על שולחני נמצא כתב-יד של חיבור קבלי לא מזוהה על מדרשי היכלות, שנכתב ככל הנראה בפרס במאה ה-19. הוא בנוי מקטעים ממדרשי היכלות בתוספת פירושים.
לחיבור זה שתי הקדמות.
בהקדמה הראשונה מיוחס הספר לתנא
רבי נחוניה בן הקנה, ומסופר בה כי "
אלו שבעה היכלות היה כותב [כתוב?]
בכתיבת מי זהב והיה גנוז לראש הקבר הרב רבי נחוניה בן הקנה עד דורו של האר"י ז"ל, נגלה לו אליהו זכור לטוב על האר"י זה הספר בידו בשביל זכותו לתקן תיקון הנשמות והגלגולים והיה בשנת שלוש מאות ועשרה לאלף הששי...".
בהמשך נכתב כי האר"י הכין הקדמה מיוחדת עבור מדפיסי ספר זה להזהירם "
שמא ח"ו ידפסו טעות אחת, ועשה הסכמה גמורה ושבועה חמורה שלא ידפיסו [את הספר]
כשאר ספרים על ידי ערלים וטמאים אלא על ידי ישראל בשביל קדושתו...".
אחרי ההקדמה הראשונה, המכונה "הקדמת המחבר", באה הקדמה נוספת עם הכותרת "הקדמת המדפיס" [אולי היא ההקדמה למדפיסים שעליה דובר בהקדמה הראשונה?].
הקדמה זו נחתמת בשורות אלו:
על כן חיבר הרב רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ראש כל המפרשים וראש לכל ספר הקבלה שמע סודות שבעה היכלות מפי מטטרון שר הפנים ומפי אליהו זכור לטוב. וכל המשתמש בכתר תורה בלא טהרה ובלא טבילה יהיה לאותו אדם זוהמת לשון זהורית לחשון של מגדל הפורח באויר בכח דוד בן זלאטה מינדיס קויטיניו דרגא אויר.
(המילים האחרונות סומנו במקור בסימן גרשיים להדגשה).
"מינדיס קויטיניו" הוא שם משפחה של מדפיס באמשטרדם בשם ר' משה מינדיס קויטיניו. הראשון שהדפיס מכתב יד את הספר המפורסם "
רזיאל המלאך" בשנת תס"א (1701).
וראו זה פלא, במהדורה זו מופיע השם "דוד בן זלאטה" במספר מקומות. הנה דוגמה:
שם זה מופיע בספר עוד מספר פעמים.
את פשר העניין מצאתי ב"הרצאות על כתבי יד עבריים" של משה שטיינטניידר (ירושלים תשכ"ה, עמ' 62) הכותב כי "
הסַדָרִים של ספר רזיאל, דפוס אמשטרדם, מכניסים את שמותיהם לתוך התפילות; על כן מדבר אברהם מרדכי רוטנברג... על "קמיע" של דוד בן זלאטה...".
כלומר, דוד מינדיס קויטיניו, שכנראה היה בנו של המדפיס, הוסיף לספר את שמו ושם אמו (כשם שמזכירים שמות בשעת תפילה) בעת סידורו בבית הדפוס. הוא שילב את השם בתוך התפילות, במקומות שבהם אמור היה הקורא בספר לומר את שמו.
במהדורות החדשות של רזיאל המלאך תוקנו מקומות אלו ונכתב בהם "פלוני בן פלוני", אולם כפי הנראה בכמה מן המהדורות שנדפסו ברוסיה ופולין במִפנה המאות ה-18 וה-19 עדיין הופיע השם "דוד בן זלאטה".
לא התאפשר לי לבדוק במהדורות אלו, שהן נדירות למדי, אני יודע רק על הופעתו של השם במהדורת מז'יבוז תקע"ז (1817).
מתוך כך התגלגלו הדברים לסיפור חסידי שמופיע בספר "פאר וכבוד" (מונקאטש תרע"א, דף כט). שם מסופר כי הצדיק רבי אברהם דוד מבוטשאטש (בעל "אשל אברהם") כיבד מאד את "ר' דוד זלאטיס" מחסידי רבי צבי הירש מזידיטשוב והחוזה מלובלין. כששאלו אותו "למה ועל מה תכבד אותו כל פעם", השיב הרב מבוטשאטש: "כי שמו, שם ר' דוד זלאטעס, נכתב בספר הקדוש רזיאל המלאך, ויש לו גילוי אליהו בכל עת שירצה".
עוד מסופר שם, כי כאשר שאלו את ר' דוד זלאטס הנ"ל, האם נכון הוא ששמו מופיע בספר רזיאל המלאך, ענה ר' דוד:
"אם שמי נכתב בספר הקדוש הנ"ל לא אדע, רק זאת הנני יודע כי נכתב בספרים הקדושים כי אם עושים איזה עובדא בלי שום פנייה, אזי הוא בבחינת גילוי אליהו, ואנו (כן אמר על עצמו) הננו מבקשים מאת ד' כי כן יהיה".
(תודה לחיים סגל על ההפניה לספר).
אגדה חסידית דומה מצאתי על תלמידו הידוע של הבעל-שם-טוב רבי
אריה ליב בן שרה, או בכינויו "ר' ליב שרה'ס".
