במסורת יהודי בבל נוהגים לשיר בחנוכה את הפיוט "יה הצל יונה מחכה":
יָהּ הַצֵּל יוֹנָה
מְחַכָּה וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה
מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:
הוֹדוּ לְגֵאֶה עַל
גֵּאִים וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים
הִצִּיל אֶת נִין חַשְׁמוֹנָאִים מִיַּד
צָר כִּי בָהֶם הִכָּה:
[וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה
מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]
וְיָשִׁירוּ עַמָּךְ
שִׁירוֹת וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת
בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת בִּשְׁמוֹנַת
יְמֵי חֲנֻכָּה:
[וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה
מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]
דִּרְשׁוּ לָאֵל כָּל
לְבָבוֹת כִּי גָמַל עָלֵינוּ טוֹבוֹת
שִׂמְחוּ בָנִים עִם
הָאָבוֹת בְּדָת מִנִּי יָם אֲרֻכָּה:
[וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה
מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]
הָאֵל יָמֵינוּ יְחַדֵּשׁ וְצָר לַהֲרִיגָה יְקַדֵּשׁ
יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן
יִסְעָדֶךָּ:
[וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה
מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]
את הלחן לפיוט זה, בביצועים רבים, ניתן למצוא באתר 'הזמנה לפיוט'. שם גם מובא מאמר יפה שכתב על פיוט זה המשורר בלפור חקק, הפותח את מאמרו כך:
את הפיוט "יה הצל יונה מחכה" אני זוכר בקולו של אבא זכרונו לברכה, ואליו מתלווים תמיד הזיכרונות על דמעת היונה שהעיקה על סבא ועל כיסופיו. כשהגיע חג החנוכה בבית הספר "אליאנס לבנים" בירושלים שרו כולם ברחוב "כל ישראל חברים", את הפיוט "מעוז צור ישועתי". אבל לי היה סוד משפחתי: ידעתי שקיים פיוט במשפחה שלי שאף מורה בבית הספר לא מכיר. כשהמורה לאה וינקלר שאלה אותנו, היה ברור לכול שיש לשאלה שלה רק תשובה אחת: "מעוז צור ישועתי". ואז הצבעתי ואמרתי שיש עוד פיוט שאבי שר בבית - "יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה". "זה פיוט לשבועות", היא אמרה, "אין פיוט אחר לחנוכה, רק מעוז צור". "אבל אבא שלי שר את הפיוט הזה לחנוכה", התעקשתי. "זה בעיקר פיוט לשבועות", לא הרפתה. ובכל זאת הייתה גאווה נסתרת בתוכי שיש לי פיוט פרטי, פיוט משפחתי שלא כולם יודעים אותו...
בכל המקורות שבהם נדפס שיר זה, נכתב כי שם מחברו הוא "יהודה", וזאת על פי האקרוסטיכון - האותיות שבראשי השורות, בהן נוהג המחבר בדרך כלל לרמוז את שמו. לא ידועים פרטים נוספים על אותו יהודה.
[מעניין לציין, כי הרב מאזוז, במבוא לסידורו 'איש מצליח', מהדורה רביעית, בני ברק תשס"ו, מייחס שיר זה בפשטות לרבי יהודה הלוי].
והנה, בכתב-יד שהגיע מאזור פרס-איראן (ונכתב כנראה בראשית המאה העשרים) מצאתי גרסה אחרת ולא-מוכרת של הפיוט. לא זו בלבד שרוב בתי השיר שונים לבלי היכר, אלא אף שמו של מחבר הפיוט שנרמז באקרוסטיכון שונה. שמו הוא: 'ישראל', וכפי שנכתב בכותרת שבראש העמוד: "שירה לחנוכה סי'[מן] ישראל".
[מעניין לציין, כי הרב מאזוז, במבוא לסידורו 'איש מצליח', מהדורה רביעית, בני ברק תשס"ו, מייחס שיר זה בפשטות לרבי יהודה הלוי].
והנה, בכתב-יד שהגיע מאזור פרס-איראן (ונכתב כנראה בראשית המאה העשרים) מצאתי גרסה אחרת ולא-מוכרת של הפיוט. לא זו בלבד שרוב בתי השיר שונים לבלי היכר, אלא אף שמו של מחבר הפיוט שנרמז באקרוסטיכון שונה. שמו הוא: 'ישראל', וכפי שנכתב בכותרת שבראש העמוד: "שירה לחנוכה סי'[מן] ישראל".
יָהּ הַצֵּל יוֹנָה
מְחַכָּה וְדִמְעָתָהּ לָהּ מְבַכָּה
וְתִשְׂמַח בָּהּ אַתָּה מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
יָשִׁירוּ לְךָ עַמְּךָ
שִׁירוֹת וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת
בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
שֶׁבַח לְאֵל הַהוֹדָאוֹת וְאָדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
הִצַּלְתָּ אֶת הַנְשָׁמוֹת בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
רָם גֵּאֶה עַל כָּל
גֵּאִים וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים
הִצַּלְתָּ נִין חַשְׁמוֹנָאִים מִיַּד צַר כִּי בָּהֵם הִכָּה
אֵל הִצִּיל אֶת עַמּוֹ וִישִׁיבֵם אֶל בֵּית הֲדוֹמוֹ
כִּסֵּא דָּוִד עַל מְקוֹמוֹ תִּמְשׁוֹךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה
