בדפי כריכה של ספר עתיק מצאתי מליצה יפה (שאיני יודע מקורה), בכתיבה אשכנזית מסולסלת. המליצה נכתבה שם בשתי גרסאות (האחת מנוקדת בחלקה):
בן אדמה! מדוע נבלת בהתנשאך על יושבי חלד זולתך? ואת כל השלכת, אחר גיוך, ואת מוסר הוריך נטוש תטוש, הכי מופלא ממך שקדמך היתוש? נא! הבא זאת על לבך לב עקש, כאשר יובא האבן אל חרב ללטוש, הלא אז תשכיל ותוסיף כח, לקיים מאד ומאוד הוי שפל רוח, ואף אם עלי זאת תעש כסל עלי פימה, נא על לבך שימה, שתקות אנוש רמה, הויתך והעידותיך[?], במחשבתך אם ידובקו, המה יתנו עדיהן ויצדקו, ותאמר לשוא גאה גאיתי, ואתי תלין משוגתי, ואולם זאת העצה היועצת, להיות בפני כל אדם כאסקופת הבית הנדרסת, אשר אם הבית כלו נהרסת, האסקופה לעולם עומדת.
בן אדמה! מדוע נבלת בהתנשאך על בני אדם זולתך? ותשלך את כל, אחרי גיוך, ואת מוסר הוריך נטוש תטוש, הכי נפלא ממך שקדמך היתוש? נא! העלה זאת על לבך לב נפתל ועקש, כאשר יובא האבן על החרב ללטוש, הלא אז תשכיל ותוסיף כח, לקיים מאד ומאוד הוי שפל רוח, ואף אם עלי זאת תעשה כסל עלי פימה, נא על לבך שימה, שתקות אנוש רמה סוף דבר, ראשיתך ואחריתך, יתן עדות שפלותך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.