בזמנים שהם לא-יום ולא-לילה אני צולל שיכור בתוך מחילת הארנב של מאגרי הדיגיטציה הענקיים של כתבי היד שזימנה לנו התקופה. בין היתר, בזמן האחרון אני משוטט שעות רבות בכתיבותיהם של בני אמסטרדם במאה ה-18.
תוך כדי מחקר בעניין אחד צצות מציאות קטנות בעניינים אחרים, ואני מתפתה לפתוח "חלון" חדש וללכת בעקבות קוריוז כזה או אחר. זה פחות טוב לטיוטות המצטברות של המאמרים שבתכנון, אבל קשה להתאפק.
אז השבוע עברתי על תכריך של דפים מכותבים שונים באמסטרדם, ולשמחתי מצאתי תיעוד יהודי לא-מוכר על מאורע שריפת התיאטרון באמסטרדם בשנת 1772. על המאורע כתבתי כאן בעבר, בפוסט על כתב-היד "עולם חדש" (קישור).
הדף שמצאתי נכתב על ידי יהודי אשכנזי, כנראה בן התקופה, שמתעד פרטים מעניינים מהמאורע, כולל ההקשר היהודי שלו. מתוכו הגעתי לתיעודים בארכיוני העיר אמסטרדם ומקורות נוספים על הפרשה, ומצאתי שהם מאשרים ומשלימים את הנכתב בו.
הדף נמצא כאמור בתוך אוסף דפים בודדים שנכרכו יחד. הכרך נמצא בספריית המדינה של ברלין (Staatsbibliothek zu Berlin, Ms. Or. fol. 3284). הדפים נכתבו על ידי כותבים שונים, כנראה באמסטרדם, והם כוללים שירים, חידות, מליצות ועניינים נוספים.
לזכרון אשר נעשה באמשטרדם
בשנת ו'יע'ל' ע'ש'נ'ו' [=תקל"ב] כעשן הכבשן ויחרד כל העם אשר במחנה ותצא אש ותאכל בקצה העם והכה את הבית הגדולה הנקרא בראשונה שויאבורג ונהפוך במיעוט זמן לגל עד ויגר שהדותא מחמת שריפה גדולה אשר היצת שם ואין שיעור אורך להון רב הנאבד והנשרף שם, כי אנשים ונשים אשר הלכו שם לובשים בבגדי מלכות ובתכשיטי אבנים טובות להראות את תוקף עשרם כי כולם בת מי זהב היו וביום הזה כספם וזהבם בחוצות נשלכו ולא יוכלו להצילם ביום עברת ה' והכסף לא נחשב כי נשרפו יותר מח"י מחשובי העיר אנשים ונשים מי שלא היה קל ברגליו ינס אבל לא היה יכול לבוא לידי הפתח מתוך הקיטור ועשן ומתים בארבע מיתות ב"ד, אדון אחד עם אשתו היה שם הנקרא פאן וענופף דע נואילא והוא נמלט החוצה ועזב את בגדו אשר ירים לו וצוח בקול מר מי האיש אשר יציל את אשתי ואני אתן לו נ' אלף זהובים ולא היה שם איש אשר נשא את לבו לילך במקום סכנה זו והלך בעצמו להציל את מחמד עינו ולא שב לאחור ונפשו קשורה בנפשה וביום השלישי עד כי גברו המים ואתא מיא וכבה לנורא ומצאו שניהם ביחד ובמותם לא נפרדו, והאדון הנקרא רוֹהס הוא המושל בחכמת הבנין אשר הכין לו ועל אלה אני בוכיה על אשה אחת מקהל ספרדים אשר היתה בחיי' אשה מן הגביר דוד טאשיירה ונמצאה ביום ש"ק תחת גל אבנים ונקברת ביום א' ד"י אייר ה' יסיר חרון אפו אמן
ולמנינם היה י"א מאיי [11 May] 1772
נסכם תחילה את סיפור המאורע:
ביום שני, 11 במאי 1772 (ח' באייר תקל"ב), אירע אסון כבד באמסטרדם, כאשר שריפה פרצה בבית התיאטרון העירוני (Schouwburg), ששכן ברחוב קייזרסחראכט (Keizersgracht), במהלך הצגת אופרה. לפי העדויות, האש פרצה בעקבות התלקחות אמצעי התאורה שעל הבמה, משם נאחזה בתפאורה, התפשטה במהירות ואחזה בבניין כולו. בקרב מאות הצופים פרצה בהלה גדולה, נוצר דוחק גדול, והנוכחים התקשו להימלט דרך היציאות הצרות. הבניין נשרף עד היסוד, ובאסון נספו שמונה־עשר בני אדם ונפצעו רבים אחרים. האסון הותיר רושם עז באמסטרדם לשנים רבות, והוא תועד בין היתר במספר תחריטים (אחד מהם מצורף כאן. ראו תחריטים נוספים בפוסט על "עולם חדש" שבקישור לעיל).
