אבא, ספר לנו שוב מעשיה!
כמו זו שסיפרתי לא מכבר? על החתול?
כן על החתול! זה היה כה יפה!
אם כן, שמעו. היה פעם איש, ושמו היה ראובן.
כמו הבן של יעקב?
נכון. האיש ראובן גר בבית יפה, ועל יד הבית היה גן יפה. הבית והגן היו שייכים לראובן. אבל בביתו של ראובן היו הרבה עכברים, והעכברים היו אוכלים ומשמידים את כל המזון שהכין לו ראובן. קנה ראובן חתול, שהיה יפה להפליא: עורו היה מכוסה שערות לבנות ונקודות שחורות עליהן. החתול צריך היה לגרש את העכברים, כי הם מפחדים מאד מחתול. וכך היה. העכברים הרגישו, כי יש חתול בבית, ולא באו לביתו של ראובן. ראובן שמח מאד ושמר על חתולו שלא יצא מן הבית. אבל מפני שעכברים לא באו לביתו של ראובן, היה החתול רעב מאד. ופעם, כאשר ראובן הלך מהבית, ראה החתול, שראובן השאיר את הדלת פתוחה. זינק החתול מהר דרך הפתח ורץ לגן. ובקצה הגן, עמד בית אחר, ובו גר איש בשם שמעון.
גם כן כמו שנקרא בן של יעקב...
כן, אבל שמעו הלאה. אם כן, בבית שעמד בקצה הגן גר שמעון. כאשר החתול בא לגן, ישב שמעון בחדרו ולמד תורה. אולם במטבח, שהיה על יד חדרו זה, עמד סיר גדול ובו היה חלב, ששמעון רצה אחר כך לשתות. ומפני שבמטבח היה חם, היה חלון המטבח פתוח. מהחלון היה אפשר לראות את הגן של ראובן. החתול של ראובן קפץ מהגן אל החלון...
החתולים יכולים לקפוץ למקום גבוה, לא כך?
כן. הם יודעים יפה את המלאכה הזאת, וכאשר החתול עמד על החלון הוא ראה את החלב במטבחו של שמעון, קפץ מהחלון למטבח ושתה...
את כל החלב של שמעון. זה לא היה יפה מצד החתול, האם לא כן, אבא?
בודאי לא יפה! אבל החתולים אינם מבינים זאת ואינם יודעים מה יפה ומה לא יפה.
הרי החתולים אינם יודעים גם לדבר!
כן. אבל תשמעו מה קרה הלאה. בדיוק באותו הרגע, כאשר החתול גמר לשתות את כל החלב, נפתחה הדלת של המטבח, ונכנס שמעון. "אח", הוא קורא, "מה אני רואה כאן" וניגש מהר לסיר החלב. אבל החתול, תיכף כשראה את שמעון, קפץ מהר מהסיר - לחלון, מהחלון - לגן, ושמעון יכול היה עוד לראות דרך החלון, איך שהחתול נכנס במרוצה לביתו של ראובן דרך הפתח.
"כן" אמר שמעון, "זה היה החתול של ראובן ששתה את כל החלב שלי!", "חכה נא! אראה לך ידידי!"
