רבי יצחק אבוהב השני (ר"ג-רנ"ג 1443-1493), "הגאון האחרון של קסיטליה", היה עיוור בעין אחת. בעובדה זו נקשרו כמה סיפורים, שבהם נעסוק בשורות הבאות.
את כל חייו עשה רבי יצחק אבוהב בספרד, אך שנה לפני פטירתו, כאשר על ראשם של יהודי ספרד, ריחפה גזירת הגירוש, עזב הרב אבוהב את ארץ מולדתו ומצא מקלט במדינה שכנה, אצל מלך פורטוגל ז'ואו השני. זמן לא רב לאחר מכן, כעבור כשנה, נפטר הרב אבוהב לבית עולמו. כך נחסך ממנו לחזות שוב בעָני עמו, בפקודת הגירוש שנחתה גם על יהודי פורטוגל בשנת 1497.
מתברר שבזמן הקצר ששהה בפורטוגל התחבב הרב אבוהב מאד על מלך פורטוגל. דבר זה אנו למדים מן המסורת שהיתה בידי רבי יוסף מטראני - המהרי"ט (מחכמי צפת ו"חכם באשי" בטורקיה), שכותב באחת מתשובותיו:
מתברר שבזמן הקצר ששהה בפורטוגל התחבב הרב אבוהב מאד על מלך פורטוגל. דבר זה אנו למדים מן המסורת שהיתה בידי רבי יוסף מטראני - המהרי"ט (מחכמי צפת ו"חכם באשי" בטורקיה), שכותב באחת מתשובותיו:
"אמרו על הרב מהר"י אבואב שהיתה עינו אחת סמויה [= היה עיוור בעין אחת], שהיה מלך פורטוגל אומר: ב' עינים יש לי במלכותי, עין גשר פורטוגאל ועינו של רבי..." (שו"ת מהרי"ט ח"ב, טז).
אם כן, חוץ מעינו האחת של הרב אבוהב היה למלך פורטוגל גם את "עין גשר פורטוגל". מהו עין הגשר? ועל איזה גשר מדובר?
ובכן, הנטיה הטבעית לומר שיש כאן טעות דפוס והכוונה היא לעינו של "נשר" פורטוגל, ומתוך הנחת יסוד אינסטינקטיבית שהסמל של פורטוגל היה - כמו מדינות רבות באירופה - בצורת נשר.
הנחה זו עמדה כנראה בבסיס התיקון שעשו מדפיסי מהדורת לבוב תרכ"א של שו"ת מהרי"ט, שם מופיע בבירור "עין נשר פורטוגל". כעת המשפט נראה יותר הגיוני.
(אם כי אני לוקח בחשבון שלא מדובר ב"תיקון" אלא פשוט בטעות העתקה של ה"בחור הזעצער").
מכל מקום, התחלתי לחפש את סמל הנשר המדובר, ועד כמה שידי - יד כהה - מגעת, לא מצאתי. וכנראה שמעולם לא היה נשר בסמלה של פורטוגל.
אז מהי הגירסה הנכונה. כפי שנדפס במהדורה הראשונה (קושטא ת"ה), או שמא כפי שנדפס במהדורת לבוב הנזכרת?
מכל מקום, התחלתי לחפש את סמל הנשר המדובר, ועד כמה שידי - יד כהה - מגעת, לא מצאתי. וכנראה שמעולם לא היה נשר בסמלה של פורטוגל.
אז מהי הגירסה הנכונה. כפי שנדפס במהדורה הראשונה (קושטא ת"ה), או שמא כפי שנדפס במהדורת לבוב הנזכרת?
לפני זמן קצר הגיע ל"קדם - בית מכירות" כתב-היד המקורי של התשובה. כתוב על ידי סופר וחתום בחתימת ידו של המהרי"ט. בבדיקת כתב היד מתברר שהמילה המקורית היא "גשר" בג', ולא נשר (למרות הדמיון בין האותיות ג' ו-נ' - מי שבקי בכת"י ספרדי רואה את ההבדל. השוו עם הג' של המילה פורטוגל).
חזרנו אם כן לשאלות שהעלנו קודם: מהו "עין גשר", ועל איזה גשר דיבר המלך?
ובכלל, מה היה מיוחד באותה "עין" מסתורית, ומדוע כה השתבח בה המלך?
בחיפוש שעשיתי ב"אוצר החכמה" מצאתי את הביטוי "עין גשר" במקום אחד בלבד - בחיבור שכתב המקובל רבי יוסף ג'יקטיליה בעל "שערי אורה" (חי בספרד בין השנים 1248 - 1305 לערך). בחיבור זה, שנקרא "ספר המשלים" ויצא לראשונה מכת"י (צפת תשנ"ב, ע"י הרב ברוך אביגדור חפץ), כותב מהר"י ג'יקטיליה (אות קכה, עמ' 65):
למה השותפות דומה - לאבן שבאמצע עין הגשר. פירוש, כמו שאבן האמצעית בעין הגשר, בהיותה קיימת כל הגשר קיים, ובני אדם עוברים על הגשר ואינם נזוקים... כך בעוד שהאמונה קיימת בין השותפים... הרי השותפות קיימת... ואם אבדה האמונה הרי נפחתה אבן האמצעית שבעין הגשר...
