10.10.2016

ענייני טיפוגרפיה בספר 'מענה לשון' (נאות יעקב) לרבי יעקב ישראל אלגאזי - אזמיר, 1761


אחד מחיבוריו של רבי ישראל יעקב אלגאזי, מחכמי אזמיר וירושלים, ששימש כ"ראשון לציון" בירושלים, הוא החיבור "מענה לשון". חיבור זה נדפס ע"י בנו רבי יום טוב (מהרי"ט) אלגאזי בשתי "פעימות": חלקו הראשון של החיבור נדפס בספר 'נאות יעקב' (אזמיר, תקכ"א 1761), וחלקו השני והשלישי של החיבור בספר 'קהלת יעקב' (שאלוניקי, תקמ"ו 1786).
חיבור זה בנוי כלקסיקון של מילים ומושגים, חלקו הראשון כולל ערכים מא' עד ת' תחת הכותרת "לשון תורה", החלק השני - ערכים של "לשון חכמים", והחלק השלישי - ערכים של "לשון בני אדם".
הנה עמוד אקראי לדוגמה מתוך החלק הראשון:

המעניין הוא שהמדפיס החליט "להדגיש" - באותיות גדולות - רק חלק מהערכים בכל עמוד, וכך אירע שהערכים האחרים "נבלעים" בפסקה אחת עם הערך הקודם להם. נראה כי זה נעשה בצורה שרירותית לגמרי. בתמונה הבאה תוכלו לראות את אותו עמוד, אלא שסימנתי בעיגולים את המקומות בהם מתחילים ערכים חדשים, שלא הודגשו:
אני משער שבבית הדפוס לא היו מספיק אותיות גדולות שיספיקו לכל ערכי החיבור, וע"כ הן "פוזרו" על פני כל הספר, אולי מתוך מחשבה שהדבר ישווה לספר מראה גרפי נאה.
יש לכם הסבר יותר טוב?

9.10.2016

על עיבודה של סליחה המיוחסת לרבי יהודה החסיד


בספר חסידים[1] מובאת "סליחה" שאותה יש לומר בזמן התענית, התשובה והווידוי. תוכן ה"סליחה" הוא בקשה על כפרת העוונות, באמצעות איברי האדם המצטערים בעינוי התענית[2]. התפילה מיוחסת לרבי יהודה החסיד שכן הוא הראשון שהביאה בספרו, וכך לשונו:
כשבוכה - יודה על פשעיו, ויאמר: 
יכבה דמעתי חרון אפך ממני, ואת לבבי ראה אשר נמס ויהי למים, ויכבה גחל אשר קדחה באפך, ותשובות מעשי הן ישיבו אפך ממני, ותעניותי וענויי הם ימלאוך רחמים עלי, וערך שלחני אשר לא ערכתי תחשוב זבח ערוך, והסיר אשר לא הצגתי על גחלים תחשוב כאשר תוקד על מזבחך לא תכבה, וכלי מאכלי אשר לא הובאו לפני תחשוב כאשר יביאו בני ישראל את המנחה, ואת חסרון דמי יכפר עלי כדמים על קרנות המזבח, ומיעוט חלבי כחלבי אמורים, דמעות עיני כהסך נסך שכר, וקול בכיי כקול שירים שהיו משוררים, וחשיכת עינים מצום ובכי כאור הנרות, וריח רעבון כריח הקטורת, ובשפכי נפשי ולבבי עם דמעותי תמחה פשעי, וחלישת אברי כנתחי קרבן, ושברון לבי כאבני מזבחך, ומשברי לבי כזבחך, ולא תבזה לבי הנשבר, ושינוי בגדי חמודות כבגדי כהונה, ומניעת רחיצה כקדוש ידים ורגלים [...] , ובקריעת לבבי יקרעו ספרים שכתובים בהם עונותי, ומוצא שפתי יסתמו פיות סוטני, וחלישות לבי ישמחו לב מבקשיך, ובטני הרקה מתענוגים אל תשיבני ריקם מלפניך, ובעבור נפשי היבשה מתאוה תמלא משאלותי, וניחומי ותשובתי ישיבוך אלי ותרצני כי נחמתי על רוע מעללי ועל דרכי הרעים כי עשיתים, בין שגיונות בין זדונות, ואתה יודע ורואה כליות ולב, ואתה יודע כי שוים מחשבותי ודברי פי, יהי רצון מלפניך רחום וחנון שתסיר מעלי כל דברים המעכבין את התשובה ולא אשוב להרע לפניך, ומעשה הטוב ומחשבה הטובה אשר יש בי יכונו לפניך לעולם ולבך עלינו לטובה.

