ר' אברהם מנחם בן יעקב הכהן רפא מפורטו [רפאפורט] (ר"פ-שנ"ז 1520-1596), שהיה רב בקרמונה ואחר כך בוורונה, הדפיס בסוף ימיו, בדפוס שבעירו, את חיבורו "מנחה בלולה" - ביאורים על התורה לפי סדר הפרשיות.
במרכזו של שער הספר נכתב: "ותהי ראשית מלאכתו היום יום שני חמשה ימים לחדש אייר שנת שמח"ו את ירושלים...", דהיינו בשנת שנ"ד (1594) - גימטריה של 'שמחו'.
אבל בתחתית השער יש פרט שנה אחר: "בשנת לאדונינו הדוכוס פשקוואל ציגונייה ירום הודו ויתנשא, אמן".
לא ברור לי האם המילה "בשנת" היא טעות, או ששכחו לסמן את האותיות שאותן יש לחשב בגימטריה.
מה שמפליא יותר הוא שבסוף הספר מופיע פרט שנה מוקדם יותר - שמ"ב (1582):
למען האמת, ההערה האחרונה איננה "קושיה" כל כך, שכן תאריך זה מתייחס לזמן סיום כתיבת החיבור בפועל, ולא לזמן ההדפסה.
קוריוז נוסף בספר זה הוא התנצלות המגיה בסוף הספר.
כידוע, היה מנהגם של המדפיסים והמגיהים בשנים קדמוניות להקדיש מקום בספר ל"התנצלות" על הטעויות שעלולות לפקוד את הספר. בדרך כלל, הם מאשימים במחדל את מסדרי האותיות, שהיו פעמים רבות ילדים או נשים, ולעתים אפילו גויים, כדוגמת הספר שלפנינו, וכפי שנכתב ב"התנצלות" שבסופו:
"להיות האומנים האלו ערלים וחדשים במלאכת הדפוס העברית, לא יכולנו להמלט לבל יצא מעוות מתחת ידיהם ולא מידינו היתה זאת...".
בכל אופן, הפעם נפלה טעות אפילו בהתנצלות המגיה, או - במקרה שלנו - "המגיעה":
טעות זו מופיעה בכמה טפסים שראיתי, בין היתר בטופס הזה באתר HebrewBooks.
ואולם, כפי הנראה, הטעות נתגלתה כבר במהלך ההדפסה, ועל כן ישנם טפסים שבהם תוקנה הטעות, כמו הטופס הזה באתר HebrewBooks:
המילה "ליא" שבראש העמוד, הם ראשי תיבות ידועים: לי"א = "לברכה יהיה אמן".
נחתום את הרשימה בסמלה של משפחת רפפורט (שהמחבר נמנה עליה) החותם את הספר (בדף רז/2):
(ראה: ספר העורבים ובני היונה, שלשלת היוחסין של משפחת רפפורט, מאת אליקים כרמולי).
במרכזו של שער הספר נכתב: "ותהי ראשית מלאכתו היום יום שני חמשה ימים לחדש אייר שנת שמח"ו את ירושלים...", דהיינו בשנת שנ"ד (1594) - גימטריה של 'שמחו'.
לא ברור לי האם המילה "בשנת" היא טעות, או ששכחו לסמן את האותיות שאותן יש לחשב בגימטריה.
מה שמפליא יותר הוא שבסוף הספר מופיע פרט שנה מוקדם יותר - שמ"ב (1582):
למען האמת, ההערה האחרונה איננה "קושיה" כל כך, שכן תאריך זה מתייחס לזמן סיום כתיבת החיבור בפועל, ולא לזמן ההדפסה.
קוריוז נוסף בספר זה הוא התנצלות המגיה בסוף הספר.
כידוע, היה מנהגם של המדפיסים והמגיהים בשנים קדמוניות להקדיש מקום בספר ל"התנצלות" על הטעויות שעלולות לפקוד את הספר. בדרך כלל, הם מאשימים במחדל את מסדרי האותיות, שהיו פעמים רבות ילדים או נשים, ולעתים אפילו גויים, כדוגמת הספר שלפנינו, וכפי שנכתב ב"התנצלות" שבסופו:
"להיות האומנים האלו ערלים וחדשים במלאכת הדפוס העברית, לא יכולנו להמלט לבל יצא מעוות מתחת ידיהם ולא מידינו היתה זאת...".
בכל אופן, הפעם נפלה טעות אפילו בהתנצלות המגיה, או - במקרה שלנו - "המגיעה":
טעות זו מופיעה בכמה טפסים שראיתי, בין היתר בטופס הזה באתר HebrewBooks.
ואולם, כפי הנראה, הטעות נתגלתה כבר במהלך ההדפסה, ועל כן ישנם טפסים שבהם תוקנה הטעות, כמו הטופס הזה באתר HebrewBooks:
המילה "ליא" שבראש העמוד, הם ראשי תיבות ידועים: לי"א = "לברכה יהיה אמן".
נחתום את הרשימה בסמלה של משפחת רפפורט (שהמחבר נמנה עליה) החותם את הספר (בדף רז/2):
איל, תודה רבה!
השבמחקבקשר ל "המגיעה" יתכנו עוד אפשרויות. זה בגלל שאינני יודע אם תוקנה השגיאה במהדורות הבאות,
השבמחקשכן לא מדובר על 10 עותקים שנמכרו ואז מהדורה חדשה עם לוחות חדשים. מדובר הלא על סידור אותיות. וגם האות ה' המתוקנת נראית מוארכת מהרגיל. לפיכך אולי גם:
א. באותו טקסט מתנצל המגיה בדבר העובדים הערלים והחדשים שאינם בקיאים בסידור האותיות העבריות,
אולי באמת נפלה שגגה.
ב. באותו טקסט כותב הכותב 2 מילים שמראות על הבנתו כיצד צריכה להיות כתובה המילה הזו, נזכר שם "להגיה" וגם "ולהגיהו" - כך שלא כ"כ מסתבר שהמגיה יפול בכותרת שבראש הדף.
באתי ללמד זכות על המגיה אשר השתמש בלשון מליצה "אמר המגיעה" מלשון יגיעה בהגהה.
שבת שלום