מסע במרחבי המילה הכתובה, בין ספרים, תקופות ואנשים... עוצר בתחנות שונות, מי יודע לאן עוד נגיע
 |
| אחד הדפים בפנקס |
אנסה הקולמוס אם ילך בנימוס.
אנסה את הדיו ואראה מה טובו ויפיו.
אנסה הקולמוס בספר בן עמוס
...ולא יכתוב אדם חשבונות בספר, ולא יאמר אנסה הדיו או אנסה הקולמוס כי אסור להוסיף על הספר (ספר חסידים, תתקז).
ספר בלי שער הסכמה והקדמה - כגוף בלי נשמה.
ספר בלי הסכמה – כגוף בלי נשמה.
כאולם לפני הדביר - כן הקדמה בראש כל ספר.
קיימו וקבלו המחברים עליהם לחוק ולא יעבור, לבנות יציע ההקדמה סביב למחברתם, ומאמר העולם: כאולם לפני הדביר, כן הקדמה בראש כל ספר, וספר בלי הקדמה, כגוף בלי נשמה... (פרדס יוסף, חלק א, פיוטרקוב תרצ"א, הקדמה).על הדימוי ספר=בית בנוי גם הפתגם הבא (שאף מקורו "עממי"):
ספר בלי מפתח כבית נעול הוא.
וכתב בספר הברית כאשר ראוי שלא לכנוס לבית חבירו פתאום בלתי ינקש תחילה על הדלת, כך אין לקרוא בספר בלתי יקרא בו קודם ההקדמה.
וכאשר מהראוי שלא לכנוס לבית חבירו פתאום בלתי ינקש תחלה על הפתח והדלת, כך אין לקרוא בספר הזה בלתי יקרא בו מקודם ההקדמה הראשונה עם השניה.(הדבר קשור לפרשיה מצערת שאירעה למחבר הספר, כאשר חלקו נדפס ללא רשותו בברין תקס"א – ראה על כך ההקדמה השניה של הספר ממהדורת זולקווא תקס"ז ואילך, ואכמ"ל).
הקורא ספר ולא עיין בהקדמתו, כגנב הנכנס דרך החלון.
הקורא ספר ולא הקדמתו – כגנב במחתרת יסכן ראשו.
ברוך הבא בשם ה' צבא-ותלקרוא ההקדמה בעיון כל תיבה ואותראיתי בכמה ספרים שהמחברים משביעים בשמות הקדושים שלא יקרא הקורא בספר עד שיקרא ההקדמה, אבל לא כן אנכי, והנני יושב פתח האהל לראות אם יש עובר ושב להכניסו בדלתות ביתי בדברים נאים המפתים ואומר בא ברוך ה' אשריך שזכית לדפוק ולכנוס בשער... ולקטן כגדול אני אומר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור עד שתקרא ההקדמה מתחלתה ועד סופה, כי בזולתה יהיה לך ספר זה כדברי ספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא, אמם בהקדמה תמצא מרגוע לנפשך להבין כל הסימנים וכל ענייני הספר, ואחר תעבור ותלך מחיל אל חיל...
בקשתי מאת כל מעיין בסידור הזה שיעיין מקודם ההקדמה ומלבד זה מבואר בספרים החיוב לקרות הקדמת הספר.***
לכל ספר יש הקדמה, מהי ההקדמה לתורה, והרי העולם אומרים כי "ספר בלי הקדמה הוא כגוף בלי נשמה"?(אמת מקאצק תצמח, בני ברק תשכ"א, עמ' פג).
גם השי"ת חבר הקדמה לתורה והיא... הדרך ארץ, כמו שאמרו חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה".
 |
עֵת לִנְטֹעַ עֵץ הַחַיִים – לִבִּי נִמְלַך וַיִוָעֵץ
מִן הַשִּׁיר לָקְטוּ שַׂרְעַפַּי – אֵת הַמָּן, תָּלוּ עַל עֵץ
[בעת שנמלך לבי לנטוע עץ החיים, לקטו שרעפי את המן, לחם השמים (כלומר, השיר), ותלו אותו (את השיר) על העץ (בצורת עץ) - ביאור דוד ילין שם].
|
