השריפה אשר שרף ה'

בשעה שהיום העצוב הזה מרעיש את הלב וממלא את העינים בדמעות, ופתאום (פתאום?) שריפות פורצות בכל מקום (עריכה: נכתב ביום הזכרון הראשון שאחרי השביעי באוקטובר, ראו על השריפות שפרצו ביום זה כאן), אני בודק ספר סליחות, בפורמט קטן, שנדפס באמשטרדם, בשנת תפ"ב (1722). זהו ספר סליחות "כמנהג ק"ק אשכנזים", ובאופן מיוחד "כפי הנהגת ק"ק פרנקפורט...". 

בשער הספר חתימת בעלים של וואלף מקהילת ברוישבאך, שנמחקה בהעברת קוים, ובמקומה חתימת בעלים אחרת: "הק' יעקב שמש" - זוהי חתימת רבי יעקב שמש (נפטר תקמ"ה), מחכמי פרנקפורט הנודעים, שהיה גם רבו של ה"חתם סופר". בשולי עמוד השער הוסיף רבי יעקב שמש רישום נוסף: "הק' יעקב שמש ק'[ניתי] מהבח' וואלף ברוינשבאך, י"ב תשרי תקל"ד לפ"ק בעד א' צ"ל" [=צעלמער, השם היהודי של המטבע "קרייצר"].

בדף האחרון של ספר הסליחות נדפס לוח עם הפניות לכל מועדי השנה. בתחתית העמוד השני נדפסה רשימת הסליחות הנאמרות "לתענית וינץ שאומרים בק"ק [בקהילת קודש] פרנקפורט". תענית וינץ היא התענית המקדימה ל"פורים וינץ" - "פורים שני" שנחגג בקהילת פרנקפורט־דמיין בעקבות מאורע הצלה שחוו יהודי העיר בשנת שע"ו.

בשולי העמוד, נוספו מספר שורות בכתב-יד, יתכן ואף הן בכתיבתו של רבי יעקב שמש, עם הנחיות "לכ"ד טבת פ"פ [=פרנקפורט]". התאריך הנרשם כאן אף הוא ייחודי לקהילת פרנקפורט, זוהי "תענית כ"ד בטבת" שנהגה בעיר לרגל השריפה שפרצה בכ"ד טבת תע"א (1711) בגטו היהודי בפרנקפורט (היודנגאסה). שריפה שגבתה ארבעה קרבנות בנפש, וכילתה את רחוב היהודים. לזכור המאורע הקשה נקבע תענית ביום שפרצה.

כאן גם נכנס סיפורו של המקובל רבי נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, בעל "סמיכת חכמים", שהואשם בכך שהוא גרם לשריפה בשל עיסוקו בקבלה מעשית. הוא הועמד לדין ובעקבות כך נאלץ לעזוב את העיר (את הסיפור בהרחבה אפשר לקרוא בויקיפדיה בערכו)

ר' נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים"

על מאורע השריפה הקשה בפרנקפורט, רבי שמואל שאטין כ"ץ - הידוע בקיצור שמו מהרשש"ך, אף הוא מחכמי פרנקפורט ומגדולי החכמים בדורו, כתב קינה מיוחדת, הנה היא לפניכם (הצילום, מתוך 'ברן-יחד - ילקוט שירי תפילה עתיקים גם חדשים' בההדרת א.מ. הברמן, ירושלים תש"ה):

נדמה שהדברים מתאימים ליום זה. השריפה בחוץ היא מטאפורה לשריפת הנשמות הטהורות שאנחנו מבכים עליהן. 

וכמאמר הפסוק מפרשת השבוע האחרונה: וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'.

על עיבודה של סליחה המיוחסת לרבי יהודה החסיד

בספר חסידים[1] מובאת "סליחה" שאותה יש לומר בזמן התענית, התשובה והווידוי. תוכן ה"סליחה" הוא בקשה על כפרת העוונות, באמצעות איברי האדם המצטערים בעינוי התענית[2]. התפילה מיוחסת לרבי יהודה החסיד שכן הוא הראשון שהביאה בספרו, וכך לשונו:

כשבוכה - יודה על פשעיו, ויאמר: 

יכבה דמעתי חרון אפך ממני, ואת לבבי ראה אשר נמס ויהי למים, ויכבה גחל אשר קדחה באפך, ותשובות מעשי הן ישיבו אפך ממני, ותעניותי וענויי הם ימלאוך רחמים עלי, וערך שלחני אשר לא ערכתי תחשוב זבח ערוך, והסיר אשר לא הצגתי על גחלים תחשוב כאשר תוקד על מזבחך לא תכבה, וכלי מאכלי אשר לא הובאו לפני תחשוב כאשר יביאו בני ישראל את המנחה, ואת חסרון דמי יכפר עלי כדמים על קרנות המזבח, ומיעוט חלבי כחלבי אמורים, דמעות עיני כהסך נסך שכר, וקול בכיי כקול שירים שהיו משוררים, וחשיכת עינים מצום ובכי כאור הנרות, וריח רעבון כריח הקטורת, ובשפכי נפשי ולבבי עם דמעותי תמחה פשעי, וחלישת אברי כנתחי קרבן, ושברון לבי כאבני מזבחך, ומשברי לבי כזבחך, ולא תבזה לבי הנשבר, ושינוי בגדי חמודות כבגדי כהונה, ומניעת רחיצה כקדוש ידים ורגלים [...] , ובקריעת לבבי יקרעו ספרים שכתובים בהם עונותי, ומוצא שפתי יסתמו פיות סוטני, וחלישות לבי ישמחו לב מבקשיך, ובטני הרקה מתענוגים אל תשיבני ריקם מלפניך, ובעבור נפשי היבשה מתאוה תמלא משאלותי, וניחומי ותשובתי ישיבוך אלי ותרצני כי נחמתי על רוע מעללי ועל דרכי הרעים כי עשיתים, בין שגיונות בין זדונות, ואתה יודע ורואה כליות ולב, ואתה יודע כי שוים מחשבותי ודברי פי, יהי רצון מלפניך רחום וחנון שתסיר מעלי כל דברים המעכבין את התשובה ולא אשוב להרע לפניך, ומעשה הטוב ומחשבה הטובה אשר יש בי יכונו לפניך לעולם ולבך עלינו לטובה.

התפילה נפוצה והובאה בשמו של ספר חסידים בספרים רבים[3].

המעניין הוא שבעל הרוקח - תלמידו של רבי יהודה החסיד, מביא גם הוא תפילה זו[4], אך בעיבוד אחר, שאולי נעשה ע"י הרוקח בעצמו[5]:

וכאשר ידמע - יאמר:  

במר דמעתי יכבה חרון אפך, (כבה) בדם לבי הנמס כבה אש קדחתי באפך, ותשובת חרטותי ישיבו אפך ממני, ונוזלי דמעותי יחשבו כניסוך יין ומים, ומשמן בשרי כחלבים ואימורים, ודמי הנחסר כאלו נזרק על גבי המזבח, וקול אנחותי כקול שירי הלוים, וקול גניחותי כקול תופים וכנורות, וניתוק מורשי לבבי כנימי כנור ועוגב, וחלישת איברי כעריכת איברים ופדרים, ושפיכת נפשי כמים ימחו פשעי, ובדם לבי תמחה עונותי, ובליחלוח גופי יכבו חטאתי, ובוידוי אשם נפשי יחוורו אשמותי, וניב שפתי והגיון לבבי יתכפרו רעיוני והרהורי, וקריעת לבבי יקראו כל ספרי עונותי, ורוב נהמותי המה ינחמוך, וחנינותי יגלגלו מדת רחמיך לחונני, ותפלתי קבל עם תפלת בניך בני בחוניך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

בקובץ "חצי גבורים" שעומד לצאת בקרוב לאור (יוצא לאור בארה"ב), אפרסם בעז"ה פיוט "סליחה" ארוך מכתב-יד, שנכתבה בתקופת פרעות ת"ח ות"ט, ע"י מחבר לא מוכר בשם רבי אורי ב"ר רפאל מענגבורגא.

ה"סליחה" בנויה מ-61 מחרוזות, ובסופה של כל אחת מן המחרוזות (למעט האחרונה) משובץ שם של אחת ממסכתות המשנה.

והנה, בתוך פיוט זה שיבץ המחבר גם את התפילה המובאת בספר חסידים, בעיבוד משלו - שיתאים לאופי הפיוט שכתב. להלן הקטע הרלוונטי מתוך פיוט זה:

וְדִמְעוֹתֵינוּ יְכַבֶּה חֲרוֹן אַפְּךָ הַבּוֹעֲרִים כְּגֶחָלִים /

אַתָּה שִׂימָה דִמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ וּבַכֵּלִים

מִעוּט וְחֶסְרוֹן דָּם וְחֵלֶב בְּצוּמֵינוּ, יֵרָצֶה כְּדָם וְחֵלֶב זְבָחִים וְעוֹלוֹת /

צוֹמֵינוּ וְרֵיחַ רַעֲבוֹן נַפְשֵׁינוּ, יֵרָצֶה כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ מוֹר וָאֳהָלוֹת

תְּשׁוּבוֹת מַעֲשֵׂינוּ יְקָרְבוּנוּ, כִּי נִחַמְנוּ עַל דְּרָכֵינוּ וּמַעֲלָלִים רָעִים /

אַל תִּפְקוֹד בַּשֵּׁבֶט פְּשָׁעֵינוּ וַעֲוֹנֵנוּ בִּנְגָעִים

שְׁבִירַת גּוּפֵינוּ מֵרֹוב אֲנָחָה, מִמְּךָ לֹא יְהֵא נִסְתָּרָה /

לִבּוֹת נִשְׁבָּרוֹת וּנְמַסִּים כְּמַיִם יִהְיוּ לְפָנֶיךָ וּמִשְׁמֶרֶת כְּמֵי חַטָּאת וְאֵפֶר פָּרָה

חֲשֵׁיכַת עֵינַיִם מֵרֹוב דְּמָעוֹת טוֹרְדוֹת דּוֹלְפוֹת, יִהְיוּ חֲשׁוּבִין כְּאוֹר הַנֵּרוֹת /

וּכְלֵי מַאֲכָל אֲשֶׁר לֹא הוּבְאוּ, תַּחְשׁוֹב כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ הַמִּנְחָה בִּכְלִי טְהָרוֹת

מְחֵה פְשָׁעֵינוּ הַכְּתוּבִים עַל סֵפֶר, בְּשָׁפְכֵינוּ נַפְשֵׁינוּ וּלְבָבֵינוּ עִם דְּמָעוֹת /

שִׁנּוּי בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת וּמְנִיעַת רְחִיצָה, כְּבִגְדֵי כְּהֻונָה וּטְבִילָה בְּמִקְוָאוֹת

בֶּטֶן הָרֵיקָה וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת מִצּוֹם, תַּחְשׁוֹב כְּאֵבָרִים עַל מוֹקְדָהּ /

פִּיוֹת מַסְטִינֵנוּ סְתוֹם, צֵא תֹּאמַר לוֹ תִּזְרֵם כְּמוֹ נִדָּה

הפיוט כולו, כולל פירוש מאת המחבר, מבוא והערות, יפורסם (כאמור) בגליון הבא של כתב העת "חצי גבורים".

---

[1] סימן קעא במהדורה הראשונה, בולוניה רצ"ח, ובמהדורות שאחריה. במהדורת מקיצי נרדמים, ברלין תרנ"א [מהדיר: יהודה הכהן וויסטינעצקי], שנדפסה עפ"י כת"י פארמא, שערוך בסדר אחר (ראה במבוא שם), התפילה מופיעה בסימנים מא-מב.

[2] רעיון זה מקורו בחז"ל, ראה בספר שערי תשובה לרבינו יונה, שער ראשון, העיקר עשירי.

[3] ספר יוסף אומץ, לרבי יוזפא האן, סימן תתקיח; מרגליות טובות, למהר"י צהלון (ונציה תכ"ה) יום כא; ספר שני לוחות הברית (של"ה), מסכת יומא, פרק נר מצוה, סימן עד; ועוד.

[4] הלכות תשובה, סימן כא.

[5] לפני כן מובאת שם "תפילת השב בכל כוחו" המתחילה: "רבון העולמים אתה הוא בעל הרחמים".