 |
| תחריט מהתקופה: הלהבה הראשונה בתיאטרון של אמסטרדם, 11 במאי 1772 |
כעת נגיע אל הדף עם העדות העברית. ובכן, מלבד תיעוד המאורע הכללי שמופיע בו, יש כמה נקודות מעניינות שאתמקד בהן.
ראשית, מתועדות בו כמה דמויות שנספו, והן מקבילות לידוע לנו ממקורות אחרים. אמנם לפי הכותב "נשרפו יותר מח"י מחשובי העיר...", אבל למעשה ידוע לנו שרק 18 נספו, ולמעשה כנראה לא כולם היו "מחשובי העיר".
 |
| הדף המודפס. רשימת הנספים בשריפה - ארכיון העיר אמסטרדם |
ובכן, הנספים שעליהם מסופר בתיעוד העברי שמצאתי מופיעים בדף המודפס במספרים 1-2, 11 ו-15. מכאן ואילך ננסה לרדת לפרטי התיאורים המקבילים ולחומרים נוספים בעניין.
בתיעוד העברי אנו קוראים בין היתר:
אדון אחד עם אשתו היה שם הנקרא פאן וענופף דע נואילא והוא נמלט החוצה ועזב את בגדו אשר ירים לו וצוח בקול מר מי האיש אשר יציל את אשתי ואני אתן לו נ' אלף זהובים ולא היה שם איש אשר נשא את לבו לילך במקום סכנה זו והלך בעצמו להציל את מחמד עינו ולא שב לאחור ונפשו קשורה בנפשה וביום השלישי עד כי גברו המים ואתא מיא וכבה לנורא ומצאו שניהם ביחד ובמותם לא נפרדו
האדון הקרוי כאן באותיות עבריות "פאן וענופף דע נואילא", הוא המופיע ראשון ברשימת הנספים המודפסת - Jacob de Neuville van Lennep, נוצרי עשיר תושב אמסטרדם. אשתו, אותה ניסה להציל ונספה יחד עמה, לא מוזכרת בשמה בתיעוד העברי, אך ברשימה המודפסת הנ"ל היא מופיעה שניה, ושמה: קורנליה בירנס (Cornelia Bierens). לפי הכותב היהודי נמצאו השניים "ביום השלישי", והכוונה כנראה ליום שלישי בשבוע, למחרת השריפה. הדבר תואם לדף המודפס, שלפיו שמונת הראשונים ברשימה, ובהם בני הזוג, נמצאו ביום שלישי לפני הצהריים (op Dingsdag voormiddag).
ובכן, מתברר שאחד מהצאצאים של הזוג הנ"ל (כנראה נין שלהם), הנושא אף שם דומה לזה של אבי המשפחה, Jacob van Lennep, היה (ונחשב עד היום) מהסופרים החשובים בהולנד. הוא נולד בשנת 1802, כ-30 שנה לאחר מאורע השריפה. הוא כתב המון ספרים, וכולם זמינים כיום ברשת, בטקסט. בין היתר, ספר בשם Romantische werken (יצירות רומנטיות), הכולל 23(!) כרכים. ושם, בכרך 22, בפרק 21, הוא מספר גם על שריפת התיאטרון. יש שם תיאור ספרותי ארוך של כל המאורע. הפרק המדובר מופיע כאן (רלוונטי לענייננו, החל מעמ' 304 בערך; המעוניין יכול לתרגם את הדף כולו באמצעות כלי התרגום האוטומטיים או כלי AI).
 |
| שער אחד מכרכי "יצירות רומנטיות" של וואן לנפ (כרך 20, 1868) |
בין היתר הוא מספר את הסיפור על בני הזוג וואן לנפ - כנראה סבא-רבא וסבתא-רבתא שלו. הנה הקטע בתרגום לעברית:
אולם אף שרובם הגדול של האנשים, מיד עם הגיעם לרחבה שלפני הבניין, מיהרו לעזוב את מקום האימה הזה ולשוב אל בני ביתם המודאגים כדי להרגיעם, עדיין היה רב מספרם של אלה שנותרו במקום והתהלכו אנה ואנה, כשהם מחפשים את קרוביהם שמהם הופרדו.
מה נוראה הייתה מצוקתם של אלה שקראו לשווא ליקיריהם! ומה גדולה הייתה קריאת השמחה של אלה שזכו למצוא אותם שוב בריאים ושלמים!
"היכן אמכם?" שאל ואן לנפ את ילדיו, שמיהרו אל זרועותיו.
"האם היא לא הייתה איתך, אבא?" השיבו הילדים בשאלה שפלחה את לבו.
"אלוהים אדירים! אמכם!" קרא.
"חמישים אלף גילדן למי שיציל את אשתי!" צעק בקול גדול.
"ואתם, הימלטו מכאן! עליי למצוא אותה!"
ובתוך שהוא קורא שוב ושוב "קייטיה! קייטיה!" (Keetje! Keetje!), מיהר בחזרה אל מקום האסון.
הוא נדחק פנימה, פילס את דרכו דרך ענני העשן הסמיכים, והשליך את עצמו אל תוך האולם התחתון.
ואכן... שם, ליד הכניסה, מצא את זו שחיפש; אלא שהיא הייתה מוטלת על הארץ, חסרת קול וחסרת תנועה.
הוא ניסה להרימה, אך איבריה כבר היו נוקשים. ובעודו מחבק אותה בחרדת ייאוש, הכריעו גם אותו האדים המחניקים.
למחרת יימצאו גופות שניהם, חבוקות זו בזו.
הספר המדובר של וואן לנפ יצא לאור בשנת 1872, כלומר בדיוק מאה שנה לאחר השריפה. נראה שהמקור העברי שמצאתי מוקדם לו לכאורה בהרבה. אני משער שהוא נכתב עוד במאה ה-18, אבל אני לא יכול לקבוע עד כמה הוא נכתב בסמוך לשריפה.
אז יש לנו גם תיעוד מוקדם יותר של הסיפור שמספר וואן לנפ, ובמקביל הוא גם מראה שהסיפור של וואן לנפ איננו המצאה ספרותית, אלא אכן סיפור שסופר אז על בני הזוג הנ"ל (שימו לב לזהות בין שני המקורות על סכום הכסף שהציע וואן לנפ הזקן, ועל כך שהשניים נמצאו למחרת).
תיאור היסטורי נוסף של מאורע השריפה, נמצא בספרו של Jacob Adolf Worp על תולדות התיאטרון באמסטרדם (יצא לאור ב-1920), שאף הוא הועלה בתמלול מלא לספריה הדיגיטלית ההולנדית (קישור).
נמשיך הלאה. הדמות הבאה שמזכיר הכותב מתוך הנספים היא:
והאדון הנקרא רוֹהס הוא המושל בחכמת הבנין אשר הכין לו
מדובר ב-Cornelis Rauws, המוזכר ברשימה המודפסת בסעיף מס' 15. התיאור בעברית מתאים לתפקיד של רוהס במקורות ההולנדיים: stadsarchitect או Directeur van de stads-gebouwen, כלומר: האדריכל או הממונה על מבני העיר. לא ברור לי מדוע מכל ההרוגים בחר הכותב העברי למנות דווקא אותו.
Worp הנ"ל, בספרו על תולדות התיאטרון באמסטרדם, מספר על נסיונותיו של רוהס לכבות את האש:
מנהל הבמה ברינקמן (Brinkman), מכונאי הבמה טפרס (Teffers), אדריכל העיר קורנליס ראוס (Cornelis Rauws) וכמה פועלים נשארו על הבמה כדי להילחם באש. שלושתם נספו שם, ואילו הפועלים הצליחו להימלט ולהציל את נפשם בעוד מועד.
וכעת לדמות האחרונה, והמעניינת ביותר. מבין אלה שמונה הכותב היא היחידה שהשתייכה לקהילה היהודית באמסטרדם, ומכאן מובן מדוע הוא מקדים וכותב לפני האזכור שלה "ועל אלה אני בוכיה". אגב, משפט הקינה הזה גורם לי לחשוב שהכותב היה קרוב לזמן המאורע.
ועל אלה אני בוכיה על אשה אחת מקהל ספרדים אשר היתה בחיי' אשה מן הגביר דוד טאשיירה ונמצאה ביום ש"ק תחת גל אבנים ונקברת ביום א' ד"י אייר ה' יסיר חרון אפו אמן
גם במקרה הזה, המקורות ההולנדיים מתאימים ומשלימים את הסיפור. הכותב שלפנינו לא מזכיר את שמה של האשה, ורק מציין שהיא אשתו של הגביר דוד טאשיירה. גם בדף המודפס עם רשימת הנספים, היא אינה מוזכרת בשמה הפרטי: הגברת טיישיירה דה מאטוס (Mevrouw Tecxeira de Mattoz). בדף המודפס נוסף עוד מידע עליה: "נמצאה בשבת בבוקר", וזה תואם בדיוק את מה שמספר כאן הכותב היהודי.
בזכות פלאי הטכנולוגיה (וכנראה גם הפתיחות הדיגיטלית של ההולנדים) ארכיוני העיר אמסטרדם מקוונים ונגישים, ואפשר לאתר בהם בקלות רבה מסמכים ופנקסים מהתקופה המדוברת. אז בין היתר נגיש דיגיטלית גם פנקס הקבורה של הקהילה היהודית-פורטוגזית, ושם אנחנו מוצאים את רישום הקבורה, עם שמה הפרטי - לאה, ופרטים התואמים את תאריך הקבורה של הכותב היהודי.
תעתיק הרישום:
Lea Huysvr: van David Teixeira | de Mattos | ƒ 50 | 17 Mey | 14 Ijar
כלומר: לאה, אשתו של דוד טיישיירה דה מאטוס. 17 במאי [1772], י"ד אייר. הסכום ƒ 50 [=פלורינים], הוא כנראה המחיר ששולם על הקבורה.
 |
| פנקס הקבורה. רישום הקבורה של לאה טיישיירה דה מאטוס בפנקס הקבורה של הקהילה הפורטוגזית. מקור התמונה: openarchieven.nl |
בשני המקורות ההולנדיים המקבילים שהזכרתי לעיל ניתן למצוא גם תיעוד על לאה טיישיירה, ובין היתר נכתב עליה כי היתה נדיבה ובעלת חסד.
המקור הראשון, ספרו הנ"ל של וואן לנפ (קישור). היא מוזכרת בו כמה פעמים בתוך הסיפור. חתכתי והבאתי כאן רק את הקטעים המתייחסים אליה, המשולבים במקור בתיאור סיפורי ארוך:
"...האישה ההיא, העונדת מערכת תכשיטים מפוארת כל כך, היא הגברת טיישיירה דה מאטוס, יהודייה פורטוגזית עשירה, הידועה במעשי הצדקה שלה... עשן סמיך עולה ומכה בחזה, והגברת טיישיירה כבר קירבה אל אפה שלוש פעמים בתוך חמש דקות את קופסת הבושם היקרה שלה, העשויה זהב ומשובצת אבני אודם..." (עמ' 304)
"...ומדוע אין ביכולתי להזכיר, לצד שמותיהם של שני הקורבנות הללו, גם את שמו של אותו משרת של האדון ורהאמה (Verhamme), אשר העז להיכנס אל הבניין הבוער כדי לסייע לאדונו, ומצא בו את מותו? או את שמו של משרתה של הגברת טיישיירה (Teixeira), אשר פעמיים התמודד עם סכנת מוות למען גבירתו הטובה, ולא שב אלא לאחר שהשתכנע שכל ניסיון נוסף לחפש אחריה יהיה לשווא..." (עמ' 309)
כאן אנו מגלים פרט נוסף (אם התיאור הספרותי של וואן לנפ נאמן למציאות) בסיפורה של גב' טיישיירה - הניסיון של המשרת שלה להציל אותה. ניסיון שלא צלח.
