מהפכת הדפוס החליפה כידוע את תעשיית כתבי היד, אך לא לגמרי.
תרבות כתבי היד השתנתה אך המשיכה להתקיים גם במאות השנים שלאחר המצאת הדפוס.
לעולם כתבו המחברים את חיבוריהם וערכו אותם בכתיבת ידם. בכתב יד נכתבו גם מכתבים ומסמכים שונים. כך גם הועתקו חיבורים אזוטריים, או סתם חיבורים שהיו נדירים בדפוס, וכך הלאה.
כללו של דבר, למרות מהפכת הדפוס המשיכה תרבות כתבי-היד להתקיים ב"נישות" שונות.
ניתן כאן דוגמה אחת, בקצרה.
אחת התופעות שבהן נתקלתי, והיא תופעה נפוצה יחסית, היא ספרי סליחות מודפסים שעמם נכרכו כתבי-יד של סליחות.
מאחר ופעמים רבות הסליחות תלויות במנהגים מקומיים, לא יכול היה הספר המודפס לספק תמיד את מנהגה של קהילה או מקום מסוימים, ולכן הוסיפו הבעלים קטעים בכתב-יד שישמשו אותם בזמן אמירת הסליחות שאינן מופיעות בספר. הדבר קיים גם במחזורים ובספרי תפילה נוספים.
הנה עמוד מכתב-יד שנכרך בסוף ספר סליחות כמנהג פרנקפורט, שנדפס באמשטרדם בשנת ת"י (1650):
בעמוד אחר אנו רואים שכתב-היד נכתב במיוחד להשלמת ספר הסליחות המודפס (להבדיל מפעמים שבהן נכרכים קטעים מכתבי-יד עצמאיים יחד עם ספרים מודפסים).
הבעלים מחק בהעברת קוים את אחת מהסליחות והוסיף מעליה:
"סליחה זה נמצא בזה הסליחות בדפוס והסופר טעה".
