30.7.2012

תושלמה

מכירים את 'תושלבע' = 'תם ונשלם שבח לאל בורא עולם', בו חתמו כותבים ומדפיסים אלפי ספרים מאז ומקדם?!
מתברר שיש גם 'תושלמה'.
קולופון ל'טוב טעם ודעת' (בתוך ספר 'דרכי נועם', אמשטרדם תמ"ח)
אבל רק אצל מחבר אחד - רבי שלמה די אוליוירה.
כמו שאר רבני הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם בדורו, גם רבי שלמה היה דמות צבעונית ומעניינת. בין היתר, עסק במקצוע השפה העברית, וכתב כמה חיבורים בנושא זה. בתוכם שילב גם שירי-חידות, משחקי-מילים וחידודי לשון. בעבר הזכרתי אותו כאן וכאן.
מכל מקום, הסיום 'תושלמה' הוא מיוחד לו (עד כמה שידוע לי) והוא כמובן רומז לשמו - שלמה.
כאן בולט יותר הרמז לשמו:
קולופון לספר 'דרכי נועם' (אמשטרדם תמ"ח)
ואת פשר ראשי התיבות ביאר רבי שלמה עצמו במקום אחר:
בסוף 'דרכי ה'' (נדפס עם ספר 'דרכי נועם' הנ"ל)
[ה"מפורש" הוא שמו, וה"סתום" הן התיבות 'שבח לאלהינו מלך העולם']
שלמה = שבח לאלהינו מלך העולם
תושלמה = תם ונשלם שבח לאלהינו מלך העולם

ב'תושלמה' חותם בכמה מספריו.
מלבד זאת, ישנם עוד 'קולופונים' מעניינים בחיבוריו, אך נקצר כעת (אפשר לצפות באוסף מחיבוריו כאן). נביא לסיום רק אחד מהם:
בסוף ספר 'עץ חיים' (אמשטרדם תמ"ב)
 "אילן הר הזיתים" הוא רמז לשמו. "אוליוירה" (oliveira) בפורטוגזית הוא "עץ זית".

ולמי שתהה מה עושות המילים "אילן" ו"זית" בשולי שיר-החתימה, התשובה כדלקמן:
המילה "זית" שבצד שמאל, היא בעצם "שומר דף" לעמוד הבא בו מתחיל חיבור בשם "זית רענן". לפי דעתי, כדי לשפר ויזואלית את הדף, הוסיפו המדפיסים את המילה "אילן" בצד ימין לשם האיזון. כך נוצר הצמד "אילן זית" שחוזר שוב על הרמז לשמו של רבי שלמה.

עריכה:
כעת מצאתי כי 'תושלמה' מופיע פעמיים בספר מאה ברכות שנדפס באמשטרדם תמ"ז. פעם אחת אמנם בסוף שיר של רבי שלמה די אוליוירה ('חקור לך מהלך כידוד'; למרות שלא צויין שם שהוא מחבר השיר), אבל פעם נוספת בסוף שיר של חברו רבי יצחק אבוהב. כך שייחוס 'תושלמה' לרבי שלמה קצת מתערער. מצד שני, מדובר על ספר שנדפס באמשטרדם בתקופתו ואולי אפילו בהשתתפותו. 
ראו גם את תגובתו של 'יעקב ס.' על הפוסט הזה.

24.7.2012

גלגוליה של אות קטנה

כיון שעסקנו בשימוש יצירתי שנעשה באות ף על ידי הפיכתה, נביא כאן שימוש דומה שנעשה באות י', והפעם כתחליף לסימן פסיק.
עד כמה שידוע לי, השימוש בי' הפוכה כסימן פסיק, מופיע לראשונה אצל המדפיס הנודע "יונה בן יעקב מזאלזיץ אשר בגליל לבוב", מדפיס ידוע בקושטא שכונה בקצרה על שם מוצאו "יונה אשכנזי".
הספרים הראשונים בהם קיימת התופעה נדפסו בבית דפוסו בקושטא בסביבות השנים תע"ו-תע"ח (1716-1718), ביניהם:
ספר גנת ורדים - לרבי אברהם הלוי; ספר מטה יוסף - לרבי יוסף נזיר; וספר מוהריק"ש, ערך לחם - לרבי יעקב קאסטרו.
לאחר מכן עברה הטכניקה גם לדפוס שהקים יונה אשכנזי בשותפות עם דוד חזן באזמיר. בין הספרים שנדפסו באזמיר ונעשה בהם שימוש ב"י' הפסיק": ספר חמדת ימים המפורסם (ראה תמונה להלן), ספר שבות יעקב - לרבי חיים אבולעפיא, ספר זרע אברהם - לרבי אברהם יצחקי (כולם נדפסו בין השנים תצ"א-תצ"ד 1731-1734), וספרים נוספים.
להלן דוגמאות.
בספר חמדת ימים, רואים כבר בשער את אותיות י' ההפוכות:
שער ספר 'חמדת ימים' אזמיר תצ"א - שימו לב לסימני ה'פסיק' בשער

וכאן שני קטעים מתוך הספרים:

שבות יעקב - אזמיר תצ"ד
גנת ורדים' - קושטא תע"ו
מאוחר יותר הגיע הרעיון אל דפוסו של ר' ישראל ב"ק בברדיטשוב, בספר 'צמח ה' לצבי' שנדפס בסביבות שנת תקע"ח (1818).
שער הספר צמח ה' לצבי - מקום הדפוס, המדפיס והשנה משוערים (בין היתר על פי סמל המדפיס המפורסם של ב"ק)
לאחר מכן חוזרת התופעה בספר יוצא-דופן בשם יד אהרן שנדפס בשאלוניקי תקצ"ט (1839), שגם במקרה זה ניתן להבחין בה כבר בשער.

17.7.2012

האותיות שאלוני

שימו לב לשימוש היצירתי באות פ' סופית (ף), שעשה מסדר האותיות בבית דפוסו של רבי יעקב עמדין באלטונה:
הוא הפך את האות, וכך נוצרה הליגטורה א-ל.
קטע זה מופיע בחלק הראשון מסידורו של רבי יעקב עמדין, אלטונה תק"ה, עמ' רנז. בסקירה מהירה לא מצאתי עוד כאלה בסידור.
ואגב, שימו לב באיזה פסוק זה "נפל": "האותיות שאלוני...".

זה הזכיר לי את "התנצלות" המדפיסים הנחמדה בסוף ספר באר עשק (ונציה תל"ד), שבה נעשה שימוש מליצי בפסוק מישעיה הנ"ל:
האותיות שאלונו (להיותן מלאכתנו מאז ומקדם לחקוק בהם דברי חכמים וחידותם) מה זה היה כי לא נמצא מעולם בר בלא תבן ודפוס בלא טעויות, ולהם תטיף מלתנו כי כל המלאכה כל עוד אשר נדמה אל הטבע תקרא מעשה ידי אדם שממנו קורצנו, אך אם יעלה על לב להנצל מכל מין שגיאה מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות לבד ואין עוד מלבדו כתיב. נוסף במלאכה זו כי מעלת המחבר נר"ו מסר לנו מהדורא קמא וידוע כי לעולם נמצא בה יתיר חסיר וחלוף, וטלאי על גבי כתוב וכתוב על גבי טלאי, ולא ידענו לפעמים לכיון לדעתו, אל אלהים הוא יודע כי כמונו מעלת המגיה נר"ו טרח כמה טרחות לשום העקוב למישור ואליו נשים דברתנו, ישלם פעלינו אלינו הנצבים על הדפוס, כי שמנו כל מאמצי כוחנו להורות לבני ישראל כי רצונו של אדם כבודו לעשות ספרים הרבה עד אין קץ, כן ירבה וכן יפרוץ לעד אמן.
--
כעת מצאתי דוגמה נוספת לאותה טכניקה, בספר "שמעון ולוי" (זולקווה, תק"י 1750):