התפילה נפוצה והובאה בשמו של ספר חסידים בספרים רבים[3].

המעניין הוא שבעל הרוקח - תלמידו של רבי יהודה החסיד, מביא גם הוא תפילה זו[4], אך בעיבוד אחר, שאולי נעשה ע"י הרוקח בעצמו[5]:
וכאשר ידמע - יאמר:  
במר דמעתי יכבה חרון אפך, (כבה) בדם לבי הנמס כבה אש קדחתי באפך, ותשובת חרטותי ישיבו אפך ממני, ונוזלי דמעותי יחשבו כניסוך יין ומים, ומשמן בשרי כחלבים ואימורים, ודמי הנחסר כאלו נזרק על גבי המזבח, וקול אנחותי כקול שירי הלוים, וקול גניחותי כקול תופים וכנורות, וניתוק מורשי לבבי כנימי כנור ועוגב, וחלישת איברי כעריכת איברים ופדרים, ושפיכת נפשי כמים ימחו פשעי, ובדם לבי תמחה עונותי, ובליחלוח גופי יכבו חטאתי, ובוידוי אשם נפשי יחוורו אשמותי, וניב שפתי והגיון לבבי יתכפרו רעיוני והרהורי, וקריעת לבבי יקראו כל ספרי עונותי, ורוב נהמותי המה ינחמוך, וחנינותי יגלגלו מדת רחמיך לחונני, ותפלתי קבל עם תפלת בניך בני בחוניך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.


בקובץ "חצי גבורים" שעומד לצאת בקרוב לאור (יוצא לאור בארה"ב), אפרסם בעז"ה פיוט "סליחה" ארוך מכתב-יד, שנכתבה בתקופת פרעות ת"ח ות"ט, ע"י מחבר לא מוכר בשם רבי אורי ב"ר רפאל מענגבורגא.
ה"סליחה" בנויה מ-61 מחרוזות, ובסופה של כל אחת מן המחרוזות (למעט האחרונה) משובץ שם של אחת ממסכתות המשנה.
והנה, בתוך פיוט זה שיבץ המחבר גם את התפילה המובאת בספר חסידים, בעיבוד משלו - שיתאים לאופי הפיוט שכתב. להלן הקטע הרלוונטי מתוך פיוט זה:

וְדִמְעוֹתֵינוּ יְכַבֶּה חֲרוֹן אַפְּךָ הַבּוֹעֲרִים כְּגֶחָלִים /
אַתָּה שִׂימָה דִמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ וּבַכֵּלִים
מִעוּט וְחֶסְרוֹן דָּם וְחֵלֶב בְּצוּמֵינוּ, יֵרָצֶה כְּדָם וְחֵלֶב זְבָחִים וְעוֹלוֹת /
צוֹמֵינוּ וְרֵיחַ רַעֲבוֹן נַפְשֵׁינוּ, יֵרָצֶה כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ מוֹר וָאֳהָלוֹת
תְּשׁוּבוֹת מַעֲשֵׂינוּ יְקָרְבוּנוּ, כִּי נִחַמְנוּ עַל דְּרָכֵינוּ וּמַעֲלָלִים רָעִים /
אַל תִּפְקוֹד בַּשֵּׁבֶט פְּשָׁעֵינוּ וַעֲוֹנֵנוּ בִּנְגָעִים
שְׁבִירַת גּוּפֵינוּ מֵרֹוב אֲנָחָה, מִמְּךָ לֹא יְהֵא נִסְתָּרָה /
לִבּוֹת נִשְׁבָּרוֹת וּנְמַסִּים כְּמַיִם יִהְיוּ לְפָנֶיךָ וּמִשְׁמֶרֶת כְּמֵי חַטָּאת וְאֵפֶר פָּרָה
חֲשֵׁיכַת עֵינַיִם מֵרֹוב דְּמָעוֹת טוֹרְדוֹת דּוֹלְפוֹת, יִהְיוּ חֲשׁוּבִין כְּאוֹר הַנֵּרוֹת /
וּכְלֵי מַאֲכָל אֲשֶׁר לֹא הוּבְאוּ, תַּחְשׁוֹב כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ הַמִּנְחָה בִּכְלִי טְהָרוֹת
מְחֵה פְשָׁעֵינוּ הַכְּתוּבִים עַל סֵפֶר, בְּשָׁפְכֵינוּ נַפְשֵׁינוּ וּלְבָבֵינוּ עִם דְּמָעוֹת /
שִׁנּוּי בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת וּמְנִיעַת רְחִיצָה, כְּבִגְדֵי כְּהֻונָה וּטְבִילָה בְּמִקְוָאוֹת
בֶּטֶן הָרֵיקָה וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת מִצּוֹם, תַּחְשׁוֹב כְּאֵבָרִים עַל מוֹקְדָהּ /
פִּיוֹת מַסְטִינֵנוּ סְתוֹם, צֵא תֹּאמַר לוֹ תִּזְרֵם כְּמוֹ נִדָּה