בכל מקרה, עדיין לא התברר לי הפירוש המדוייק של המושג "עין הגשר", וכן גם חשיבותו הגדולה אצל מלך פורטוגל.
המהרי"ט מביא סיפור נוסף שקשור בעוורונו החלקי של רבי יצחק אבוהב:
המהרי"ט מביא סיפור נוסף שקשור בעוורונו החלקי של רבי יצחק אבוהב:
"פעם אחת היה [מהר"י אבוהב] מהלך בדרך בשדה, וישב לו הרב על שן סלע אחת, וב' נכבדים ישבו - אחד מימין ואחד משמאל, והיה בחור אחד תלמידו עומד לפניהם, והרב ז"ל בדיחא דעתיה [=היתה בדוחה עליו דעתו] והיו מדברים בדברי צחות, ופנה הרב אל התלמיד ואמר לו: אמור אתה, אמר לו: תן לי רשות שאשב, אמר לו: שב. ישב על האבן ואמר: על אבן אחת שבעה עינים. אמר הרב תהני ליה צחותיה שאם לא כן אפקרותא היא [תועיל לו צחותו, שאם לא כן היה זה זלזול בכבוד הרב]...".
התלמיד שהתיישב על הסלע לצדו של רבי יצחק אבוהב ושני הנכבדים, השתמש בפסוק מספר זכריה (ג, ט): "כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים...", כבדיחה על כך שעל האבן יושבים כעת שבע עינים, כשלוקחים בחשבון את עינו הבודדת של רבי יצחק אבוהב.
סיפור זה מביא המהרי"ט כהוכחה לכך ש"דבר צחות" אינו מהווה פגיעה בכבודו של אדם, וזאת במענה לשאלה שנשאל על אדם שהשתמש בפסוק מספר יואל כמליצה עוקצנית על קהילה מסויימת ביוון ("ובני יהודה... מכרתם לבני היוונים...").
סיפור זה מביא המהרי"ט כהוכחה לכך ש"דבר צחות" אינו מהווה פגיעה בכבודו של אדם, וזאת במענה לשאלה שנשאל על אדם שהשתמש בפסוק מספר יואל כמליצה עוקצנית על קהילה מסויימת ביוון ("ובני יהודה... מכרתם לבני היוונים...").
מעניין שר' יוסף בן יצחק סמברי (לקוטים מדברי יוסף בתוך 'סדר החכמים וקורות הימים' לנויבואר, חלק א, אוקספורד 1887, עמ' 142) מביא גירסה אחרת לסיפור זה:
"...ופעם אחת היו יושבים על אבן גדולה מאחרי בית הכנסת ועבר עליהם אנוס אחד, ואמר להם זה הפסוק על אבן אחת שבעה עינים, ורמז להם בזה הפסוק על אבן אחת שהיו יושבים עליה שבעה עיני העדה, שהם ארבעה רבנים בשבעה עינים".
בגירסה זו מגיע דבר ה"צחות" מפיו של "אנוס", ושלא כמו בגירסה הקודמת אין מי שיהפך בזכותו על התבטאות מזלזלת זו.
מעניין עוד שר"י סמברי אף יודע לנקוב בשמות החכמים האחרים שישבו על האבן, והם: "יצחק די ליאון, יצחק חיון נכה רגלים, שמעון מימי הנהרג על קדוש השם".
מעניין עוד שר"י סמברי אף יודע לנקוב בשמות החכמים האחרים שישבו על האבן, והם: "יצחק די ליאון, יצחק חיון נכה רגלים, שמעון מימי הנהרג על קדוש השם".
* * *
כיצד נעשה רבי יצחק אבוהב עיוור בעינו האחת? בעקבות מעשה שהיה. כפי שמספר ר' יוסף סמברי (לקוטים מדברי יוסף, שם):
"הרב יצחק אבוהב... היה עור בעינו, והסיבה היא כי בזמן הגרוש באותם המקומות קיימו וקבלו היאודים עליהם ולא יעבור, אם יהיה עצירת גשמים מחוייבים לעמוד על נפשם בתפלה ותחנונים ולהורידה לארץ גשמי רצון ברכה ונדבה ועל תנאי זה הניח המלך היאודים בארצו.
ויהי בימים הרבים ההם בימי מהר"י אבוהב ז"ל היה עצירת גשמים כי לא היה גשם על פני כל הארץ, ויחלו את פני הרב הנזכר להתפלל בעד היאודים על אודות הגשמים, ועבר לפני התיבה ויתפלל לה' אלקיו והפציר בתפלתו, ובעת הוצאת ס"ת דרש ברבים בפרשת תולדות יצחק והנושא על הדרוש אמר לנו המים לנו המים לנו המים, וצעק צעקה גדולה ומרה ואמר: רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך כי ישראל הם בצער לפני האומות על אודות המים כי אנחנו מוכרחין להורידה לארץ גשמי רצון וברכה ונדבה, רחם על עמך וצאן מרעיתך לנן המים לנו המים, וכמעט הטיח דברים כלפי מעלה, ואמר איני זז מכאן עד שתרחם על בניך, והשמים התקדרו בעבים ומיד נענו על ידו, אמנם לא ירד מן התיבה אלא בעין אחת".
