שיר מתקופת השואה וקטע ספרותי - מאת המשוררת זלדה

ידידי שי מנדלוביץ מצא השבוע שיר עצוב ולא-מוכר של המשוררת זלדה, שנכתב בעיצומה ובהשפעתה של תקופת השואה, ופורסם אז בירחון הנשים 'דבר הפועלת' (ב' טבת תש"ג / 10.12.42). השיר אינו מופיע בששת ספרי השירה של זלדה שיצאו בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'.

שיר הנערה 

אֱלֹהִים, אֵיךְ לִפְרוֹחַ

אוֹתִי תְּצַוֶּה?

שָׁתַלְתָּ בִּנְהַר הַמָּוֶת

חַיַּי -

הַבְתוֹךְ דַם אַחִים

לְלַבְלֵב?

עֲנֵה:

הֲלִלְבּוֹש אֹשֶׁר

הֲלִגְמֹל פֶּרִי,

מוּל גוּפוֹת בְּלִי יָדַיִם,

מוּל גְּוִיּוֹת בְּלִי פָּנִים?

עֲנֵה - - -

בראש הגליון שבו התפרסם שירה של זלדה, פורסמה קריאה ל'נשי העולם' להתאחד מול הזוועות המתרחשות בשטח הכיבוש הנאצי:

בגליון אחר של 'דבר הפועלת' באותה שנה (י"ט תשרי תש"ג) פורסם קטע פרוזה שכתבה זלדה, מתוך חוויותיה כמורה בירושלים של אותם ימים.

תוספת (יום ג' בבוקר): כשהעליתי אתמול בלילה את השיר לבלוג, לא היה לי מושג שהיום ימלאו מאה שנה להולדתה! גיליתי את זה רק עכשיו!
השגחה מאד פרטית...