השריפה אשר שרף ה'

בשעה שהיום העצוב הזה מרעיש את הלב וממלא את העינים בדמעות, ופתאום (פתאום?) שריפות פורצות בכל מקום (עריכה: נכתב ביום הזכרון הראשון שאחרי השביעי באוקטובר, ראו על השריפות שפרצו ביום זה כאן), אני בודק ספר סליחות, בפורמט קטן, שנדפס באמשטרדם, בשנת תפ"ב (1722). זהו ספר סליחות "כמנהג ק"ק אשכנזים", ובאופן מיוחד "כפי הנהגת ק"ק פרנקפורט...". 

בשער הספר חתימת בעלים של וואלף מקהילת ברוישבאך, שנמחקה בהעברת קוים, ובמקומה חתימת בעלים אחרת: "הק' יעקב שמש" - זוהי חתימת רבי יעקב שמש (נפטר תקמ"ה), מחכמי פרנקפורט הנודעים, שהיה גם רבו של ה"חתם סופר". בשולי עמוד השער הוסיף רבי יעקב שמש רישום נוסף: "הק' יעקב שמש ק'[ניתי] מהבח' וואלף ברוינשבאך, י"ב תשרי תקל"ד לפ"ק בעד א' צ"ל" [=צעלמער, השם היהודי של המטבע "קרייצר"].

בדף האחרון של ספר הסליחות נדפס לוח עם הפניות לכל מועדי השנה. בתחתית העמוד השני נדפסה רשימת הסליחות הנאמרות "לתענית וינץ שאומרים בק"ק [בקהילת קודש] פרנקפורט". תענית וינץ היא התענית המקדימה ל"פורים וינץ" - "פורים שני" שנחגג בקהילת פרנקפורט־דמיין בעקבות מאורע הצלה שחוו יהודי העיר בשנת שע"ו.

בשולי העמוד, נוספו מספר שורות בכתב-יד, יתכן ואף הן בכתיבתו של רבי יעקב שמש, עם הנחיות "לכ"ד טבת פ"פ [=פרנקפורט]". התאריך הנרשם כאן אף הוא ייחודי לקהילת פרנקפורט, זוהי "תענית כ"ד בטבת" שנהגה בעיר לרגל השריפה שפרצה בכ"ד טבת תע"א (1711) בגטו היהודי בפרנקפורט (היודנגאסה). שריפה שגבתה ארבעה קרבנות בנפש, וכילתה את רחוב היהודים. לזכור המאורע הקשה נקבע תענית ביום שפרצה.

כאן גם נכנס סיפורו של המקובל רבי נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, בעל "סמיכת חכמים", שהואשם בכך שהוא גרם לשריפה בשל עיסוקו בקבלה מעשית. הוא הועמד לדין ובעקבות כך נאלץ לעזוב את העיר (את הסיפור בהרחבה אפשר לקרוא בויקיפדיה בערכו)

ר' נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים"

על מאורע השריפה הקשה בפרנקפורט, רבי שמואל שאטין כ"ץ - הידוע בקיצור שמו מהרשש"ך, אף הוא מחכמי פרנקפורט ומגדולי החכמים בדורו, כתב קינה מיוחדת, הנה היא לפניכם (הצילום, מתוך 'ברן-יחד - ילקוט שירי תפילה עתיקים גם חדשים' בההדרת א.מ. הברמן, ירושלים תש"ה):

נדמה שהדברים מתאימים ליום זה. השריפה בחוץ היא מטאפורה לשריפת הנשמות הטהורות שאנחנו מבכים עליהן. 

וכמאמר הפסוק מפרשת השבוע האחרונה: וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'.

עוד שני רישומי בעלות

ידידי ר' שמואל גרינוולד זיכה אותי בעוד שני רישומי-בעלות מעניינים הנמצאים באוצרותיו.

