ה"ה ה"ה ה"ה - נוטריקון גמיש

על "נוטריקון" - ראשי תיבות, כתבתי כאן לא פעם (צריך להצדיק את שם הבלוג), והקוריוז הבא מצטרף לאוסף.
רבי מסעוד אלפאסי היה מגדולי המקובלים בארצות המגרב. בשנת תפ"ג הגיע ממרוקו והשתקע בתוניס, שם פעל עד לפטירתו בשנת תקל"ה (1775). מחיבוריו נדפס ספר משחא דרבותא (ליוורנו תקס"ה / 1805). 
בספר מקור ברוך (ליוורנו תק"נ / 1790) לרבי ברוך פייתוסי (אף הוא ממקובלי תוניס באותם ימים), מצאתי (בדף רב, ב) הספד שנשא על אשתו של רבי מסעוד אלפאסי, שנפטרה אחריו.
שימו לב לראשי התיבות שנכתבו כתוארי כבוד לרבי מסעוד:

את זה דרשתי ליקרה צנועה מרים אשת ה"ה ה"ה ה"ה ה"ה כמוהר"ר מסעוד אלפאסי זצוק"ל.

האמת, אלו ראשי תיבות מאד נוחים, שיכולים לשרת כל תואר כבוד: 
החכם, השלם, הצדיק, המרומם, הנעלה, הנשגב, וכן הלאה...

קישוט אדריכלי

קישוט בסוף ספר כריתות, מהדורת וורשא תרי"ד (1854):

מבנה ידוע?

קישוט "אדריכלי" אחר הבאתי כאן.

תפלה (ושירים) עם כל האותיות

על חשיבותה של תפילה הכוללת את כל אותיות האלף-בית, למדנו בתלמוד בבלי מסכת ברכות (ד, ב):

"אמר רבי אלעזר אמר רב אבינא כל האומר 'תהלה לדוד' (מזמור קמה בתהלים, הקרוי 'אשרי') בכל יום שלש פעמים, מובטח לו שהוא בן עולם הבא, מאי טעמא? אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת (אם משום שסדר הפסוקים בו הוא לפי האלף-בית) נימא 'אשרי תמימי דרך' דאתיא בתמניא אפין (מזמור קיט בתהלים, שבו נכפלות האותיות שמונה פעמים), אלא משום דאית ביה 'פותח את ידך'? נימא 'הלל הגדול'... אלא משום דאית ביה תרתי" ("דאתי באלף-בית ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי" - רש"י שם).

תפילה עם כל אותיות האלף-בית מסמלת שלמות מסויימת. כאילו נטלנו בידינו את כל כלי הביטוי האפשריים ועמדנו להתפלל.

כך כותב רבי משה מטראני - המבי"ט, בספרו 'בית אלהים' בהתייחסו לגמרא דלעיל:

וענין סידור מזמור זה באל"ף בי"ת הוא לשני דברים... הסבה השנית, כי היות סדרם באל"ף בי"ת הוא מורה על היותו כולל בשבח זה כלל שבחים והלולים אשר אין מספיקות רוב האותיות לכלול אותם עד אשר יתחברו כל האותיות בשבח מזמור זה..." (בית אלהים, שער א' - שער התפלה, פרק טו).

ובדומה לו כותבים מפרשים אחרים.
בעקבות זאת נכתבו במשך הדורות תפילות ופיוטים רבים על סדר האלף-בית.
הפעם אכתוב על תפילה קצרה מאד, הכוללת 27 אותיות בלבד: 22 אותיות האלף-בית, עם 'מנצפך' - האותיות הסופיות.

המקובל האיטלקי הרב ארנ"ן [=אליעזר נחמן] פואה (נפטר תי"ט), היה תלמידו של רמ"ע מפאנו, ורבם וידידם של מקובלי איטליה (כדוגמת רבי משה זכות - הרמ"ז, ורבי בנימין הכהן - הרב"ך). פעל בעיר רג'יו (Reggio Nell’ Emilia), ושם עמד בראש חבורה שנקראה "חברת העלובים" (כך מספר עליו החיד"א בספרו 'שם הגדולים').
הרב ארנ"ן פואה כתב מספר חיבורים, רובם נשארו בכתב-יד (חלקם נסרקו במלואם וזמינים ברשת) ורק שניים נדפסו. האחד, פירוש על הגדה של פסח - מדרש בחדוש שנדפס בונציה ת"א, והשני, ספרון קטן של תפלות, שנדפס בונציה בשנת ת"ט, ונקרא: בקשות ווידויים כפי הזמן.

בדף [11] בחוברת זו הובאה תפילה קצרה שכוללת את כל אותיות האלף-בית, כולל את מנצפ"ך האותיות הסופיות:

צרוף כל האותיות דרך תפלה 

תַט עַמְךָ זֶה אָסֵף, וְכֵן צָרַת נַפְשָם, דִגְלַי קַבֵּץ

ידידי הרב יעקב ישראל סטל, המלומד ומורגל במחקר הפיוט, שם לב שמדובר כאן בטעות דפוס, ובמקום "תט", צריך לומר: "חט" (שהרי האות ת' מופיעה לאחר מכן, במילה 'צרת'), וכך לדעתו הוא פירוש השיר:
המשורר מבקש מהקב"ה: את "חט [=חטא] עמך זה" - עם ישראל (ע"ש "עם זו קנית"), "אסף" - תאסוף, תכלה, וגם את "צרת נפשם", והוא חותם בבקשה לגאולה: "דגלי" (דגלי ישראל, וזו הוראה פייטנית לכלל ישראל) "קבץ".
[אגב, מוסיף הרב סטל, הכתיב "חט" = חטא, מקובל ביותר בפייטנות הקדומה, ופחות במאוחרת, אך כאן הוכרח לנקוט בכתיב זה כדי שלא לכפול את האל"ף].


המשורר הספרדי טדרוס אבולעפיא כתב אף הוא שירים קצרים, הכוללים את כל האותיות בשורה אחת. במקרה שלו, השירים אף שקולים במשקל מדוייק, כמיטב המסורת הספרדית.

בספר שיריו הגדול "גן המשלים והחידות" שנדפס ע"י דוד ילין (ירושלים תרצ"ב-תרצ"ז), כונסו שירים מתוחכמים מסוג זה בפרק "שירי צעצועים":

תפילות, שירים או פיוטים, במבנים וירטואוזיים שונים ומשונים נכתבו למכביר, אך נסתפק בזה לעת עתה.

(מד"ר יוסף במברגר למדתי כי משפט הכולל בתוכו את כל אותיות האלף-בית מכונה 'פנגרמה' - ראו ערך בויקיפדיה).

וחותם יד כל אדם בו (9) - רבי מנחם ציון רבינו

כבר הבאתי כאן כמה חתימות בעלים בראשי תיבות, והנה חתימה נוספת.
בראש שער הספר 'ילקוט חדש', שנדפס בלובלין ת"ח (1648), בטופס ספריית חב"ד שנסרק באתר HebrewBooks, כתב בעל הספר:

מלכי נא חלציני מרע צד-- ימיני וק-- נחמני
מלך נורא חלציני מצרה ציון ירושלים להקם נופלי'[ם]

ראשי התיבות של כל שורה הם שמו של הכותב: מנחם ציון (שסימן את ראשי התיבות בנקודה מעל האות).
לאחר מכן גם חתם בחתימה רגילה:

הצעיר מנחם ציון רבינו מק"ק קראקא

רבי מנחם ציון רבינו (שע"ה-תל"ט 1615-1679), רב בקהילות: וואדיסלב, קראקא ואלטונה, מחבר הספר נחמות ציון (פרנקפורט דמיין תל"ז).

בתחתית העמוד חתימת בנו "לה' הארץ ומלואה הק'[טן] יצחק אייזיק בן התורני כמהור"ר מנחם ציון רבי[נו]".
בעמודי טופס זה ישנן הגהות רבות בכת"י (מחוקות או מטושטשות בסריקה), בכתב-ידו או בכת"י בנו הנ"ל.

שער הספר 'נחמות ציון' מאת רבי מנחם ציון רבינו - פרנקפורט דמיין, תל"ז

מלחמת רוסיה-יפן - טרגדיה יהודית באיורים

במלחמת רוסיה-יפן (1904-1905) השתתפו כ-30,000 חיילים יהודיים ששירתו בצבא הרוסי. אלפים מהם קיפחו את חייהם בשדות הקטל של מלחמה זו, שבה הובסה האימפריה הרוסית הגדולה.

שני איורים ליטוגרפיים גדולים שנדפסו בווילנא באותה תקופה, הגיעו לא מזמן ל'קדם - בית מכירות' ויוצגו במכירה הקרובה. איורים אלה, מעשה ידי אמן בשם ח. לסקוב (Laskov), מספקים הצצה מיוחדת ונדירה אל הפן היהודי של המלחמה, ומספרים ביותר מאלף מילים על טרגדיה של עם הנלחם במלחמה שאינה שלו.

האיורים מתארים שתי סצנות מחיי משפחה יהודית-רוסית בעת המלחמה. בשני האיורים נראה פנים ביתה של המשפחה, וכך אנו מתוודעים לעיצוב בית יהודי באותם ימים: על הקירות תלויים דיוקנאות של דמויות יהודיות מפורסמות: תיאודור הרצל, משה מונטיפיורי והמלבי"ם. לצד אחד הקירות ארון ספרי קודש (על הכריכות צויירו אותיות עבריות). לידו ניצב סטנדר, עליו מונחים סידור וזוג פמוטות עם נרות. על שולחן בפינת החדר מונחת טלית ועל הקיר תלויה חנוכיה.

כותרת האיור הראשון (ברוסית): "חייל מילואים יוצא לקרב". האיור מתאר את רגע עזיבתו של חייל יהודי את משפחתו בשל צו-גיוס שקיבל (קצין הגיוס עומד מאחורי החייל ובידו הצו). המשפחה כולה נפרדת בצער מן החייל. אשתו מליטה את פניה בבכי, אבי החייל מברכו ב"ברכת הבנים". אחת הבנות מחבקת אותו והשניה מושיטה לו את תיק התפילין.

האיור השני, ששמו "האלמנה הצעירה", מתאר את הרגע בו מתבשרת המשפחה על מותו של החייל. באיור נראה איש צבא מחזיק בידו מכתב. ידו השניה מונחת על כתפה של אם החייל, אשר טומנת פניה בידיה. אשת החייל ובנותיו בוכות. אביו אוחז בידיו תצלום עם הכיתוב "בית החולים שלנו" (ברוסית) וגליון העתון "דער פריינד".

עיצוב דירת המשפחה זהה כמעט לחלוטין לעיצוב הדירה באיור הקודם, עם כמה הבדלים קטנים: כעת לצד דיוקנו של הרצל, תלויים על הקיר דיוקן החייל ומפה של המזרח הרחוק. הסידור אשר הונח פתוח על הסטנדר, מונח כעת סגור.

מעל האיור כיתוב ברוסית: "האלמנה הצעירה". תחתיו הכיתוב: "חבר הביא מכתב מבית החולים המבשר כי החייל נפטר". 

מרים קורנפלד מ"קדם", שחקרה את האיורים האלה, מצאה באוסף ספריית מוסקבה ציור נוסף, אף הוא מעשה ידיו של האמן לסקוב ומאותה תקופה. לא ברור אם ציור זה קשור ישירות לאיורים הקודמים, אך עבורנו הוא משלים את האוירה. החייל היהודי, מכל מקום, אינו נראה בו.

הכותרת העליונה: "מכתב מהמולדת".
בתחתית האיור נכתב: "קריאת מכתבים מהבית בבית החולים הצבאי".
האיש מימין קורא את השבועון הרוסי 'אוגוניוק'.

והנה עוד כמה תמונות באותו עניין:

גליון 'הצפירה' מיום ו' כ"ו שבט תרס"ד (12 בפברואר 1904), עם מפת "מקום מערכות המלחמה"
הציבור היהודי ברוסיה התעניין מאד במלחמה, שכן עשרות אלפים מבניו השתתפו בה. העיתונים היהודיים דאגו לעדכן בתדירות גבוהה על המתרחש בשדות הקרב

גליון 'הצפירה' מיום א' י"ד חשון תרס"ה (23 באוקטובר 1904): "פקודת הרוממות - גיוס חיל המילואים"

"בשנה האחרונה לחיי הצדיק מגור, בעל 'שפת אמת', פרצה מלחמת רוסיה ויפן, ונלקחו לצבא אלפי אברכים מחסידיו, שהיו בגיל הגיוס, ונשלחו לשדות הקרב במזרח הרחוק. הצדיק היה מברך את חסידיו לפני צאתם לדרך הרחוקה והיא אומר להם: 'מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו' - כל מי שהוא ירא שמים ילך וישוב בתשובה, ואז מובטח לו שישוב לביתו מן המלחמה. וגדולה היתה חרדתו לגורלם של אנשי הצבא. כל אותם הימים שנמצאו חסידיו בחזית לא עלה על מיטתו, והיה שוכב על הרצפה, כשחלוקו בלבד מוצע תחתיו, והחלוק היה כולו רטוב מדמעותיו ששפך על צרת ישראל.

וחסידיו היו אף הם נאמנים לו והיו כותבים לו מן החזית, מתוך החפירות, חידושי תורה, והיו מספרים במכתביהם מכל הקורות אותם. ואברך אחד, עילוי, מעיר אוסטרובצה, כתב אליו מן החפירות פלפול ארוך על רבנו יונה. בעל ה'שפת אמת' השיב לו, ואת מכתבו פתח במילים אלו: 'העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ', העידותי - מלשון עדי וקישוט, ורוצה לומר: קשטתי בכם, ביהודים כאלה, את השמים ואת הארץ."

(הרב שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים, תורה, חלק ב', ירושלים תשס"ב, עמ' 325).

חיילים יהודים בצבא הרוסי לפני מלחמת העולם הראשונה

הוספה (יום חמישי 6/2/14):

פרופ' דוד אסף הפנה אותי לגלויה שנמצאת באוסף הגלויות ע"ש יוסף ומרגית הופמן. גלויה זו נדפסה בוורשא, בהוצאת נ. י. רזניקוב, כנראה בראשית שנות העשרים (בין שתי מלחמות העולם). האיור על הגלויה הוא חיקוי של האיור שהבאתי למעלה. הכותרת ברוסית זהה, אלא שכאן נוסף גם כיתוב בעברית: "אחד מחיל המלואים היוצא למלחמה".

מקור: The Joseph and Margit Hoffman Judaica Postcard Collection

במקביל מצאה מרים קורנפלד באתר תמונות רוסי, גרסה לא-יהודית של אותה סצנה! ליטוגרפיה זו נדפסה אף היא בווילנא, בשנת 1914, הכותרת זהה, וגם היא פרי מכחולו של אותו לסקוב שצייר את התמונות הקודמות:

מעניין שגם כאן מניח האב את ידיו על ראש בנו לברכה, האם זה לא מנהג יהודי?

חידה מזרחית

כחובב מושבע של הכתיבה המזרחית הרהוטה (שכבר פסה מן העולם לצערי), אני מגיש לכם חידת קריאה.

מה כתוב כאן?

את התשובה אעלה בהמשך.

הפותרים נכונה יזכו בברכותיי!

--
פתרון:

את הרישום שבתמונה מצאתי בשולי עמוד בספר עתיק, והוא שורה ראשונה משיר שכתב רבי אברהם אבן עזרא:

אשתחוה אפים ארצה כי אין למטה ממנה

והנה השיר המלא (מתוך 'סליחות כפי מנהגי הספרדים', מהדורת יעקב לוי, הוצאת יד הרב נסים, ירושלים תשנ"ה):