עצם הזכרת שמות הצדיקים בכוחה להשפיע על האדם לטובה. תמיד חשבתי כי את הרעיון הזה חידש רבי נחמן מברסלב, שהרי כך אמר:
"על ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא לשינוי במעשה בראשית, כלומר לשנות הטבע..." (ספר המדות, ערך צדיק, חלק ב).
כידוע, בעקבות דבריו אלו, חיבר רבי נתן - תלמידו המפורסם של רבי נחמן, ספר מיוחד לשינון שמות צדיקים. חיבור זה, "ספר שמות הצדיקים", המכיל שמות צדיקים מאז בריאת העולם ועד לדורו של רבי נתן, הוא מספרי ברסלב הראשונים שנדפסו (נדפס לראשונה במאהלוב תקע"א, בסוף "ספר המדות", ומאז חזר ונדפס במהדורות רבות כשבכל פעם "מעדכנים" אותו ומוסיפים לו שמות "צדיקים" נוספים).
אולם מתברר שהרעיון הזה נמצא במקורות מוקדמים יותר. אחד המקורות המעניינים הוא הספר "שפתי ישינים" לרבי שבתי משורר בס.
רבי שבתי משורר בס (ת"א-תע"ח), תלמיד חכם, סוחר ספרים ומדפיס. יליד פולין, התייתם בגיל צעיר מהוריו שנהרגו על ידי השבדים במלחמת רוסיה-פולין (במלחמה שנמשכה בשנים 1605-1618 לחמו גם השבדים, בתחילה לצד הכוחות הרוסים, ולאחר מכן נגד הרוסים), עבר לפראג, שם שימש כחזן ("משורר") בבית הכנסת "אלטנוי" המפורסם (כינויו ניתן לו על שם קול הבס שניחן בו). בשלב מאוחר יותר עבר לאמשטרדם, ואח"כ הקים בית דפוס עברי בדיהרנפורט.
זכה רבי שבתי למה שלא זכו רבים: חיבורו "שפתי חכמים" נדפס במהדורות רבות, בדרך כלל בצמוד לפירוש רש"י על התורה. למרות (ואולי בגלל) שרובו של החיבור אינו מקורי, אלא ליקוט מפרשני רש"י השונים (כגון המזרחי, הגור אריה, נחלת יעקב ועוד). על כך מורה גם שמו של החיבור, המדובב "שפתי חכמים".
רבי שבתי חיבר ספר נוסף, הרבה פחות מוכר, ושמו: "שפתי ישינים" (אמשטרדם ת"ם). גם חיבור זה הוא במהותו ליקוטי, אך הוא הקנה לרבי שבתי את התואר "הביבליוגרף העברי הראשון". חיבור זה מכיל רישום ביבליוגרפי מפורט של ספרים וחיבורים עבריים, מספרי התנ"ך וספרות חז"ל ועד לחיבורי חכמים מדורו של רבי שבתי.
מעניינת מכל היא ההצדקה שנתן רבי שבתי לחיבור זה. כפי שעולה ממנה, בחיבורו ראה תועלת דתית של ממש, וכוונתו לא הייתה לשם מחקר ביבליוגרפי גרידא.
לשם כך עלינו לעיין בהקדמתו הארוכה של רבי שבתי, בה מבאר את חשיבות חיבורו.
הוא מתחיל את ההקדמה בהבאת דברים, מפתיעים לכשעצמם, שכתב השל"ה הקדוש בספרו:
"וראיתי וקבלתי, אף מי שהוא עם הארץ גמור ומצטער מאוד על מיעוט הבנתו ואינו מבין שום דבר וקורא בכל לבו שמות של תורה נביאים וכתובים ותורה שבעל פה, כגון המזכיר שמות ה' חומשי תורה, בראשית, שמות, תורת כהנים, חומש הפקודים, חומש משנה תורה. ואחר כך מזכיר שמות של כל פרשה ופרשה מהחומש, בראשית, נח, לך לך וכו'. ואח"כ שמות נביאים ראשונים ואחרונים וכתובים, כגון יהושע, שופטים, שמואל, מלכים... וכן כולם. ואח"כ שמות שיתא סדרי משנה, זרעים, מועד, נשים, נזיקין, טהרות, קדשים, ושמות כל המסכתות ופרקיהן... ואח"כ שמות מדרשי רז"ל, כגון רבות, תנחומא, ספרא, ספרי, מכילתא, תורת כהנים, מדרש תהלים, מדרש משלי, אבכיר, ילקוט, ועוד הרבה כיוצא בהם, וכן מדרשים המדברים מסודות אלהיות, זוהר ותקוני זוהר, ובהיר, ופרקי המרכבה, ופליאי, וקנה, וכיוצא בהן. והוא קורא אלו השמות ונפשו חשקה בהן ובוכה על שאינו מבינם, אז הוא מרוצה להשם יתברך, ויזכה לזה לעתיד לבוא. ובתנאי שיסייע בכל כחו לעזור לאותן המבינים בהם. על כן יעשה כל אחד לוח שירשום כל השמות ויקרא אותם ויהיו שגורים בפיו, כי אף מי שאינו עם הארץ, מכל מקום ראיתי בני עלייה והנה מועטים הזוכים ללמוד כולם, וקריאת השמות תועיל להיות נחשב כאילו עיין ולמד כולם, ובתנאי כשעושה כל המוטל עליו ובכל יכלתו, וישמע חכם ויוסף לקח" (שני לוחות הברית, הגהה ל"בית אחרון").