הראשון, נכתב על כריכת ספר בעיר שאלוניקי, בסביבות שנת ת"ר (הכריכה פגועה מעש ואת כמה מן המילים לא הצלחתי לקרוא בבירור):

מתנה לי נתונה מאת היקיר שלמה אלמולי נר"ו בן להישיש חכם חסיד ועניו כה"ר קאלמי אלמולי נ"ע מסאראי דמן בוסנא יע"א שנת הת"ר היה לשרפת אש בעיר שאלוניקי יע"א בליל ראש השנה וה' הט[י]ב חסדו עמו[?] [--] בב[י]תי[?] ואמו הזקנה והציל איזה ממלבושיו וספריו במערת צורים, ובעונותינו הרבים שנצרף[!] גם בתינו וה[י]כלנו ולא נשאר לנו כי אם דוקא זה המערה ותל"י [ותהלה לשם יתברך] שבדין הוא כשם שמברכין על הטובה.

שלמה אלמולי מן העיר "סאראי דמן בוסנא" [=סראייבו שבבוסניה], הוא בנו של ר' קאלמי [=קלונימוס] אלמולי, שהיה תלמיד רבי יעקב פארדו [בנו של רבי דוד פארדו בעל "שושנים לדוד"] בעל "קהלת יעקב", "מנחת אהרן", "מסכנות יעקב", ועוד חיבורים. ר' שלמה ואביו הדפיסו בליוורנו בשנת תקצ"ז את הספר "מזבח כפרה" לרבי יעקב פארדו.

המגיב "דב הכהן" הפנה אותי לספרו של רבי יהודה אלקלעי, "שלום ירושלים" (אופן ת"ר), שבהקדמתו מספר הרב אלקלעי על השריפה בשאלוניקי בשנת ת"ר (1840): 

"מזה זמן רב היה לבי חרד ששנה זו הר"ת [=ה'ת"ר] עולם לא תהיה טובה, הואיל והיתה שגורה הרבה בפי העולם. וכן אמרתי בדברי כיבושים בתוך קהלתי, ביום ראש השנה קודם תקיעת שופר כנהוג, היום הר"ת עולם היום יעמיד במשפט... ומי יכול לעמוד בפני משפט זה... ובעוונותינו הרבים לא עברו ימים מעטים, ותשיג אותנו השמועה של השרפה המרה אשר שרף ה' בליל ראש השנה, את שאלוניקי עיר ואם בישראל יע"א, המקום ימלא חסרונם. לא יצאנו את תשרי, השיגתנו רעה שניה: שמועה שכבה נר ישראל, על הלקח ארון האלהים מאור גלותנו, אבי התעודה רבינו משה סופר [=בעל "חתם סופר", שנפטר בכ"ה תשרי ת"ר]...".

[עוד על שריפות - ראו מה שכתבתי כאן כאן וכאן]. 

הרישום השני, מצטרף לאוסף רישומי-הבעלות המליציים שהבאתי ב'נוטריקון' בפעמים הקודמות (ראו כאן, כאן, כאן, כאן, ועוד):

חנני הי"ת [ה' יתברך] בזה,
ויען רוחי ידוֹן
פן יבא איש זדון
ויאמר אני אני האדון
ולמען להשקיט המדון
אקרא בהם שמי ושם אבותי,
אברהם יצחק בן ה"ר דוד מאיר דזובאס נ"י
אור ליום ו' עש"ק שמות [תר]ס"ג נשלסק

הכותב, ר' אברהם יצחק דזובאס (תרמ"ה-תש"ח), תלמיד חכם וסופר פורה. ישב בנשלסק (פולין), ולאחר מכן בהולנד ובאנגליה. מחבר ספרים רבים: מלין דרבנן, מלין חדתין, מלין יקירין, דגן בחורים, זכרון אברהם, מיקירי ירושלמי, ועוד. ראו אודותיו בספר זכרונותיו: "זכורות מנעורי ועד הנה", לונדון תש"ד.

גלגולו של ספר - שריפה ברחוב היהודים בפרנקפורט דמיין בשנת תקס"ט 1809

בעבר כתבתי על השריפות התכופות שפקדו את הערים והעיירות בימי קדם (וראו גם ברשימה על השריפה ביאנינה). שריפות אלה היו, מטבע הדברים, אויבות הספרים הגדולות.

