יְפִי עֵינָיִךְ
חִצִּים לְקַשְׁתּוֹת חֵשֶק.

(יופיה של הנערה לוטש חצים לקשתותיו של חשק, הלא הוא קופידון) 


והנה קטע ארוך יותר, שכולו התייחסות ל'חשק'/קופידון:

אַךְ צַר וְאוֹיֵב חֵשֶׁק
מֵחֵץ חֲנִיתוֹ עוֹר וּבָשָׂר יִכֶל
יַחְדָּו, וְגַם הַנֶּפֶשׁ
לֹא תֶחֱזַק מִמֶּנוּ.
כִּי תַעֲלוּמוֹת לֵב וְחַדְרֵי בָטֶן,
מֵאָז נְאוֹת עֻזָּהּ, יְשִׁיתֵם עָתָּה
בָּתֵּי קְבוּרָתָה בְּנָפְלָהּ שָׁמָּה.
הִנֵּה פְתָאִים רֶגַע
יוֹרֵם, וְשָׁם יָשׁוּבוּ
גַּם עִוְּרִים גַּם אִלְּמִים לָנֶצַח,
גַּם חֵרְשִׁים גַּם חַסְרֵי לֵב סֶלָה.
אַךְ זֶה מְעַט, אִם לֹא גְבַהּ־לֵב יִבֶז
כִּי־עַל־בְּנֵי נָבָל לְבַד יָסֹלּוּ
חִצָּיו נְתִיבָתָם וְשָׁם יִתָּמּוּ;
כִּי אֶת קְרִיאֵי שֵׁם וְיִקְרֵי נָפֶשׁ
יִבְחַר לְמִפְגָּע לוֹ, וּבִקֵּשׁ סֶלָה
לִירוֹת בְּחֵץ רִשְׁעוֹ וְכֵן יוֹרֵמוֹ.
כִּי מִי חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ
יָעֹז וְיֹאמֶר לוֹ: הֲפֹךְ יָדֶךָ?
אַךְ מַה־לְּאַשְׁמָה חֵשֶׁק,
כִּי־אֶתְּנָה עָלָיו תְּלוּנוֹת אָיִן? 
אִם בֹּעֲרִים בָּעָם מְתֵי אִוֶּלֶת
יִכָּשְׁלוּ בוֹ, לוֹ יְהִי הַפָּשַׁע?



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...