כהמשך ל
פוסט הקודם על "שירי תזכורת" לפרשיות התורה. אביא כאן שירים מורכבים יותר, שאף הם מבוססים על פרשיות התורה, או רומזים להם.
אפתח בשיר שכתב רבי אברהם אבן עזרא, הבנוי על פרשיות ספר בראשית:
וכעת אעתיק שיר יפה שכתב אחד מחכמי פרובנס, רבי משה בר אברהם מנימיש, היא "קרית יערים", בשנת רכ"ו (1466).
השיר נדפס בספר "ויכוח רבינו יחיאל מפריז", טורון 1873, תחת הכותרת: "שיר בדרך התוכחה על סדר הפרשיות" - כי הוא אכן שיר תוכחה, המזרז את האדם שלא להקשיב ליצר הרע ולהתפתות אחר הבלי העולם ולזכור כי על הכל יביא אלוקים במשפט.
האקרוסטיכון (ראשי השורות) בשיר: "אני משה בן אברהם מקרית יערים היושב בעיר אויניון שנת ה' אלפים רכ"ו לבריאת עולם חזק". כל בית מסתיים בפסוק - או שברי פסוק - מפרשיות התורה, לפי הסדר - מבראשית עד וזאת הברכה.
(מלבד הדגשת האקרוסטיכון, הדגשתי בסוף כל בית את קטע הפסוק, ובסוגריים מובא מקורו. העתקתי כאן לפי הנדפס הנ"ל, ובל"נ אשווה זאת בהמשך לצילום כתב היד שנמצא בספריה הלאומית, בתקווה שאצליח להביא נוסח מדוייק יותר):
אלהים ברא בצלמו האדם וינשאהו,
על כל יצור הרימו והבל הביא גם הוא (בראשית ד, ד)
נרו לא הלך חשכים ואורו לא נעכר,
שכח ימים ההולכים, והבאים זכר (נח ז, טו)
יום טוב ראות בתבל לא יחכה ולא יקוה,
גם את הטוב יקבל ואת האמים בשוח (לך יד, ה)
משכנו סופה הדופה ובאהל רע מגורו,
ינתק כעבור סופה והוא אחריו (וירא יח, י)
שש וארגמן ובוץ לובשם יחפיר ויבאיש,
לבד ישאר תכריך בוץ לבן (על) [אל] האיש (חיי כד, כט)
הן ישובו הדשנים אשר חילם לא יסופר,
ובנו גזית ארמונם וימלאום עפר (תולדות כו, טו)
במות גבר שאל ישאל מקום ציה וערבה,
תכסהו בתוך קהל ועדה, המצבה (ויצא לא, נב)
נכתם בעון אשמה שם ישא נהי וקינה,
בשמוע נפשו הרעה אשר טמא את דינה (וישלח לד, יג)
אנוש כעור ימשש אורחות תבל ותלאותם,
כל היום כליהם יגשש יוסף את דבתם (וישב לז, ב)
בהנשא לב בן אדם להיות הבלי עולם חומד,
ידמה אל איש נרדם חולם והנה עומד (מקץ מא, א)
רחפו לי כל עצמותי כאלו באתי עד משבר,
ליום משפט על חטאתי בי אדני ידבר (ויגש מד, יח)
הנחלתי לי ירחי חרדות כי יהפכו בשמים ראש
ללענה, וחמודות עולם תהין לראש (ויחי מט, כו)
מחיר עבודה תקבל נפשי לפי מעבדה,
לא ישמח ולא יתאבל האלהים מן העבודה (שמות ב, כג)
מאד נעלית יוצר, גבוה על כל גבוהים,
ואם אגדלך! חסד נתתיך אלהים (וארא ז, א)
קדוש! ואיך לא יחת אשר בזה דת אמוני,
ובריתך הפר ושחת ועבר ה' (בא יב, כג)
רחום! עת שב אנוש רמה היקדמך בתורה?
היאמרו אז אנשי דומה חדל ממנו ונעבודה? (בשלח יד, יב)
יבטח על תוהו החוסה לשוב יום בשאול יהיה,
כי אין לנפש מעשה אם איש לא יחיה (יתרו יט, יג)
תועה איש יעביד שכלו הבא לו ממעל,
ויצרו המכשילו ישית עליו בעל (משפטים כ"א כ"ב)
יפותה לאמת הבליו וכלו מחמדים,
אך ליועצים טוב אליו יהיו הבדים (תרומה כה, טו)
על מה נפש מתאוה האל נתן לבני אדם?
