ספר נתיב חיים - ראשית דפוסו של ר' יעקב טובייאנא בליוורנו

ספר נתיב חיים, נדפס לראשונה בפיורדה, תקל"ט (1779). מדובר בחיבור קטן מאת הגאון הנודע רבי נתנאל וַייל (תמ"ז-תקכ"ח) בעל "קרבן נתנאל". למעשה, זהו ליקוט של הגהות שכתב על טופס ה'שולחן ערוך' שלו (חלק אורח חיים). הגהות אלה בחלקן הגדול הן תיקונים וציוני מקורות, בעיקר על ה'מגן אברהם' (אחד ממפרשי ה'שולחן ערוך'). את ההגהות ליקט בנו רבי שמעון הירש והביאם לדפוס.

על פי חיבור זה הוגהו כל מהדורות ה'שולחן ערוך' שנדפסו אחריו, כשהמדפיסים משתבחים בכך בשערי מהדורותיהם. (בין המהדורות: פראג תקמ"ה, וינה תקנ"ז, דיהרנפורט תק"ס, שקלוב תקס"ג ועוד).

'שולחן ערוך' אורח חיים (כונה "מגיני ארץ" על שם שני מפרשיו: 'מגן אברהם' ו'מגן דוד' - ט"ז), שקלוב תקס"ג.
בשער: "עם כל ההגהות אשר נעשו מספר... נתיב החיים...". 

לכן, מעניין לגלות שהספר נדפס שוב בנפרד, ובהפרש זמן קצר יחסית, בשנת תק"פ, בעיר ליוורנו שבאיטליה.

מביא החיבור לדפוס הוא ר' יעקב טובייאנא, מגיה, מו"ל ומדפיס ספרים ידוע בליוורנו.
כפי שנכתב בשער, הוא עשה זאת בתמיכת ארבעה גבירים מן הקהילה היהודית בגיברטלר. בסוף הספר, מרחיב ומספר ר' יעקב טובייאנא:

 "...אשתקד, בהיותי בעיר העליזה והאדירה גבלטירה יע"א, הגבירים הרמים, ארבעה המה חכמים... התאוו תאוה ובקשו ממני למען דפו"ס להם הספר הבהיר הזה, ולמלאות רצונם... כצבי רצתי, ופקודתם שמרה רוחי ל[ה]קריבו אל המלאכה... כאשר אמת היה, תכף בחזרתי למח"ק [למחנה קודש] זה, אנכי העליתיהו על מזבח הדפוס...". 

נקודה זו מפליאה אותי מאד: מכל הספרים שבעולם השתוקקו הגבירים מקהילת גיברלטר דווקא לחיבור ההגהות הקטן של רבי נתנאל וייל?! אין בידי הסבר לכך.

בשער הספר נכתב כי הוא נדפס "בדפוס שמואל סעדון", אך כשקוראים את המשך דבריו של ר' יעקב טובייאנא, מגלים כי רק ארבעת הדפים הראשונים של הספר נדפסו בדפוס סעדון, ואילו המשכו של הספר נדפס בדפוס החדש שהקים  ר' יעקב טובייאנא באותם ימים:

"...ובקרוב היה נגמר, לולא העכוב שבא מהמדפיס, אף כי הרביתי עליו בחיובי[ם] לבל יעבור על 'בל תאחר', והיה עכ"ב, וברוך אל עליון שהיה העכו"ב למישור (לפ"ג), שנשכרתי את הזויו"ת, ועיניכם תראנה האפרש [!] שבין הארבעה דפים הראשונים שהדפיס, לתשלום כל הספר שהדפסתי בבית הדפוס חדש אשר נתן לי אלהים. אני תפלה מגן 'דוד' יהא בעזרינו וחפץ ה' בידינו יצלח...".

