ר' מנשה (מנפרד) רפאל ליהמן פרסם בשנת תשמ"ו בקובץ 'סיני' (גליון צ"ח, עמ' עד-עה), פיוט לא ידוע שנאמר לפני קריאת המגילה:
כהקדמה לפיוט כתב ליהמן:
הפיוט 'ידידים ברכו פועל גבורות' הוא לחג הפורים, ומחברו יפת בן יה[וד?]ה. הפיוט לא היה ידוע עד עתה. הוא נרשם, במקומות שונים, על פני לוח של קלף לחג הפורים המצוייר בצבעים מרהיבים ובפיסקאות מן המגילה. את הלוח רכשתי לאחרונה מידי מוכר ערבי בעיר העתיקה בירושלים. להלן מתפרסם הטקסט של הפיוט כפי שהועתק מתוך הציורים והכיורים של הלוח, שכנראה מקורו מפרס.
במכירת החפצים האחרונה של 'קדם' נמכר לוח 'שויתי' מאוייר (על נייר) שגם בו שולב אותו פיוט, בחסרון שני הבתים האחרונים ועם שינויי נוסח:
לאחר ברכות המגילה נכתבה בלוח גרסה ארוכה ולא מוכרת לנוסח "ארור המן" שנאמר לאחר קריאת המגילה:
ארור ארור
ארור המן / ברוך ברוך ברוך מרדכי הישר / אמוני חוב? וכל זרע ברוכים אמרו כולכ(י)ם /
ברוך ברוך ברוך מרדכי / דברו בחודש ערף אגגי וש? אמרו כולכים ארורה ארורה ארורה
זרש / נאה נאה שוכן סתר / גידל אסתר בכתר / אמרו כולכ(י)ם ברוכה ברוכה ברוכה אסתר
הוא
אחשורש מראש גידל המן / ואז לדורות נתן לו סימן / ביקש להשמיד אוכלי המן / ובטל
מחשבתו אב הרחמן / וארורים ארורים ארורים כל הישמעלים וגם הערלים / ברוכים ברוכים
כל הישראלים / וגם חרבונה זכור לטוב
בסוף הדף:
"נכתב ליל ב' -- ר"ח אדר א' שנת התכ"ה לפ"ק" (תכ"ה = 1665). הלוח לא קדום עד כדי כך, וכפי הנראה העתיק הסופר מדף משנת תכ"ה שהיה לפניו.
מכירת היודאיקה הבאה של 'קדם - בית מכירות', תהיה כרגיל גדושה בפריטים נדירים ומרהיבים. אחד המיוחדים שבהם הוא כתב יד מאוייר מהמאה ה-18 של החיבור 'עץ חיים' לרבי חיים ויטאל, תלמידו של האריז"ל.
זוהי העתקה אמנותית מרשימה, המלווה בעשרות ציורים, עיטורים וקישוטים לכל אורכה. לכל אחד מפרקי הספר (המכונים "שערים"), אוייר שער בסגנון אחר, ובסופי ה"שערים" נוספו קישוטים שונים, בהשפעת סגנון ה"רוקוקו" וברוח התקופה. בפרקים המשניים של כל "שער" אויירו 'תיבות-פתיחה' (איניציאלים) בצורת חיות, עופות ודגים. מתוך השוואה לכתב יד דומה שנמצא בספריית "עץ חיים"
באמשטרדם, ומתוארך לשנת תק"מ (1780) קבענו כי כתב היד שלפנינו נכתב על ידי אותו סופר, שרשם את שמו בכתב היד ההוא: "דוב בער ב"ה חיים... מפאדהייץ" (Podhajce,
גליציה-פולין). זהו פריט נדיר ביופיו, אתן לתמונות לדבר בעד עצמן:
פרק ג' - תיבת-פתיחה עשויה מדגים
בסוף 'שער העקודים' - איור יעקב אבינו עם המקלות ברהטים
ואיורי כבשים 'עקודים' 'נקודים' ו'ברודים'. למטה: עקידת יצחק
המשך ל-פה.
