מה עושים כלֵי נשק בספר תפילה יהודי?

משהו שמתקשר אולי לימי המלחמה הנוכחיים, והכורח ליטול את החרב ולהילחם על חיינו - 

בכתב-יד יפהפה שחקרתי לאחרונה, ואשר יוצג באחת ממכירות 'קדם' הקרובות, מצאתי שני איורים של כלי־נשק. 

זהו כתב־יד בפורמט קטן, כעין סידור־כיס, הכולל תפילות לשחרית ומוסף של שבת ולשבת ראש חודש, ושחרית ומוסף לשלושה רגלים. 

הוא כתוב בכתיבה מזרחית־רהוטה (חצי קולמוס) אופיינית לבגדאד, וגם העיטורים והאיורים הצבעוניים הרבים שמלווים אותו לכל אורכו אופייניים לבגדאד. הוא נכתב ועוטר כפי הנראה בראשית המאה ה-20. 

תיבות הפתיחה בכתב־היד מעוטרות באיורים וקישוטים שונים (ציפורים, דגים, ועוד), אבל באחד הדפים מופיעה תיבת פתיחה עם איור של רובה!

ב"תפילה שלפני התפילה", בקטע "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך...", מופיעה התיבה "לפיכך" בתוך איור של רובה, הכולל גם כיתוב בעברית (בכתיבה בינונית ורהוטה): "מוזר" ובערבית: موزر 

- הכוונה לשמה של חברת הנשק הגרמנית "מאוזר", בו כונו לפעמים הרובים שייצרה. 

כאמור, כתב-היד נכתב בראשית המאה ה-20. יתכן והוא נכתב בימי מלחמת העולם הראשונה, ובאווירת הימים האלה נכנס כלי הנשק אל תוך הסידור...

איור נוסף של כלִי־נשק מופיע שני דפים קודם לכן, בתיבת הפתיחה "אלו" ("אלו דברים שאין להם שיעור...") - זהו איור של גרזן קרב (Tabar), עם כיתוב בערבית-יהודית: "מרופה מג'רובה" (כנראה معروفة مجربة, שפירושו: בדוק, מנוסה).

אגב, ניתן לראות שהכותב מעתיק את התפילה לרוב באופן פונטי, כלומר איך שנשמעת התפילה בהגייה, מבלי להקפיד על הכתיב התקני. למשל כאן:

"לפיכך אנאחנו חייאבים להודות לך ולשביחך ולפארך ולרוממך וליתן שיר שיבח והודאה לשמכ'ה הגדול וחייבים אנאחנו לומר לפ'ניכ'ה שירה בכ'ול יום תמיד אשרינו מה טוב חלקינו מה נעים גורלינו"

הלכתי בינתיים לקרוא את הערך בוויקיפדיה על חברת הרובים והאקדחים הגרמנית "מאוזר", ומתברר שבשנת 1887, מספר שנים לאחר הקמת החברה, רכש אותה תעשיין נשק יהודי גרמני בשם איזידור לאֶואֶ. 

בשל כך, אחד הרובים של מאוזר זכה לכינוי Judenflinten - "רובה היהודים", ונפוצה עלילה אנטישמית שהיהודים מחבלים בכוונה ברובה הגרמני כדי לתרום להצלחת הצרפתים בקרב!

Gewehr 1888 - "הרובה היהודי"