מדברי השל"ה עולה, שיש חשיבות בעצם אמירת שמות הספרים והחיבורים שכתבו חכמינו לאורך הדורות, וזה כבר חידוש בפני עצמו. אולם, רבי שבתי מרחיב את דבריו יותר. ראשית, הוא טוען כי דברי השל"ה מבוססים על מאמר חז"ל:
"אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר..." (יבמות צו-צז).
רבי שבתי מבאר באריכות את מאמר חז"ל, ומגיע למסקנה כי לא די להזכיר את שמות הספרים, אלא צריך בנוסף להזכיר את שמות החכמים מחברי הספרים, וטוען כי זו הייתה כוונת השל"ה.
אמנם הדברים לא כך נראים בדברי השל"ה, ורבי שבתי שם לב לכך, ושואל על עצמו:
"מכל מקום קשיא... הרי אמר (=השל"ה) שיזכיר רק שמות הספרים, ולא שיזכיר השמות האנשים"
והוא מתרץ (בתירוץ דחוק, יש לומר):
"לכך מסיים (=השל"ה) 'ובתנאי שעושה כל המוטל עליו ובכל יכולתו וישמע חכם ויוסיף לקח', שצריך להוסיף בכל יכלתו להזכיר הספר והמחבר בשמו ושם אביו ושם משפחתו, ובכל אופן שיוכל להכירו ולהזכירו בשמו הנאה לו בעולם הזה ובעולם הבא וזהו 'בכל יכלתו'...".
נאמן לחידושו זה, מקדיש רבי שבתי את החלק האחרון בספר, הנקרא "שער בת רבים", לרשימה ארוכה של שמות החכמים - מחברי הספרים המופיעים בחיבורו.
בדברים אלה הפך בעצם רבי שבתי את ספרו להרבה יותר מסתם ספר ביבליוגרפיה. מדובר כאן למעשה בספר ריטואלי, סוג של ספר תפילות, אשר מתוכו משננים את שמות הספרים ושמות הצדיקים.
להשלמת כל העניין חותם רבי שבתי את הקדמתו בתפילות מיוחדות שחיבר, אותן יש לומר לאחר קריאת שמות מהספר ("יקרא בראשון [=בתחילה] איזה דפין בספר זה כמה שירצה... ואחר כך יאמר אלו התפלות בכונה..."), ולבסוף מכריז כי תפילה כזו "מרוצה ומקובלת יותר מאילו היתה על קברי מתים".
* * *
"ושמעת ישראל ושמרת לעשות... כאשר דבר לך ארץ זבת חלב ודבש... הנה בכל פרשיות הללו שנה ושילש בתוכחותיו ומזכיר ארץ ישראל בכל פרט ופרט, והוא סגולה נפלאה, כי הזכרת הארץ המקודשת מוליד קדושה בלב השומעים, כמו בטומאה נאמר לא ישמע על פיך, וכמו שאמרו במגילה (דף טז) כל האומר רחב רחב וכו', כך ההיפוך בקדושה בהזכרת ארץ ישראל ואנשי קודש, ועיין בספר שפתי ישנים שחיבר ספרו בשביל שיזכרו על שפתותם הספרים ויהיה סגולה להתקדש, אמר הקב"ה שכמו כן יתקדשו כלל ישראל, שאם ישמע שם ישראל ישמור ויעשה מצוות ה'. וזהו ושמעת ישראל, אם תשמע שם ישראל, ושמעת בקולו ושמרת לעשות - על ידי הזכרת שם ישראל, ומסיים למשל כאשר דבר לך ארץ זבת חלב ודבש, בכל ענין וענין כדי שעל ידי ההזכרה נותן לך קדושה..." (הקדמה לדרשות חתם סופר).
* * *
לסיום, בספר "קהלה קדושה לאקענבאך" מאת ר' אדוניהו קראוס (ירושלים תשכ"ג), עמ' יד, מובא בהערת שוליים:
ואינני יודע כרגע את המקור לדבריו בכתבי הרב קוק.
על מנת להקל עליכם בזיהוי הדמויות בציור של ליליאן, הנה תמונה מעניינת מן המכירה הקרובה של "קדם". 
