רמזים על שמות חכמי הקבלה - חזיון לילה של רבי מסעוד ארוואח, ממקובלי מרוקו - רישום בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן, ממקובלי ירושלים

הספר 'דברי שלום' המכיל מדברי תורתו של המקובל הנודע רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש (ת"פ-תקל"ז 1720-1777), נדפס בירושלים בשנת תר"ח (1848), בבית דפוסו של ר' ישראל ב"ק. עותק של הספר מגנזי ספריית חב"ד ואשר נסרק באתר HebrewBooks, היה שייך למקובל רבי שם טוב ב"ר מנחם הכהן-חסיד (נפטר תרמ"ח 1888), שהיה מחכמי ישיבת המקובלים "בית אל" (מתורתו נדפס הספר "טוב שם" בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תש"נ. ראה שם במבוא לתולדותיו).

עותק זה גדוש בהגהות על תוכן הספר בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן. בשער הספר, מצד שמאל, חתימתו, ובצד ימין - רישום מעניין שהעתיק רבי שם טוב הכהן מהגהה בכתב-יד על "סדור תפלה של חול" שהיה שייך ל"אחד מן חברייא". אותו "אחד מן חברייא" חתם את שמו בסוף ההגהה, ומכך נודע שמו: רבי מסעוד ארוואח, שהיה ממקובלי מקנס שבמרוקו, ופעל בין השנים ת"ק-ת"ר.
תוכן הרישום הוא חזיון לילה שהיה לרבי מסעוד ארוואח, ואשר בו נתגלה לו כיצד נרמזו בפסוק "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה) שמותיהם של גדולי הקבלה - האר"י, תלמידו רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) והרש"ש (מחבר הספר שלפנינו).
בסריקה שמופיעה באתר HebrewBooks הרישום קטוע, ועל כן נעזרתי במנהל ספריית חב"ד, הרב שלום דובער לוין, שהואיל בטובו להשלים לי את האותיות החסרות מן העותק המקורי:

את זה מצאתי בגליון בסדור תפילה של חול לאחד דמן חברייא וז"ל [=וזה לשונו] אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב במשמרה אחרונה נגלה אלי שאני כותב בס'[פר] אחד מרובעת כיוצא בזה בזה"ל [=בזה הלשון] מי גילה רז זה מחזה שדי יחזה במוטב ג' כחדא נרמזו בכתוב הזה ברית"י הית"ה את"ו גי' ר"ח שם קדוש של הר' האר"י זלה"ה החיי"ם והשלו"ם רמז למהרח"ו זלה"ה ולמהרש"ש זלה"ה בשני שמותם, אך לרמז חניכת שרעב נרמז המספר שהוא ג"ק [=גימטריה קטנה?] מן ש"ר באות ה' גדולה של תיבת החיים ואותיות ע"ב הם בשני מימין של ס"ת [=סופי תיבות] החיים והשלום עם כללות ב' התיבות, ע"כ. וזו פלא. ה' ברחמיו יערה עלי ועל זרעי וכו' רוח טהרה וקדושה מחכמת... הנז'[כרים] הצע[יר] מסעוד ארוואח ס"ט

"כותב מרובעת" - הכוונה לכתיבה באותיות מרובעות (להבדיל מהכתיבה הספרדית הרהוטה).
לא התעמקתי מספיק ברמזים, אבל בינתיים אני מבין כך:

גימטריה של האותיות המודגשות בפסוק "בריתי היתה אתו" = ר"ח (208), שהיא ערך שמו הפרטי של האר"י: יצחק (=ר"ח 208).
שמו הפרטי של רבי חיים ויטאל מרומז במילה "החיים".
ושמו הפרטי של רבי שלום שרעבי מרומז במילה "והשלום".

בנוסף, ה"חניכה", כלומר הכינוי, "שרעב" שבה כונה הרש"ש, נרמזת בערך כך:
שרעב =
שר - במספר קטן (ש=3, ר=2) = 5 - נרמז באות ה' של המילה "החיים".
עב - שני מימי"ן (אותיות מ') בסופי תיבות של החיים והשלום + "כללות ב' התיבות". (את זה עוד לא הבנתי).