לאגדה כמה גירסאות ולא אאריך בכולן, נתחיל במובא בספר "
שם הגדולים החדש" (מאת ר' אהרן וואלדן, ווארשא תרכ"ה), בערכו של ר' ליב:
ר' ראובן מרגליות בספר שכתב על ר' ליב שרה'ס, "גבורת ארי" (לבוב תר"צ) כותב:
ויצחק אלפסי בספרו "חסידות בכל דור ודור" (ירושלים תשס"ו, עמ' 216), מספר זאת בתוספת נופך:
והנה השם "ליב בן שרה" כפי שמופיע במהדורה הראשונה של "רזיאל המלאך" (בעמ' מב/2):
כאמור, לפי שטיינשניידר מדובר כנראה בשמו של אחד ה"סַדָרִים" שהכניס את שמו לספר.
מעניין לציין, כי באחת המהדורות המאוחרות (ירושלים תש"א) הושמט השם "דוד בן זלאטה" והוחלף ב"פב"פ" [פלוני בן פלונית], ואולם השם "ליב בן שרה" נותר על כנו.
נחזור כעת לכתב היד שבו פתחתי. מחתימת ההקדמה "דוד בן זלאטה מינדיס קויטיניו", ניתן היה לשער כי אותו "דוד" היה ממשפחתו של המדפיס, ואולי היה בנו. אך בסוף הספר חותם המסדר: "הפועל העוסק במלאכת הקודש באמונה הזעצר דוד בלא"א כהר"ר יששכר דוב זצ"ל מפולין קטן מק"ק זאלקווי הבירה סמוך לק"ק לבוב", ואם כן לא היה לו קשר משפחתי לבעל הדפוס.
מעניין שהסַדָר השני, ר' ליב, אינו חתום בסוף הספר.
מלבד בהקדמה, מצאתי את השם "דוד בן זלאטה" מוזכר גם בתפילה המובאת בראש ה"היכל הראשון":
נוסח דומה (אך לא זהה) מופיע בספר רזיאל המלאך (עמ' לו/2):
האם כתב היד שלפניי הנו העתק של חיבור שנועד להידפס (אך לא נדפס) בבית הדפוס של משפחת מינדיס קויטיניו באמשטרדם?
הוספה:
הרב יעקב ישראל סטל העביר לי בטובו מכתב בעניין זה שכתב איש הספר הנודע ר' שמואל אשכנזי (מחבר "אלפא ביתא דשמואל זעירא" ועוד), מתאריך ד' באייר תשי"ג.
בתוך הדברים כותב ר' שמואל אשכנזי: "
מיהו ר' ליב בן שרה לא עלה בידי לברר, אולם אין כל ספק שהוא אחד העובדים בבית הדפוס כחבירו דוד בן זלאטה, אלא
שזה האחרון חתם את שמו בקולופון... והראשון העלים את זהותו".
במכתבו מצביע ר' שמואל אשכנזי על העובדה שהשם "דוד בן זלאטה" מופיע בספר רק ב"תפילות" ולא ב"השבעות" (שבהן נדפס "פלוני בן פלוני") וכותב על כך: "פשוט
הדבר, שר' דוד בן זלאטה חשש להכניס את שמו בנוסח "השבעה", שלא
יהיה לו עסק עם המלאכים".
[המכתב לא נדפס והוא חלק מאוצר בלום של מכתבים מר' שמואל אשכנזי, שיכול לפרנס שלושה כרכים עתירי חכמה וידע, אלא שלא נמצא עדיין מקור המימון להבאתם לדפוס].
הוספה 2:
דודי בן נעים, אוצר אוסף הספרים הנדירים וכתבי היד בספריית אוניברסיטת בר אילן, טרח עבורי ובדק בדפוסים המוקדמים של ספר רזיאל המלאך, ואלו ממצאיו:
בחמש מתוך 10 מהדורות שנמצאות באוסף הספרים הנדירים נמצא השם 'דוד בן זלאטה', ואילו בחמש אחרות מופיע: 'פלוני בן פלוני'.
ואלו המהדורות שבהן מופיע ה"שם המפורש": מעזיב
וז, תקע"ח; [רוסיה-פולין], [תקפ"- לערך]; קאפוסט, תק"ף; לבוב, [בין תק"ץ לתר"ט]; מעזיבוז, [תקפ"ד].
והנה סריקות ששלח לי דודי ברוב אדיבותו:
 |
| קאפוסט תק"פ |
 |
| מעזיבוז תקפ"ד |
הוספה 3:
פרופ' יונתן מאיר העיר לי כי הראשון שעסק בסוגיה זו היה אליקים המילזהאגי (ממשכילי ברודי, מבקר חריף של צונץ ושי"ר בספרו '
ראביה', אופן תקצ"ז), ואחריו כנראה נמשך שטיינשניידר. המילזהאגי דן בעניין זה בחיבורו שעדיין בכת"י, אך הקטע הרלוונטי פורסם במאמרו של פרופ' מאיר (
Marketing demons: Joseph
Perl, Israel Baal Shem Tov and the history of one amulet. Kabbalah
28 (2012) 35-66), הנה הוא לפניכם:
לפי הכיתובית מדובר ב"אבי אחד החלוצים [ש]בא מאוקרינה וספר תורה בידו".
לא מן הנמנע שספר תורה זה הגיע לבית הכנסת בנהלל, אם כי יתכן שהגיע לקיבוץ אחר באזור (למשל, בכפר יחזקאל הוקם בית כנסת בשנת 1924 שלווה במאבקים חריפים בין "הזקנים" לחלוצים הצעירים. בינתיים ראו על כך כאן. גם בעין חרוד הוקם צריף-תפילה לזקנים).