מתוך הדברים למדנו, שדפוסו של ר' יעקב טובייאנא הוקם בשנת "למישור" לפרט גדול, כלומר בשנת תקפ"א (1821), ושהספר, למעט הדפים הראשונים, נדפס בדפוסו החדש. רושמי מפעל הביבליוגרפיה הלכו בפרטי השנה והדפוס אחר הנכתב בשער, וכתבו: תק"פ, ו'דפוס שמואל סעדון'. אך כאמור רובו של הספר נדפס בשנה שלאחר מכן ובדפוסו החדש של ר' יעקב טובייאנא.
שימו לב גם להדגשה של המילה 'דוד' שרומזת לשמו של הגביר שמימן את הקמת הדפוס (אולי אחד מארבעת הגבירים בגיברטלר), כפי שניתן לראות בספר זכות אבות, אחד מהספרים הראשונים שהדפיס ר' יעקב טובייאנא בבית דפוסו החדש, בשנת תקפ"א:

בשער נכתב: "בדפוס חדש של החכם כמוהר"ר יעקב טובייאנא והגביר המחזיק בידו מגן דוד יהי בעזרו אכי"ר [אמן כן יהי רצון]".

אם החזקתם מעמד עד לכאן, נוסיף לפלפול הביבליוגרפי הזה עוד נדבך, והוא הספר רוב דגן, שעל פי רישומי 'מפעל הביבליוגרפיה' נדפס בדפוסו של ר' יעקב טובייאנא בשנת תקע"ח (1818)! דבר זה סותר למה שעולה מדברינו הקודמים, שבית דפוסו הוקם רק בשנת תקפ"א (1921).

התשובה לכך שזו טעות, הספר נדפס באמת בשנת תקפ"ג, אך רושמי 'מפעל הביבליוגרפיה' כתבו תקע"ח בשל טעות קטנה בשער: בפרט השנה נכתב 'לפ"ג' (לפרט גדול) במקום 'לפ"ק' (לפרט קטן). כאשר מחשבים את פרט השנה ב'לפ"ג' מורידים חמש בערך הגימטרי, לצורך סימול האלף שבו נמצאים (האלף החמישי), וזו הסיבה להפרש שבין תקע"ח לתקפ"ג.
הראיה לכך שהספר לא נדפס בתקע"ח, היא הקדמת המחבר שנדפסה מעבר לשער, שבסופה פרט השנה תקפ"ג:

שנת באלה חפצתי לפ"ג (=תקפ"ג). כאן ה'לפ"ג' הוא נכון.

אחרי שכתבתי את זה, בדקתי איך רשמו הביבליוגרפים הותיקים: פרידברג ב'בית עקד ספרים' ובן יעקב ב'אוצר הספרים', ומצאתי שהם כותבים: תקפ"ג. בעקבותיהם כתבו גם באתר HebrewBooks את פרט השנה הנכון.

נסיים בספר לדוד אמת שנדפס בשנת תק"פ (בהנחה וכאן ה'לפ"ג' הוא נכון), ולפי רישומי מפעל הביבליוגרפיה היה זה ב"דפוס יעקב טובייאנא", אך אם נדייק בכתוב בשער, נראה כי מוזכר בו רק שהוא המדפיס, אך לא נזכר שהספר נדפס בבית דפוסו!

אל תסתכל בקנקן

ידידי ר' יוסף לייכטר, מהספריה הלאומית בירושלים, פרסם מאמר מעניין בבלוג ספרני היהדות, על טעות מביכה בחומש רש"ז נעטטער (נֶטֶר), שנדפס בוינה ונחשב חומש מפואר ומדוייק, וכה כתב:

בשנת תרי"ט (1859) החלו להדפיס בוינה מהדורה חדשה של חמשה חומשי תורה, עם תרגום אונקלוס, תרגום ירושלמי ותרגום יונתן, פירוש רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, רמב"ן ועוד. מהדורה זו שנתפרסמה בהידורה וביופייה,  הובאה לדפוס על יד שלמה (זלמן) נעטטער מירושלים. בעיתון המגיד מי"ד תמוז  תרכ"ג (1863) נכתבה ביקורת חריפה על סידורי התפילות מלאי השיבושים המוצאים לאור על ידי המדפיסים, בלי שעברו הגהה מספקת. בהזדמנות זו לא חוסך המבקר המסתתר תחת השם שפטן, את שבט ביקורתו מהוצאה זו של התורה. "בשנת תרי"ט יצאו לאור בוויען בדפוס זאמארסקי ושותפו, חומשים עם ג התרגומים והמסורה, פירש"י, רמב"ן, ספורנו, ראב"ע ופירוש על הראב"ע, יפים בצורתם מאד מאד, אשר לא היה כמוהם ליופי, ומה מאד שמחו אז אוהבי ספרים על החומשים האלה! אך בשימנו עין מעט בפירוש על הראב"ע, אז ראינו כי לחרפתנו ולבושת אומתנו נולדו החומשים האלה,  ולדפוסי וויען בפרט לחרפת עולם יהיו …".  כנראה שהמדפיסים בדורות הבאים לא ראו את הביקורת, כי הוצאה  זו נחשבה בעיניהם  כטובה ומדוייקת וצולמה מספר פעמים. (לדוגמא בהוצאת שוקן [ברלין] תרצ"ז (1937) כשהמדפיסים המאוחרים מתהדרים בשמו של הרב שלמה זלמן נטר.