התאריך שמופיע ברישום הוא "אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב". יתכן והשנה היא תקנ"ט (1799) = גימטריה של "מבשר טוב". בשנה זו חל יום י"א בחודש רק בחודשים שבט ואייר, ואולי "ירח מבש"ר טו"ב" הוא חודש שבט, עפ"י הרמז: שב"ט = שנתבשר בשורות טובות.

 * * *

בסוף ההקדמה של עותק זה, העתיק רבי שם טוב הכהן, קטע ממכתב מעניין שמצא בגנזי הרב היר"א' - רבי ידידיה רפאל אבולעפיא (בשנת תרכ"ט), שהיה ראש ישיבת המקובלים "בית אל" בימיו של רבי שם טוב. המכתב ממנו העתיק היה בכתב-ידו של רבי יום טוב אלגאזי (המהרי"ט), תלמידו של הרש"ש וממלא מקומו בראשות הישיבה. במכתב מתאר המהרי"ט את הימים שאחרי פטירת המהרי"ט, וכותב על הנהגת רבו בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה. מכתב זה התפרסם מהעתקה נוספת שעשה רבי שם טוב למכתב זה, ע"י הרב משה הלל, בקובץ "מן הגנזים" ('אגרת חדשה בענין סדר הכוונות בשנת השמיטה מאת רבי יום טוב אלגאזי', מן הגנזים, ספר שישי, ירושלים תשע"ה, עמ' פא-צא). 

אני מפנה את הקוראים למאמר הנ"ל של הרב משה הלל, ואעתיק כאן רק את הקטע ההיסטורי מתוך מכתבו של המהרי"ט שהעתיק רבי שם טוב הכהן (העתקתי מהנוסח שמופיע בספר שלפנינו. השינויים מההעתקה שפורסמה שם קטנים מאד):

"אהש"ט [=אמר הכותב שם טוב] הנה זה מצאתי מצאתי אגרת אחד בגנזי הרב היר"א ז"ל, כתיבתו וחתימתו מהר' מהריט"א [רבי יום אלגאזי] זלה"ה, על אשר שלח לו להר' כמהר"ר שלמה מולכו ז"ל (בעל ספר שמן זית) וז"ל הצרי'[ך] לענינינו: ומה גם כי אני מטופל הרבה הן בענייני צבור והן בעול כבד שקבלתי עלי, כי הן בעון המר שדי בדוקי'[ן] שבעין אל הלקח ממנו ארון האלהים חד בדרא בוצינא קדישא הר' החסיד ש"ש [=שלום שרעבי] זלה"ה וחל"ש [=וחיים לנו שבק], אוי לנו שכך עלתה בימינו, כי אבד חסיד מן הארץ, ואיננו כי לקח אותו אלהים, על זאת ידוו כל הדווים בראות בית המדרש שמם, שאין לנו תמורתו, מי יעמוד בסוד ה' להתפלל עלינו, וע"כ [=ועל כל] אחינו בית ישראל.
ויען כי עגמה נפשי לאמר איך יתבטל המדרש הקדוש הזה, והרב כמהר"ח [=רבי חיים] די-לה-רוזה תשש כחו הרבה מאד מרוב היסורים אשר ב[א]ו עליו, ואין בו כח כלל ועיקר לקבל עול זה, כי אפילו בתפילת שחרית אינו יכול לבוא לבית המדרש כי אם דוקא במנחה וערבית, והנה כי כן הקדשתי גופי לשמים לעמוד לשרת בשם ה' במקומו ככל אשר יבוא מידי כפי יכולתי, אף כי ידעתי כי איני ראוי לכך, ואולם בטחתי בזכות הר' ז"ל כי זכותו יגן עלי, יען אחד מהטעמים שנכנסתי בענין זה הוא כדי לרחם על בניו כי נשארו בלי משען ומשענה, אולי יהיה להם מזונות מהכנסת בית המדרש, ומובטחני כי ה' בידי יצלח, ועל דבדק לן מר על ענין השביעית... [כאן מופיע ההמשך בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה]...".

