25.8.2013

'שיוויון בנטל' בשבילי נהלל / פוסט אורח מאת שמואל גרינוולד

אם חפצתם להתהלך בשבילי ארץ ישראל בשלהי שנות השלושים (של המאה ה-20), לפגוש בדמיונכם את אנשי המושבות והקיבוצים ולהתבשם קצת מן האוירה, תוכלו לעשות זאת בעזרת הרשימה הבאה, שכתב ידידי שמוליק גרינוולד, בעקבות פנקס ייחודי שמוצג למכירה ב"קדם -בית מכירות". תמונת פתיחה: יהודי חרדי, מחניכי אסכולת נובהרדוק, מתהלך בשבילי דגניה וכנרת, נהלל ותל יוסף, נכנס אל המטבחים, חדרי האוכל ובתי המגורים, ומתרים את החברים לטובת... הישיבה בבני ברק.  
[רשימה זו מתקשרת כמובן לעיסוק שלי כאן בנושא דת ומסורת בקיבוצים]. 

השד"ר מנובהרדוק / שמואל גרינולד
את סיפורו המופלא של השד"ר - שלוחא דרחמנא - ר' אלתר צוקר מספר פנקס גדול, ישן ועב כרס, שניתנה לי הרשות לראות במשרדי "קדם - בית מכירות". כריכתו של הפנקס ידעה ימים יפים יותר, ותוכנו עמוס לעייפה בפרטים מרתקים, המהווים אינדיקציה מרתקת למתרחש בין שבילי המושבות והקיבוצים בימים עברו. לולא פיסת הנייר הדהויה שהתמקמה לה אי שם בין קפלי הפנקס, ועליה מכתב המלצה לשד"ר, ספק רב אם הייתה מתגלית זהותו.
מיהו בעל הפנקס? בשל מה ובעבור מה כיתת את רגליו לאורכה ולרוחבה של הארץ, בין השנים תרח"צ-תש"ג (1938-1943)? מה מבקשים לבטא המספרים המופיעים בטורים הארוכים המסודרים להפליא לצד שמות שונים ומגוונים, המהווים יחד רפרטואר נכבד המבטא היטב את אווירת אותם ימים בישוב החדש, שהלך והתהווה בארץ הקודש?   
***
ר' אלתר צוקר זצ"ל היה שמו של בעל הפנקס, אשר כפי שניתן להתרשם מבין שורות מכתב ההמלצה המצורף, שימש כמשולח של ישיבת 'בית יוסף - נובהרדוק' בבני ברק. הישיבה בחרה בו, ומסתבר שלא בכדי, לשמש כשליחה לסובב בערים ובמושבות ולאסוף תרומות למחיית תלמידיה. אם לשפוט על פי המספרים המופיעים בפנקס, הרי שמסתבר שמלבד היותו של ר' אלתר איש יודע סדר ומאורגן להפליא, מאמציו גם נשאו פרי. 
את תחושותיו האישיות אין רבי אלתר מעביר אל הכתב, קשה לדעת האם זכה להארת פנים יפה, או להיפך מכך, האם וכיצד התקבל בכל מקום שאליו הגיע מטעם הישיבה.
למרות זאת, העובדות מדברות בעד עצמן - אם ר' אלתר חזר לאותם מקומות שוב ושוב, ואף זכה לקבל מאותם אנשים מתת יד הגונה, מסתבר שהיתה לכך הצדקה.
מעבר להיותו של הפנקס מסמך מרתק השופך אור על הליכות התקופה ועל מושגי אותם ימים, כמו גם על עיסוקיהם המגוונים של האנשים שחיו ופעלו באותם מקומות. הרי שיותר מכך, עולה ומשתקפת מתוכו תעוזתו של נובהרדוקאי אמיתי, שאינו נרתע משום קושי, לא פיזי ולא אנושי. ואם בכדי לשאת את משא הישיבה, נזקק הוא להתדפק על דלתותיהם של בני קיבוצים, שלמראית העין לפחות, אין בינם ובין המטרה שלשמה הטריח עצמו ר' אלתר עד אליהם ולא כלום, הרי שעושה הוא גם את זה ובצורה הטובה ביותר, ולא רק בין כתלי הישיבה.
מסתבר שעבור ר' אלתר 'שוויון בנטל' לא היתה רק סיסמה נבובה, הוא האמין בה ואף פעל באמצעותה רבות. הוא לא רק חיפש לעצמו שותפים, הוא גם מצא אותם במקומות הכי פחות מצופים, ולא רק אחד ממושבה ושניים מקיבוץ, שאגב, ברבים מהם פעל באופן קבוע שו"ב [=שוחט ובודק] בתפקיד מלא.
שמות המקומות שאליהם הגיע, כמו גם שמות התורמים והמספרים, מציגים תמונה הפוכה בתכלית מזו שהיינו מצפים לה. מתברר שבלא מעט קיבוצים ומושבות התגוררו אנשים, שידעו דבר ויותר על מהותה של הישיבה ורתמו עצמם למטרה הנעלה של אחזקת בני תורה. 
***
התלוויתי תוך כדי שוטטות בין דפי הפנקס עמוס הפרטים והמספרים, אל מסלולו המרתק של ר' אלתר, ובקשתי לחזור יחד עמו אל אותם ימים, אל שבילי הקיבוצים והמושבות, אל האנשים ובעיקר אל ההווי המיוחד, שאור וצל שמשו בו בערבוביה.  
עמודים שלמים סוקרים את הממצאים שהעלה ר' אלתר בביקוריו במקומות השונים, כל מקום ועמודו הוא. יכלה המקום, ולא תכלינה התרומות, ולפיכך יובאו בזאת טעימות מדגמיות, שרבות מהן מייצגות דמויות ייחודיות ושאר ממצאים מרתקים:
כך הגיע ר' אלתר לאבן יהודה, לבלפוריה ולבנימינה - שם ביקר בין השאר אצל בעל האיטליז ואצל טחנת הקמח שעל יד הרכבת, אצל ועד המושבה.
בחודש סיון של שנת התרצ"ט בהיותו בחדרה, ביקר אצל מאיר לסטר שעסק לפרנסתו כסוכן שמן בחדרה, אצל החלבן המקומי, אצל הרב דמתא רבי יוסף דב הכהן, וכן אצל ר' משה פרנק (ככל הנראה אחד מבני משפחת הגרצ"פ שאביו נמנה על מקימי המושבה). כמו גם אצל שלמה מאירזון יו"ר המועצה, ואצל בוסקובסקי מנהל הבנק, אצל קופרבוים סוחר הנפט, אצל ר' יצחק ליפשיץ השו"ב, ואף אצל רחל אפשטיין שאף היא זוכה משום מה לתואר 'שו"ב' (כנראה אודות לבעלה). בנחליאל (שכונת התימנים שעל יד חדרה) פקד ר' אלתר את ביתו של הרב ר' שלום עודד.
באותה עת ביקר גם בגבעת עדה הסמוכה, בסך הכל לאורך שמונה ביקורים במקום, קיבל מוועד המושבה - 7 פעמים מאה (פרוטה) ועוד מאה וחמישים. בפרדס חנה השכנה ביקר אצל ר' יוסף בר בעל המנפקטורה, אצל שטיסמן מהאיטליז ואצל לוי גרשוני האופה, אצל יוסף רבינוביץ מחומרי הבנין, ואצל ענגל ממכשירי הכתיבה, כן ביקר אצל הרב דמתא רבי צבי יהודה מלצר, שהרים תרומה נכבדה.
גרינטל מתל צבי שעל יד פרדס חנה עבר לפ"ת, מדווח ר' אלתר, ובכרכור הסמוכה ביקר אצל ר' ישראל שו"ב. לצד שמו של האחד רשום 'יתומים' ואצל האחר 'ועד הישיבות' - שמא היו אלו מטרות שונות שאליהן בקשו התורמים להפנות את תרומתם. לצד חלק מן השמות מופיעה המילה 'קופסה' - כלומר שאצל אדם זה הושארה קופה לתרומות.
באותה עת ביקר ר' אלתר בגן השומרים, וכן בנתניה - שם ביקר אצל הרבנית נחמה ורנר תחי', ואצל ר' יצחק אהרן הולר - שו"ב, באביחיל ביקר אצל ר' יהודה רובינשטיין - שו"ב שכפי הנראה ביקש להפנות את תרומתו לצרכי הפסח.  
בכפר תבור, ביקר אצל בנימין שצצינסקי ואצל גימפל צוקר, בהרצלי' אצל הרב הג' מובשוביץ שליט"א, אצל הרב ר' מרדכי קלמנוביץ והרב ר' מרדכי הלפרין, ואצל פינקלשטיין השו"ב.
בעקרון ביקר אצל ארקין - אשר נכדיו מתגוררים עד היום במושבה. כן ביקר אצל שקולניק, בביתו של זבולון היימן שהיה אותה עת בבני ברק, ואצל השמש בביהכנ"ס.
ברמת השרון ביקר אצל המרא דאתרא רבי צבי אידלשטיין שליט"א, ואצל ר' בצלאל משה קמינסקי השו"ב.
בנס ציונה ביקר אצל ר' יקיר שיפמן השו"ב, ואצל זישא זמל.
בכפר חסידים ביקר אצל הרב דמתא הג' ר' שמואל קרול, ואצל ר' יצחק ברלין השו"ב - גיסו של בעל החזון יחזקאל, אצל אברהם מליניק, ואצל מנחם ברוכמן, אצל אברהם זילברמן בעל חנות הדגים (אותו עוד זכיתי להכיר אישית, יהודי שפעם בקרבו לב חם וסייע רבות לישיבה המקומית) ואצל חיים שו"ב סטולר.  באותה עת ביקר גם בשדה יעקב, שם מופיעה גם תרומתו של ועד כפר יהושע. בכפר עטא פקד את ביתו של הרב ספרא שליט"א, ואת ביתו של ר' ישראל יצחק חסיד השו"ב המקומי, את הרב הג"ר בנימין מנדלזון שליט"א, ואת שמחה בונים פיגנבוים הצבעי.
בקרית מוצקין ביקר ר' אלתר אצל הרב הגאון ר' אבא יפה, ואצל געציל ויספיש מהמספרה. בהזדמנות זו סר גם לעיר גנים שעל יד כפר עטא, ולמפרץ חיפה, שם ביקר בתחנת הבנזין ובבית החורשת לגזוז, ואצל וייס ממחסן העצים.  
אם הטריח ר' אלתר עצמו עד לכאן, יהיה זה מן הראוי שיקפוץ גם לישוב נשר  הסמוך, ואם כבר אז גם לקיבוץ יגור השכן, אשר משום מה מופיעים יחד כ'נשר-יגור', אולי בשל סמיכותם הפיזית.
מרתק לדעת שגם שם זכה ליחס מכובד, כך עולה מתוך ביקורו אצל שמואל גוטבטר, אצל יחזקאל בן-חרוב, ואצל אברהם צדוק חופשי. ומתברר שגם התגורר שם, בנשר או ביגור יהודי שזכה לתואר 'הרב הגאון ר' אביגדער וזוגתו חוה שומר'.
בין הקיבוצניקים ביגור נמנה באותה עת ר' שמואל חיים יעלין. התרומה מהחברים נאספה על ידי ר' יצחק.
בזכרון יעקב ביקר אצל ר' זכריה יפת משכונת התימנים ואצל יהודה גוטמן החלבן, אצל ר' משה שפרדלינג השו"ב, אצל חיים דוב בשביל היקב, אצל הרב הגאון (עזריאל) קושלבסקי שליט"א  (מתלמידיה של סלבודקה-חברון, שהתמנה לתפקידו אחר רצח חמיו הרב אורלנסקי - בהיותו בחברון לרגל שמחת שבת השבע ברכות של בתו. הרב קושלבסקי המתין כשנה לבת הצעירה שאבדה את הוריה, אחותה וגיסה, ולאחר נישואיהם החליפו את שם משפחתם לעזריאלי).
בכפר פינס ביקר ר' אלתר אצל ולובסקי השו"ב, וכן אצל שמעון ברוסטר - אף הוא נשא בתפקיד שו"ב, אצל המרא דאתרא שטרנברג. שם גם זכה לתרומה הגונה מאת 'קבוצת אברהם' ומהרב שפירא ('האדמו"ר החלוץ').
בהיותו בכפר הרא"ה סר לביתו של שמואל קלרמן (אביו של הגאון רבי אורי זצ"ל), וכן לביתו של יוסף אלי' פינקל השו"ב, ושל נריה מנהל הישיבה (הרב משה צבי נריה), באותה עת סר גם לישוב השכן 'חיבת ציון'.
בראשון לציון זכה לתרומה נאה ממרדכי רובנסקי מזכיר המועצה, וביקר אצל הרב ר' יוסף הלוי, ואצל האחים וינברג מבית החרושת לקרח.
ברחובות ביקר בין השאר אצל ר' צבי שטינמן - הרב הראשי, אצל זיסקינד פומרנץ הנהג, אצל שמואל הופמן השו"ב, ואצל נתן בומז'א.
***
משם, בחזרה למרחביה, שם ביקר אצל ר' יצחק בנצלוביץ השו"ב, אצל פישרמן המוכתר ובתחנת הגפירים.
בכפר יחזקאל ביקר אצל יוסף חן השו"ב, ואצל זלמן בה"ר יהודה וילקוביץ - שם טרח ר' אלתר לציין לצדם של שמות התורמים כי 'הכל מטבח'.
בכפר גדעון ביקר אצל בן ציון ראב המזכיר, ואצל ר' מרדכי צבי שמעון. בתל עדש ביקר אצל ליפמן רובינשטין שהעדיף לתרום לועד הישיבות, ואצל ר' אברהם שו"ב.
בהיותו בעפולה פקד את ביתו של חנוך העניך בה"ר טוביה פסלוב מהקפה, וביקש לסור לביתו של הקצין ברנר, אולם התברר לו שעבר לרחוב נחמני בתל אביב. הוא סר גם לביתם של יעקב מאיר שו"ב, של אלי קריגמן החזן, של המרא דאתרא ר' אשר קירשטיין, ושל ר' שמואל טומושוב.
***
היכן עוד התגוררו יראים ושלמים? בכפר תבור למשל, שם פעל ר' בן ציון הלוי כשו"ב, ואפילו בכדורי (בית הספר הנודע שעל התבור, אשר הוציא מקרבו לפחות ראש ממשלה אחד), שם גם זכה לתרומה מאת תחנת הגפירים.
בגדרה, זכה לסיוע מקיבוץ חפץ חיים, ובגן יבנה פקד את ביתו של ר' יצחק וינגאד השו"ב.
אפילו בגבעת ברנר, הרים הקיבוץ תרומה נאה, והרבנית קסטלבילניצי אף היא הרימה תרומה נכבדה.
***
להיכן עוד הגיע ר' אלתר? לעין עירון על יד כפר פינס, לבית הכנסת של משק עין חרוד, שם זכה לתרומה מהנהלת המשק ומ"הזקנים" (תופעה הראויה לסקירה בפני עצמה) באמצעותו של ר' דוד הלר.
בקיבוץ תל יוסף ביקש לפגוש את ד"ר חיים לייב משקובסקי, אולם מתברר שהלה עבר לעפולה. בנהלל פגש את ר' זכריה שו"ב, ואת ר' קלמן בן-עמי, יהודי ירא שמים שהתגורר אצל בנו. כן זכה שם לתרומה מבית הספר לחקלאות.
במשק גבת נענו לקריאתו בעיקר הזקנים, וכמובן ר' מענדיל - השו"ב המקומי. משק עיינות, משק השרון, משק מעברות, משק משמר השרון, ועד המושב כפר יהושע כולם נקבצו לעמוד אחד, ובולט בתוכם ר' שמואל וינשטוק.
בקיבוץ גניגר התגורר באותה עת ר' יעקב שו"ב. יחד עמו מופיעים בעמוד אחד: חפציבה, בית אלפא, מזרע, מרחביה, גבע, גבעת חיים, ובית שערים.
בכפר ויתקין התגורר וכיהן באותה עת צבי מלמד השו"ב, ובכפר ברוך נשא בתפקיד דומה ר' יהושע קרשין השו"ב.