במקור השני, ספרו הנ"ל של Worp על תולדות התיאטרון באמסטרדם (קישור):
במהלך פינוי ההריסות, שהחלו בו מוקדם ככל האפשר, נמצאו במשך כמה ימים רצופים גופותיהם של אנשים שנספו בשריפה. מספרם היה שמונה־עשר. הידועים שבהם היו י' דה נויפוויל ואן לנפ (J. de Neufville van Lennep) ואשתו קורנליה בירנס (Cornelia Bierens), וכן הגברת טיישיירה דה מאטוס (Teixeira de Mattos), יהודייה פורטוגזית עשירה ונדיבה מאוד, שהרבתה במעשי צדקה... ההריסות נופו במסננות, שכן חפצי ערך רבים אבדו בשריפה. נאמר כי הגברת טיישיירה ענדה באותו ערב תכשיטים בשווי 20,000 גילדן. במהלך השריפה התרחשו גם מעשי גניבה רבים.
גם כאן חוזרת ההערכה על גב' טיישיירה כבעלת צדקה וחסד, ונוספו פרטים על שווי התכשיטים שלה.
גם את תיעוד הנישואין של בני הזוג דוד ולאה טיישיירה מצאתי, באתר "עקבות", שהוא מאגר דיגיטלי מצויין לחקר הגנאולוגי של יהדות הולנד. דוד ולאה טיישיירה נישאו ביום ו' שבט תקי"ג (ינואר 1753), כפי שנרשם כאן.
ועוד דבר נחמד שמצאתי - בתמונה המצורפת מופיעות חתימות ידיהם של הזוג, על מסמך עסקי או משפטי שעוסק בניהול נכסים או עזבון. המסמך כתוב באנגלית, ומעל החתימות אפשר לקרוא את סוף התאריך: "...hundred and sixty eight", כלומר כנראה 1768, ארבע שנים לפני השריפה. אף הוא סרוק (ומתומלל אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית) בארכיון העיר אמסטרדם, כאן.
 |
| חתימות ידיהם של דוד ולאה טיישיירה דה מאטוס – ארכיון העיר אמסטרדם |
דוד טיישיירה דה מאטוס עם לאה טיישיירה דה מאטוס, אלמנת יעקב אברהם טיישיירה דה מאטוס. שניהם תושבי אמסטרדם. היתר נישואין בין קרובי משפחה (אדם הנושא את אלמנת אחיו). לא היו לה ילדים. 22 בנובמבר 1752.
 |
| רישום היתר הנישואין של דוד ולאה טיישיירה דה מאטוס, 1752 |
לסיכום, מצאנו עדות של כותב יהודי, כפי הנראה מבני הקהילה האשכנזית באמסטרדם באותה תקופה, על אסון שהסעיר את אמסטרדם כולה, שבשפתו של הכותב הוא "יום עברת ה'". הפרטים מתאימים אחד אחד למקורות ההולנדיים: יום שלישי שבו נמצאו בני הזוג וואן לנפ, חמישים אלף הזהובים שהציע הבעל, השבת שבה נמצאה לאה טיישיירה המנוחה, ויום ראשון י"ד באייר שבו נקברה. "ועל אלה אני בוכיה" שמורה ליהודיה היחידה שבין הנספים, ובחתימתו מבקש: "ה' יסיר חרון אפו אמן".
על משפחת טיישיירא וענפיה - באמשטרדם ובהאג - ועל המעמד הגבוה שלה בקרב יהודי הולנד, אפשר לכתוב עוד הרבה, אבל נעצור כאן לעת עתה.
 |
| רימונים לספר תורה, באוסף בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. על הרימונים מוטבע סמל המשפחה של טיישיירא דה מאטוס. מקור: museum.nl |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.