הפיוט כולו, כולל פירוש מאת המחבר, מבוא והערות, יפורסם (כאמור) בגליון הבא של כתב העת "חצי גבורים".



[1] סימן קעא במהדורה הראשונה, בולוניה רצ"ח, ובמהדורות שאחריה. במהדורת מקיצי נרדמים, ברלין תרנ"א [מהדיר: יהודה הכהן וויסטינעצקי], שנדפסה עפ"י כת"י פארמא, שערוך בסדר אחר (ראה במבוא שם), התפילה מופיעה בסימנים מא-מב.
[2] רעיון זה מקורו בחז"ל, ראה בספר שערי תשובה לרבינו יונה, שער ראשון, העיקר עשירי.
[3] ספר יוסף אומץ, לרבי יוזפא האן, סימן תתקיח; מרגליות טובות, למהר"י צהלון (ונציה תכ"ה) יום כא; ספר שני לוחות הברית (של"ה), מסכת יומא, פרק נר מצוה, סימן עד; ועוד.
[4] הלכות תשובה, סימן כא.
[5] לפני כן מובאת שם "תפילת השב בכל כוחו" המתחילה: "רבון העולמים אתה הוא בעל הרחמים".

6.10.2016

שנים אוחזין - על שני טוענים לכתר המו"ל בסידור מיניאטורי שנדפס באמשטרדם, 1739

ל"קדם" הגיע לאחרונה סידור לכל ימות השנה, בפורמט מיניאטורי (6 ס"מ), שנדפס באמשטרדם, בשנת תצ"ט (1739). 

בעמוד השער נזכר כי הספר נדפס "בבית הגביר... נפתלי הירץ לוי", "במצות אחים שלא יתפרדו... צמח יעקב דוד, בני החכם כמוה"ר מאיר קרשקש יצ"ו". 
מעבר לדף מובאת הקדמה החתומה ע"י אבי הילדים מאיר קרשקש, שמסביר מדוע טרח להוציא לאור את הסידור:
"ראה ראיתי בעיר אמשטרד'[ם] יע"א סדור של תפלה בכרך קטן באותיו'[ת] קטנו'[ת] בלא נקודות ואינם יכולים הנערים בשעת תפילתם לקרות, והרגשתי אני בצערם, ודפסתי זה הסדור של תפלה בכרך קטן אשר כמוהו לא היה מעולם באותיות דקות וקטנו'[ת] עם נקודות חדשות ויפות...".

למרבה ההפתעה, בהמשך הסידור, בין הדפים ריט-כ, נכרך בטעות ובשנית דף השער של הסידור, אך עם שינויים מעניינים:
השם קרשקש לא נזכר כאן כלל.
ובנוסף, ההקדמה - באותו נוסח בדיוק - חתומה הפעם ע"י "נפתלי הירץ לוי רופא".




מה פשר הדבר?
ובכן, את התשובה לכך מצאתי בקטלוג המוזיאון היהודי בלונדון:  Catalogue of the Permanent and Loan Collections of the Jewish Museum, London, New York, בעריכת R. D. Barnett, לונדון 1974, עמ' 117:
הספר נדפס למעשה ע"י נפתלי הירץ לוי, אך מאיר קרשקש קנה ממנו מספר מסוים של עותקים ולהם צירף דף שער שונה שהדפיס לצורך כך, ובו מוזכרים בניו, ואף הוא חתום על ההקדמה כמו"ל הסידור. 
למרבה המבוכה, בחלק מהעותקים, כמו בעותק שלפניי, נכרך בטעות גם דף השער המקורי שבו מופיע רק שמו של המו"ל האמיתי - הלא הוא נפתלי הירץ לוי... 
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...