***
ארגון משמר הגליל ממצפה שעל יד טבריה הרים אף הוא תרומה נאה, כמו גם ר' דוד רוזנברג השו"ב מבאר טוביה.
באגרובנק (לימים חלק מן העיר חולון) ביקר ר' אלתר אצל הרב דמתא הגאון ר' דוד ויין ואצל הרב יונה לייב קפלינסקי. במקוה ישראל הסמוכה, נענתה לקריאתו הנהלת בית הספר החקלאי.
בראש פינה הרים תרומה נאה השו"ב המקומי ר' מאיר הולצברג, ואפילו ד"ר מר (ממציא התרופה נגד הקדחת) נענה לקריאה.
בטבריה פקד את ביתו של הרב הג' ורנר (הרב אשר זאב ורנר), וזכה לתרומה נאה מהנהלת ישיבת אור תורה, כן פקד את ביתו של הרב מאיר ועקנין, ואת בתיהם של משפחות לוריא ווינברג.
בצפת פקד את ביתו של רבי אברהם לייב זילברמן, את ביתם של משפחות פדהצור וקליך וכן את מושב הזקנים המקומי.
בהיותו באזור הרחיק עד למטולה, ולא פסח אף על כפר גלעדי ועל בית גן שעל יד יבנאל.
***
מי והיכן היו השו"ב ביתר המושבות בנות התקופה?
במשמר הירדן היה זה ר' חיים אהרן גלברד השו"ב, ובמגדל ר' מנדל שו"ב. בכנרת היה זה הרב שלום (קורן), באבן יהודה ר' ישראל בלויגרונד, בנס ציונה ר' יוסף גמליאל שו"ב, ובעקרון ר' אברהם אלטמן. במנחמיה ר' אריה פרנקל שו"ב, וביבנאל ר' אהרן זלץ שו"ב.
בבאר יעקב פעל באותה עת כשו"ב ר' מאיר גוטליב שו"ב, ביקנעם ר' אברהם רוטר, ובעטלית ר' פנחס הלפרין שו"ב.
***
למותר להזכיר את תרומתם המובנת מאליה של תושבי המרכז בכלל ותושביה של תל-אביב בפרט, שאגב, כמתבקש, הסכומים שניתנו על ידם מטפסים באופן כללי בחדות כלפי מעלה, עליהם נמנים בין השאר הרב זאב ליפוביץ והרב בצלאל דבילצקי (שסך תרומתו הנכבדה שווה ערך מן הסתם לערך תרומתם של כמה וכמה בני קיבוצים ומושבות ויותר מכך).
אי שם בשולי הפנקס, מסתתר גם שמו של החזון איש: "נשלח ע"י הר"ש גרינמן שליט"א ליד החזו"א בי' טבת תש"ג מאה דולר מהנדיבה...".
***
דמותו של ר' אלתר נותרה לעת עתה עלומה, הנסיונות לאתרו בקרב יוצאי משפחות נובהרדוק אף הן לא תרמו לקידום הענין. בשיחה עם ר' יעקב צוקר מבני ברק, אשר כמצופה קיוויתי להסתייע בו לפשר התעלומה, ידע לספר על כך שאביו ר' יחיאל מאיר אכן שימש כמשולח מטעם ישיבת בית יוסף. אולם, למיטב ידיעתו לא נשא בשם כינוי נוסף - 'אלתר'. בנוסף, אביו פעל כמשולח בחו"ל ולא כאן בארץ.
האם יתכן כי פעלו מטעמה של ישיבת בית יוסף שני משולחים בעל שם משפחה דומה?!
בכל מקרה, התחושה שעולה היא שיש כאן עוד פעולה של 'רשת נובהרדוק', שאמנם לא הקימה כאן ישיבות לעשרות כפי שעשתה בפולין וברוסיה, אך עשתה גם עשתה למען אחינו בית ישראל הפזורים בקצוי ארץ ורחוקים מעולמה של ישיבה, באמצעות איש קשר מטעמה אשר שימש באמצעות תפקידו יוצא הדופן, כגשר חי בין התקופות וכמגשר בין האחים שמשני צידי הגשר?!
ייחודיותו של הפנקס מדברת בעד עצמה. אין ספק כי לא מעט ארכיונים והיסטוריונים מקומיים ימצאו בו ענין גדול. לא רבים ולא מצויים הם מסמכים מרובי פרטים מעין אלו, המטילים אור על התקופה ובניה, תוך חלוקה מדוקדקת לפי אזורים, מיטיבים לרדת לפרטי פרטים, ומציגים תמונה צבעונית ורחבה יותר של התקופה ובניה.