אוריאל בן-עמי, נכדו של יוסף ונינו של הרב קלמן בן עמי, שלח לי בטובו תמונות ופרטים נוספים בעניין סבו ובית הכנסת בנהלל:
ראשית, הרב קלמן בן עמי עלה לארץ בשנת תרפ"ד (1924), שלוש שנים לאחר יסוד נהלל, ונפטר בכ"א שבט תש"ח (1948).
והנה תמונה של המצבה על קברו, בבית הקברות בנהלל, בסמוך לקברי בני המקום שנהרגו במלחמות ישראל.
מתברר שהרב קלמן לא היה שומר המצוות היחיד בנהלל, וכמוהו היו עוד מהורי החברים ("הזקנים") שהיו דתיים ופרנסו את המניין בבית הכנסת.
בספר 'להכות שורש' שכתבו הרב איתם הנקין והרב אברהם וסרמן מופיעה (בין שאר התמונות היפות) תמונה נדירה מצריף בית הכנסת של נהלל בשנות השלושים:
(תודה להרב הנקין על הרשות להשתמש בתמונה)
בספר זה מוזכר ר' צבי שאול סלוצקי, יליד ליטא שומר מצוות, שעלה בתרפ"ה והתגורר אצל בנו בנהלל, ומובאת אגרת שכתב לו הרב קוק בנושא חגיגת הביכורים שנהגה בנהלל והיתה כרוכה בחילול חג השבועות.
בלוח הזכרון שמוצב בבית הכנסת בנהלל הונצחו מספר שמות, כמה מהם רשומים בוודאות כדתיים או כמתפללי בית הכנסת.
צילום: יועד גולן
מלבד "הישיש תלמיד חכם ובר אבהן ר' קלמן בן עמי", אשתו רחל ובנו יוסף, "ממיסדי בית הכנסת" מוזכרים גם:
* בן ציון ליברמן, "בר אורין וירא שמים", נפטר בשנת תשט"ו (1955) בגיל 89.
* עזריאל שולמן, "מראשוני המתפללים", נפטר בשנת תש"ג (1943).
* שלום שולמן, "מיסד מנין המתפללים הראשון בנהלל", נפטר בשנת תש"ט, בגיל 82.
אני מניח שחלקם לפחות מצולמים בתמונה דלעיל.
בית הכנסת בנהלל - כיום (צילום: אוריאל בן עמי)
בנוסף, נזכיר כאן את השו"ב (שוחט ובודק) המיתולוגי של נהלל, הרב זכריה כהן, יהודי תימני שגר בנהלל והיה אחראי על צרכי הדת במושבי האזור.
הנה נוסח מכתב שכתב הרב זכריה כהן לביאליק ובה הביע את דאגתו למצב הרוחני בנהלל (פורסם בעיתון 'הארץ' - כאן):
שלום רב לכבוד ה' ח"נ ביאליק החביב והנבון עמוד התוך, תפארת הדור יצ"ו (ישמרהו צורו ויחייהו).
באתי בזה לחלות ולבקש ממעלתך, שבטובך והכשרתך הנעימה והיקרה תשתדל להשפיע בדרך היהדות על החברים בכל דבר הנוגע לשמירת שבת.
היות ולצערי הרב הילדים גדלים ללא תורה ודרך ארץ, חילול השבת אצל הנוער תופס מקום, בייחוד בפרהסיה. החינוך בבית הספר איננו נותן כל מושג לתלמיד על רכוש היהדות וחוקיה. אינם מבינים כלום מחוסר הכשרה ולימוד, ואני בטוח שבידך העוז והיכולת לפעול. ואשריך שנאמר עליך אשרי המדבר על אוזן שומעת. הנאה מיוחדת נהניתי מהטפת המוסר שלך על דבר התלמוד וכו'. אני תקווה שדבריך ימצאו מקום.
ואחתום בשים שלום. ברכת אריכות ימים וחיים טובים על שדה היהדות בא"י. ברגשי כבוד זכריה כהן שו"ב (=שוחט ובודק) נהלל
(נ"ב) ומחוסר זמן לא יכולתי לכתוב עוד פרטים.
הרב זכריה כהן נהרג באורח טראגי, כאשר אחת מתושבות נהלל, אביבה דיין (אחותו של משה דיין) לקחה אותו ברכבה, הרכב התהפך והרב נהרג. בעקבות המאורע התאבדה אביבה שהרגישה אשמה במותו.
