אני ביער הלכתי - גלגולי שיר יהודי-עממי

הנה רישום בעלות שמצאתי בספר 'אור לעת ערב' (האלה, 1728), בעותק אוניברסיטת גטה - פרנקפורט:

בראש הדף נכתב:

זה הספר קניתי מהוני לכבוד קוני
הנקרא בשמו אור לעת ערב
הק' אברהם בן כהר"ר
זאב וואלף כ"ץ מגלוגא רבתי
לע"ע ש"ץ ומלמד פה עיר דראנספעלד

הספר 'אור לעת ערב' הנו ספר נוצרי מסיונרי שהוסווה כספר יהודי. לא ברור לי עד כמה היה הבעלים שחתום כאן מודע לעובדה זו, אך לא בכך נעסוק כרגע, אלא בקטע האחרון שהוסיף הבעלים תחת חתימתו:

אני ביער הלכתי, קולות מעופות השמים שמעתי שמעתי
שמעתי אחד מצפצף ואמר חא חא חא - אשרי יושבי ביתך ביתך

מדובר בפראזה (Phrase) מתוך שיר יהודי-עממי שנפוץ בשלל ואריאציות, ועיקרו חיקוי משתנה של קולות ציפורים המחורז עם פסוקים מן המקורות. כאן אנסה לכנס את רוב הגירסאות שמצאתי לשיר הזה.
כפי הנראה מקורו של השיר הוא באירופה, ייתכן והוא מבוסס על שיר-עם גרמני (ראו במחקרם של חזן וסרוסי שאזכיר להלן). הוא נפוץ בעיקר באיטליה, ושם הוא מופיע כבר במאה ה-17, אך הגיע גם לארצות המזרח.
נתחיל עם דוגמה ראשונה להבנת הרעיון:

למעשה, ניתן לקבץ גרסאות השיר תחת שלושה ענפים מרכזיים: האחד, בנוי על הפיוט "אדיר איום ונורא" של מוצאי שבת. השני, בנוי על הפסוקים הראשונים שב"שיר של יום", ואילו השלישי, שנפוץ בעיקר באיטליה, הוא שיר חופשי, שבו נבחרו הפסוקים באקראיות, ובחלקם אף משתנה המקום שבו נשמעים הקולות (ביער הלכתי, בשדה הלכתי, בעיר הלכתי וכו'), וכן גם מפיקי הקול (צפורים, חמור, כלבים, חזיר וכו').
ברוב המקרים שולב השיר הזה עם שפה נוספת (בדרך כלל יידיש וגרמנית, אך גם פולנית וספרדית) ולעתים עם יותר משפה אחת, כפי שמיד נראה.
נתחיל עם הסוג הראשון, שאותו נהגו יהודים לשיר במוצאי שבת והוא בנוי, כאמור, על הפיוט "אדיר איום ונורא".
שירים אלו קיבץ נח פרילוצקי, בספרו 'יידישע פאלקסלידער', [חלק א], ורשה תרע"א (1911), עם תוספת הסברים ומקורות:

בארץ, נהג הרב משה צבי נריה לשיר בכל מוצאי שבת את השיר הזה ותלמידיו זוכרים זאת היטב. גירסתו שונה מהגרסאות הקודמות:
אני ביער הלכתי
וקולות של ציפורים שמעתי
קולות של ציפורים
מזמרים מזמורים
מזמרים מזמורים
עס איז געגאנגען א מענטש
אין וילדען וואלד אליין
האט ער גיהערט זיגען פייגאלך
גרויס און קליין
דיע פייגאלאך האבען געזונגען
רא רא רא
אדיר היום ונורא
בצר לי לך אקרא
ה' לי ולא אירא
וכן הלאה...

כאן מצאתי הקלטה של הרב נריה ששר את השיר:

נמשיך עם הסוג השני, שמביא פרילוצקי, הבנוי על "שיר של יום":

כעת נפנה לסוג השלישי, שנפוץ כאמור באיטליה.

הגרסאות שלהלן פורסמו במאמר שכתבו אפרים חזן ואדוין סרוסי (אל היער יצא יצאתי - שיר וגלגוליו, בתוך: לב שומע, ספר היובל לאביגדור הרצוג; דוכן, מאסף למוסיקה יהודית, טז; ירושלים, 2005, עמ' 236-251):

גרסה זו מביא גם פרילוצקי (הסיום ב"זכור לטוב אליהו הנביא" מעלה את ה"חשד" שגם נוסח זה הושר במוצאי שבת). והנה ואריאציה נוספת (מתוך כתב-יד), שבה מצטרפים לחגיגה גם חתולים ועכברים:

גם הרב שם טוב גאגין פרסם בספרו 'פרקי שירה' (קיידאן תרצ"ז) נוסח ארוך ("מכ"י ישן") שבו מיוצגים קולות גדי, שופר, תינוק ותינוקת ועוד. ראה שם - מעמ' 99 ואילך. החוקרים חזן וסרוסי גילו כי השיר התגלגל גם למרוקו הספרדית כשמצאו גרסה עם תרגום לספרדית, שנרשמה כנראה על ידי הפייטן שלמה טוב עלם שפעל בטיטואן וגיברלטר בראשית המאה ה-19. למעשה, הנוסח העברי זהה לגרסה שפרסם הרב גאגין (למעט הבית האחרון שנשמט אצלו).

חזן וסרוסי משערים כי ההשראה לשיר הזה, על שלל נוסחאותיו, נבעה מהחיבור המכונה "פרק שירה" שבו כל יצירי הטבע משבחים את הבורא בפסוקים המתאימים להם. מה שעדיין לא התברר לי הוא מדוע בחלק מהמקומות נקשר שיר זה בפיוט ובשירה של מוצאי שבת. בכל מקרה, לא מצאתי באף אחד מן השירים את הפראזה על הפסוק "אשרי יושבי ביתך", שמצאתי בחתימת הבעלים שהבאתי לעיל על הספר 'אור לעת ערב'. מתברר שגם המשורר חיים נחמן ביאליק אף הוא יצר לשיר גירסה משלו:

אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,                אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,

קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,          קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,

קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,     קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,

כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.                כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.

פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: פִּי!          פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: רָא!

עָנוּ כֻּלָּן: פִּי, פִּי, פִּי!                    עָנוּ כֻּלָּן: רָא, רָא, רָא!

תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֵּר פִּי!                מַה-לְּךָ נִרְדָּם, קוּם, קְרָא!

אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,                אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,

קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,          קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,

קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,     קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,

כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.                כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.

פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: לִי!          פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: תִּי!

עָנוּ כֻּלָּן: לִי, לִי, לִי!                    עָנוּ כֻּלָּן: תִּי, תִּי, תִּי!

אֲדֹנָי הֱיֵה עוֹזֵר לִי!                    הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי!

(על נוסחו של ביאליק - ועל השיר בכלל - כתב אברהם רגלסון - כאן).

לסיום, הנה תוים לביצוע המוסיקלי, כפי שנרשמו בסוף המאה ה-19 על ידי החזן ש' דובוסקי מברלין, והובאו במאמר של חזן וסרוסי. הקוראים הבקיאים מוזמנים להשוות זאת לביצוע של הרב נריה שהבאתי לעיל (לי זה נראה כמנגינה אחרת).

תוספת: בעקבות הפוסט העלה אחד הקוראים ("gost") ביצוע אחר לשיר הזה, נוגה ומשתפך, בקולו של הרב חיים צבי קוניקוב מזקני חסידות חב"ד בארה"ב.

גם הנוסח שונה:
פעם ביער הלכתי
וקול ציפורים שמעתי
מרננים, מצפצפים
רא רא רא
אדיר איום ונורא
בצר לי לך אקרא
ה' לי ולא אירא

אמאל איך געגאנגען
אין די מיטן וואלד
האב איך געהערט
א גרויס געוואלד
פייגעלאך זינגען
לי לי לי
גדור פרצת היכלי
דגול מהר חכלילי
ה' היה עוזר לי
וכן הלאה...

כאן קיבל השיר העממי, המבדח משהו, אינטרפרטציה חב"דית-חסידית, ובמקום שירת הבריאה העולה מן הטבע, אנו מקבלים שיר עצוב המדבר על זעקה גדולה ("א גרויס געוואלד") הנשמעת באזני המהלך ביער. אמנם הציפורים הן המצפצפות אך באזני השומע קולן הופך לנהמה: "בצר לי לך אקרא... גדור פרצת היכלי... ה' היה עוזר לי...". ואולי שומע המטייל ביער את אותה "בת קול" המנסרת בחללו של עולם, שצליליה כקול יונה הומיה (השוו ברכות ג, א).