י' הפסיק - דוגמה נוספת

בהמשך לדוגמאות שהבאתי (כאן) על שימוש משני באות י', להלן דוגמה נוספת, מספר "שער אפרים", מאת ר' אפרים רישר, פיורדא תפ"ח (1728).
כבר בשער ניתן להבחין באות י' המשמשת כפסיק:

אבל בדף הבא (וכך לאורך הספר) זה בולט יותר:

א פינטעלע ייד

בהמשך למה שכתבתי כאן, גיליתי לאחרונה שכבר בתקופה קדומה יותר, עשו המדפיסים שימוש משני באות י'.
במהדורה הראשונה של ספר "צדה לדרך" מאת רבי מנחם ן' זרח, שנדפסה בפררה (Ferrara, איטליה) בשנת 1554, ניתן לראות לאורך כל הספר, כיצד השתמשו באות י' גם כתחליף לסימן גרש ['] או לסימון ראשי תיבות וקיצורי מילים. הנה דוגמאות:

גלגוליה של אות קטנה

כיון שעסקנו בשימוש יצירתי שנעשה באות ף על ידי הפיכתה, נביא כאן שימוש דומה שנעשה באות י', והפעם כתחליף לסימן פסיק.

עד כמה שידוע לי, השימוש בי' הפוכה כסימן פסיק, מופיע לראשונה אצל המדפיס הנודע "יונה בן יעקב מזאלזיץ אשר בגליל לבוב", מדפיס ידוע בקושטא שכונה בקצרה על שם מוצאו "יונה אשכנזי".

הספרים הראשונים בהם קיימת התופעה נדפסו בבית דפוסו בקושטא בסביבות השנים תע"ו-תע"ח (1716-1718), ביניהם:

ספר גנת ורדים - לרבי אברהם הלוי; ספר מטה יוסף - לרבי יוסף נזיר; וספר מוהריק"ש, ערך לחם - לרבי יעקב קאסטרו.

לאחר מכן עברה הטכניקה גם לדפוס שהקים יונה אשכנזי בשותפות עם דוד חזן באזמיר. בין הספרים שנדפסו באזמיר ונעשה בהם שימוש ב"י' הפסיק": ספר חמדת ימים המפורסם (ראה תמונה להלן), ספר שבות יעקב - לרבי חיים אבולעפיא, ספר זרע אברהם - לרבי אברהם יצחקי (כולם נדפסו בין השנים תצ"א-תצ"ד 1731-1734), וספרים נוספים.

להלן דוגמאות.
בספר חמדת ימים, רואים כבר בשער את אותיות י' ההפוכות:

שער ספר 'חמדת ימים' אזמיר תצ"א - שימו לב לסימני ה'פסיק' בשער

וכאן שני קטעים מתוך הספרים:

שבות יעקב - אזמיר תצ"ד

גנת ורדים' - קושטא תע"ו

מאוחר יותר הגיע הרעיון אל דפוסו של ר' ישראל ב"ק בברדיטשוב, בספר 'צמח ה' לצבי' שנדפס בסביבות שנת תקע"ח (1818).

שער הספר צמח ה' לצבי - מקום הדפוס, המדפיס והשנה משוערים (בין היתר על פי סמל המדפיס המפורסם של ב"ק)

לאחר מכן חוזרת התופעה בספר יוצא-דופן בשם יד אהרן שנדפס בשאלוניקי תקצ"ט (1839), שגם במקרה זה ניתן להבחין בה כבר בשער.

האותיות שאלוני

שימו לב לשימוש היצירתי באות פ' סופית (ף), שעשה מסדר האותיות בבית דפוסו של רבי יעקב עמדין באלטונה:

הוא הפך את האות, וכך נוצרה הליגטורה א-ל.
קטע זה מופיע בחלק הראשון מסידורו של רבי יעקב עמדין, אלטונה תק"ה, עמ' רנז. בסקירה מהירה לא מצאתי עוד כאלה בסידור.
ואגב, שימו לב באיזה פסוק זה "נפל": "האותיות שאלוני...".

זה הזכיר לי את "התנצלות" המדפיסים הנחמדה בסוף ספר באר עשק (ונציה תל"ד), שבה נעשה שימוש מליצי בפסוק מישעיה הנ"ל:

האותיות שאלונו (להיותן מלאכתנו מאז ומקדם לחקוק בהם דברי חכמים וחידותם) מה זה היה כי לא נמצא מעולם בר בלא תבן ודפוס בלא טעויות, ולהם תטיף מלתנו כי כל המלאכה כל עוד אשר נדמה אל הטבע תקרא מעשה ידי אדם שממנו קורצנו, אך אם יעלה על לב להנצל מכל מין שגיאה מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות לבד ואין עוד מלבדו כתיב. נוסף במלאכה זו כי מעלת המחבר נר"ו מסר לנו מהדורא קמא וידוע כי לעולם נמצא בה יתיר חסיר וחלוף, וטלאי על גבי כתוב וכתוב על גבי טלאי, ולא ידענו לפעמים לכיון לדעתו, אל אלהים הוא יודע כי כמונו מעלת המגיה נר"ו טרח כמה טרחות לשום העקוב למישור ואליו נשים דברתנו, ישלם פעלינו אלינו הנצבים על הדפוס, כי שמנו כל מאמצי כוחנו להורות לבני ישראל כי רצונו של אדם כבודו לעשות ספרים הרבה עד אין קץ, כן ירבה וכן יפרוץ לעד אמן.

--
כעת מצאתי דוגמה נוספת לאותה טכניקה, בספר "שמעון ולוי" (זולקווה, תק"י 1750):

קולופון לא שגרתי

זה אמנם נראה כמו שער של ספר:

אך למעשה הוא נמצא בעמוד האחרון של הספר - "ספר עובר אורח" שנדפס בסוף "קיצור ספר מצות גדול" בקרסרלוה תקכ"ג (1763). ולפנינו בעצם ה"קולופון" של ה"זעצער" (מסדר האותיות בבית הדפוס) ר' ליב ב"ר משה ווערמייש.

והנה שער הספר:

באותה שנה, נדפס בקרלסרוה ספר "עץ יוסף", חידושים על הש"ס, מאת רבי יוסף דארמשטאט. גם לספר זה הוסיף ה"זעצער" שלנו קולופון נאה:

[א.מ. הברמן במאמרו "על חתימות סדרים ודפסים בסופי הספרים" (בתוך: מפרי העט והעת, ירושלים תשמ"א), אסף קולופונים שונים מאז ראשית הדפוס, ובתוכם הזכיר גם את הקולופון אדיר המימדים שהבאתי כאן, אולם עדיפה ראיה על שמיעה, במקרה הזה לפחות].

צרות של מדפיסים

לא קל היה להדפיס ספר בשנים עברו. תנו דעתכם על הבעיה שעמדה בפני מדפיס הספר "בית אהרן" (פרנקפורט דאודר ת"נ-תנ"א 1690):

לא היו לו מספיק יציקות עופרת של סימני הסוגריים!

לא היתה ברירה, המחבר נאלץ להתנצל על כך בהקדמתו לספר:

"עוד אודיעך שהנה בסיבת מיעוט הלבנה, שלא היה לי לכתחילה ציור של עופרת של חצי לבנות אשר שמתי אותותי אלה בקרבו, הוא ראשי תיבות של כל הספרים אשר רשמתי בין שני חצאי לבנות כזה: ( של"ה ) שהוא ראשי תיבות של לוחות הברית וכן: ( ר"ח ) שהוא ראשי תיבות ראשית חכמה ודומיהן, וכן: ( י"ח ) שהוא ראשי תיבות ילקוט חדש...

והנה לכתחילה בהיות נתמעט הלבנות ולא היה לי הרבה חצי הלבנות ולא היה במה להכניס ראשי תיבות של הספרים הנ"ל, וזאת היתה ערך ו' או ז' ביגן" (בויגן = מידת דף נייר, כמו "פוליו")‏.

טוב, האמת, המחסור בסימני סוגריים מובן כאשר מציצים בתוך הספר. לא מדובר בספר רגיל, אלא במפתח לספרות חז"ל וספרי מוסר ודרוש, על פי סדר פסוקי התנ"ך (מפתח שנכנס לאחר מכן למהדורות רבות של החומש), ונעשה כאן שימוש מוגבר בסוגריים.

הנה עמוד מתוך הספר: