בהמשך למה שכתבתי כאן, גיליתי לאחרונה שכבר בתקופה קדומה יותר, עשו המדפיסים שימוש משני באות י'.
במהדורה הראשונה של ספר "צדה לדרך" מאת רבי מנחם ן' זרח, שנדפסה בפררה (Ferrara, איטליה) בשנת 1554, ניתן לראות לאורך כל הספר, כיצד השתמשו באות י' גם כתחליף לסימן גרש ['] או לסימון ראשי תיבות וקיצורי מילים. הנה דוגמאות:
במהלך העבודה על קטלוג המכירה הקרובה של "קדם בית מכירות" מצאתי שער מצוייר, לא ידוע ומרהיב ביופיו, שצורף למהדורת שולחן ערוך עם מפרשים ["אשלי רברבי"], שנדפסה בקניגסברג בשנת תרי"ט (1859).
בתוך "לוחות הברית" מופיעים שמות עשרה "נושאי כלים" [מפרשי השולחן ערוך]:
ט"ז = טורי זהב.
ש"ך = שפתי כהן.
נה"כ = נקודות הכסף.
בה"ג = באר הגולה.
פ"ח = פרי חדש.
ד"מ = דגול מרבבה.
פ"מ = פרי מגדים.
ב' [=ביאור] הגר"א.
ח' [=חידושי] רעק"א.
ג' [=גליון] רש"א.
נטע חכמוביץ מארכיון
קיבוץ יגור העבירה לידי צילום מפרוטוקול אסיפת חברי הקיבוץ בחודש פברואר
1935. באסיפה נדונה בקשתה של קבוצת חלוצים דתית להצטרף לקיבוץ יגור (החילוני).
הדיון שהתקיים מאלף ביותר וממחיש את הויכוח הפנימי שכמותו התקיימו לבטח גם במקומות אחרים,
על הגישה כלפי תופעות דתיות ושמירת מצוות בתחומי הקיבוץ.
החבר משה אלברט
מזכיר בקצרה את בעיית "ההורים".
החברה בת שבע טוענת
כי "השתחררנו מצורת החיים המסורתית כל אחד לחוד, אך לא קבענו את זה כיסוד המחייב
את כולם...".
החבר אהרן
"חושש להשפעה על הילדים".
ואילו החבר פולושקו
מזכיר לכולם כי "גם הסוציאליזם הוא דת ואז לא תתכן דת אחרת 'על פניה'...".
בהמשך אחזור בהרחבה לקיבוץ יגור, בנתיים תודה לנטע על אדיבותה.
בשבוע שעבר יצאתי עם חברים לביקור בדגניה ב' בעקבות המחקר הפרטי שלי על חיי הדת בקיבוצים חילוניים.
ככל שאני מוסיף לחקור בעניין, כך אני מגלה יותר שבדומה לכל סטריאוטיפ שאינו עומד במבחן המציאות, גם התדמית של הקיבוצים כ"נקיים" או "משוחררים" לגמרי מדת וקיום מצוות (תדמית שההיסטוריוגרפיה הקיבוצית טרחה לטפח), אין לה על מה שתסמוך.
האידאולוגיה המוצהרת של חלוצי העלייה השניה היתה אמנם ניתוק מוחלט מכבלי המסורת. רבים מהם גדלו בבתים דתיים באירופה והפנו עורף לחיי תורה ומצוות, ואף על פי כן, במקרים רבים היו מחוברים בנשמותיהם למקום גידולם. עובדה זו מצאה את ביטויה באופנים שונים. את הלהט והאדיקות הדתית הפנו לאידיאות הסוציאליסטיות, אך לא פעם פרצו ניגוני בית אבא ונשזרו בשירי החלוצים, ואם בשנים הראשונות עוד התנגדו בנחרצות לכל סממן דתי, עם חלוף השנים התרכך בקיבוצים היחס ליהדות, עד שבשנות השבעים כבר לא התביישו בדגניה ב' בחוג לגמרא שייסדו כמה מוותיקי הקיבוץ.
בראשית שנות השבעים כיכבה דגניה ב' בתקשורת בעקבות החוג לגמרא המדובר, הנושא חזר ונדון בעיתונים (כדוגמת הכתבה במעריב שהבאתי כאן), עיתונים חרדיים ששו על כך ועקבו בדריכות אחר קיומו של החוג, והדבר אף זכה לתיעוד מיוחד בטלויזיה הישראלית, שחלקו מופיע בסרטון הזה:
את הסרטון כבר הבאתי בעבר (כאן) וכתבתי עליו מספר מילים, אך דוקא לאחת הדמויות המרכזיות לא ייחדתי תשומת לב: יחזקאל גולדשטיין - ה"מגיד שיעור" של דגניה ב'.
כעת, בביקורי בדגניה, התחקיתי מעט אחרי דמותו המרתקת של החבר יחזקאל גולדשטיין, באדיבותה הרבה של טובה דהאן - מנהלת הארכיון המקומי ובעידודה של נורית לוז - בת הקיבוץ (שמופיעה בסרט הנ"ל לצד בעלה אהוד).
יחזקאל נולד בי"ד טבת תר"ע (1909) בעיר וולוצלבק שבפולין. הוריו היו דתיים ובילדותו למד ב"חדר", אך כשהיה לנער הצטרף לתנועת גורדוניה והתקרב לרעיונותיה. לאחר מכן התגייס לצבא הפולני ובשנת 1935 עלה ארצה והתיישב בדגניה ב'. הוא נפטר בשנת תשנ"ג (1993) ובן 84 היה במותו.
יחזקאל גולדשטיין במדי הצבא הפולני
בעשורים האחרונים לחייו חזר יחזקאל והתקרב למסורת ועם הזמן הפך לכתובת אליה פנו אנשי דגניה בכל הקשור לענייני דת ומצוות. בעקבות הפתיחות המתחדשת כלפי המסורת החלו לערוך בדגניה טקסי "בר מצוה". ובשלב מסוים נטל יחזקאל על עצמו את התפקיד להכשיר את הנערים לעלייה לתורה בבית הכנסת. כל נערי דגניה היו חניכיו ובכולם נטע רגש חיובי למסורת ישראל.
יחזקאל אף הרבה לכתוב בענייני יהדות, בעלון השבועי של הקיבוץ נהג לפרסם באופן קבוע דברי תורה על פרשת השבוע, ובנוסף גם כתב מספר חוברות בענייני המועדים והלוח העברי, ביניהן: "לא א'ד'ו' ראש - מכללי הלוח העברי", "יום טוב שני של גלויות ושני ימי ראש השנה" ו"תפילת ערבית - רשות או חובה" (החוברות אינן מופיעות בקטלוג הספריה הלאומית).
יחזקאל נפטר ערירי ולא הותיר אחריו ילדים וכך אבד ונשכח זכרו. להלן חיבור אחד שכתב ובו תיאוריה מעניינת על הקשר בין המחלוקת על תפילת ערבית, לבין מלחמת חז"ל בנצרות הקדומה. יהיו הדברים לזכרו ולעילוי נשמתו. (החוברת ניתנת להגדלה, להדפסה ולהורדה. לחצו על הסמלים המתאימים בתחתית המסגרת).
עוד לא עסקנו בקשר בין יחזקאל גולדשטיין והחוג לתלמוד בדגניה ב' לבין התלמוד המבואר שהוציא הרב עדין שטיינזלץ, אבל על כך בהזדמנות אחרת.
בהמשך לפוסט הקודם, הנה עוד ציורים מודפסים מפרשת השבוע.
נתחיל עם שער הספר "Gioseffo Flavio Historico" (היסטוריה, מאת יוסף פלביוס), שבשוליו איור תיבת נח:
בהמשך ספר זה, שנדפס בונציה בשנת 1711, ישנה תמונה גדולה של נח:
בספר אחר של כתבי פלביוס (The works of Flavius Josephus) ישנה תמונה יפה של התיבה, אבל לצערי, בסריקת פרוייקט הדיגיטציה של גוגל חלה תקלה, ומאחר שמדובר בלוח תמונה מתקפל, הוא נסרק כשהוא מקופל (אשמח אם מישהו ימצא גירסה אחרת מקוונת של עותק זה). חבל!
כיון שסיפור מגדל בבל אף הוא נמצא בפרשת נח, התנחמתי בציור של המגדל שנמצא בספר זה.
והנה תמונה נוספת של התיבה, ואחריה מגדל בבל, מהספר "Biblicae historiae". (התמונות כאן הן ממהדורה שהיתה בידי, השונה מן העותק שבגוגל בוקס - כאן - ומכילה רק את האיורים ללא הטקסט).