שנת לידתו של רש"ז  נטר אינה ידועה. ברישום במפעל הביבליוגרפיה העברית נכתב  שנולד בהונגריה ועלה לירושלים. כפי הנראה היה בעל אמצעים, בשערים של החומשים נכתב: נדפס בהוצאת הרב שלמה נעטטער. גם בהסכמת רבה של וינה, הרב אלעזר הלוי איש הורוויץ (תקס"ד-תרכ"ח 1804-1868) נכתב: "כי הרב מוהר"ש הנ"ל זה כמה הקדיש עתותיו לעבודת הקודש הלזו וגם פזר נתן לכלכל מסת הוצאות הדפוס אשר רבו כמו רבו …"  (הסכמה בתחילת ספר שמות). בהדפסה זו שילב את ביאורו על פירוש רבי אברהם אבן עזרא. בגמר הדפסת החומשים, לא שב רש"ז נטר לירושלים, אלא השתקע בוינה ועסק שם בהדפסת סידורים ומחזורים לבני אשכנז ולעדות המזרח. כמו כן הדפיס מחדש את חידושי המאירי על מסכת שבת (וינה תרכ"ב 1862). בסוף הספר הדפיס רשימה של ספרים אותם הדפיס והפיץ. רש"ז נטר נפטר בוינה בי"א טבת תרל"ט (1879). בנו הרב יעקב מרדכי נטר הוציא בוינה בשנת תר"ך (1860) את דרשותיו בשם 'שלוים מן הים' וכלל בה דרשה של אביו שנאמרה לזכרו של אביו ר' יעקב נטר. בסוף הספר הדפיס שיר שכתב ביום סיום הדפסת החומשים של אביו בכ"ה תמוז תר"ך (1860). 

[...] רש"ז נטר  מציין את המעלות של הוצאה זו. במיוחד מדגיש הוא את ההגהה הקפדנית שנעשתה לחומש. "החומש מוגה ע"פ ב מגיהים מדקדקים. ב פעמים יעבורו ע"י כ"א [כל אחד] וכהנראה אשר טוב הגהת החומש יעלה על כל".   יחד עם זאת הוא מציג הסתייגות:  "ואולם אם גם אחרי יגיעתי הנ"ל ימצא איזה טעות, גם אני אענה, לא נתנה תורה למלאכי השרת, כי גם אחרי החומשים המדויקים תעבורנה השגיאות. ואם הטעויות תעבורנה במספר מועט, חומש מדויק יקרא" 

עד כמה באמת הצליח רש"ז נטר במשימתו?  לפני כשלושים וחמש שנה ביקרתי בביתו את הרב אליעזר אלינר ז"ל. הרב אלינר היה בקיא גדול בכל ספרות ישראל. במיוחד הצטיין בידיעותיו בשבילי המסורה ונבכיה. בשיחתנו הוא הציג בפני את החומשים של רש"ז נטר, דפדף בהם והראה לי בספר במדבר בסוף פרשת חקת (כא, לד) נכתב: "ויאמר ה' אל משה, אל תירא אתו, כי בידך נתתי אתו ואת ארצו. ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון"  שים לב אמר לי הרב אלינר בפסוק זה נשמטו שלוש מילים. צריך להיות: "כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו".  צא וחשוב הוסיף הרב אלינר, אם בטקסט של המקרא שנשמר במשך דורות בזכות המסורה אירעה שגיאה כזו. מה המצב בניקוד ובטעמים ובכל המפרשים המרובים העוטרים הוצאה זו? לאמיתו של דבר גם רש"ז נטר עמד כנראה על ההשמטה שקרתה. בסוף ספר דברים הודפס דף זה מחדש כשהוא מתוקן. הקוראים תלשו את הדף המתוקן והדביקו אותו במקום הדף המעוות. ברשותו של הרב אלינר נשארה המהדורה המקורית עם הטעות והתיקון. לאחרונה כשכתבתי את זכרונותי על הרב אליעזר אלינר ז"ל, נזכרתי בסיפור זה.  החלטתי לבדוק במחסן הספרים שבספרייה הלאומית האם יש עותק מקורי. לשמחתי אכן מצאתי עותק של ספר במדבר שנשארה בו הטעות, עם הגהה בכתב יד. וכן מצאתי עותק של ספר דברים עם הדף המתוקן. והנה הם לפניכם. 