ולסיום, הנה הקדשה לאנשי נהלל בכתב ידו של הראשון לציון והרב הספרדי הראשי של ארץ ישראל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, על ספרו "מכמני עזיאל", לרגל ביקורו במקום בחודש סיון תש"ב (1942):
לכבוד הנהלת מושב נהלל
מנחת זכרון לבקורי ביום י"ז סיון תש"ב
ממני המחבר בן ציון מאיר חי עזיאל
בחלק ד' של 'מכמני עזיאל' (יצא ע"י הועד להוצאת כתביו, בירושלים תשס"ז), עמודים תרס"א-תרס"ח, נדפס כעין יומן קצר שכתב הרב עוזיאל, שכותרתו: "סיורי במחנות ובמושבות בימים י"ג-י"ט סיון תש"ב". בין היתר כותב הרב עוזיאל על ביקורו בנהלל ביום י"ז בסיון (על פי זה תיקנתי לעיל את נוסח ההקדשה):
בהשוואה לביקורת על מצב הדת שהביע בפומבי במקומות אחרים ותיעד אותה ביומנו, נראה שביקורו בנהלל עבר על מי מנוחות.
בתוך דבריו מוזכרים "זקנים" שומרי מצוות גם במקומות אחרים.
על "משק יגור" כותב: "מספר התושבים 1150, ביניהם חמשים ששים זקנים משלומי אמוני ישראל שמוצאים בו כל ספוקם הדתי..." (על קיבוץ יגור, ראו בנתיים את מה שכתבתי כאן).
על קיבוץ שער העמקים כותב: "מושב זה מונה ששים משפחות, ביניהם זוג יהודים חרדים".
בסיכום שכתב הרב עוזיאל למסעו הוא מביע את דאגתו לעתיד:
"...שאלה מרה נצנצה אף היא במחשבתי. לאושרנו נמצאים בכל או ברוב נקודות ישוב אלה בתי כנסת, וזקני הדור מעולי הגולה מתכנסים בהם לתורה ולתפלה, אבל מעטים הם מאד במספרם כיום, ומי ימלא את מקומם למחר?...".
ידיעה בעיתון 'הצופה' מיום כ"ג סיון תש"ב (8.6.1942)
על סיורו של הרב עוזיאל בישובי עמק יזרעאל, ביניהם בנהלל
הרב איתם הנקין, ששלח לי את צילום ההקדשה, סיפר לי כי בספרייה הישנה של נהלל (שחוסלה לפני כמה שנים) נמצאו בשעתו כמה עשרות ספרי קודש ישנים: סידורים, משניות, ספרי גמרא וכו', מדפוסי ווילנא וורשא, שכנראה התגלגלו לשם מעזבונם של אותם זקנים שומרי מצוות שחיו בנהלל.
כהמשך והשלמה לפוסט הקודם אביא את שירו המפורסם של "הסבא משפולי", שאף לידתו והורתו היא מקול הנשמע ביער, וגם הוא מורכב מכמה שפות: עברית, יידיש ורוסית-אוקראינית.
אליעזר שטיינמן, באר החסידות, חלק ב, תל אביב תשי"ח, עמ' 151
השיר עם הניגון נפוץ בחסידות חב"ד
בדרך כלל בנוסח הזה (שונה במעט מהנוסח שמביא שטיינמן, להלן העברית בלבד):
קול ביער אנכי שומע
אב לבנים קורא
בני בני היכן הלכתם
אשר עלי כך שכחתם
בני בני לכו לביתי
כי לא אוכל לשבת יחידי
אבינו אבינו איך נלך
השומר עומד בשער המלך
הנה ביצוע יפהפה של השיר מאת אורן צור, נדב בכר, ארז לב ארי וחיליק פרנק:
והנה ביצוע נוסף (בניחוח של ראגיי):
ביצועים חב"דיים, הכוללים גם את החלק הרוסי, ניתן למצוא פה (בשולי הדף).
הנה רישום בעלות שמצאתי בספר 'אור לעת ערב' (האלה, 1728), בעותק אוניברסיטת גטה - פרנקפורט:
בראש הדף נכתב:
זה הספר קניתי מהוני לכבוד קוני הנקרא בשמו אור לעת ערב הק' אברהם בן כהר"ר זאב וואלף כ"ץ מגלוגא רבתי לע"ע ש"ץ ומלמד פה עיר דראנספעלד
הספר 'אור לעת ערב' הנו ספר נוצרי מסיונרי שהוסווה כספר יהודי. לא ברור לי עד כמה היה הבעלים שחתום כאן מודע לעובדה זו, אך לא בכך נעסוק כרגע, אלא בקטע האחרון שהוסיף הבעלים תחת חתימתו:
אני ביער הלכתי, קולות מעופות השמים שמעתי שמעתי שמעתי אחד מצפצף ואמר חא חא חא - אשרי יושבי ביתך ביתך
מדובר בפראזה (Phrase)מתוך שיר יהודי-עממי שנפוץ בשלל ואריאציות, ועיקרו חיקוי משתנה של קולות ציפורים המחורז עם פסוקים מן המקורות. כאן אנסה לכנס את רוב הגירסאות שמצאתי לשיר הזה.
כפי הנראה מקורו של השיר הוא באירופה, ייתכן והוא מבוסס על שיר-עם גרמני (ראו במחקרם של חזן וסרוסי שאזכיר להלן). הוא נפוץ בעיקר באיטליה, ושם הוא מופיע כבר במאה ה-17, אך הגיע גם לארצות המזרח.
נתחיל עם דוגמה ראשונה להבנת הרעיון:
למעשה, ניתן לקבץ גרסאות השיר תחת שלושה ענפים מרכזיים: האחד, בנוי על הפיוט "אדיר איום ונורא" של מוצאי שבת. השני, בנוי על הפסוקים הראשונים שב"שיר של יום", ואילו השלישי, שנפוץ בעיקר באיטליה, הוא שיר חופשי, שבו נבחרו הפסוקים באקראיות, ובחלקם אף משתנה המקום שבו נשמעים הקולות (ביער הלכתי, בשדה הלכתי, בעיר הלכתי וכו'), וכן גם מפיקי הקול (צפורים, חמור, כלבים, חזיר וכו').
ברוב המקרים שולב השיר הזה עם שפה נוספת (בדרך כלל יידיש וגרמנית, אך גם פולנית וספרדית) ולעתים עם יותר משפה אחת, כפי שמיד נראה.
נתחיל עם הסוג הראשון, שאותו נהגו יהודים לשיר במוצאי שבת והוא בנוי, כאמור, על הפיוט "אדיר איום ונורא".
שירים אלו קיבץ נח פרילוצקי, בספרו 'יידישע פאלקסלידער', [חלק א], ורשה תרע"א (1911), עם תוספת הסברים ומקורות:
בארץ, נהג הרב משה צבי נריה לשיר בכל מוצאי שבת את השיר הזה ותלמידיו זוכרים זאת היטב. גירסתו שונה מהגרסאות הקודמות: אני ביער הלכתי וקולות של ציפורים שמעתי קולות של ציפורים מזמרים מזמורים מזמרים מזמורים עס איז געגאנגען א מענטש אין וילדען וואלד אליין האט ער גיהערט זיגען פייגאלך גרויס און קליין דיע פייגאלאך האבען געזונגען רא רא רא אדיר היום ונורא בצר לי לך אקרא ה' לי ולא אירא
וכן הלאה...
כאן מצאתי הקלטה של הרב נריה ששר את השיר:
נמשיך עם הסוג השני, שמביא פרילוצקי, הבנוי על "שיר של יום":
כעת נפנה לסוג השלישי, שנפוץ כאמור באיטליה.
הגרסאות שלהלן פורסמו במאמר שכתבו אפרים חזן ואדוין סרוסי (אל היער יצא יצאתי - שיר וגלגוליו, בתוך: לב שומע, ספר היובל לאביגדור הרצוג; דוכן, מאסף למוסיקה יהודית, טז; ירושלים, 2005, עמ' 236-251):
גרסה זו מביא גם פרילוצקי (הסיום ב"זכור לטוב אליהו הנביא" מעלה את ה"חשד" שגם נוסח זה הושר במוצאי שבת). והנה ואריאציה נוספת (מתוך כתב-יד), שבה מצטרפים לחגיגה גם חתולים ועכברים:
גם הרב שם טוב גאגין פרסם בספרו 'פרקי שירה' (קיידאן תרצ"ז) נוסח ארוך ("מכ"י ישן") שבו מיוצגים קולות גדי, שופר, תינוק ותינוקת ועוד. ראה שם - מעמ' 99 ואילך. החוקרים חזן וסרוסי גילו כי השיר התגלגל גם למרוקו הספרדית כשמצאו גרסה עם תרגום לספרדית, שנרשמה כנראה על ידי הפייטן שלמה טוב עלם שפעל בטיטואן וגיברלטר בראשית המאה ה-19. למעשה, הנוסח העברי זהה לגרסה שפרסם הרב גאגין (למעט הבית האחרון שנשמט אצלו).
חזן וסרוסי משערים כי ההשראה לשיר הזה, על שלל נוסחאותיו, נבעה מהחיבור המכונה "פרק שירה" שבו כל יצירי הטבע משבחים את הבורא בפסוקים המתאימים להם. מה שעדיין לא התברר לי הוא מדוע בחלק מהמקומות נקשר שיר זה בפיוט ובשירה של מוצאי שבת. בכל מקרה, לא מצאתי באף אחד מן השירים את הפראזה על הפסוק "אשרי יושבי ביתך", שמצאתי בחתימת הבעלים שהבאתי לעיל על הספר 'אור לעת ערב'. מתברר שגם המשורר חיים נחמן ביאליק אף הוא יצר לשיר גירסה משלו:
(על נוסחו של ביאליק - ועל השיר בכלל - כתב אברהם רגלסון - כאן).
לסיום, הנה תוים לביצוע המוסיקלי, כפי שנרשמו בסוף המאה ה-19 על ידי החזן ש' דובוסקי מברלין, והובאו במאמר של חזן וסרוסי. הקוראים הבקיאים מוזמנים להשוות זאת לביצוע של הרב נריה שהבאתי לעיל (לי זה נראה כמנגינה אחרת).
תוספת:
בעקבות הפוסט העלה אחד הקוראים ("gost") ביצוע אחר לשיר הזה, נוגה ומשתפך, בקולו של הרב חיים צבי קוניקוב מזקני חסידות חב"ד בארה"ב.
גם הנוסח שונה: פעם ביער הלכתי וקול ציפורים שמעתי מרננים, מצפצפים רא רא רא אדיר איום ונורא בצר לי לך אקרא ה' לי ולא אירא אמאל איך געגאנגען אין די מיטן וואלד האב איך געהערט א גרויס געוואלד פייגעלאך זינגען לי לי לי גדור פרצת היכלי דגול מהר חכלילי ה' היה עוזר לי
וכן הלאה...
כאן קיבל השיר העממי, המבדח משהו, אינטרפרטציה חב"דית-חסידית, ובמקום שירת הבריאה העולה מן הטבע, אנו מקבלים שיר עצוב המדבר על זעקה גדולה ("א גרויס געוואלד") הנשמעת באזני המהלך ביער. אמנם הציפורים הן המצפצפות אך באזני השומע קולן הופך לנהמה: "בצר לי לך אקרא... גדור פרצת היכלי... ה' היה עוזר לי...". ואולי שומע המטייל ביער את אותה "בת קול" המנסרת בחללו של עולם, שצליליה כקול יונה הומיה (השוו ברכות ג, א).
הנה שער של 'פרקי אבות' עם פירוש, שנדפס בוילהרמסדורף בשנת תע"ח (1718).
בספר כולו ניתן לצפות - כאן.
כפי שמציינים ברישומי מפעל הביבליוגרפיה "שם המפרש אינו ידוע". לא ברור מי הוא מחבר הפירוש, שאינו חותם את שמו בהקדמת הספר, ואינו מספק בה שום פרטים מלבד מילות ענווה: "גם אני עני בדעת ובביתי אין לחם ושמלה... כמוני היום הקטן דל וצעיר לחכמים...".
בקולופון שבסוף הספר כותב המחבר:
"בריך רחמנא שנתן לי חסדו להיעשות סניף לעשרה בברכת התורה דהיינו תשעה וקטן נראין כעשרה...", ואיני יודע אם יש כאן רמז כלשהוא או סתם מליצה (על פי המובא בפוסקים שבדיעבד יכול קטן להצטרף עם תשעה למניין).
והנה זה פלא, בעותק של הספר שהתגלגל לידי ונמצא בספרייתי, מצאתי רישום בכתב-יד, מבעלים שכנראה ידע בידיעה אישית מיהו מחבר הפירוש. בזכותו מתגלה עתה לראשונה שמו של המחבר:
הפי' על [מסכת אבות] שחיבר מוהר"ר אפרים איטינגען מוו"ש [מוואלרשטיין] הק' יהודא ליב מאיטינגען
מרישום זה עולה כי מחבר הפירוש הוא אדם בשם ר' אפרים איטינגן (שלא מצאתי לעת עתה פרטים אודותיו), כנראה מהעיר וואלרשטיין (Wallerstein, בוואריה)שבגרמניה, ונראה שהחותם ("הק' יהודא ליב מאיטינגען") היה קרוב משפחתו.
תוספת: יוסף במברגר מפרנקפורט הפנה אותי לספר 'תולדות משפחות גינצבורג' שבו מופיע שמו של ר' אפרים מוואלרשטיין מספר פעמים, ותודתי לו על כך.
במילואים שבסוף הספר (החל מעמ' 253) מועתק סדר שלשלת היוחסין של ר' מאדיל (מרדכי) הזקן מהעיר אטינגן (Oettingen in Bayern) שבגרמניה, אבי משפחת איטלינגען (וגם: איטינגא, איטינגען, עטלינגער וכו') לדורותיה, בתוספת טבלאות מפורטות.
לרבי מאדיל הזקן היו כמה בנים, אחד מהם הוא רבי שמעון איטינגן.
בנו של רבי שמעון איטינגן היה ר' אפרים מוואלרשטיין המדובר, שהוא כנראה מחבר הפירוש למסכת אבות.
עמ' 256
מענף אחר של צאצאי רבי מאדיל איטינגן הזקן (צאצא של בנו רבי אברהם איטינגן) היה הגאון רבי יהודה ליב איטינגן אב"ד העיר לבוב שחי קרוב לזמנו של ר' אפרים שלנו (נפטר בשנת ת"ק - ראו עליו כאן). האם הוא החותם כאן ("הק' יהודא ליב מאיטינגען") והוא שגילה לנו את זהותו של המחבר? מי יודע?!
--
להלן קטעים מתוך הפירוש:
אם אין יראה אין
חכמה, אם אין חכמה אין יראה - שהרי היראה היא
בית שער לחכמה והאיך יבוא לחכמה הטמונה בת מלך פנימה אם לא דרך שער הבית, ואם אין
חכמה איך יפתח השער הסגור ואין לו מנעל ופותחים לפתוח השער הסגור, והנה עכ"פ
יהיה לו חכמה מועטת לבוא אל שער המלך פנימה והיא היראה וממנה יבוא אל החכמה
העליונה כמו שכתבתי לעיל בדברי רבי חנינא בן דוסא.
אם אין בינה אין
דעת, אם אין דעת אין בינה - למשל מי שיש
לפניו ספר נחמד מלא כל טוב ואינו יודע שהוא ספר פשיטא אין מבין מה שיש בו ומה
תועלתו, ואם אין בינה שאינו מבין תועלת הספר מה יועיל לו שהוא יודע שזה [ספר] ואם
כן אין דעת, שידיעתו אינו כלום.
אם אין קמח אין
תורה - הוא דרך משל לפי
שהתורה נקרא לחם, לכו לחמו בלחמי, ואם אין קמח איך יעשה לחם, כלומר אם אין לאדם
ממי שיקבל ממנו איך ילמד תורה, וקמ"ח נוטריקון קבלה מחכם, כלומר ואל בינתך אל
תשען, רק אם אין חכם בעירו יגלה למקום תורה וילמד, וכן אם אין תורה אין קמח, אין
מי שיקבלנה.
או דרך הלצה שמעתי
שאומרים מקח טעות, כלומר בני אדם טועים במלתו מק"ח שהוא נוטריקון מ'ראה ק'ול
ח'כמה, לפי שכל אדם טועה בו לומר שהוא יפה מראה ואינו כן, וכן שיש לו קול ערב
ואינו כן וסובר שהוא חכם ואינו אלא פתי וסכל, ואם כן מק"ח הוא טעות גמור
ואינו חוזר ביתר משתו"ס ונשאר בשטותו. אבל לפי ענינו הוא ההיפך ונתחלף מקח
בקמח, והוא נוטריקון ק'ול מ'ראה ח'כמה, והנה החכמה משכנה בלב והיא צפונה ונסתרת,
מים עמוקים בלב איש אך איש חכם ידלנה ע"י הלשון שהוא קולמוס הלב, והנה בק'ול
מ'ראה ח'כמתו הצפונה, לזה אמר אם אין קמח אין תורה ואין תורה בלא קמח. כל זה הוא
בדרך רמז ודרש, אף על פי כן כשם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו כך כל מה שאמרו
חז"ל יש לו מקרא דרש סוד, דרך פרדס פ'שט ר'מז ד'רש ס'וד ואפילו שלוחיך המה
שדי הבעל המה פרד"ס רימונים והריקנים המה מלאים כרימון.
בן בג בג אומר - הנה בן בג בג היה גר צדק, וכן המה נוטריקון בן
[גרים], ואפשר שהיה זה הגר שבא אל שמאי להתגייר על מנת שילמדנו תורה שבכתב ולא
תורה שבע"פ ושמאי דוחפו עד שבא אל הלל וגיירו ולמד עמו יום ראשון א' ב' ג' ד'
ויום ב' למד עמו ד' ג' ב' א'. אמר ליה אתמול למדת אותי א' ב' ג' ד' ולמה אפכית לי
עד שאמר ליה לאו עלי דידי קא סמכת ולמד ממנו גם תורה שבעל פה. לזה אמר הגר הפוך בה
והפוך וממילא תראה דכולא בה, דהיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
בן הא הא היה גם כן גר צדק כמבואר שלכך נקרא בן הא הא
ע"ד ה"ה ניתוספת לאברהם והי' לשרה, ולדעתי היה זה הגר אונקילס או עקילס
שאמרו אספסימנוס ואבינמוס הגרדי לאומה זו אתה מתדבק אין אומה בכל האומות שפילים נבזים
וסחופים ודוים כאומה זו. השיב להם אף על פי כן, לומר אדרבה לפום צערא אגרא.
הוא היה אומר בן
חמש שנים למקרא - לפי שנקרא בן הא
הא. או סמך על מה שאמר לפום צערא אגרא, דהיינו אדם יולד לעמל לחיים חיי צער ויהא
עמל בתורה, וחשב מה' עד מאה, וכן עוד לתושיה דהיינו התורה נקראת תושיה שמתשת כחו
של אדם, ואם כן כך דרכו של תורה לעמול בה בצער ומשום זה התגייר ומתחיל מבן ה', כמו
שפירש[ו] קדמונינו ז"ל שע"ד ג' שנים יהיו לכם ערלים כמו האילין שאין
נהנים ממנו ג' שני ערלה כן הוא התינוק אין מלמדין עמו אפילו צורת האותיות, ובשנה
ד' פרי קודש הילולים לה' מתחילים ללמוד עמו צורת האותיות, ובן ה' מתחיל ללמוד מקרא
חמשה חומשי תורה דהיינו לכל שנה חומש א', או י"ל צריך ללמוד עמו תוך ה' שנים
אלו כל המקרא תורה נביאים ומשם עד ט"ו למשנה צריך שילמוד כל המשנה ואז בן
ט"ו כל התלמוד ממש ערוך לפניו כשלחן ערוך, ולא כמלמדי תינוקות בזמנ[נ]ו
בע"ו [בעוונותינו] אינם לומדים עם הילדים הן מקרא או משנה רק תיכף גמרא וזה
וזה אינו עולה בידו והיה כי יגדל הנער ויבוא לעיון שיבין הלכה לעצמו אם יבוא לפסוק
אחד אינו יודע מאומה וצולל במים אדירים ויעלה חספא בידו, והנה שיערו חז"ל שכל
מי שאינו רואה סימן ברכה בלימודו בה' שנים שוב אינו רואה, לכך נתנו זמן לכל אחד ה'
שנים ולמדו ממלאכת המשכן.
בסוף הדף:
