"מהרי"ק שורש..." - התשובות שהפכו ל"שורשים"

 דבר מעניין שמצאתי, שיבוש שנשתבשו בו רבים ולא מצאתי אף אחד ששם לב אליו עד כה. 

ספר התשובות של מהרי"ק - הלא הוא רבי יוסף קולון, מגדולי הפוסקים באיטליה במאה ה-15, נדפס לראשונה בוונציה, בדפוסו של דניאל בומברג, בשנת רע"ט (1519). מאז זכה למספר מהדורות, והפך לאחד מעמודי הפסיקה, כאשר מרן ה"בית יוסף" מרבה להביאו ולהסתמך עליו בחיבוריו.

שער המהדורה הראשונה - ונציה, רע"ט - 
מעניין לציין שדף השער כאן איננו מופיע באופן המוכר לנו כיום, אין כאן שם כותר מובחן, וכך גם שם מחבר, מקום הדפסה ושנה - אלא כעין שורת פתיחה לחיבור שכוללת חלק מהמידע הנ"ל, עם הדגשה של השורה הראשונה. מהר מאד, כבר בדפוס בומברג, קיבל "דף השער" את הצורה האופיינית יותר.

בספרות התורנית של הדורות האחרונים, כשנוהגים לציין לשו"ת מהרי"ק, מציינים את הסימנים בספר בשם "שורשים". למשל: "עיין שו"ת מהרי"ק, שורש קכג...". זה מוכר וידוע לכל מי שלמד קצת בספרי הלכה.
(לשם המחשה, בחיפוש ב"אוצר החכמה" של הצירוף "+מהרי"ק ש[ו]רש", מתקבלים למעלה מ-40 אלף תוצאות). 

אבל כל זה מבוסס לכאורה על טעות. 

למעשה את המהדורה הראשונה הדפיס תלמידו של מהרי"ק - רבי חייא מאיר ב"ר דוד. בראש הספר הציב התלמיד "שורשים" - המהווים כעין תמצית של התשובה המסועפת, או ציון של החידושים העיקריים או החשובים מתוך התשובה. 

וכך הוא כותב בהקדמה ל"שורשים" אלה:

"יען כי אלו תשובות שאלות ארוכי' מארץ מדה... ובכל תשובה ותשובה על הרוב נכלל בהם עניינים מועלים זולת המכוון מאותה התשובה, לכן עוררתי רעיוני... ועשיתי מכל תשובה שורש אחד אשר עיקר תוכן התשובה בנויה עליו, וסעיפים המסתעפים ממנה ודינים אחרים אשר לא מעניין השאלה העליתי על ספר בתכלית הקצור...".

ה"שורשים" - כשמם - תמצית ושורש של התשובה הגדולה והמלאה.

משום מה, השתבש העניין ואנשים התחילו לקרוא לתשובות עצמן, שבגוף הספר, "שורשים", עד כדי כך שהיום בכל פעם שמפנים לאחת התשובות בספר - לא תמצא מישהו שמציין "תשובה ג" וכדומה, אלא תמיד - בהקפדה - "שורש ג".

השורשים הפכו לעיקר (או להיפך?)