ובשער הבא: התיבה, הקשת, ונח מקריב קרבן אחרי המבול:
סיפור המבול ותיבתו של נח זכו לאיורים רבים בדפוס. הנה דוגמה אחת מתוך ספר 'צאינה וראינה" (זולצבאך, תקמ"ה 1785), שבה נראים נח ובניו אחרי המבול:
והנה תיבת נח ומעליה מרחפת היונה:
את הקישוט הזה לקחתי משער הספר צנצנת המן לרבי מנחם מאן אונא, שנדפס באופנבאך תפ"ג (1723):
אחר כך מצאתי כי הקישוט נדפס כבר קודם לכן בספר הנוצרי "Pugio Fidei", בלייפציג 1687.
את הספר "Pugio Fidei" (פגיון האמונה), שמטרתו להוכיח את אמונת הנוצרים, כתב הנזיר הדומיניקני וצנזור ספרי היהודים בספרד ראימונד מרטיני, שנטל חלק ב"ויכוח ברצלונה" בו השתתף הרמב"ן. שמו המלא של הספר: "פגיון האמונה נגד המוסלמים והיהודים".
[עריכה: אחר כך מצאתי את הקישוט בפירוש אברבנאל על נביאים ראשונים שנדפס בלייפציג שנה קודם. ראה כאן].
אבל המרשים מכל הוא הספר Arca Noë in tres libros digesta (=תיבת נח בשלושה ספרים) שנדפס בשנת 1675.
כמו הספר הקודם, אף הוא נכתב בשפה הלטינית על ידי נוצרי אדוק. מדובר בספר עב כרס שעוסק רק בנושא אחד: תיבת נח. המחבר, Athanasius Kircher, גרמני ישועי מלומד שכתב כ-40 יצירות בתחומים מדעיים שונים (רפואה, גיאולוגיה, היסטוריה ועוד), מנסה בספר זה לתאר את תיבת נח באופן מדעי, בעזרת תרשימים ומפות, רשימות בעלי חיים למיניהם וסוגיהם, והסברים רבים.
הספר מכיל עשרות רבות של תרשימים ואיורים מרהיבים. מפאת קוצר המקום אעלה כאן רק חלק מהם (לחצו על התמונות כדי להגדיל). ניתן לצפות בספר כולו כאן.
שער הספר
בניית התיבה
עץ הצאצאים של נח
כניגוד לניסיון לצמצם את סיפור התיבה לתוך תמונות, אציג לסיום את דברי הרמב"ן בפרשתנו (בראשית ו, יט):
"ידוע כי החיות רבות מאד, ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם, והרמש הרומש על הארץ רב מאד. גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר... והנה יצטרך להביא מכולם שיולידו כמותם. וכאשר תאסוף לכולם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה, לא תכיל אותם התיבה הזאת, ולא עשר כיוצא בה. אבל הוא נס, החזיק מועט את המרובה.
ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס הזה. ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והעוף לתוכה, אולי יעשו תשובה. ועוד עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר בידי שמים..."
המוני בית ישראל מתחילים השבת מחזור חדש של לימוד התורה. מתחילים מבראשית. בלי נדר, אשתדל להעלות חומרים מעולם הספר והביבליוגרפיה שקשורים לפרשת השבוע, לכשימצאו בידי.
הפעם בחרתי ב"איניציאלים" למילה בראשית. איניציאל היא אות או מילה מוגדלת המופיעה "בראשית" הספר, ופותחת את הקטע הראשון או את הפרק. לעתים היא מעוטרת בעיטורים שונים. בשנים קדמוניות היו אלו קישוטים ועיטורים מפוארים במיוחד. הנה דוגמאות בודדות (מתוך מגוון ענק ומדהים. במיוחד מרשימים האיניציאלים שבכתבי היד העתיקים, ואין כאן המקום להאריך):
חומש, פיזרו רע"א (1511)
חומש עם פירוש רד"ק - ונציה רע"ז (1517)
תנ"ך, ונציה רפ"ד (1524)
פירוש רמב"ן על התורה, ונציה ש"ה (1545)
מדרש רבה - ונציה שכ"ו
חידושי מהר"ל על התורה - פראג, של"ח (1578)
חמשה חומשי תורה - ונציה רפ"ה (1525)
חמשה חומשי תורה - ונציה רפ"ב (1562)
חמשה חומשי תורה - אנוירשה (אנטוורפן) שכ"ו (1566)
חמשה חומשי תורה - אנוירשה (אנטוורפן) שכ"ו (1566) - מהדורה מקבילה לזו שבתמונה הקודמת
חמשה חומשי תורה - אנוירשה (אנטוורפן) שכ"ו (1566) - עוד מהדורה מקבילה להנ"ל
