האם היו שני פיוטי "אום אני חומה"?

בשונה מרבים מפיוטי ההושענות במחזור האשכנזי, הפיוט 'אום אני חומה', ככל הנראה לא התחבר על ידי הקלירי (רבי אלעזר בירבי קליר), כך קובעת פרופ' שולמית אליצור, במהדורתה לפיוטי הקליר לסוכות (יצאה לאור בשנת תשפ"ד, ראו שם במבוא, עמ' 21). 

מתוך מחזור כמנהג אשכנז לסוכות - כת"י הספריה הבריטית - The British Library, Add. 22413

אליצור כותבת כי "אום אני חומה" לא נמצא בגניזה הקהירית, ועובדה זו עשויה היתה להתפרש בשני פנים: או שמדובר בפיוט ארץ ישראלי קדוש שהתגלגל לאשכנז עוד לפני תקופת הגניזה, או שהיא התחברה על ידי פייטן אירופי במתכונת דומה לפיוטי ההושענות; אך למעשה, את ההכרעה בשאלה זו מספק לנו פיוט הושענא אחר, המתחיל "למען תמים בדורותיו", הנפוץ בכתבי הגניזה ומקורו מזרחי. פיוט זה מופיע במחזורי אשכנז בהושענות ליום הושענא רבא. 

נביא כאן את ארבעת המחרוזות הראשונות שלו:

לְמַעַן תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו

הַנִּמְלָט בְּרֹב צִדְקוֹתָיו

מֻצָּל מִשֶּׁטֶף בְּבוֹא מַבּוּל מַיִם

לְאֹם אֲנִי חוֹמָה

הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה

לְמַעַן שָׁלֵם בְּכָל מַעֲשִׂים

הַמְנֻסֶּה בַּעֲשָׂרָה נִסִּים

כְּשָׁר מַלְאָכִים נָם יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם

לְבָרָה כַּחַמָּה

הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה

לְמַעַן רַךְ וְיָחִיד נֶחְנַט פְּרִי לְמֵאָה

זָעַק וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה

בִּשְּׂרוּהוּ עֲבָדָיו מָצָאנוּ מַיִם

לְגוֹלָה וְסוּרָה

הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה

לְמַעַן קִדֵּם שְׂאֵת בְּרָכָה

הַנִּשְׂטָם וּלְשִׁמְךָ חִכָּה

מְיַחֵם בְּמַקְלוֹת בְּשִׁקְתוֹת הַמַּיִם

לְדָמְתָה לְתָמָר

הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה

כשקוראים את "למען תמים בדורותיו" רואים כי לפני המחבר כבר עמדה ההושענא "אום אני חומה", שכן המחבר משבץ קטענים ממנה. 

אליצור כותבת: "העובדה שפייטן מזרחי, כנראה לא מאוחר, הכיר את ההושענא 'אום אני חומה' מחייבת לקבוע שאכן לפנינו פיוט ארץ ישראלי קדום".

ההושענא "למען תמים" יוחסה בדרך כלל לקלירי, אך אליצור כותבת שייחוס זה מסופק מאד (על אף שכללה אותו במהדורתה). היא מוסיפה שגם אם הקלירי הוא מחברה של "למען תמים", הדבר מוסיף לקביעה שההושענא "אום אני חומה" איננה מפרי עטו של הקלירי, שכן "סביר יותר שהקלירי ישלב ביצירתו פיוט עתיק ומוכר לציבור מאשר פיוט שלו עצמו".

כאן יש נקודה מעניינת: כשמסתכלים בהושענא "למען תמים" רואים שהשיבוץ מתוך "אום אני חומה" הוא רק בארבעת ה'בתים' הראשונים, שהבאנו לעיל. לאחר מכן משבץ בעל "למען תמים" ביטויים אחרים, אף הם לפי סדר הא"ב, שאינם מופיעים ב"אום אני חומה". 

כיון שהפיוט המקורי לא נשתמר אלא כשיבוץ בתוך "למען תמים", חשבתי שאולי כדאי להפריד אותו, וכך לשחזר אותו כפיוט בפני עצמו:

אוֹם אֲנִי חוֹמָה

בָּרָה כַּחַמָּה

גּוֹלָה וְסוּרָה

דָּמְתָה לְתָמָר

הָהָר הַטּוֹב*

{וְלֹא לָנוּ כִּי אִם לְמַעַנְךָ}

זֹאת הַנִּשְׁקָפָה

חוֹלַת אַהֲבָה

טוּבוֹ אֹהָלָיו

יָפֶה וּבָרָה [או: יָפָה כַּלְּבָנָה]

כַּלַּת לְבָנוֹן

לֹא בָּגְדוּ בָּךְ 

{לְמַעַן שֵׁם קָדְשְׁךָ} [מִי זֹאת עוֹלָה]

נָאוָה כִּירוּשָׁלַיִם

שָׂמוּ בְּךָ סִבְרָם

עֵינֶיהָ רַכּוֹת [או: בְּרֵכוֹת] 

פָּצוֹ מִי כָּמוֹךָ

צִיּוֹן מִכְלַל יֹפִי*

קוֹרְאֶיךָ בַּצָּר

רַבָּתִי עַם*

שׁוֹרְרוּ[ךָ] בַּיָּם

תַּרְתָּ[ה] לָמוֹ מְנוּחָה

בסוגריים מרובעים השלמתי נוסחאות אחרות (מתוך מהדורת אליצור). כמו כן, סימנתי בסוגריים מסולסלים ובכוכביות - סימנתי טורים שאדון בהם להלן. 

אליצור כותבת (שם בהערה 62): "הסיבה לשינוי [=בין הפיוט 'אום אני חומה' לבין מה שמופיע כשיבוץ ב'למען תמים', א.ש.] נעוצה כנראה באופי הכינויים שבהמשך 'אום אני חומה': חלק גדול מהם מתארים את מצבם הקשה של ישראל בגלות, כגון 'ההרוגה עליך, 'ונחשבת כצאן טבחה, 'זרויה בין מכעיסיה', 'כבושה בגולה', מרוטת לחי', 'נתונה למכים'. תיאורים כה צפופים של מצבם הרע של ישראל כנראה לא התאימו למחבר ההושענא 'למען תמים' (בין אם הוא הקלירי ובין אם לאו)".

ההסבר של אליצור לא מסתדר עם כך שלפנינו שינויים גם במקומות שבהם אין תיאורים על מצבם הרע של ישראל, כך לדוגמה, הכינויים "חבוקה ודבוקה בך, טוענת עולך, יחידה ליחדך, כבושה בגולה" המופיעים ב"אום אני חומה" המקורי, הוחלפנו בגירסה המשובצת ב"למען תמים" ל: "חולת אהבה, טובו אהליו, יפה וברה, כלת לבנון".
לכן, בעיניי יותר סביר לחשוב שהפייטן נטל מן המוכן ווריאציה שונה של "אום אני חומה", ואותה שיבץ בהושענא שלו.

כעת נחזור לדון בשיחזור הפיוט, בו עשה שימוש בעל "למען תמים". 

הכנסתי לסוגריים מסולסלות שני מקומות שבהם עולה הרושם שמשהו השתבש במהלך השיבוץ של הפיוט המקורי:

בטור של האות וי"ו - במחזורים של ימינו נדפס "לא לנו כי אם למענך", בשונה משאר הפיוט, זונח המחבר את שיבוצי הכינויים של כנסת ישראל וכותב משפט כללי של תפילה. במקורות אחרים (כמו במחזור ויטרי המודפס) יש גירסה "ולא לנו כי אם למענך", כלומר בתוספת אות וי"ו בהתחלה, כנראה כדי לפתור את האקרוסטיכון האלפא-ביתי. אליצור במהדורתה העדיפה את הצורה הזו: "לוא לנו כי אם למענך", וכותבת בהערה: "...בנוסח היסוד בראש הטור 'ללוא', ובכמה מקורות בראש הטור 'ולא', ובאחרים 'לא', ותיקנתי כאן ל'לוא'... בהתאם לתבנית השיר הזוקקת פתיחה בלמ"ד ואחריה וי"ו (כסדר האקרוסטיכון)". כך או כך, הבעיה העיקרית היא כאמור, שאין כאן כינוי לכנסת ישראל, כפי מהלך הפיוט כולו. די ברור שמשהו חסר פה. 

בטור של האות מ"ם - במחזורים נדפס "למען שם קדשך", כאן ברור לכאורה שלפנינו שיבוש, כי אין אפילו התאמה בסיסית לאקרוסטיכון. ואכן, במהדורתה של אליצור מופיעה גרסה אחרת "למי זאת עולה". בהערה שם היא כותבת: "ובמקבילות רבות (גם מהגניזה וגם מאירופה) נוסח הטור הוא 'למען שם קדשך', וקשה לקבוע איזה הנוסח המקורי". לענ"ד פשיטא ש"מי זאת עולה" היא גרסה מסתברת יותר, גם בגלל שזהו כינוי לכנסת ישראל, המתאים למהלך הפיוט, וגם בשל האקרוסטיכון.

נקודה נוספת - סימנתי בכוכביות שלושה טורים שבהם אין כינוי לכנסת ישראל, אלא לירושלים, באותיות ה"א, צד"י ו-רי"ש:

ההר הטוב, ציון מכלל יופי, רבתי עם. 

כינויים אלה אף הם לא מתאימים כל כך למהלך הפיוט, המתרכז בכינויי שבח של כנסת ישראל.
(יש להזכיר כאן ההושענא "אבן שתיה", שהיא כולה בסדר אלפביתי, ודומה במבנה שלה ל"אום אני חומה", והיא מורכבת משבחים של ירושלים ובית המקדש. באותיות הנ"ל בפיוט זה מופיעים: הר המוריה, ציון המצוינת, רצוף אהבה)

קטע מ"גניזת אירופה" - מתוך מחזור אשכנזי (מהמאה הי"ג-י"ד בקירוב), עם חלק מהפיוט 'למען תמים'.
בדף הקלף של המחזור נעשה שימוש משני ככריכה לספר לטיני וכך השתמר (מקור)

* 

כך או כך, אם כנים דברינו שבמקור היו שני פיוטים, או שתי גרסאות של הפיוט "אום אני חומה", דהיינו - יש לנו את הנוסח הידוע, שנדפס במחזורים ובסידורים, ויש לנו "אום אני חומה" שני ששובץ בפיוט "למען תמים" - אזי יהיה מעניין יהיה לערוך השוואה בין השניים. 

ב״אום אני חומה״ המקורי יש מתח בין שני קטבים: מצד אחד כינויי שבח וכבוד לכנסת ישראל, ומאידך תיאורים של מצבה הלא-טוב, כשהיא נרדפת בגלות; והפייטן נע בין שני הקטבים בחופשיות.

לעומת זאת ב"אום אני חומה" השני - הפייטן נצמד רק לשבחים, זהו כעין "קטלוג" כינויי שבח לכנסת ישראל לפי סדר הא"ב. 

ההבדל הזה גורר גם משפיע על צורת הכתיבה. באופן כללי ניתן לומר ש"אום אני חומה" השני הוא כעין קולאז' של רפרנסים מקראיים, לעומת הראשון שהכתיבה שלו יותר חופשית. אבל במיוחד בולט בפיוט השני הרפרור הבולט לשיר השירים. כמחצית הכינויים בפיוט באים משם:

אוֹם אֲנִי חוֹמָה - אני חומה ושדי כמגדלות (שיר השירים ח, י)

בָּרָה כַּחַמָּה - מי זאת הנשקפה כמו שחר ברה כחמה יפה כלבנה (שה"ש ו, י)

דָּמְתָה לְתָמָר - זאת קומתך דמתה לתמר (שה"ש ז, ח)

זֹאת הַנִּשְׁקָפָה - מי זאת הנשקפה כמו שחר ברה כחמה יפה כלבנה (שה"ש ו, י)

חוֹלַת אַהֲבָה - כי חולת אהבה אני (שה"ש ב, ה)

[יָפָה כַּלְּבָנָה] - מי זאת הנשקפה כמו שחר ברה כחמה יפה כלבנה (שה"ש ו, י)

כַּלַּת לְבָנוֹן - אתי מלבנון כלה (שה"ש ד, ח)

[מִי זֹאת עוֹלָה] - מי זאת עולה מן המדבר (שה"ש ג, ו)

נָאוָה כִּירוּשָׁלַיִם - יפה את רעייתי כתרצה נאוה כירושלים (שה"ש ו, ד)

[עֵינֶיהָ בְּרֵכוֹת] - עיניך ברכות בחשבון (שה"ש ז, ה)

אמנם גם בפיוט הראשון מופיעים שלושת הרפרנסים לשיר השירים באותיות הראשונות - "אום אני חומה" "ברה כחמה" ו"דמתה לתמר" - אבל משם ואילך הפיוט "עוזב" את שיר השירים ועובר לכינויים יותר עצמאיים (כמו תיאור כנסת ישראל הסובלת: "ההרוגה עליך", "כצאן טבחה", "זרויה בין מכעיסיה" וכו').

במילים אחרות: בפיוט השני - ברור לעין כי שיר השירים מספק את מסגרת השבחים לכנסת ישראל, ואילו בפיוט הראשון (הידוע) - הפייטן רק מתחיל עם שלושה שיבוצים משיר השירים ואז מפליג למחוזות אחרים.

*

נזכיר עוד גרסה ב'למען תמים' (מובאת ברוקח, במחזור ויטרי, ועוד). במקום "ליפה כלבנה" גרסתו: "ליונה תמה". 

אף כינוי זה מקורו בשיר השירים (ו, ט): "אחת היא יונתי תמתי". 

*

בתמונות הבאות עמודים מתוך סידור (לא שלם) שהתגלה בגניזה. זהו כת"י ספריית הבודליאנה באוקספורד MS. Heb. g. 2. לפי הרישום הקטלוגי (על פי קטלוג נויבאואר) מדובר בסידור בנוסח יהודי מצרים. בין היתר נמצא בו הפיוט "למען תמים":

תופעה מעניינת בכתב יד זה היא שהקונטרסים שעליהם נכתב הסידור נחתכו מתוך גליונות של מסמך משפטי-שלטוני ערבי. הסופר העברי עשה "שימוש משני" במסמך הערבי, חתך את הגליונות שלו, קיפל אותם לקונטרס וכתב עליהם את הסידור. זה פשר הרישומים הגדולים בערבית שחוצים את העמודים בזוויות שונות, נחתכים בשוליים, ולעיתים מתפרסים על כמה דפים שאינם רצופים כיום. ניתן לראות שהכותב של הטקסט העברי נאלץ להתחשב ברישומים אלה ולכתוב סביבם. 

בפרוייקט הגניזה של אוניברסיטת פרינסטון (Princeton Geniza Project) הועתקו השורות בערבית ונעשה ניסיון לשחזר את המסמך, ראו בקישור.

מבחינת נוסח ההושענא "למען תמים" - בכתב-היד הנוסח דומה למופיע בכתבי-היד האחרים, ולא באות לידי פתרונן הבעיות הנ"ל (באות ה"א, וי"ו, מ"ם), ובכל זאת מצאתי כאן נוסח שונה באחד הטורים. 

באות עי"ן - במקום "לעיניה ברכות" (או רכות), מופיע בכתב-היד: "לעונה עזי".

ובכן, יש לנו נוסח אחר לטור של האות עי"ן בפיוט "אום אני חומה" השני - "עוֹנָה עָזִּי". הכוונה כמובן לכנסת ישראל שענתה על הים: "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה".

לְעוֹנָה עָזִּי
(ניתן לראות שבשוליים נוסף תיקון לנוסח המוכר יותר: לעיניה בריכות)