הנוסח הפגום, ראו פסוק לד

הנוסח המתוקן

עד כאן מאמרו (מקוצר מעט) של ר' יוסף לייכטר. תודתי לו על רשותו להביאו כאן.

כשקראתי את מאמרו, מיהרתי לבדוק סט חומשים ממהדורה זו שנמצא כעת במשרדי 'קדם בית מכירות'. סט זה היה שייך לרבי אברהם שאג (צוובנר; תקס"א-תרל"ג), רב הונגרי ידוע ומגדולי תלמידיו של החתם סופר. בכרכים אלו חתם מספר פעמים ואף הוסיף הגהות בשולי הגליונות.
בדקתי את הדף בפרשת חוקת, שנזכר במאמרו של ר' יוסף לייכטר, ומצאתי שבטופס שלפניי נותר הדף הפגום. רבי אברהם שאג אכן שם לב לטעות וציין זאת בצד בכתב-ידו.

חזרתי לדפדף בכל הכרכים, וגיליתי ששיבוש זה אינו היחיד במהדורה זו, אלא אחד מני רבים, כולל טעויות בפירוש רש"י, הרמב"ן והאבן עזרא. את השיבושים גיליתי על פי התיקונים בכתב-ידו של רבי אברהם שאג. הנה שתי דוגמאות:

בראשית כג, יט. טעות כתיב: 'מערת שדי המכפלה', במקום "שדה המכפלה" (ראו תיקון בצד)

תיקון טעויות ברש"י (ראו בשני צדי העמוד)

בעהש"י געונמ"א - נוטריקון מקורי

לקראת המכירה הבאה של "קדם - בית מכירות", בדקתי קונטרס דרשות בכתב-ידו של הגאון הנודע רבי ישראל ליפשיץ, מחבר פירוש "תפארת ישראל" על המשניות.
בראש כל עמוד מעמודי כתב-היד מופיעה כתובת מוזרה: בעהשי געונמא

הבנתי שמדובר בראשי תיבות, אך לקח לי זמן לפענחם. אמנם, החלק הראשון קל, אבל השני קשה יותר. בסוף הצלחתי ב"ה:

בעהש"י = בעזרת השם יתברך.
געונמ"א = גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, אמן.

צופן בחתימה (3) - ר' מרדכי מאדל איטינגן

לפני כשנה הבאתי כאן חתימה בשער ספר 'כל בו' של אדם בשם "מרדכי מאדל", שהצפין את שמו בתוך הפסוק 'מה נמלצו לחכי אמרתיך מדבש לפי'.
מעל הפסוק סימן בנקודות את אותיות השם "מרדכי", ומתחת לפסוק סימן בנקודות את כינויו ביידיש-גרמנית "מאדל" (כמו: מוטל).

כתבתי שם, בדרך ניחוש בלבד, שאולי מדובר בר' מרדכי מאדל איטינגן אב"ד שנייטאך ואח"כ דיין בוינה.
והנה, לפני כשבועיים הזדמן לי לבדוק ספר 'טור' שנדפס בונציה בשנת שכ"ו, ובצדו השני של השער גיליתי רישום מליצי בכתיבה אשכנזית עתיקה:

והנה העתקת הרישום:

משכיל ראה דל כונן ישרים, למדיני וחזקיני יחניני אמרים יקרים, טובים יפיפיים נעימים גדולת אבות [?] הספרי'[ם], ברוך ה' יוצר הרים

כאן לא מדובר בפסוקים, אלא במליצות בלבד, אך ראשי התיבות (המסומנים בקוים זעירים) מרכיבים את השם:

מרדכי לוי איטינג[א]

הזיהוי כאן וודאי יותר וככל הנראה מדובר בדמות שהזכרתי קודם: ר' מרדכי מאדל הלוי איטינגא (או: איטינגן), ששימש באמצע המאה ה-17 כרב העיר שנייטאך (Schnaittach, גרמניה) ואח"כ כדיין בוינה.