אמנות יהודית במיטבה - כתב יד מאוייר מפולין - המאה ה-18

מכירת היודאיקה הבאה של 'קדם - בית מכירות', תהיה כרגיל גדושה בפריטים נדירים ומרהיבים. אחד המיוחדים שבהם הוא כתב יד מאוייר מהמאה ה-18 של החיבור 'עץ חיים' לרבי חיים ויטאל, תלמידו של האריז"ל.
זוהי העתקה אמנותית מרשימה, המלווה בעשרות ציורים, עיטורים וקישוטים לכל אורכה. לכל אחד מפרקי הספר (המכונים "שערים"), אוייר שער בסגנון אחר, ובסופי ה"שערים" נוספו קישוטים שונים, בהשפעת סגנון ה"רוקוקו" וברוח התקופה. בפרקים המשניים של כל "שער" אויירו 'תיבות-פתיחה' (איניציאלים) בצורת חיות, עופות ודגים.
מתוך השוואה לכתב יד דומה שנמצא בספריית "עץ חיים" באמשטרדם, ומתוארך לשנת תק"מ (1780) קבענו כי כתב היד שלפנינו נכתב על ידי אותו סופר, שרשם את שמו בכתב היד ההוא: "דוב בער ב"ה חיים... מפאדהייץ" (Podhajce, גליציה-פולין).
זהו פריט נדיר ביופיו, אתן לתמונות לדבר בעד עצמן:

פרק ג' - תיבת-פתיחה עשויה מדגים

בסוף 'שער העקודים' - איור יעקב אבינו עם המקלות ברהטים
ואיורי כבשים 'עקודים' 'נקודים' ו'ברודים'. למטה: עקידת יצחק

דוד בן זלאטה מינדיס קויטיניו

על שולחני נמצא כתב-יד של חיבור קבלי לא מזוהה על מדרשי היכלות, שנכתב ככל הנראה בפרס במאה ה-19. הוא בנוי מקטעים ממדרשי היכלות בתוספת פירושים.
לחיבור זה שתי הקדמות.
בהקדמה הראשונה מיוחס הספר לתנא רבי נחוניה בן הקנה, ומסופר בה כי "אלו שבעה היכלות היה כותב [כתוב?] בכתיבת מי זהב והיה גנוז לראש הקבר הרב רבי נחוניה בן הקנה עד דורו של האר"י ז"ל, נגלה לו אליהו זכור לטוב על האר"י זה הספר בידו בשביל זכותו לתקן תיקון הנשמות והגלגולים והיה בשנת שלוש מאות ועשרה לאלף הששי...".
בהמשך נכתב כי האר"י הכין הקדמה מיוחדת עבור מדפיסי ספר זה להזהירם "שמא ח"ו ידפסו טעות אחת, ועשה הסכמה גמורה ושבועה חמורה שלא ידפיסו [את הספר] כשאר ספרים על ידי ערלים וטמאים אלא על ידי ישראל בשביל קדושתו...".
אחרי ההקדמה הראשונה, המכונה "הקדמת המחבר", באה הקדמה נוספת עם הכותרת "הקדמת המדפיס" [אולי היא ההקדמה למדפיסים שעליה דובר בהקדמה הראשונה?].
הקדמה זו נחתמת בשורות אלו:

על כן חיבר הרב רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ראש כל המפרשים וראש לכל ספר הקבלה שמע סודות שבעה היכלות מפי מטטרון שר הפנים ומפי אליהו זכור לטוב. וכל המשתמש בכתר תורה בלא טהרה ובלא טבילה יהיה לאותו אדם זוהמת לשון זהורית לחשון של מגדל הפורח באויר בכח דוד בן זלאטה מינדיס קויטיניו דרגא אויר.

(המילים האחרונות סומנו במקור בסימן גרשיים להדגשה).

"מינדיס קויטיניו" הוא שם משפחה של מדפיס באמשטרדם בשם ר' משה מינדיס קויטיניו. הראשון שהדפיס מכתב יד את הספר המפורסם "רזיאל המלאך" בשנת תס"א (1701).

וראו זה פלא, במהדורה זו מופיע השם "דוד בן זלאטה" במספר מקומות. הנה דוגמה:

שם זה מופיע בספר עוד מספר פעמים.