18.8.2013

שני ספרים שנצלו "מן הגניזה של הטומאה הנאצית"

הזכרתי בעבר את מסע הציד שערכו הנאצים אחרי ספרים יהודיים. והנה, אחד מידידיי שעוסק מעט במסחר של ספרים ישנים, הראה לי פריט מעניין שקשור לנושא זה, הנמצא באוצרותיו.
מדובר בשני כרכים של חומש עם פירוש רבי שמשון רפאל הירש בגרמנית, שנדפס בפרנקפורט דמיין, בשנת תרנ"ה (1895). לפי החותמות ותויות הספר, כרכים אלה היו שייכים לספרייה של אגודת "עזרא" בקרקוב (קראקא). על כל אחד מן הכרכים הקדשה בכתב-יד שכתב אב לבנו ולבתו. מן ההקדשות עולה כי הספרים הועברו מקרקוב למינכן שבגרמניה על ידי הנאצים, ושם נמצאו אחרי המלחמה ע"י הכותב, כנראה במקום ריכוז של ספרים יהודיים מטעם הגרמנים. מי היה האיש? האם הוא וילדיו עברו את מאורעות השואה? וכיצד ניצלו? אולי אחד הקוראים ישפוך אור על התעלומה. מכל מקום, הנה ההקדשות שכתב לילדיו:
לרחלה החמודה,
הרי לך שי - ספר בראשית, שהעליתי מן הגניזה של הטומאה בבי-הבירה, מקום ששבעה מרעי - היטלר דגרו שם את רשע הכליה בנו.
מינכן ט"ז אב תש"ה.
בברכת אהבה וגאולה. בן. לשארית ישראל.
 לשמשון בני בכורי, ספר "במדבר" מן הגניזה של הטומאה הנאצית בבי-הבירה במינכן, מקום שהיטלר דגר את רשע העולם והכליה על ישראל עם חבר מרעיו הרשעים. כן יאבדו.
נשיקה במצח ובעינים. מאבאלי.
ט"ז אב תש"ה. מינכן.
חותמת ספריית "עזרא" בקרקוב

תווית הספריה על כריכת הספר

5.8.2013

בעיני משורר - רשימה לזכרו של לוי יצחק רוזנשטיין ז"ל

בימים הקרובים ימלאו שבע שנים לפטירת חברי היקר לוי יצחק רוזנשטיין ז"ל, שנפטר בד' אלול תשס"ו. דמותו הייחודית חקוקה בזכרונות משפחתו וחבריו, וקשה לשרטטה בשורות קצרות. ובכל זאת אכתוב את מה שבעיניי יכולה להיות הכותרת: לוי יצחק חי את חייו כמשורר, במלוא המובן החיובי של המילה. הוא חי טפח מעל הקרקע, ואת העולם חווה וראה כשיר מופלא. זוטות שגרה ועניינים של מה-בכך, הפכו בעיניו לציוני דרך נשגבים במסע אל האמונה והדבקות.
לוי יצחק נולד, גדל ונפטר במשפחה שורשית של חסידי סלונים. בשנות נערותו חווה תקופות של חיבוטי נפש ולבטים מייסרים מתוך רצון לחצוב את דרכו במו ידיו. הוא ניחן בנפש רגישה ועדינה, שמאסה בבינוניות וב'מצוות אנשים מלומדה'. המסלול שבחר להעביר את עצמו לא היה קל, אך סופו היה חיי תשובה-מאהבה עשירים ושמחים. אלו לוו בשירת חיים מתמדת, שהתבטאה הן בכתיבת שירים, הן בתפילה ולימוד תורה יוקדים, והן בזמרה ונגינה (הוא היה בעל חוש מוסיקלי, ניגן על גיטרה, הלחין ואף הקליט שירים רבים; אחד משיריו בוצע על ידי הזמר החסידי דב הנדלר). את היצירתיות והמקוריות, עם האופטימיות המיוחדת שלו, שילב באמונה לוהטת מבית היוצר של חסידות סלונים, אותה ינק בבית הוריו.
למרבה הכאב חלה לוי יצחק במחלה קשה, ולאחר מספר שנים של מירוק בייסורים השיב את נשמתו בטהרה, בהיותו כבן שלושים. דווקא בשנות חוליו התגבר בו מעיין הכתיבה באופן מיוחד, וממבוע זה בחרתי להביא כאן שניים משיריו, לזכרו ולעילוי נשמתו. אך לפני כן, נערוך עמו היכרות יותר מעמיקה, בשני מכתבים שכתב לחבריו בישיבה מבית החולים. היה זה תחלתו של "זמן אלול" תשס"ה (2005), שנה לפני פטירתו, בישיבה החלו אז ללמוד את מסכת "מכות" ולוי יצחק נכנס לסדרת טיפולים קשה בבית החולים איכילוב:
מכתב ראשון:
התחלתי את ה'זמן' החדש עם כל המרץ והשמחה, בקומה התשיעית ממרומי מגדל האשפוז (איכילוב ת"א) במחלקה האונקולוגית. פה אני דן במושגים כגון: ספירת דם, החלפת שקיות, בחילות, תרופות קבועות וכו'. שאף אחד לא ידע מזה. על זה אני חושב, במקום לדון בדיני הזמה, "ועשיתם לו כאשר זמם" ו"עדות שאי אתה יכול להזימה", ושאר ענינים הנלמדים בישיבה. אין ספק, האלול הזה ילמד אותי פרק ב'מכות' ויעשה לי בית ספר או בית חולים. בכל אופן נאלץ אני לחיות כאן. סוד ההצלחה פה הוא להקשיב ללבי, לקול הפנימי, ולקבל את העצמי כפי שהוא; לעודד את עצמי, שאני מסוגל, שאני יכול, ושאצליח בעזרת ה' - שנתן לי את הכוחות בכוח, ושעלי להוציא אותם ולהשתמש בהם בפועל. כל דבר צריך טיפוח ותחזוקה, ובמיוחד רגש רוח הקרב הזה שנמצא אי שם חבוי, וצריך רק ללבות, ולהפוך את הגחלת לשלהבת, שתבער ותאיר, ויהיה תמיד טוב בלב.
בשבוע שעבר שמעתי באוטובוס לירושלים בחור שישב לידי, משוחח בפלאפון, מסכם את 'בין הזמנים' שעבר עליו בארגון 'קעמפ', טיולים וכו'. ובסיום אמר: "עכשיו אני רוצה להתחיל ללמוד טוב". האמת, התרגשתי וקנאתי, כי תוכניות על הנייר הופכות לפעמים לנייר מקומט שמתגלגל למקומו בפח האשפה, וזה מה שקרה אצלי, אך כולי תקווה וחדוות ה', זה הנשק והכוח שלי.
זכרו! אני רוצה וגם יכול - זהו נכס יקר! תפסוהו בשני ידיים!
למעט: רוצה ולא יכול, או: יכול ולא רוצה.
ואסיים בפסוק שאומרים בימים אלו במזמור 'לדוד ה' אורי וישעי': קוה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'.
מכל הלב,
לוי יצחק

מכתב שני:
עכשיו זה הזמן, בשלוות הלילה, כשניצני נשירה פוסעים במעבה חיי, חשתי ולא התמהמתי, מה עוד שבקשו חברים רבים וטובים שאמשיך במכתב נוסף, וגם העלו רעיונות נחמדים. ואני בקשתי לדחות את כתיבתי עד ליציאתי מפה (איכילוב ת"א), אך התארכה השהות פה ודחק הזמן לכתוב ממרומי המגדל המשקיף לים הגדול. אי לכך, אזרתי אומץ לכתוב על נושא גדול, שהוא גם שיחת היום: המבט על החודש האהוב הזה הקרוי בפי-כל 'אלול'. בעיניי החודש מתאפיין כזמן שיא של התחדשות, כלומר, בעצם 'השנה מתחילה באלול' ולכן כל העבודה בחודש אלול היא 'עבודת ההתחדשות'. על דרך משל, בחור שנכנס לישיב"ק [ישיבה קטנה] חדשה, והכל חדש. הוא קונה מחברת חדשה לחידו"ת [לחידושי תורה] ללא קמט, ומצרף לזה עט חדש בסטייל, והכל בשביל מסע ההתחדשות שכל כך מרגש אותו. כמו כן, עבודת התקופה היא המחברת הוירטואלית הדמיונית, ובהנחה שכל יום ממלא שעותיו, כל עמוד - יום, וכל שורה - שעה, יש לו 'בו זמנית' גם אהבה למחברת (עם ריח טוב של ספר חדש), וגם יש בו את הפחד 'לפשל' או לעשות טעות שתשאר קבועה במחברת, אבל לדעתי אהבת המחברת תגדל על הפחד, וגם את הפחד יאהב - ועוד יפחד שלא לאבד את הפחד.
כך בנוגע לימים אלו, שבעצם הם ימי התחדשות בבחינת דף חדש, כי בזה שאינני מחטט עד זוב דם בים העבר, אלא מתעכב ומתרכז לגמרי בהתחדשות, בזה אני מקיים "ועשו לכם לב חדש", וכאילו נולד מחדש, והוא הנקרא 'סור מרע' על ידי 'עשה טוב', והרי זה גופא מצות התשובה, אלא שנעשה בעקיפין על ידי התעסקות בזמן ההווה החדש, ולא במעשי העבר שבשלב זה לא מעניינים אותי.
זוהי תשובה אמיתית שבאה מתוך שמחה, ועליה נאמר "זדונות נעשו לו כזכויות", ה' יעזור שנזכה לראות את תפקיד התקופה כתפקיד התחדשות, ולא נתעסק בעבר - רק בהווה בעיקר. ובזכות זה ישלח לנו - לכולם - שנה טובה, חיים של שמחת הנפש ובריאות, וקרבת אלוקים לי טוב. ובזה כלול הכל.
אלול שמח, ושנה טובה!
לוי יצחק


והנה שני שירים מפרי עטו:


חֶבֶל הַצָּלָה / לוי יצחק רוזנשטיין

רָצִיתִי לִכְתֹּב שִׁיר
מַדּוּעַ בְּעֶצֶם רָצִיתִי
וְלָמָּה
כָּל כָּךְ הָיָה חָשׁוּב לִי
בְּעֶצֶם
לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת
סְתָם כָּךְ
לִקְרֹא עִתּוֹן
אוֹ לְעַשֵּׁן
אוּלַי סְתָם לְנַגֵּן
בְּעֶצֶם כָּךְ עָשִׂיתִי
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

יָשַׁבְתִּי בּוֹהֶה בַּשָּׁמַיִם
תּוֹהֶה בְּכוֹכָב מִסְתַּבֵּךְ
שִׁמָּמוֹן מֻחְלָט
שְׁמָמָה וַאֲפֵלָה
אֵין קֶרֶן אוֹר
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמֹד לַיְּהוּדִים
מִמָּקוֹם אַחֵר
וְשָׁם כְּבָר הָיִיתִי
רֶוַח לֹא הָיָה שָׁם
וְהַצָּלָה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

שָׁתַקְתִּי שְׁתִּיקַת הַכְּבָשִׂים
שָׂחַקְתִּי שְׂחוֹק הָאִלְּמִים
שַׁרְתִּי זְמִירוֹת לְשַׁבָּת
עָשִׂיתִי קִדּוּשׁ וְחַלּוֹת
לָקַחְתִּי אֹכֶל מִבְּעוֹד יוֹם
וּמֶה הָיָה חַס וְשָׁלוֹם אִם לֹא הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

רֶוַח לֹא שַׂמְתִּי בֵּין עֵדֶר לְעֵדֶר
וְאֶת אוֹר הַיְקוֹד לֹא יָקַדְתִּי
וְשֶׁמֶן לַמְּדוּרָה הוֹסַפְתִּי
נִכְוֵיתִי וְלֹא כִּבִּיתִי
אֶת נֵר הַתָּמִיד
תּוּקַד עַל מִזְבַּח הַשַּׁבָּת
וּמֶה הָיָה אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

*


תְּהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ / לוי יצחק רוזנשטיין

וְאֶפְשָׁר גַּם לִצְלֹל אֶל תַּעֲלוּמוֹת עוֹלָמִי שֶׁלִּי
אֶל תְּהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ

שָׁם סוֹד הַהֲנָאָה מִכּוֹס קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר
וּמִמִּטָּה חַמָּה בַּחֹרֶף

שָׁם סוֹד הַתַּעֲנוּג לְמִשְׁמַע שִׁיר יָפֶה
וּלְמַרְאֵה אֲנָשִׁים אֲהוּבִים

שָׁם הַהִתְפַּעֲלוּת מִזִּיו הַחָכְמָה
וּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע

שָׁם יְצוּקָה הַנֶּאֱמָנוּת
וְשָׁם לוֹחֶשֶׁת הַתִּקְוָה בְּרֶתֶת
שָׁם הַתּוֹדָה הַנִּרְגֶּשֶׁת
וְשָׁם הַצִּמָּאוֹן אֶל הַיָּפֶה, אֶל הָאֲמִתִּי

וְשָׁם גַּם זוֹעֶקֶת הַבְּדִידוּת אֶת זַעֲקוֹתֶיהָ
וּבוֹעֵר הָרָצוֹן לְהִתְאַחֵד וּלְהִתְמַזֵּג עִם הַכֹּל

וְיֵשׁ גַּם אוֹתִי,
אֲנִי הַיּוֹדֵעַ וּמִתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה
וְעוֹמֵד כָּעֵת כְּגַפְרוּר
בִּפְנֵי מְלֹא זִיו הַשֶּׁמֶשׁ
וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן עַל חַיָּיו