יש דמיון מסוים בצורת כמה אותיות בין חתימה זו לחתימה שבשער ספר 'כל בו'. בנוסף, השם והנוהג של החותם להצפין את שמו, מובילים למסקנה כי ככל הנראה מדובר באותו אדם.

להלן קטע על ר' מרדכי מאדל איטיניגן מתוך 'פנקס קהילת שנייטאך' בעריכת מאיר הילדסהיימר (ירושלים תשנ"ב, עמ' 30):

נפוליאון והיהודים - הדפוס העברי בלינוויל / דף לא ידוע מוורשא

נפוליאון בונפרטה, המצביא המהולל וקיסר צרפת, טבע רישומים משמעותיים בהיסטוריה של היהודים באירופה. כיבושיו המזהירים ברחבי אירופה הביאו אל היהודים לראשונה את בשורת שיויון הזכויות של המהפכה הצרפתית, אך יחד עם זאת הביאו גם סבל רב ליהודים. במהלך מלחמות נפוליאון הואשמו היהודים פעמים רבות כבוגדים במדינת מושבם, מתוך ההנחה (המוצדקת לרוב) כי האהדה הטבעית של היהודים נתונה לנפוליאון. מסיבה זו סבלו קהילות יהודיות התנכלויות ופוגרומים בשעה שעמדו חיילי נפוליאון בפתח המדינה, ופעם שניה לאחר שנפוליאון נסוג וכיבושו הסתיים. בשל סיבות אלו ואחרות (כמו למשל נסיון ההתערבות של נפוליאון בעיצוב ההלכה היהודית, באמצעות ה"סנהדרין" שהקים) היה יחס היהודים אליו מורכב, היו שראו בו גואל ומשחרר והיו שהתייחסו אליו יותר בחשדנות, או ניסו לפחות להוכיח את נאמנותם למדינתם.

בספר "נפוליאון ותקופתו", שיצא בסדרת "ספריית דורות" של מוסד ביאליק (ירושלים תשכ"ח), אסף ברוך מבורך רשומות, שירים ועדויות שנכתבו בעברית על ידי יהודים על נפוליאון, והוא אסופה מרתקת בנושא זה. אך לדעתי ישנו חומר רב שטרם פורסם ויכול עוד לפרנס ספר אחד או שניים. בכל מקרה, להלן תרומה צנועה משלי על "נפוליאון והיהודים".

נתחיל בעניין שקשור לתולדות הדפוס העברי, והוא הדפוס בעיר לינוויל.
לינוויל (Lunéville) ממוקמת בלורן שבצפון-מזרח צרפת (חלק מאלזס-לורן, חבל המריבה המפורסם בין גרמניה לצרפת). במאה ה-18 התקיימה באלזס-לורן קהילה יהודית חשובה, שמרכזה היה בערים שטרסבורג ומץ. במץ פעל באותה עת דפוס עברי, אך במפנה המאות ה-18 וה-19 הוקם דפוס קטן נוסף בעיירה לינוויל. הדפוס הוקם על ידי יהודי בשם אברהם פריזעק והוא פעל תקופה קצרה, בין השנים 1779-1807, במהלכה נדפסו בסך הכל כ-16 ספרים. 
לאחרונה הגיע ל"קדם" אוסף של עשרה מתוך ה-16 שנדפסו בלינוויל. כשדפדפתי בהם מצאתי לפחות בשני מקומות את רוח התקופה.
השנים שבהן פעל הדפוס, ראשיתן בעיצומה של המהפכה הצרפתית וסופן בעלייתו של נפוליאון לשלטון. הד לאנדרלמוסיה ששרתה בצרפת באותם ימים נמצא בסליחות שנדפסו בלינוויל בשנת תקנ"ט (1799), שנת עליית נפוליאון לשלטון. המדפיס מסביר את הצורך בסידורים ובספרי סליחות במילים אלו:

"...מחמת חסרון הדפוס כיון שבמדינה זו נמנעים, גם מפני צוק העתים הי' דלתות המדינה נעולים, וחדלו עוברי אורח להביא ממקומות אחרים...". 

סליחות - לינוויל, תקנ"ט

אך סימן מובהק יותר להשפעת הזמן נמצא בספר אחר, ספר גורן נכון, שנדפס בלינוויל בשנת תקס"ז (1807). בתחתית שער הספר מצאתי את סמלו המלכותי של נפוליאון, שהוכתר באופן רשמי לקיסר כשלוש שנים קודם לכן, בדצמבר 1804.

 

והנה הסמל כפי שהוא מופיע על מטבע מתקופת נפוליאון השלישי:

מקור

(על משמעות המוטיבים בסמלו של נפוליאון, ראו כאן)

בעבר הוצג ב"קדם - בית מכירות" כתב-יד מיניאטורי מאוייר של לוח שנה עברי, שכתב ואייר בשנת 1811 יעקב ישראל מונטיפיורי (נולד 1748), בן למשפחת מונטיפיורי אשר גרה בעיר אנקונה שבאיטליה. בדף האחרון של הלוח מופיע איור סמלו של נפוליאון. יש לציין כי יהודי אנקונה חיו בגטו בתנאים קשים ובהשפלה, עד שנת 1797, אז כבש צבאו של נפוליאון את העיר וחומות הגטו נהרסו.

ב'מגן' שבמרכז מופיע שמו של הצייר. האות N היא האות הראשונה בשמו של נפוליאון. הכוכב המופיע מעל דמות הנשר נועד לסמל את "כוכב נפוליאון", כוכב שביט שהופיע בשמי אירופה באותה תקופה ונקשר בעיני רבים עם מזלו העולה של נפוליאון 

נסיים בדף בודד שהודפס בוורשא שבפולין, ביום רביעי ו' אב תקע"ב (15 ביולי 1812), ובו תפילה לנצחונו של נפוליאון, שנאמרה כנראה בבית הכנסת:

דף זה נדיר ולא נרשם ב"מפעל הביבליוגרפיה". זהו תיעודו הראשון ככל הידוע לי.
סריקה של הדף התגלגלה לידי ומאחר ואינה ברורה די הצורך, אעתיק מעט מן השורות לנוחות הקוראים:

עדת ישורון הנמצאים פה קרית מלך ווארשא, לא יכלו להתאפק על נפשם מלשפוך שיח לפני ה', אשר לו נתכנו עלילות, בעד המחנה היוצאת לערוך מערכה בארצות משך וה' לפניהם ומלכם בראשם הקיסר הגדול נעפאליאן ה' ירום הודו ועד כה הגיעו דבריהם....

אתה ה' אלקים הבט אל עמל לא תוכל, ותקצר נפשך בעמל הארץ הנשמה הזאת, מדינות פולין, אשר ארוה כל עוברי דרך, עליה חבלים הטו, היתה ירשה, נשפת ברוחך ותחדש פני האדמה, העירות בצדק את רוח הקיסר הגדול קיסר צרפת נאפליאן יר"ה, מלאתהו רוח חכמה ובינה וגבורה, ותכירהו לעמוד לימין המדינה הזאת ובזרוע יכריע אויביה...

אתה הוא ה' אלקים אשר תטה לב מלכים ושרים אל אשר תחפוץ ונתת חן העם הזה בעיני הקיסר יר"ה לשום עינו ולבו עלינו, ויתן אותנו עליון בקרב הארץ, וישם עליו רועה נאמן מלך זאקסין החסיד פרידריך אגוסט יר"ה...

ה' אלקים צא לישע משיחך נעפליאן אשר דשנת בשמן ראשו, סכות ראשון ביום נשק, צו מלאיך ורעה אליו לא תאונה...

נעאפאליאן! שא תליך חרבך ונטה בכידון אשר בידיך, חילך זאת כארבה יעלו אחריך, יעלו הרים, ירוצון בחומה, ישתקשקון ברחובות...

ה' אלקים שים עינך ולבך על מחנה אלקים זה בעלי ברית קיסר נעפאלאין ומדינות פולין, ברך ה' חילה ומשפטה ומעשיה...

ה' אלקים תן אחרית ותקוה טובה לחיל מדינותינו מדינות פולין וליטא אשר בהתנדב לבם לרצון, עוברים חלוצים כעתודים לפני הצאן...

פרידריך אוגוסט המוזכר בתפילה, הוא מלך סקסוניה, בן בריתו של נפוליאון, שמונה על ידו לעמוד בראש "דוכסות ורשה" שהקים נפוליאון לאחר שכבש את פולין.