חסיד סוחר-יערות בא אל צדיקו, נתן "פדיון" שלוש מאות ושלושים ושלושה זהובים כמניין "שלג" וביקש, שהרבי יתפלל על השלגים, כדי שהדרכים ייעשו יפות להוציא את העצים מן היערות. נענה לו הצדיק והתפלל. לא היו ימים מועטים והסוחר חזר ובא: רבי, גשם יורד, ושלג אין... החמיר הרבי את פניו והחזיר לו: ידי מסולקות. אני אמרתי לתקן ואתה קלקלת. כשיצאת מלפני נתת לגבאי עשרה זהובים, ונמצא ש"פדיונך" עלה לא כמניין "שלג" (333), אלא כמניין "גשם" (343).
(אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, צדיקים ורביים, חסידים ומתנגדים, מס' 603).
ואם עסקינן בשלג, גימטריה וענייני חסידות, אז הנה סגולה לזכירה מהאר"י:
 |
| "סגולה לזכירה מהאר"י ז"ל, להעביר שלג על מצחו, כי שלג גי[מטריה] שכחה..." מתוך ספר ליקוטים מפרדס, מאת רבי יצחק שרים, חלק ב', ארם-צובא תרל"ג, דף לח |
דורשי רשומות אמרו: "פורים" בגימטריה: "שלג בא". אז נכון שאנחנו רחוקים מפורים, אבל בתוניס חגגו "פורים שלג" כבר בחודש טבת, בעקבות נס שאירע בכ"ד טבת תרנ"א (1891), כאשר שלג כבד ירד וגרם לנזקים רבים, ואילו מקום מושבם של היהודים לא ניזוק. בעקבות כך תקנו רבני המקום לחגוג תאריך זה כ"פורים שני". בפי יהודי תוניס נקרא יום זה "פורים אל ז'דיד" או "פורים אל תלג'".
במקום אחר, ב"שושן הבירה" היא העיר המדאן שבאיראן, נהגו לקיים את מצוות מחיית המן באמצעות בובת שלג, וזאת בעקבות דברי ספר "הערוך" (ערך שוור):
מנהג בבל והעולם כולו, הבחורים עושים צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין את אותה צורה לתוכה...על כך מוסיף הרב ישכר תמר (עלי תמר, ירושלמי מגילה, פ"א ה"א):
ואמר לי זקן אחד מפרס כי בעיר שושן לפנים ששמה היום המאדאן, ושם קבר מרדכי ואסתר... נהוג ג"כ לעשות אדם משלג שמכנים אותו המן, כי בהמאדאן יורד שלג באדר, ומכים בהמן...
 |
| שלג במאה שערים צילום: ברוך יערי |
הוספה:
אחרי יום עמוס חוויות (ושלג) עם הילדים, מצאתי קשר נוסף בין שלג לפורים. כמו פורים, גם יום-של-שלג מסוגל להפוך אותך לזמן מה לילד...
 |
| ה"איגלו" שלנו, עם שומר חמוש לצדו |
 |
| הנוף מהמרפסת |
מחר חוזרים לשגרה (ולבגרות).
הספר 'עלי תמר' נכתב על ידי הרב יששכר תמר, אביו של דוד תמר.
השבמחקצודק, אתקן
השבמחק