16.7.2012

איך להפוך ל"רואה ואינו נראה" - סודות מספרי הסגולות

מי מאתנו לא היה רוצה להפוך לעתים ל"רואה ואינו נראה"?!
לא מזמן קראתי שיש מדענים המנסים לייצר תופעה כזו בדרך פיזיקלית, למשל באמצעות פיתוח חומר שיחזיר את גלי האור באופן ש"יעלים" את מי שיעטה על עצמו חומר זה.
מכל מקום, בספרי הסגולות העתיקים, ישנן כמה וכמה טכניקות להפוך ל"רואה ואינו נראה".
בסוף חלקו הראשון של סידור "שערי רחמים" (סידור עם כוונות האר"י בעריכת המקובל רבי חיים הכהן מארם צובא - תלמיד רבי חיים ויטאל) שנדפס בשאלוניקי תק"א (1741), הוסיף המו"ל לחש "לרואה ואינו נראה", אותו הוא מייחס לרבי משה בן נחמן - הרמב"ן.
בזמנים עברו היו הדרכים "בחזקת סכנה", ולעוברי אורח היו מזומנים בכל עת סכנות איומות, לסטים, חיות רעות ומיתה משונה, ולכן היתה סגולה זו רלוונטית במיוחד ליוצאים לדרך:
מהרמב"ן ז"ל לרואה ואינו נראה
הא לך סוד גדול לדרך לרואה ואינו נראה משום אויב ושונא ואורב וגזלן וחמסן, ובחון ובדוק הוא, ונסיתי בעז"ה במקום סכנת נפשות כמה פעמים והועיל, ודבר גדול הוא, ודע שתועלת התפלה הזו תועיל מבוקר עד אחר תפלת מנחה ולא יותר, אחר שתאמר תפלת הדרך בכל כוחך תעמוד נוכח דרכך ותשים שלשה אצבעותיך של יד ימין, דהיינו האצבע אחת תחת עין ימין והקמיצה תחת עין שמאל והאמה למעלה מהחוטם ותעצום באצבע ובקמיצה עיניך, ויאמר שלשה פעמים 'במאמר א-ל ש-די', ואחר כך יאמר פעם אחת זה... [כאן מופיעה רשימת פסוקים שונים, א.ש.].
בסיום ה'סגולה' נכתב: "אמר המגיה סגולה זאת מצאתי אותה כתובה בלשון אשכנז והעתקתי אותה בלשון הקודש לתשוקת השואלים" (כלומר, המעתיק/המדפיס תרגם אותה מיידיש לעברית).
סגולה זו עם ייחוסה לרמב"ן נמצאת בכמה ספרי סגולות שבכת"י ובדפוס, אלא שבצורה מעט שונה.
בספר "דרך הישר", שנדפס בקראקא ת"ו (1646), ואשר מיועד כולו ל"הולכי דרכים", מובאים דינים ותפילות מיוחדות ליוצאים לדרך, וכן סגולות ושמירות למצבים שונים (להליכה ביער, הפלגה בספינה, ישיבה בבית האסורים ועוד). ביניהן נמצאת גם הסגולה שלנו:
בהקדמה לסגולה אנו מוצאים מידע נוסף על ייחוסה לרמב"ן:
"שמירה לדרך ששלח הרמב"ן ז"ל מעכו לברצלוני שגילו לו לר' שמואל בן חפני מן השמים מתוך ספר יצירה ואשר יקרא אותו בדרך בכוונה גדולה ונכונה לא יראוהו מן הלסטים, כי כדמות ענן מפסיק ביניהם ואם יראוהו ידמו כאלו עמו חברותה (=חבורה) גדולה...".
בכתב יד פרמא, נמצאת אותה כותרת בשינויי לשון קלים:
"שמירה לדרך ששלח הרב ר' משה בר נחמן זלה"ה מעכו לברזילונה שנגלו בו השמו' לרבי' שמואל בן חפני ז"ל מתוך ספר יצירה ואשר יקרא אלו הפסוקי' בכונה על הדרך לא יראוהו הלסטי' ... ועל כן נקראת אחיזת עינים".
כעת שימו לב להבדלים בביצוע הסגולה, בין הנדפס בסידור שערי רחמים לנדפס בספר דרך הישר:


"וזה מעשהו, עמוד על הדרך ושים אצבעות ימינך תחת עיניך ונשא אותם למעלה כעין שעושים הכהנים ואמור ג"פ בשם א-ל ש-די ואח"כ קרא בכוונה אלו עשרה פסוקים מהרמב"ם[1] ז"ל וקרא אלו השמות בכוונה גדולה מאד [כאן הובאו מספר שמות]...".

(בשולי הדברים הוסיף המו"ל: "ואל תבהל ברוחך בדברים האלה לעשות רק בעת הצורך ובתנאים הנזכרים לעיל בהקדמה ולא תכון את ה'[2]...").

לא אכנס כרגע לשאלת ייחוס הסגולה לרמב"ן, זוהי סוגיה בפני עצמה. רק אציין כי זו אינה הסגולה היחידה שיוחסה לרמב"ן אשר מיועדת להולכי-דרכים, ובספר "דרך הישר" הנ"ל ישנן עוד שתי סגולות כאלו[3].

כדאי גם להזכיר בהקשר זה תפלה שנדפסה בספר "יפה נוף" ונציה של"ב (1572): "תפלה מעולה ומשובחת ליורדי ימים והולכי מדברות אשר תקן הרמב"ן ז"ל כשעבר לארץ הקדושה אשר לא יערכנה זהב וזכוכית", שבהמשכה יש גם תפילה נוספת עם השבעות בשמות קדושים (ולא ברור האם כוונת המדפיס לייחס גם אותה לרמב"ן).
על כך כתב א. לנדסהוט (עמודי העבודה, עמ' 237): "נמצאות תפלות רבות בספרי אוהבי הקבלה מיוחסות לרמב"ן אשר יש מהן - אפשר שהן ממנו, וקצתן בודאי אנשים אחרים חברו ונקראו על שמו", ובהמשך דבריו מזכיר את הלחש "לרואה ואינו נראה" שלדעתו הוא "מתלמידי האר"י ולא מרמב"ן".

אך יש לפחות עוד ארבע דרכים להפוך ל"רואה ואינו נראה" שנמצאים בספרי הסגולות.

ב"ספר רפואות" שנדפס [כנראה] בלבוב תרכ"ה (לא ברור מי הוציאו לאור. בשער נכתב: "מהרופא הגדול אביר הרופאי' אשר לו שם בגבורים אשר נמצא בכ"י בבליטעק"), אנו קוראים:

הסגולה הראשונה עם החתול השחור מוזכרת בספר הזכרון לקהילת דרוהיטשין (תל אביב 1969, עמ' 63) בהקשר משעשע. שם מסופר על איסר, בנו של הרב, ש"אמונתו התערערה" בעקבות ניסוי להפוך ל"רואה ואינו נראה" שמשום מה לא צלח:

-------------- 
1. בספר "עובר אורח" מאת רבי שמעון בן מאיר, קרלסרוה תקכ"ג, שהוא רובו ככולו העתקה מספר "דרך הישר" תוקן ל"הרמב"ן".
2. בספר "עובר אורח" הנ"ל, הועתק במקום "ולא תכון את ה'" - "ולא תנסון את ה'".
3. הסגולות בשם הרמב"ן (העמודים אינם ממוספרים במקור): בעמ' [17]: "קבלה מהרמב"ן, פסוק א' לשמירת הדרך י"ו פעמים 'ושם בת אשר סרח'". בעמ' [44]: "קבלה אמיתית מהרמב"ן ז"ל שיאמר כנגד האויב והוא מביט בפניו ז"פ בנשימה א' אוריאל ומיד יהפך לב אויב לאוהב...". שמירה נוספת מהרמב"ן מובאת בספר "עובר אורח" הנ"ל: "שמירה מהרמב"ן ז"ל כשיוצא לדרך, קח מלח ואמור עליו ו' פעמים מזמור קכ"ה שיר המעלות... והשלך המלח לפני האויב או ביניהן ותנצל".

15.7.2012

קולופון לא שגרתי

זה אמנם נראה כמו שער של ספר:
אך למעשה הוא נמצא בעמוד האחרון של הספר - "ספר עובר אורח" שנדפס בסוף "קיצור ספר מצות גדול" בקרסרלוה תקכ"ג (1763). ולפנינו בעצם ה"קולופון" של ה"זעצער" (מסדר האותיות בבית הדפוס) ר' ליב ב"ר משה ווערמייש.
והנה שער הספר:

באותה שנה, נדפס בקרלסרוה ספר "עץ יוסף", חידושים על הש"ס, מאת רבי יוסף דארמשטאט. גם לספר זה הוסיף ה"זעצער" שלנו קולופון נאה:

[א.מ. הברמן במאמרו "על חתימות סדרים ודפסים בסופי הספרים" (בתוך: מפרי העט והעת, ירושלים תשמ"א), אסף קולופונים שונים מאז ראשית הדפוס, ובתוכם הזכיר גם את הקולופון אדיר המימדים שהבאתי כאן, אולם עדיפה ראיה על שמיעה, במקרה הזה לפחות].

5.7.2012

למען אנסנו אם ילך...

הזכרתי פעם בקצרה את מנהג הסופרים לבדוק את כלי הכתיבה, הקולמוס והדיו, לפני שהחלו במלאכתם. פעמים שהיו עושים זאת על ידי כתיבת הפתגם: "אנסה הקולמוס אם ילך בנימוס" בגירסאותיו השונות.
להלן עמוד מתוך כתב-יד מזרחי של פירוש רש"י על התורה מהמאה ה-14/15, השייך לספריית פרנקפורט דמיין. בתמונה נראה קטע מפרשת השבוע - פרשת בלק.
שימו לב שבפינת העמוד השמאלית-תחתונה נכתב הפסוק "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". פסוק זה אינו קשור לפרשת בלק, ומקורו ב"פרשת המן" (שמות טז, ד).  אז מה בכל זאת הקשר לכאן?
פשוט מאד! מדובר ב"נסיון קולמוס" של הסופר, אשר בדק את קולמוסו בשולי הדף, והשתמש בפסוק זה כפארפרזה.
"למען אנסנו (=את הקולמוס) הילך... אם לא".

אחר כך ראיתי שהסופר עשה זאת לפחות במקום אחד נוסף (לא עברתי על כל כתב היד), ראו כאן.

---
מליצה נוספת לניסוי קולמוס שבה נתקלתי היא: "ואלה המשפטים" (ע"פ שמות כא, א; כשהכוונה כמובן למשפטים שהקולמוס הולך לכתוב...). 
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...