לוי יצחק ז"ל

21.7.2013

ספר נתיב חיים - ראשית דפוסו של ר' יעקב טובייאנא בליוורנו

ספר נתיב חיים, נדפס לראשונה בפיורדה, תקל"ט (1779). מדובר בחיבור קטן מאת הגאון הנודע רבי נתנאל וַייל (תמ"ז-תקכ"ח) בעל "קרבן נתנאל". למעשה, זהו ליקוט של הגהות שכתב על טופס ה'שולחן ערוך' שלו (חלק אורח חיים). הגהות אלה בחלקן הגדול הן תיקונים וציוני מקורות, בעיקר על ה'מגן אברהם' (אחד ממפרשי ה'שולחן ערוך'). את ההגהות ליקט בנו רבי שמעון הירש והביאם לדפוס.
על פי חיבור זה הוגהו כל מהדורות ה'שולחן ערוך' שנדפסו אחריו, כשהמדפיסים משתבחים בכך בשערי מהדורותיהם. (בין המהדורות: פראג תקמ"ה, וינה תקנ"ז, דיהרנפורט תק"ס, שקלוב תקס"ג ועוד).
'שולחן ערוך' אורח חיים (כונה "מגיני ארץ" על שם שני מפרשיו: 'מגן אברהם' ו'מגן דוד' - ט"ז), שקלוב תקס"ג.
בשער: "עם כל ההגהות אשר נעשו מספר... נתיב החיים...". 
לכן, מעניין לגלות שהספר נדפס שוב בנפרד, ובהפרש זמן קצר יחסית, בשנת תק"פ, בעיר ליוורנו שבאיטליה.
מביא החיבור לדפוס הוא ר' יעקב טובייאנא, מגיה, מו"ל ומדפיס ספרים ידוע בליוורנו.
כפי שנכתב בשער, הוא עשה זאת בתמיכת ארבעה גבירים מן הקהילה היהודית בגיברטלר. בסוף הספר, מרחיב ומספר ר' יעקב טובייאנא:
 "...אשתקד, בהיותי בעיר העליזה והאדירה גבלטירה יע"א, הגבירים הרמים, ארבעה המה חכמים... התאוו תאוה ובקשו ממני למען דפו"ס להם הספר הבהיר הזה, ולמלאות רצונם... כצבי רצתי, ופקודתם שמרה רוחי ל[ה]קריבו אל המלאכה... כאשר אמת היה, תכף בחזרתי למח"ק [למחנה קודש] זה, אנכי העליתיהו על מזבח הדפוס...". 
נקודה זו מפליאה אותי מאד: מכל הספרים שבעולם השתוקקו הגבירים מקהילת גיברלטר דווקא לחיבור ההגהות הקטן של רבי נתנאל וייל?! אין בידי הסבר לכך.

בשער הספר נכתב כי הוא נדפס "בדפוס שמואל סעדון", אך כשקוראים את המשך דבריו של ר' יעקב טובייאנא, מגלים כי רק ארבעת הדפים הראשונים של הספר נדפסו בדפוס סעדון, ואילו המשכו של הספר נדפס בדפוס החדש שהקים  ר' יעקב טובייאנא באותם ימים:
"...ובקרוב היה נגמר, לולא העכוב שבא מהמדפיס, אף כי הרביתי עליו בחיובי[ם] לבל יעבור על 'בל תאחר', והיה עכ"ב, וברוך אל עליון שהיה העכו"ב למישור (לפ"ג), שנשכרתי את הזויו"ת, ועיניכם תראנה האפרש [!] שבין הארבעה דפים הראשונים שהדפיס, לתשלום כל הספר שהדפסתי בבית הדפוס חדש אשר נתן לי אלהיםאני תפלה מגן 'דוד' יהא בעזרינו וחפץ ה' בידינו יצלח...".
מתוך הדברים למדנו, שדפוסו של ר' יעקב טובייאנא הוקם בשנת "למישור" לפרט גדול, כלומר בשנת תקפ"א (1821), ושהספר, למעט הדפים הראשונים, נדפס בדפוסו החדש. רושמי מפעל הביבליוגרפיה הלכו בפרטי השנה והדפוס אחר הנכתב בשער, וכתבו: תק"פ, ו'דפוס שמואל סעדון'. אך כאמור רובו של הספר נדפס בשנה שלאחר מכן ובדפוסו החדש של ר' יעקב טובייאנא.
שימו לב גם להדגשה של המילה 'דוד' שרומזת לשמו של הגביר שמימן את הקמת הדפוס (אולי אחד מארבעת הגבירים בגיברטלר), כפי שניתן לראות בספר זכות אבות, אחד מהספרים הראשונים שהדפיס ר' יעקב טובייאנא בבית דפוסו החדש, בשנת תקפ"א:
בשער נכתב: "בדפוס חדש של החכם כמוהר"ר יעקב טובייאנא והגביר המחזיק בידו מגן דוד יהי בעזרו אכי"ר [אמן כן יהי רצון]".

אם החזקתם מעמד עד לכאן, נוסיף לפלפול הביבליוגרפי הזה עוד נדבך, והוא הספר רוב דגן, שעל פי רישומי 'מפעל הביבליוגרפיה' נדפס בדפוסו של ר' יעקב טובייאנא בשנת תקע"ח (1818)! דבר זה סותר למה שעולה מדברינו הקודמים, שבית דפוסו הוקם רק בשנת תקפ"א (1921).
התשובה לכך שזו טעות, הספר נדפס באמת בשנת תקפ"ג, אך רושמי 'מפעל הביבליוגרפיה' כתבו תקע"ח בשל טעות קטנה בשער: בפרט השנה נכתב 'לפ"ג' (לפרט גדול) במקום 'לפ"ק' (לפרט קטן). כאשר מחשבים את פרט השנה ב'לפ"ג' מורידים חמש בערך הגימטרי, לצורך סימול האלף שבו נמצאים (האלף החמישי), וזו הסיבה להפרש שבין תקע"ח לתקפ"ג.
הראיה לכך שהספר לא נדפס בתקע"ח, היא הקדמת המחבר שנדפסה מעבר לשער, שבסופה פרט השנה תקפ"ג:
שנת באלה חפצתי לפ"ג (=תקפ"ג). כאן ה'לפ"ג' הוא נכון.
אחרי שכתבתי את זה, בדקתי איך רשמו הביבליוגרפים הותיקים: פרידברג ב'בית עקד ספרים' ובן יעקב ב'אוצר הספרים', ומצאתי שהם כותבים: תקפ"ג. בעקבותיהם כתבו גם באתר HebrewBooks את פרט השנה הנכון.

נסיים בספר לדוד אמת שנדפס בשנת תק"פ (בהנחה וכאן ה'לפ"ג' הוא נכון), ולפי רישומי מפעל הביבליוגרפיה היה זה ב"דפוס יעקב טובייאנא", אך אם נדייק בכתוב בשער, נראה כי מוזכר בו רק שהוא המדפיס, אך לא נזכר שהספר נדפס בבית דפוסו!


19.7.2013

אל תסתכל בקנקן

ידידי ר' יוסף לייכטר, מהספריה הלאומית בירושלים, פרסם מאמר מעניין בבלוג ספרני היהדות, על טעות מביכה בחומש רש"ז נעטטער (נֶטֶר), שנדפס בוינה ונחשב חומש מפואר ומדוייק, וכה כתב:
בשנת תרי"ט (1859) החלו להדפיס בוינה מהדורה חדשה של חמשה חומשי תורה, עם תרגום אונקלוס, תרגום ירושלמי ותרגום יונתן, פירוש רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, רמב"ן ועוד. מהדורה זו שנתפרסמה בהידורה וביופייה,  הובאה לדפוס על יד שלמה (זלמן) נעטטער מירושלים. בעיתון המגיד מי"ד תמוז  תרכ"ג (1863) נכתבה ביקורת חריפה על סידורי התפילות מלאי השיבושים המוצאים לאור על ידי המדפיסים, בלי שעברו הגהה מספקת. בהזדמנות זו לא חוסך המבקר המסתתר תחת השם שפטן, את שבט ביקורתו מהוצאה זו של התורה. "בשנת תרי"ט יצאו לאור בוויען בדפוס זאמארסקי ושותפו, חומשים עם ג התרגומים והמסורה, פירש"י, רמב"ן, ספורנו, ראב"ע ופירוש על הראב"ע, יפים בצורתם מאד מאד, אשר לא היה כמוהם ליופי, ומה מאד שמחו אז אוהבי ספרים על החומשים האלה! אך בשימנו עין מעט בפירוש על הראב"ע, אז ראינו כי לחרפתנו ולבושת אומתנו נולדו החומשים האלה,  ולדפוסי וויען בפרט לחרפת עולם יהיו …".  כנראה שהמדפיסים בדורות הבאים לא ראו את הביקורת, כי הוצאה  זו נחשבה בעיניהם  כטובה ומדוייקת וצולמה מספר פעמים. (לדוגמא בהוצאת שוקן [ברלין] תרצ"ז (1937) כשהמדפיסים המאוחרים מתהדרים בשמו של הרב שלמה זלמן נטר.
שנת לידתו של רש"ז  נטר אינה ידועה. ברישום במפעל הביבליוגרפיה העברית נכתב  שנולד בהונגריה ועלה לירושלים. כפי הנראה היה בעל אמצעים, בשערים של החומשים נכתב: נדפס בהוצאת הרב שלמה נעטטער. גם בהסכמת רבה של וינה, הרב אלעזר הלוי איש הורוויץ (תקס"ד-תרכ"ח 1804-1868) נכתב: "כי הרב מוהר"ש הנ"ל זה כמה הקדיש עתותיו לעבודת הקודש הלזו וגם פזר נתן לכלכל מסת הוצאות הדפוס אשר רבו כמו רבו …"  (הסכמה בתחילת ספר שמות). בהדפסה זו שילב את ביאורו על פירוש רבי אברהם אבן עזרא. בגמר הדפסת החומשים, לא שב רש"ז נטר לירושלים, אלא השתקע בוינה ועסק שם בהדפסת סידורים ומחזורים לבני אשכנז ולעדות המזרח. כמו כן הדפיס מחדש את חידושי המאירי על מסכת שבת (וינה תרכ"ב 1862). בסוף הספר הדפיס רשימה של ספרים אותם הדפיס והפיץ. רש"ז נטר נפטר בוינה בי"א טבת תרל"ט (1879). בנו הרב יעקב מרדכי נטר הוציא בוינה בשנת תר"ך (1860) את דרשותיו בשם 'שלוים מן הים' וכלל בה דרשה של אביו שנאמרה לזכרו של אביו ר' יעקב נטר. בסוף הספר הדפיס שיר שכתב ביום סיום הדפסת החומשים של אביו בכ"ה תמוז תר"ך (1860). 
[...] רש"ז נטר  מציין את המעלות של הוצאה זו. במיוחד מדגיש הוא את ההגהה הקפדנית שנעשתה לחומש. "החומש מוגה ע"פ ב מגיהים מדקדקים. ב פעמים יעבורו ע"י כ"א [כל אחד] וכהנראה אשר טוב הגהת החומש יעלה על כל".   יחד עם זאת הוא מציג הסתייגות:  "ואולם אם גם אחרי יגיעתי הנ"ל ימצא איזה טעות, גם אני אענה, לא נתנה תורה למלאכי השרת, כי גם אחרי החומשים המדויקים תעבורנה השגיאות. ואם הטעויות תעבורנה במספר מועט, חומש מדויק יקרא" 
עד כמה באמת הצליח רש"ז נטר במשימתו?  לפני כשלושים וחמש שנה ביקרתי בביתו את הרב אליעזר אלינר ז"ל. הרב אלינר היה בקיא גדול בכל ספרות ישראל. במיוחד הצטיין בידיעותיו בשבילי המסורה ונבכיה. בשיחתנו הוא הציג בפני את החומשים של רש"ז נטר, דפדף בהם והראה לי בספר במדבר בסוף פרשת חקת (כא, לד) נכתב: "ויאמר ה' אל משה, אל תירא אתו, כי בידך נתתי אתו ואת ארצו. ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון"  שים לב אמר לי הרב אלינר בפסוק זה נשמטו שלוש מילים. צריך להיות: "כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו".  צא וחשוב הוסיף הרב אלינר, אם בטקסט של המקרא שנשמר במשך דורות בזכות המסורה אירעה שגיאה כזו. מה המצב בניקוד ובטעמים ובכל המפרשים המרובים העוטרים הוצאה זו? לאמיתו של דבר גם רש"ז נטר עמד כנראה על ההשמטה שקרתה. בסוף ספר דברים הודפס דף זה מחדש כשהוא מתוקן. הקוראים תלשו את הדף המתוקן והדביקו אותו במקום הדף המעוות. ברשותו של הרב אלינר נשארה המהדורה המקורית עם הטעות והתיקון. לאחרונה כשכתבתי את זכרונותי על הרב אליעזר אלינר ז"ל, נזכרתי בסיפור זה.  החלטתי לבדוק במחסן הספרים שבספרייה הלאומית האם יש עותק מקורי. לשמחתי אכן מצאתי עותק של ספר במדבר שנשארה בו הטעות, עם הגהה בכתב יד. וכן מצאתי עותק של ספר דברים עם הדף המתוקן. והנה הם לפניכם. 
הנוסח הפגום, ראו פסוק לד
הנוסח המתוקן
עד כאן מאמרו (מקוצר מעט) של ר' יוסף לייכטר. תודתי לו על רשותו להביאו כאן.

כשקראתי את מאמרו, מיהרתי לבדוק סט חומשים ממהדורה זו שנמצא כעת במשרדי 'קדם בית מכירות'. סט זה היה שייך לרבי אברהם שאג (צוובנר; תקס"א-תרל"ג), רב הונגרי ידוע ומגדולי תלמידיו של החתם סופר. בכרכים אלו חתם מספר פעמים ואף הוסיף הגהות בשולי הגליונות.
בדקתי את הדף בפרשת חוקת, שנזכר במאמרו של ר' יוסף לייכטר, ומצאתי שבטופס שלפניי נותר הדף הפגום. רבי אברהם שאג אכן שם לב לטעות וציין זאת בצד בכתב-ידו.

חזרתי לדפדף בכל הכרכים, וגיליתי ששיבוש זה אינו היחיד במהדורה זו, אלא אחד מני רבים, כולל טעויות בפירוש רש"י, הרמב"ן והאבן עזרא. את השיבושים גיליתי על פי התיקונים בכתב-ידו של רבי אברהם שאג. הנה שתי דוגמאות:
בראשית כג, יט. טעות כתיב: 'מערת שדי המכפלה', במקום "שדה המכפלה" (ראו תיקון בצד)
תיקון טעויות ברש"י (ראו בשני צדי העמוד)

17.7.2013

בעהש"י געונמ"א - נוטריקון מקורי

לקראת המכירה הבאה של "קדם - בית מכירות", בדקתי קונטרס דרשות בכתב-ידו של הגאון הנודע רבי ישראל ליפשיץ, מחבר פירוש "תפארת ישראל" על המשניות.
בראש כל עמוד מעמודי כתב-היד מופיעה כתובת מוזרה: בעהשי געונמא
הבנתי שמדובר בראשי תיבות, אך לקח לי זמן לפענחם. אמנם, החלק הראשון קל, אבל השני קשה יותר. בסוף הצלחתי ב"ה:

בעהש"י = בעזרת השם יתברך.
געונמ"א = גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, אמן.

6.7.2013

צופן בחתימה (3) - ר' מרדכי מאדל איטינגן

לפני כשנה הבאתי כאן חתימה בשער ספר 'כל בו' של אדם בשם "מרדכי מאדל", שהצפין את שמו בתוך הפסוק 'מה נמלצו לחכי אמרתיך מדבש לפי'.
מעל הפסוק סימן בנקודות את אותיות השם "מרדכי", ומתחת לפסוק סימן בנקודות את כינויו ביידיש-גרמנית "מאדל" (כמו: מוטל).
כתבתי שם, בדרך ניחוש בלבד, שאולי מדובר בר' מרדכי מאדל איטינגן אב"ד שנייטאך ואח"כ דיין בוינה.
והנה, לפני כשבועיים הזדמן לי לבדוק ספר 'טור' שנדפס בונציה בשנת שכ"ו, ובצדו השני של השער גיליתי רישום מליצי בכתיבה אשכנזית עתיקה:
והנה העתקת הרישום:
משכיל ראה דל כונן ישרים, למדיני וחזקיני יחניני אמרים יקרים, טובים יפיפיים נעימים גדולת אבות [?] הספרי'[ם], ברוך ה' יוצר הרים
כאן לא מדובר בפסוקים, אלא במליצות בלבד, אך ראשי התיבות (המסומנים בקוים זעירים) מרכיבים את השם:
מרדכי לוי איטינג[א]
הזיהוי כאן וודאי יותר וככל הנראה מדובר בדמות שהזכרתי קודם: ר' מרדכי מאדל הלוי איטינגא (או: איטינגן), ששימש באמצע המאה ה-17 כרב העיר שנייטאך (Schnaittach, גרמניה) ואח"כ כדיין בוינה.

יש דמיון מסוים בצורת כמה אותיות בין חתימה זו לחתימה שבשער ספר 'כל בו'. בנוסף, השם והנוהג של החותם להצפין את שמו, מובילים למסקנה כי ככל הנראה מדובר באותו אדם.

להלן קטע על ר' מרדכי מאדל איטיניגן מתוך 'פנקס קהילת שנייטאך' בעריכת מאיר הילדסהיימר (ירושלים תשנ"ב, עמ' 30):

1.7.2013

נפוליאון והיהודים - הדפוס העברי בלינוויל / דף לא ידוע מוורשא

נפוליאון בונפרטה, המצביא המהולל וקיסר צרפת, טבע רישומים משמעותיים בהיסטוריה של היהודים באירופה. כיבושיו המזהירים ברחבי אירופה הביאו אל היהודים לראשונה את בשורת שיויון הזכויות של המהפכה הצרפתית, אך יחד עם זאת הביאו גם סבל רב ליהודים. במהלך מלחמות נפוליאון הואשמו היהודים פעמים רבות כבוגדים במדינת מושבם, מתוך ההנחה (המוצדקת לרוב) כי האהדה הטבעית של היהודים נתונה לנפוליאון. מסיבה זו סבלו קהילות יהודיות התנכלויות ופוגרומים בשעה שעמדו חיילי נפוליאון בפתח המדינה, ופעם שניה לאחר שנפוליאון נסוג וכיבושו הסתיים. בשל סיבות אלו ואחרות (כמו למשל נסיון ההתערבות של נפוליאון בעיצוב ההלכה היהודית, באמצעות ה"סנהדרין" שהקים) היה יחס היהודים אליו מורכב, היו שראו בו גואל ומשחרר והיו שהתייחסו אליו יותר בחשדנות, או ניסו לפחות להוכיח את נאמנותם למדינתם.

בספר "נפוליאון ותקופתו", שיצא בסדרת "ספריית דורות" של מוסד ביאליק (ירושלים תשכ"ח), אסף ברוך מבורך רשומות, שירים ועדויות שנכתבו בעברית על ידי יהודים על נפוליאון, והוא אסופה מרתקת בנושא זה. אך לדעתי ישנו חומר רב שטרם פורסם ויכול עוד לפרנס ספר אחד או שניים. בכל מקרה, להלן תרומה צנועה משלי על "נפוליאון והיהודים".

נתחיל בעניין שקשור לתולדות הדפוס העברי, והוא הדפוס בעיר לינוויל.
לינוויל (Lunévilleממוקמת בלורן שבצפון-מזרח צרפת (חלק מאלזס-לורן, חבל המריבה המפורסם בין גרמניה לצרפת). במאה ה-18 התקיימה באלזס-לורן קהילה יהודית חשובה, שמרכזה היה בערים שטרסבורג ומץ. במץ פעל באותה עת דפוס עברי, אך במפנה המאות ה-18 וה-19 הוקם דפוס קטן נוסף בעיירה לינוויל. הדפוס הוקם על ידי יהודי בשם אברהם פריזעק והוא פעל תקופה קצרה, בין השנים 1779-1807, במהלכה נדפסו בסך הכל כ-16 ספרים. 
לאחרונה הגיע ל"קדם" אוסף של עשרה מתוך ה-16 שנדפסו בלינוויל. כשדפדפתי בהם מצאתי לפחות בשני מקומות את רוח התקופה.
השנים שבהן פעל הדפוס, ראשיתן בעיצומה של המהפכה הצרפתית וסופן בעלייתו של נפוליאון לשלטון. הד לאנדרלמוסיה ששרתה בצרפת באותם ימים נמצא בסליחות שנדפסו בלינוויל בשנת תקנ"ט (1799), שנת עליית נפוליאון לשלטון. המדפיס מסביר את הצורך בסידורים ובספרי סליחות במילים אלו:
"...מחמת חסרון הדפוס כיון שבמדינה זו נמנעים, גם מפני צוק העתים הי' דלתות המדינה נעולים, וחדלו עוברי אורח להביא ממקומות אחרים...". 
סליחות - לינוויל, תקנ"ט
אך סימן מובהק יותר להשפעת הזמן נמצא בספר אחר, ספר גורן נכון, שנדפס בלינוויל בשנת תקס"ז (1807). בתחתית שער הספר מצאתי את סמלו המלכותי של נפוליאון, שהוכתר באופן רשמי לקיסר כשלוש שנים קודם לכן, בדצמבר 1804.
 
והנה הסמל כפי שהוא מופיע על מטבע מתקופת נפוליאון השלישי:
מקור

(על משמעות המוטיבים בסמלו של נפוליאון, ראו כאן)

בעבר הוצג ב"קדם - בית מכירות" כתב-יד מיניאטורי מאוייר של לוח שנה עברי, שכתב ואייר בשנת 1811 יעקב ישראל מונטיפיורי (נולד 1748), בן למשפחת מונטיפיורי אשר גרה בעיר אנקונה שבאיטליה. בדף האחרון של הלוח מופיע איור סמלו של נפוליאון. יש לציין כי יהודי אנקונה חיו בגטו בתנאים קשים ובהשפלה, עד שנת 1797, אז כבש צבאו של נפוליאון את העיר וחומות הגטו נהרסו.
ב'מגן' שבמרכז מופיע שמו של הצייר. האות N היא האות הראשונה בשמו של נפוליאון. הכוכב המופיע מעל דמות הנשר נועד לסמל את "כוכב נפוליאון", כוכב שביט שהופיע בשמי אירופה באותה תקופה ונקשר בעיני רבים עם מזלו העולה של נפוליאון 

נסיים בדף בודד שהודפס בוורשא שבפולין, ביום רביעי ו' אב תקע"ב (15 ביולי 1812), ובו תפילה לנצחונו של נפוליאון, שנאמרה כנראה בבית הכנסת:
דף זה נדיר ולא נרשם ב"מפעל הביבליוגרפיה". זהו תיעודו הראשון ככל הידוע לי.
סריקה של הדף התגלגלה לידי ומאחר ואינה ברורה די הצורך, אעתיק מעט מן השורות לנוחות הקוראים:
עדת ישורון הנמצאים פה קרית מלך ווארשא, לא יכלו להתאפק על נפשם מלשפוך שיח לפני ה', אשר לו נתכנו עלילות, בעד המחנה היוצאת לערוך מערכה בארצות משך וה' לפניהם ומלכם בראשם הקיסר הגדול נעפאליאן ה' ירום הודו ועד כה הגיעו דבריהם....

אתה ה' אלקים הבט אל עמל לא תוכל, ותקצר נפשך בעמל הארץ הנשמה הזאת, מדינות פולין, אשר ארוה כל עוברי דרך, עליה חבלים הטו, היתה ירשה, נשפת ברוחך ותחדש פני האדמה, העירות בצדק את רוח הקיסר הגדול קיסר צרפת נאפליאן יר"ה, מלאתהו רוח חכמה ובינה וגבורה, ותכירהו לעמוד לימין המדינה הזאת ובזרוע יכריע אויביה...

אתה הוא ה' אלקים אשר תטה לב מלכים ושרים אל אשר תחפוץ ונתת חן העם הזה בעיני הקיסר יר"ה לשום עינו ולבו עלינו, ויתן אותנו עליון בקרב הארץ, וישם עליו רועה נאמן מלך זאקסין החסיד פרידריך אגוסט יר"ה...

ה' אלקים צא לישע משיחך נעפליאן אשר דשנת בשמן ראשו, סכות ראשון ביום נשק, צו מלאיך ורעה אליו לא תאונה...

נעאפאליאן! שא תליך חרבך ונטה בכידון אשר בידיך, חילך זאת כארבה יעלו אחריך, יעלו הרים, ירוצון בחומה, ישתקשקון ברחובות...

ה' אלקים שים עינך ולבך על מחנה אלקים זה בעלי ברית קיסר נעפאלאין ומדינות פולין, ברך ה' חילה ומשפטה ומעשיה...

ה' אלקים תן אחרית ותקוה טובה לחיל מדינותינו מדינות פולין וליטא אשר בהתנדב לבם לרצון, עוברים חלוצים כעתודים לפני הצאן...
פרידריך אוגוסט המוזכר בתפילה, הוא מלך סקסוניה, בן בריתו של נפוליאון, שמונה על ידו לעמוד בראש "דוכסות ורשה" שהקים נפוליאון לאחר שכבש את פולין.

25.6.2013

שני שירים עממיים - ממכירת "קדם" הקרובה

קטלוג המכירה הקרובה של "קדם - בית מכירות", מלא וגדוש כרגיל בפריטים היסטוריים מרתקים וחשובים (ביניהם אוסף מטבעות ארכיאולוגיות חשוב).
מתוך קטלוג זה אציג כאן שני פריטים, ממקומות שונים, שיש בהם מה שניתן לכנות "שירים עממיים", שאינם מוכרים.

הפריט הראשון, מפה רקומה מאירופה, שנועדה לשימוש בשבת. עליה איור זוג מסב לשולחן בערב שבת. על השולחן מונחים נרות, חלה, סכין, דג, בקבוק יין וגביע קידוש. 
במרכז המפה רקום:
פרייטאג אויף דער נאכט / איז יעדין יוד המלך / אין יעדין ווינקאלע לאכט / אין דער גאנצער / שטיב אין פרהעליך
ובתרגום לעברית:
ליל שישי / כל יהודי הוא מלך / בכל פינה צחוק / בכל הבית שמחה 
הפריט השני, ממקום שונה לגמרי: דף לחתונה שמקורו בעיר אחַלציחֶה (Akhaltsikhe) שבגרוזיה. בתחילתו נכתב אוסף של פסוקים, הקשורים בחלקם לנישואין, חתן וכלה, ולאחר מכן מופיע פיוט לא ידוע (אינו מתועד במאגרי הפיוטים), אף הוא מתאפיין בסגנון עממי:
שלום שלום משמי מרומים / בזכות אדם אב כל היצורים / בזכות נח איש צדיק תמים / בזכות אברהם אב המון גוים / בזכות יצחק שנעקד על העולה כשה תמים / בזכות יעקב איש תם יושב אהלים / בזכות יוסף שפתר והנה אנחנו מאלמים אלומים / בזכות אחיו שאמרו אבל אנחנו אשמים / בזכות פנחס שקינא לדר בשמי מעונים / בזכות יהושע בן נון בשבילו שני מאורים דומ[מ]ים / בזכות שמואל הרמתי ירדו בימי[ו] גשמים בעת הקוצרים / בזכות דוד המלך שאמר שירה בנעימים / בזכות שלמה בנו שנחכם מכל החכמים [...]

(בהמשך נכתבו ברכות לחתן ולכלה).



17.6.2013

"הנייר שחור והדפוס אינו טוב" - האמנם?

סמוך לשנת ת"י (1650) נדפס בפראג חיבור בשם "ספר הזכרונות". הספר נדפס בעילום שם המחבר. מטרת חיבור זה לעורר על קיום מצוות או הימנעות מעבירות שהעם מזלזלים בהם.
כיום ידוע כי מחבר הספר היה רבי שמואל אבוהב (1610-1694), רב בונציה ומחשובי חכמי איטליה בדורו.
עובדת היותו מחבר הספר מוסכמת על הכל ולא אכנס כרגע לפרטי ייחוס זה (ראו על כך בהרחבה: מאיר בניהו, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח, עמ' מה-מט), אך נשאלות כמה שאלות:
ראשית, מדוע העלים רבי שמואל את שמו מחיבורו זה?
שנית, מדוע הרחיק רבי שמואל את הדפסת הספר לפראג הרחוקה, בעוד בסמוך לו שוכנים דפוסי איטליה שנודעו ביופיים ואיכותם?
ובכן, נתבונן בדברי החיד"א, בספרו 'שם הגדולים' (מערכת סופרים, ערך 'ספר הזכרונות'):
ספר הזכרונות המדבר באיזה דינין אשר קצת העם נכשלים... לא נזכר בספר מי בעל דברים, שמו ושם עירו. וידענו שחיברו הרב החסיד מהר"ש אבוהב, אחד המיוחד מרבני ויניציא... ולרוב חסידותו לא הזכיר שמו עליו... ולהעלים הדבר הנייר שחור והדפוס אינו טוב...
אם כן, לדברי החיד"א, סיבת העלמת שמו היתה פשוט ענווה. אך עושה רושם שהיה כאן יותר מזה.
חלק מהנושאים שעליהם מוכיח רבי שמואל בספרו, קשורים באופן מובהק ליהודי איטליה, כגון איסור "סתם יינם", "שעטנז" וגילוח הזקן בתער, שבקהילות איטליה רווח הנוהג לזלזל בהם. נושאים אלה אף עמדו במוקד פולמוסים בין רבני איטליה עצמם. לכן ניתן להבין את העדפת רבי שמואל להעלים את שמו מתוכחה שהיתה מכוונת ליהודים שבסביבתו.
[אגב, החיד"א, בספרו שם, מנצל את ההזדמנות ופותח בדיון ארוך בדבר הדפסת חיבורים בעילום שם, ומעלה צדדים לחיוב ולשלילה].
זו גם התשובה לשאלה השניה ששאלנו. כפי הנראה ידע רבי שמואל כי אם ידפיס את הספר באחד מדפוסי איטליה, לא יצליח להסתיר את עובדת היותו המחבר, ולכן שלח את הספר (מסתבר שלא נסע בעצמו) להדפסה בפראג (ויתכן שהמביא להדפסה היה מקורבו ר' יצחק ישורון, שהיו שיחסו אותו בטעות כמחבר הספר. ראה בניהו שם).

כעת ברצוני להתעכב על דבריו האחרונים של החיד"א: "ולהעלים הדבר הנייר שחור והדפוס אינו טוב...".
ראשית, לא ברור לי כיצד תורמת איכות ההדפסה או גריעותה להעלמת שם המחבר?
ושנית, לא ידוע לי אם נזדמן להחיד"א עותק במצב גרוע במיוחד, או שמא לא היה רגיל לרמת ההדפסה של דפוסי פראג (קשה להאמין על ביבליוגרף גאון שכמותו), שכן הטפסים של הספר שנתקלתי בהם אינם שונים לרעה באופן קיצוני מכמה דפוסים אחרים בני אותה תקופה (להוציא דפוסי איטליה האיכותיים).
להלן תמונה שצילמתי מעותק במצב מצויין, שנמצא כרגע במשרדי "קדם - בית מכירות". תשפטו בעצמכם:

והנה סריקה של טופס נוסף שנמצאת ברשת (מספריית אוניברסיטת ברנדייס). בטופס זה בולט יותר כי הנייר אינו איכותי (הוא גם מוכתם מאד), אך האם יש כאן משהו מכוון שקשור להעלמת שמו של רבי שמואל אבוהב מספרו, או שמא יש בכך רק בכדי ללמד על רמת הדפוס בפראג באותן שנים?
[ניתן גם לנסות להתרשם מסריקת הטופס שבאתר HebrewBooks, למרות שאינה באיכות צילום].
---

דף קינה שנדפס בונציה - על פטירת רבי שמואל אבוהב:

2.6.2013

יצו האל להושיע ויואל - "שיר נביאים" לרבי שלמה אלקבץ הראשון

בואדי אלחגארה (כיום גוודלחרה, ספרד) התקיים אחד מן הדפוסים העבריים הראשונים, מחלוצי מלאכת ההדפסה העברית. בו נדפסה לראשונה ההגדה של פסח (בשנת ר"ם 1480). כיום ידועים קרוב לעשרה ספרים שנדפסו בדפוס זה. רובם לא שרדו בשלמותם, אך בזכות כמה  חתימות ("קולופון") בסיומי הספרים ששרדו, נודע לנו שמו של המדפיס: רבי שלמה בן משה אלקבץ. 
נכדו שנקרא על שמו, המקובל רבי שלמה אלקבץ מצפת, נודע מאוחר יותר בשירו המפורסם "לכה דודי". 
בשנת רמ"ב (1482) הדפיס רבי שלמה אלקבץ הראשון את פירוש רבי דוד קמחי (הרד"ק) לנביאים אחרונים. בסוף ספר "תרי עשר", המקבץ כידוע שנים-עשר ספרי נבואה קטנים, הביא רבי שלמה שיר, שאני משער כי הוא מחברו, ובו נרמזו כל שנים עשר הנביאים:
יצו האל להושיע ויואל / עמוס בטן ומעבדיו יישר 
והיונה בעם המך תנוחם / אחבקוק יצפון כל טוב ועושר 
ויום חגי לזכרון יהי לו / ומלאכי באליה יבשר 
נביאים הם בשירי זה רמזתים / לבל תטעה שנים עשר ועשר
ספרי ה"תרי עשר" נרמזו בצורה זו:

יצו האל להושיע (=הושע) ויואל (=יואל) עמוס (=עמוס) בטן ומעבדיו (עובדיה) יישר והיונה (=יונה) בעם המך (=מיכה) תנוחם (=נחום) אחבקוק (=חבקוק) יצפון (=צפניה) כל טוב ועושר ויום חגי (=חגי) לזכרון (=זכריה) יהי לו ומלאכי (=מלאכי) באליה יבשר

שלא כרגיל בשירים מסוג זה, שבדרך כלל עשויים בצורה מלאכותית ואין להם מובן אמיתי, בשיר זה הצליח רבי שלמה לשלב את שמות הנביאים בטקסט בעל משמעות.
מילות השיר בדרך כלל "תקניות" ומשתלבות למשפטים ברי הבנה. רק משמעות מילה אחת לא ברורה לי והיא: "אחבקוק". יש למישהו רעיונות?


אחרי השיר מופיע ה"קולופון":
ברוך יי אלהי צבאות אשר עשה עמי לטובה אות בפירושי החכם ר' דוד קמחי זל לגמור ולעשות כארבע מאות (טפסים?) וכל אחד מהם במקומו אצל יודעי דת ודין לעד ולאות כי ראה בצרות נפשי עד השלימם רבות תלאות. נעשו פה ואדי אלחיגארה האחרונים דברי נבואות בשנת ייי אל[ה]יך ברכך [=בגימטריה: רמ"ב. שנת ההדפסה] מהרה יראנו קץ הפלאות יפתח עינינו בתורתו תקופות וגימטריאות פרפראות ועל טובו הגדול הריני נותן הלל והודאות זה שמי והן תוי שלמה בר ר' משה נחו בעדן בן אלקאבץ הלוי. תם תם שבח לאל בורא עולם
שיר זה מצטרף לשירו של המשורר היהודי-ספרדי טָדְרוֹס אבולעפיא, הרומז לנביאים ראשונים, שהבאתי פה בעבר.  


תוספת:
הרב יעקב ישראל סטל כתב לי:
לדעתי יש לקרוא: "אח בקוק" בשתי תיבות. כלומר: האח (עם ישראל) השבור (בקוק) בגלות - "יצפון כל טוב ועושר". וצלעית שורה זו ממשיכה את הבקשה של הצלעית הקודמת.
(השורש 'בקק' מופיע בנחום ב, ג: כִּי שָׁב יְהוָה אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ). 
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...