בכתובה מאוירת צבעונית, לנישואי החתן יצחק ברכיה בן יעקב בר רפאל עם הכלה אסתר בת מרדכי ניסים בונסינייור, בעיר רומא, בחודש סיון תצ"ב (1732) שנמצאת בספריה הלאומית, חותם האמן בשולי הכתובה: "מחשבתי וכתב ידי לאין פאר מנחם בכמ"ר משה עוזיאל יצ"ו".
"מעשה ידי לאין פאר מנוח חיים בלא"א כמ"ר ברוך מההר יצ"ו בשנת התקכ"ד ליצירא[!]".
לעת עתה לא מצאתי מישהו שכתב על כך, אבל די ברור לי שהביטוי "לאין פאר" הוא ביטוי ענווה.
על משקל הפסוק: מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר, כתבו הסופרים: "מעשה ידי לאין פאר".
את הביטוי הזה מצאתי לאחרונה גם בכתב-יד קטן על קלף (שהגיע לקדם בית מכירות), שנכתב בשנת תקנ"ג (1793) ובו סליחות כמנהג הספרדים (לפי מנהג פירנצה). הוא נכתב ע"י אשה בשם מזל טוב ממשפחת פיאנו, שכתבה אותו כנראה לשימושה הפרטי.
במרכז השער נכתב: "סליחות", ובצדדים נכתב: "לאין פאר מעשה ידי מרת מזל טוב בת הו"ה כמ"ר יהודה פיאנו יצ"ו", ובשוליים: שנת התקנ"ג ליצירה".
החוקר אברהם מאיר הברמן, במאמרו "נשים מעתיקות" (קרית ספר יג, א [תרצ"ו], עמ' 114-120), רשם עוד שתי נשים סופרות שהשתמשו בביטוי הזה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.