והיא שואה ועוה תמלא (את) ידם (תצוה כט, לח)
ריח קטורת יערב כי לה נרד וזמרת
הארץ, ואיש כי יקרב להריח בה ונכרת (תשא ל, לח)
ידידי הרגו יצריכם הצורר כי ריחו יבאיש,
פן תאכלכם אש אויביכם לא תבערו אש (ויקהל לה, ג)
מעשיך אם ייטיבו תשבע פרי תבואתם,
אם השחיתו התעיבו להם משחתם (פקודי מ, טו)
הדרך לחטוא והפכו בבחירת אנוש נתונה,
ומדוע יבחר את אשר (לחטוא) [לחטאת] ראשונה? (ויקרא ה, ח)
ינחך טוב לנוה החיים ולטבח יובילך חטא,
ולמה רגליך נטוים במקום אשר תשחט? (צו ו, יח)
ואיך העוזבים ארחות יושר הומים לקנות הון וסגולה,
והנה מעלת העושר איננה מעלה (שמיני יא, כו)
שת בגו צורתך רוחו לקדשו כי יהיה שר,
אך שם כשל כחו וטמאו הבשר (תזריע יג, טו)
במה יזכה ילוד אשה ירצה שדי כי יעזוב,
והוא רמה ובאשה תולעת ואזוב (מצורע יד, ד)
באבוד רשעים יגדילו כלי שיר וקול מצהלות,
ועל לבושיו יפילו השעירים גורלות (אחרי טז, ח)
עורו בוערים ילדי פשע אטומי לבב נואלים,
ומה בצע באוצרות רשע יהיה לכם ערלים (קדשים יט, כג)
ישביע נפשו תמרורים איש ליצרו יכרע,
וחזקו ליוצר מרום את ראשו לא יפרע (אמור כא, י)
רגזות כל ימי אלביש כל עוד אהי מרבה הונים,
ולפה ימתק מדבש לפי רוב השנים (בהר כה, טז)
איך היום אנוש יתאמר מחר יאמרו [רואיו] איה,
איך יתפאר לנזיר אומר ותמורתו יהיה (בחקותי כז, י)
ואיך לא יעלה על לבהו רעות על איש באות,
כי עת צרה מיודעיו ישכחוהו ולא יבאו לראות (במדבר ד, כ)
ילדיו יוצאי ירכו הקטנים המה יעלו,
ואבות וזקנים הראשונים (המה) יפלו (נשא ו, יב)
נאמו כי אל בשפליו לא ידע איך הם או אים (?),
חשבו זה רוממות אליו והנה מרים (בהעלותך יב, י)
יסד ארץ על בלימה שמים וכוכבים וחרס,
ומה לו באדמה ומה הארץ? (שלח יג, יט)
ואתם בני סגולה אם תרצו תהיה שכינה בתוך
עדת אל, רחקו עולה הבדלו מתוך (קרח טז, כא)
נא במהות צור ועצומו עיניך מחקור העצם,
כי יכרית מטה זעמו הנוגע בעצם (חקת יט, יח)
שוכני סנה אומר אליך רב לך לדרוש מפעלי,
ובעודך בעפר יסודך תמנע מהלוך אלי (בלק כב, טז)
נפש רשע שכנה דומה ביום עברה ודומה ומשא תצמיד,
וצדיק נפשו לצרה עולת תמיד (פינחס כח, ו)
תבוא שואה על בן סורר כי ראה גויה כלה
תתנשא להשתרר, והחריש לה (מטות ל, ה)
ה(ו)זה אנוש שברך אם תתהלך באפלה,
מכתך - אם מאלהיך תסוב - נחלה (מסעי לו, ו)
אנה תנוס לעזרה בבואך לפני רבון-
העולם, על כסאו נורא יושב בחשבון (דברים א, ד)
לבך יהי שח ונדכא לפני יושב הכרובים,
כי לב גאה ירחיק אלהים קרובים (ואתחנן ד, ז)
פי צדיק בהמיר ארצו יודה ויהלל הבורא,
חצי שיחו וכעסו בעתו יורה (עקב יא, יד)
יקצוף האל במועל מעל וישלח בו זעם קצפו,
ואז הוא יצעק לבו על ה' מחרון אפו (ראה יג, יח)
מי זולתך אשר ירבה אנחותי כים הסוער,
אש זדוני אתה תכבה ואתה תבער (שופטים כא, ט)
רוחי בבור חטאי נצמת עלי ביגון ואנחה,
נפשי תתהפך לעמת הראשון אשר שלחה (תצא כד, ד)
כל יום תמיד לגואלי לבבי ישאל פדיום,
כי הודעתיו מותו ולא הגדתי היום (תבוא כו, ג)
ועתה תוכחתי אשר אנכי דובר באזניכם,
לכוף כאגמון לפני אלהיכם ראשיכם (נצבים כט, ט)
לבריאת עולם אל תפנו עוד, וילדי נכרים
הרחיקו, לבל ישכנו עמכם היום ממרים (וילך לא, כו)
עולם ועד בחרדה לבבי על כפים,
מקום זבח ותודה אשא אל שמים (האזינו לב, מ)
חזק לקראת בוראך, לך השתחוה לו אפים
ארצה, ויהי בעזרך רוכב שמים (ברכה לג, כו)
אאסס (=אמן אמן סלה סלה) תושלב"ע.
להבדיל מן השירים הראשונים שהבאתי בפוסט הקודם, הנתונים בתוך מסגרת נוקשה שבה לכל פרשה מוקדשת רק מילה אחת, כאשר השיר הוא ארוך יותר - התוצאה הגיונית בהרבה, ואף נוחה ונעימה. מדובר כבר בשיר של ממש.
רבי פנחס חרירי, מחכמי כורדיסטאן במאה ה-17, כתב פיוט יפה על סדר הפרשיות, שמצוי בכמה קבצי פיוטים (מועתק כאן מספר "שירי שמחות", ירושלים תש"א, עמ' קכד-קכז):
שמח איש נבון ובעל מזימה, כשם שחננך אלהים בורא אדמה, התחיל בדעת וגמר בחכמה, תורת ה' תורה תמימה.
בראשית אמריו ונח לשכליו, לך לך וירא אלהים למוליו, ויהיו חיי שרה ואלה תולדות יצחק גמוליו, ויצא יעקב בסימן טוב מזליו, וישלח ה' באדום נקמה. תורת ה' תורה תמימה.
וישב שלמה על כסא המלוכה, ויהי מקץ על סדר הברכה, ויגש עליון לתוכה, הוא יצילנו ממהומה ומבוכה, ויחי יעקב פרשה סתומה. תורת ה' תורה תמימה.
ואלה שמות ספר שני לספרו, וארא אל אברהם עבדו בחירו, בא אל פרעה והכבד את יקרו, ויהי בשלח פרעה העם מעירו, וישמע יתרו בשורה טובה ונעימה. תורת ה' תורה תמימה.
ואלה המשפטים והדינים אשר תשים לפניהם, ויקחו לי תרומה כל נדיביהם, ואתה תצוה אל ראשי קהליהם, כי תשא את ראש בני ישראל לכפר עליהם, ויקהל משה פקודי ישראל בחכמה עצומה. תורת ה' תורה תמימה.
ויקרא אל משה מבית הבחירה, צו את בני ישראל מצוה ברורה, ויהי ביום השמיני אשה טהורה, זאת תורת המצורע חמורה, בחותם אלהים חקוקה וחתומה. תורת ה' תורה תמימה.
אחרי טומאה תהיו קדושים, אמור להם נשים כאנשים, בהר סיני אז יעלו לחפשים, אם בחוקותי תדרכו נפשים, אזי משכורתכם תהיה שלימה. תורת ה' תורה תמימה.
במדבר סיני דגלים נוסעים וחונים, נשא את ראש בני הגרשונים, בהעלותך את נרות השמנים, שלח לך אנשים הגונים, ויקח קורח מבית הסגנים, זאת חוקת תהיה לכם לשמה. תורת ה' תורה תמימה.
וירא ה' בעוני עמו, בעת קם בלק להרע לעמו, ויקם פינחס ויבטל את זעמו, ראשי המטות סביבות לעמו, ואלה מסעי עדה חכמה. תורת ה' תורה תמימה.
אלה הדברים במה אקדם ואתחנן לפני אל, והיה עקב כדל השואל, ראה בני בניכם אחונם, שופטים ושוטרים יעטו כלימה. תורת ה' תורה תמימה.
כי תצא ותבוא לישע עמך ותבינם, והיה טרם יקראו ואני אענם, אתם נצבים וילך משה לפניהם, האזינו השמים ואדבר אליהם, וזאת הברכה תהיה לכם חתימה. תורת ה' תורה תמימה.
ולסיום (בנתיים), אזכיר חיבור שכתב ר' אברהם דלאווילה (1807-1877), מורה ומחנך באמסטרדם. חיבור זה נדפס תחת השם "ספר סדרים" בשנות הארבעים של המאה ה-19, והוא מכיל חמישים וארבעה שירים - כל שיר רומז לפרשה אחת מפרשיות התורה. מחמת אריכותו לא אביאו, אך ניתן לצפות בו
כאן.
המשך יבוא...
