גליונות דפוס של כרוז מן העיר צפת - אוצרות בגניזת הכריכות

כמי שרואה מאות ספרים עתיקים מדי חודש בחדשו, אני יודע שכריכות הספרים מכילים לעתים אוצרות ביבליוגרפיים. בימים עברו, נהגו הכורכים (בחלק מהמקומות) להשתמש בדפי גניזה או עלי הגהה לדפוס בתור נייר לכריכה. תופעת השימוש בדפים אלה לכריכה כבר נידונה בדברי הפוסקים, היו שאסרו זאת בשל הביזיון שבדבר והיו שהתירו (ראו: מג"א קנד, יד; חיי אדם, כלל לא, מח; עיקרי הד"ט, או"ח שם, ועוד).
לא תמיד ניתן להציל את הדפים מתוך הכריכה. פעמים רבות הם מודבקים אחד לשני באופן שקשה להפרידם, אך לעתים הדפים לא מודבקים, או שקל להפרידם, וכך מתגלים לנו אוצרות של ממש: דפים ממהדורות דפוס לא ידועות, כתבי יד עתיקים (מימי הביניים ומתקופות אחרות), דפי הכנה לדפוס של חיבורים ידועים, ועוד. כמעט בכל אחת ממכירות היודאיקה של 'קדם' ניתן למצוא אוספים של דפים כאלה, שהוצאו מ"גניזת כריכות".
דוגמאות לדפים אלה הבאתי בעבר ב'נוטריקון' - ראו כאן וכאן.
בהקשר זה נזכיר גם את "הגניזה האיטלקית" - סיפור השתמרותם של כתבי יד עבריים רבים, בזכות השימוש המשני שנעשה בהם ככריכות בארכיונים ממשלתיים באיטליה.
לאחרונה הגיעו ל'קדם' שמונה כרכים גדולים מספר 'רב אלפס' (הרי"ף) שנדפס בסביוניטה בשנים שי"ד-שט"ו (1554-1555). בתחילתם וסופם של הכרכים גלויים לעין דפי דפוס ששימשו את הכורכים (הספרים נכרכו בתקופה מאוחרת יותר מתקופת ההדפסה).

בכריכת כמה מהספרים נעשה שימוש בגליונות דפוס של כרוז שנדפס בסוף המאה ה-18 ע"י שליח צפת שהגיע לאיטליה, בעקבות עלילה שאירעה אז בעיר צפת.

נצטט תחילה מתוך ספרו של אברהם יערי, 'שלוחי ארץ ישראל' (עמ' 666):

בשנת תקנ"ה (1795) נשלח לאירופה המערבית בשליחות צפת ר' יהודה חסין. באגרת-לנדיבים בדבר שליחותו נאמר: 'באו מים עד נפש... כי, בעונות, מלבד עול החובות אשר מקדם ומסים וארנוניות הנהוגות תמידין כסדרן ומוספין שלא כהלכתן, הטיל עלינו הצר השורר סך עצום עולה למעלה משלושים (שלושה?) ועשרים אלף דורו"ס על ידי יסורין וענשים קשים ומרים שפעל ועשה לכל... החכמים וזקני העיר מעשים אשר לא יעשו, והוכרחו כוללות עה"ק ת"ו ליקח אותם מיד גויים אכזרים אילי הארץ בנשך ומרבית... עד ישקיף ה' ויתן רחמנות בלב אחינו שבגולה למלאות ידי השלוחים ההולכים אצלם לתת פדיון לעיר הק'... וזאת היתה להיות השלוחים יוצאים בבהלה וחפזון בלתי היות פנאי לכתוב אגרות פרטיות לכל שרי ישראל...'. 

פרטים נוספים על המאורע בצפת ניתן ללמוד מן הכרוז שלפנינו שנכתב בצפת באותה שנה, ואשר על פי השערת יערי (המצטט את הכרוז באופן חלקי) נדפס בליוורנו (איטליה) ע"י השליח ר' יהודה חסין.

האגרת מתובלת במליצות אופייניות לזמן ולמקום (הפיסוק משלי וכך גם ההדגשה. למי שטרם יודע: בסימוני הגרשיים ["] נעשה שימוש בעבר לסמן מליצה, ואין הם סימן לראשי תיבות):

                                             לעזרת ה' בגבורים 

מי זאת עולה מן המדב"ר, באר"ש תתן קולה, אל אצילי בני ישראל המתנדבים בעם, שרים ויועצי ארץ פחות וסגנים, את שיש בה ידיעה בתחילה, צערי"ם המצויינים, בני ציון היקרים, היושבים על צפ"ת הנח"ל, בהנח"ל עליון גויים, נחלה מבוהלה, הא בזתא ושביא והא במלקיותא, מראות נגעים, השוד והשבר, ישראל לבוזזים, טלה בין זאבים, מקדמי ומחשכי עלייהו צר"י אלפים, מתוך ומחמס, חמס"ת המינים, איש לפי אוכלו תמידין ומוספין, ועלה על גביהם זו רעה חולה, העיז איש רע ובליעל, אשר בשם ישראל יכנה, על ידי שבשביל הלך ומסר אל השר הצורר השולט על הארץ, ודיבר תועה על אחינו בני ישראל היושבים על צפ"ת היאו"ר שכתבו למלך שטנה בעד השר הנזכר, דברים קשים כגידים, וכשמוע השר הצור"ר דברי אותו רשע וחמתו בערה בו ושלח מעבדיו לעה"ק צפת ת"ו, ותפס חמשה עשר בעלי בתים ומהם ז' כוכבי לכת הרבנים המובהקים והיה רוצה השר להרוג אותם, ובאלף צרות עשו פשרה עם השר בסך מאה וארבעים אלף פאבלו"ש לפדיון נפשם, מלבד מה שנתנו לשרים שהלכו לבקש תחינה ובקשה מהשר הנזכר להתפשר עמו. לכן לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם תנו עינים בבירה, בבנו"ת הארץ, זאת היא העיר צפת היאו"ר, ולא תשאר שממה מבלי יושב, וכל הנביאים ותנאים ואמוראים וצדיקים וקדושים אשר בארץ, המה שדה תחרש, וח"ו עצמותיהם יהיו מונחים באשפה, לכן אחינו בני ישראל רחמנים בני רחמנים, גומלי חסדים טובים, יתנו את תרומ[ת] ה' דבר מועט מידי שבוע ושבוע במשך עשרה שנים, וזכות הצדקה אגוני מגנא ואצולי מצלא, והרי הוא כאילו בונה כרך בארץ ישראל ת"ו, ומאת ה' תהיה משכורתו שלימה, וזכותא דא"י ת"ו וקדושים אשר בארץ החיים המה יגן עליו ועל זרעו אחריו זרע ברך ה', להצילם מכל צרה וצוקה ומכל מרעין בישין והעושר והכבוד מלפניו ברבת ההצלחות שש ושמח כל הימים כיר"א [כן יהי רצון אמן]. בס'[דר] לעשות לכפר עליכם, שנת קומו השרי"ם [=תקנ"ה] משחו מג"ן לפ"ק.

כאמור לעיל, מצאתי בכרכי הרי"ף גליונות דפוס לא-חתוכים של הכרוז המדובר (ומשם התמונה דלעיל). כל דף כזה מכיל ארבעה כרוזים. כנראה שכמה מן הגליונות נותרו בבית הדפוס, שכבו שם ללא תועלת, עד שבשלב מסויים הפכו לשמש כדפים לכריכות.