ידידי שי מנדלוביץ מצא השבוע שיר עצוב ולא-מוכר של המשוררת זלדה, שנכתב בעיצומה ובהשפעתה של תקופת השואה, ופורסם אז בירחון הנשים 'דבר הפועלת' (ב' טבת תש"ג / 10.12.42). השיר אינו מופיע בששת ספרי השירה של זלדה שיצאו בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'.
בגליון אחר של 'דבר הפועלת' באותה שנה (י"ט תשרי תש"ג) פורסם קטע פרוזה שכתבה זלדה, מתוך חוויותיה כמורה בירושלים של אותם ימים.
תוספת (יום ג' בבוקר): כשהעליתי אתמול בלילה את השיר לבלוג, לא היה לי מושג שהיום ימלאו מאה שנה להולדתה! גיליתי את זה רק עכשיו!
השגחה מאד פרטית...
שיר
הנערה
אֱלֹהִים,
אֵיךְ לִפְרוֹחַ
אוֹתִי
תְּצַוֶּה?
שָׁתַלְתָּ
בִּנְהַר הַמָּוֶת
חַיַּי
-
הַבְתוֹךְ
דַם אַחִים
לְלַבְלֵב?
עֲנֵה:
הֲלִלְבּוֹש
אֹשֶׁר
הֲלִגְמֹל
פֶּרִי,
מוּל
גוּפוֹת בְּלִי יָדַיִם,
מוּל
גְּוִיּוֹת בְּלִי פָּנִים?
עֲנֵה
- - -
בראש הגליון שבו התפרסם שירה של זלדה, פורסמה קריאה ל'נשי העולם' להתאחד מול הזוועות המתרחשות בשטח הכיבוש הנאצי:
בגליון אחר של 'דבר הפועלת' באותה שנה (י"ט תשרי תש"ג) פורסם קטע פרוזה שכתבה זלדה, מתוך חוויותיה כמורה בירושלים של אותם ימים.
תוספת (יום ג' בבוקר): כשהעליתי אתמול בלילה את השיר לבלוג, לא היה לי מושג שהיום ימלאו מאה שנה להולדתה! גיליתי את זה רק עכשיו!
השגחה מאד פרטית...
תודה!
השבמחקליאור