את פשר העניין מצאתי ב"הרצאות על כתבי יד עבריים" של משה שטיינטניידר (ירושלים תשכ"ה, עמ' 62) הכותב כי "הסַדָרִים של ספר רזיאל, דפוס אמשטרדם, מכניסים את שמותיהם לתוך התפילות; על כן מדבר אברהם מרדכי רוטנברג... על "קמיע" של דוד בן זלאטה...".
כלומר, דוד מינדיס קויטיניו, שכנראה היה בנו של המדפיס, הוסיף לספר את שמו ושם אמו (כשם שמזכירים שמות בשעת תפילה) בעת סידורו בבית הדפוס. הוא שילב את השם בתוך התפילות, במקומות שבהם אמור היה הקורא בספר לומר את שמו.

במהדורות החדשות של רזיאל המלאך תוקנו מקומות אלו ונכתב בהם "פלוני בן פלוני", אולם כפי הנראה בכמה מן המהדורות שנדפסו ברוסיה ופולין במִפנה המאות ה-18 וה-19 עדיין הופיע השם "דוד בן זלאטה".
לא התאפשר לי לבדוק במהדורות אלו, שהן נדירות למדי, אני יודע רק על הופעתו של השם במהדורת מז'יבוז תקע"ז (1817).

מתוך כך התגלגלו הדברים לסיפור חסידי שמופיע בספר "פאר וכבוד" (מונקאטש תרע"א, דף כט). שם מסופר כי הצדיק רבי אברהם דוד מבוטשאטש (בעל "אשל אברהם") כיבד מאד את "ר' דוד זלאטיס" מחסידי רבי צבי הירש מזידיטשוב והחוזה מלובלין. כששאלו אותו "למה ועל מה תכבד אותו כל פעם", השיב הרב מבוטשאטש: "כי שמו, שם ר' דוד זלאטעס, נכתב בספר הקדוש רזיאל המלאך, ויש לו גילוי אליהו בכל עת שירצה".
עוד מסופר שם, כי כאשר שאלו את ר' דוד זלאטס הנ"ל, האם נכון הוא ששמו מופיע בספר רזיאל המלאך, ענה ר' דוד:
"אם שמי נכתב בספר הקדוש הנ"ל לא אדע, רק זאת הנני יודע כי נכתב בספרים הקדושים כי אם עושים איזה עובדא בלי שום פנייה, אזי הוא בבחינת גילוי אליהו, ואנו (כן אמר על עצמו) הננו מבקשים מאת ד' כי כן יהיה".
(תודה לחיים סגל על ההפניה לספר).

אגדה חסידית דומה מצאתי על תלמידו הידוע של הבעל-שם-טוב רבי אריה ליב בן שרה, או בכינויו "ר' ליב שרה'ס".
לאגדה כמה גירסאות ולא אאריך בכולן, נתחיל במובא בספר "שם הגדולים החדש" (מאת ר' אהרן וואלדן, ווארשא תרכ"ה), בערכו של ר' ליב:

ר' ראובן מרגליות בספר שכתב על ר' ליב שרה'ס, "גבורת ארי" (לבוב תר"צ) כותב:

ויצחק אלפסי בספרו "חסידות בכל דור ודור" (ירושלים תשס"ו, עמ' 216), מספר זאת בתוספת נופך:

והנה השם "ליב בן שרה" כפי שמופיע במהדורה הראשונה של "רזיאל המלאך" (בעמ' מב/2):

כאמור, לפי שטיינשניידר מדובר כנראה בשמו של אחד ה"סַדָרִים" שהכניס את שמו לספר.

מעניין לציין, כי באחת המהדורות המאוחרות (ירושלים תש"א) הושמט השם "דוד בן זלאטה" והוחלף ב"פב"פ" [פלוני בן פלונית], ואולם השם "ליב בן שרה" נותר על כנו.

נחזור כעת לכתב היד שבו פתחתי. מחתימת ההקדמה "דוד בן זלאטה מינדיס קויטיניו", ניתן היה לשער כי אותו "דוד" היה ממשפחתו של המדפיס, ואולי היה בנו. אך בסוף הספר חותם המסדר: "הפועל העוסק במלאכת הקודש באמונה הזעצר דוד בלא"א כהר"ר יששכר דוב זצ"ל מפולין קטן מק"ק זאלקווי הבירה סמוך לק"ק לבוב", ואם כן לא היה לו קשר משפחתי לבעל הדפוס.
מעניין שהסַדָר השני, ר' ליב, אינו חתום בסוף הספר. 