יהודי יקר, החפץ בעילום שמו, העביר לי את התמונות הבאות, מספר 'מנורת המאור', שנדפס באמשטרדם ת"ס-תס"א (1700), וניצל משריפה שפרצה ברחוב היהודים בפרנקפורט דמיין בשנת תקס"ט (1809).
בדף שלפני השער הוסיף הבעלים בכתב-ידו את העדות הבאה:

"לזכרון, מעשה שהי' פ' ויצא בש"ק ז' כסליו תקסטי"ת [תקס"ט] לפ"ק, אחר מנחה ישבנו יחד לסעוד סעודה שלישית, שמענו פתאום קול הבערה ללהב יצאו, ברחוב הקטן הנקרא י"ג [=יודן-גאסה Judengasse, רחוב היהודים] נגד ביתי, ויצאנו וראינו האש הגדולה הזאת, חיל ורעדה אחזתנו ונמוגו ונמס לבנו ולא הי'[ה] לנו לב להבין ולהשכיל מה לעשות, וגם לא הי'[ה] לי אנשי'[ם] מכרים ומיודעי'[ם] להיות לי לעזר ולסעד להציל את אשר לי, והלכתי למעלה ג' וד' שטעג הויך [=קומות] ולקחתי הכרים וכסתי שלי והשלכתי אותם מחוץ לחלון לחצר בית המטבחים ואח"כ השלכתי הספרי'[ם] שלי על הכרים הכל להציל ולשאת אותם בבית אחר, אבל לא הי'[ה] לי להועיל, כי מחמת אנשי'[ם] רבים שהי'[ו] עומדים בחצר הנ"ל לשאוב מים מבאר אשר בתוך בית מטבחים הנ"ל לכבות השריפה לא הי'[ה] ביכולתי לשאת הספרי'[ה] הנ"ל בבית א[חר] והוצרכתי להניחם עד שבתוך הלילה כשראינו ישועת ה' ברוך הוא, שהי'[ה] אוד מוצל מאש, לקחתי הספרי'[ה] הכל בבית, אבל בתוך החצר הנ"ל הי'[ה] טיט ורפש ומצולת מים מן ימי הגשמים והי'[ו] איזה ספרים נאבדו בתוך מצולה הנ"ל וגם ספר הלז הי'[ה] מונח ג"כ בתוכו יותר משמנה ימי'[ם] ואח"כ מצאתי אותו וכבסתי'[ם] במים כל דף ודף אחת לאחת ונתתי לחבר הדפים הנ"ל ולכרוך בכרך חדש וקבלתי עלי בל"נ ובל"ש [=בלי נדר ובלא שבועה] ללמוד כל יום שיעור אחד בתוך ספר הלז, ולהיות אמת בל נעדרת, כתבתי זאת למשמרת, נאם הק'[טן] שלמה בן הראב"ד מוהר"ר מענדלי זאמשט נר"ו".

הכותב, רבי שלמה באס, בנו של רבי מענדלי זאמשט באס, שהיה דיין וראב"ד בעיר פרנקפורט דמיין (ראה אודותיו: הרב מרדכי הורוויץ, רבני פרנקפורט, עמ' 272), חותם בפסק דין אחד משנת תקס"ד, לצד אביו ולצד הגאון בעל ההפלאה (ראה: קובץ ישורון, כד, עמ' רצא). 

רבי שלמה קיים את נדרו, סיים את הספר בלימוד יום-יומי, ובתחתית הרישום הנ"ל, הוסיף לימים: "סיימתי חנוכה תקפ"ז" (1826).

והנה שער הספר, שניכרים בו היטב סימני הבוץ:

לימים עבר הספר לידי בנו של רבי שלמה, רבי מרדכי הירש, שחתם את שמו על הספר:

"מנורת המאור הלז נפלה לי בירושה עם שאר ספרים מאת אאמ"ו התורני שלמה באס זצ"ל, הק' מרדכי הירש באס". 

שריפה ביאנינה (יוון) - פיסת היסטוריה

להלן פיסת נייר, ועליה פיסת היסטוריה - עדות בכתב על שריפה שפרצה בעיר יאנינה שביוון, בשנת תרכ"ט (1869).

בליל ג' בש"ק ג' לחדש אלול משנתינו התרכ"ט ליצירה, אש יצאה מאת ה' ותאכל את העיר יאנינה יע"א לתפ"ץ [לא תקום פעמיים צרה] ונשרפו סך אלף וארבעים[?] חנויות ובתים מבתי בני ישראל, והבתים מאחב"י [מאחינו בני ישראל] היו כלם למאכלת אש, סך בתים קל"ז וגם הרוב החנויות היו מבני ישראל