מלבד בהקדמה, מצאתי את השם "דוד בן זלאטה" מוזכר גם בתפילה המובאת בראש ה"היכל הראשון":

נוסח דומה (אך לא זהה) מופיע בספר רזיאל המלאך (עמ' לו/2):

האם כתב היד שלפניי הנו העתק של חיבור שנועד להידפס (אך לא נדפס) בבית הדפוס של משפחת מינדיס קויטיניו באמשטרדם? 

הוספה:
הרב יעקב ישראל סטל העביר לי בטובו מכתב בעניין זה שכתב איש הספר הנודע ר' שמואל אשכנזי (מחבר "אלפא ביתא דשמואל זעירא" ועוד), מתאריך ד' באייר תשי"ג.
בתוך הדברים כותב ר' שמואל אשכנזי: "מיהו ר' ליב בן שרה לא עלה בידי לברר, אולם אין כל ספק שהוא אחד העובדים בבית הדפוס כחבירו דוד בן זלאטה, אלא שזה האחרון חתם את שמו בקולופון... והראשון העלים את זהותו". 
במכתבו מצביע ר' שמואל אשכנזי על העובדה שהשם "דוד בן זלאטה" מופיע בספר רק ב"תפילות" ולא ב"השבעות" (שבהן נדפס "פלוני בן פלוני") וכותב על כך: "פשוט הדבר, שר' דוד בן זלאטה חשש להכניס את שמו בנוסח "השבעה", שלא יהיה לו עסק עם המלאכים".
[המכתב לא נדפס והוא חלק מאוצר בלום של מכתבים מר' שמואל אשכנזי, שיכול לפרנס שלושה כרכים עתירי חכמה וידע, אלא שלא נמצא עדיין מקור המימון להבאתם לדפוס].

הוספה 2:
דודי בן נעים, אוצר אוסף הספרים הנדירים וכתבי היד בספריית אוניברסיטת בר אילן, טרח עבורי ובדק בדפוסים המוקדמים של ספר רזיאל המלאך, ואלו ממצאיו:
בחמש מתוך 10 מהדורות שנמצאות באוסף הספרים הנדירים נמצא השם 'דוד בן זלאטה', ואילו בחמש אחרות מופיע: 'פלוני בן פלוני'.
ואלו המהדורות שבהן מופיע ה"שם המפורש": מעזיבוז, תקע"ח; [רוסיה-פולין], [תקפ"- לערך]; קאפוסט, תק"ף; לבוב, [בין תק"ץ לתר"ט]; מעזיבוז, [תקפ"ד].
והנה סריקות ששלח לי דודי ברוב אדיבותו:

קאפוסט תק"פ

מעזיבוז תקפ"ד   

הוספה 3:

פרופ' יונתן מאיר העיר לי כי הראשון שעסק בסוגיה זו היה אליקים המילזהאגי  (ממשכילי ברודי, מבקר חריף של צונץ ושי"ר בספרו 'ראביה', אופן תקצ"ז), ואחריו כנראה נמשך שטיינשניידר. המילזהאגי דן בעניין זה בחיבורו שעדיין בכת"י, אך הקטע הרלוונטי פורסם במאמרו של פרופ' מאיר (Marketing demons: Joseph Perl, Israel Baal Shem Tov and the history of one amulet. Kabbalah 28 (2012) 35-66), הנה הוא לפניכם:

הסולם שיעקב ראה

בהמשך לפוסט הקודם.
לפי הקבלה, הסולם שיעקב ראה היה בעצם אילן הספירות. להלן איור מתוך כתב-יד קבלי מפרס (שיוצג למכירה בקטלוג הבא של 'קדם - בית מכירות פומביות'), המתאר את סולם יעקב:

"וכתב אחד מן המפרשים הכי, י' ספירות בלימה נעוץ סופן וכו' נעוץ תרגום מוצב כדכתי' והנה סולם מוצב ארצה ומתרגם והנה סולמא נעוץ בארעא..." (פירוש ספר יצירה לר' יהודה ברצלוני, ברלין תרמ"ה, עמ' 164).

--
כעת מצאתי את סצינת הסולם בכמה שערי ספרים: