ואל החלב רץ אברהם - פוסט אורח

רשמים משהות קצרה במחיצתו של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל
מאת שמואל גרינוולד

את הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, שהסתלק מעמנו לפני כחודשיים, זכיתי לפגוש שלוש פעמים. היחס המיוחד שזכיתי לו - בהמשך הבנתי שכל אחד זכה מאתו ליחס מיוחד שכזה - היה בלתי מצוי. נדמה לי כי לא רבים הם האנשים בעלי שיעור קומה כשל הרב גניחובסקי, שמכילים בקרבם שילוב כה נדיר: גאון ומתמיד מופלג, - כפשוטו, תלמיד חכם שהתורה כולה פרוסה לפניו, מחד, ומקבל כל אדם, ויהיה מי שיהיה, אשר יהיה, בסבר פנים יפות, מאידך.

הפעם הראשונה בה זכיתי לשהות בד' אמותיו, מבלי שאדע קודם לכן כמעט מאומה על אצילותו ורום גדלותו, היתה לפני כארבע שנים, במסגרת הכנת כתבה עיתונאית על ארגון 'טהרת המשפחה' - אותו גוף שנקרא לעמוד בראשו, ובחכמתו ותושייתו עלה בידו לשכללו ולהצעידו קדימה. היתה זו פגישה שבה נכחו רבני הארגון, אני הוזמנתי לשבת מן הצד ולהעלות רשמים.

אכן, רושם חזק ביותר נחרט אצלי אז, עבורו בלבד היתה שווה לי ההשתתפות בפגישה. היתה זו הצצה ראשונה לעולמו המרתק של הרב גניחובסקי זצ"ל.

עדינותו, סבר הפנים הנעים, האווירה המיוחדת שהשכיל ליצור במחיצתו, גרמו לי לרצות לזמן איכות נוסף במחיצתו. ידעתי אמנם, כי גדלותו האמיתית באה לידי דוקא בידיעותיו התורניות המקיפות את כל חלקי התורה, ובשקידתו המופלגת. אכן, לפום דרגתי, ולגודל השגותיי התורניות, מצאתי ענין דוקא בדמותו הרחימאית.

רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל(מימין), עם ידידו הצדיק הירושלמי רבי יצחק נתן קופרשטוק זצ"ל

שני הביקורים הנוספים נערכו בחדרו הצר והדל שבפנימית ישיבת 'כוכב מיעקב' - טשעיבין, שברחוב חנה אשר בשכונת 'תל ארזה' הירושלמית.

את הראשון שבהם יזמתי במסווה של צורך דחוף להצגת הכתבה בטרם פרסומה וקבלת אישור מאת העומד בראש הארגון. הרב הצדיק סבר וקיבל.

אחר שקיבל, התייצבתי אצל שולחנו הפשוט הניצב במרכז חדר מגוריו, שבאחת מפינותיו ניצבה בפשטותה מיטת הברזל שאירחה אותו לשעת מנוחה קצרה, אחת ליממה.

'כל טוב', נהג לומר, לא 'שלום' - כפי המקובל, וטעמו ונימוקו עמו.  

אה, נכון, היינו ביחד שמה, במה אפשר לעזור? הנני לרשותך, אולי תשתו כוס חלב, מה יכול להיות? אלא כן אדם בשרי, מה הביטחון שאינך בשרי? אחרת היית אומר לי שאתה בשרי! אל המקרר רץ רבי אברהם, ושב כשבידו כוס החלב. הכנסת אורחים בהידור.

בקשו ממני, אמרתי, לשאול את הרב כמה שאלות שנוגעות לכתבה. הצגתי את השאלות, בזו אחר זו, הוא בסבלנות ובמתינות משיב לי על כולן.

אני בערמומיותי מנסה לנתב את השיחה לאפיקים אחרים שלא ממין הענין, הוא בנעימותו 'נגרר' אחרי, מספק את סקרנותי ומאפשר לי לנצל בצורה צינית את מסגרת 'טהרת המשפחה' לצרכים אישיים זוטרים.

בשלב שבו התחלתי לחוש כי הגדשתי את הסאה, החלו להתגלות אצלי סימני פרישה. הרב מצדו נתון עדיין במלאכת עשיית החסד עם יהודי שנפל בגורלו לשהות במחיצתו. 'יש לי הרבה סיפורים בשבילך, מצוינים ממש, הוא אומר לי, בטרם אפנה את מקומי, לא סתם סיפורים, תוכל לעשות בהם שימוש מועיל, ותקבל אותם בלי כל תמורה. אמנם, יש מחיר - בלי לספר ששמעת ממני. תבוא מתי שתרצה ותתקבל בברכה.

אם הרב מזמין אותי, לא אבוא? חיכיתי להזדמנות הבאה. שנה וקצת חלפה, ההזדמנות נוצרה שוב. אז מה אם רק לפני שנה זכה הארגון ל'חשיפה' תקשורתית?! אני זקוק לחשיפתו של הרב גניחובסקי, ויהי מה.

הרגע המיוחל הגיע, התייצבתי אצל הרב, ברוב חוצפתי ניצלתי את המומנט, בקשתי לשאול מדוע הרב פותח את שיחותיו ב'כל טוב', במקום להגיד 'שלום'? מדוע לא? השיב בשאלה, זה הלא דבר טוב. 'אולי בגלל תשעה באב' (אז אסור להגיד שלום, לפיכך גודר הוא עצמו משך כל ימי השנה) הסכים לשתפני בצפונותיו. זאת הסיבה? שאלתי. זאת אחת מהסיבות, נענה.

הסקרנות כך מתברר, השתלמה. בדקות הבאות הפכתי למאזין ולצופה בהליכותיו הנשגבות.

מעבר לקו ניצב חתן לא מוכר, הוא מבקש שהרב יקדש אותו. הרב מסיבותיו שלו אינו חפץ ליטול על עצמו את המשימה במקרה החתן דנן. אבל נפשו העדינה הלא אינה מניחה לו להוציא מפיו במפורש את האותיות 'לא'. מה יעשה אפוא, כיצד יאחז את החבל בשני קצותיו?

כך נשמעה השיחה, מן הזווית שבה נצפה ונשמע הרב:    

"...דברתי עם רעייתי, היא אומרת... אולי קודם נראה אם יש אפשרות אחרת. אני שומע, אבל אני לא יכול ללכת נגד רעייתי. שאטלפן אל הרב פלוני? ראית מישהו שעולה על אווירון בלי פספורט? היא אומרת שאנסה מישהו אחר, אז שאטלפן אליו, או שלא? שאטלפן? יותר מזה, אחד עלה פעם עם כרטיס למחלקה שניה, היה צפוף, רצה להיכנס למחלקה ראשונה, אמרו לו כרטיס קונים למטה. יש כאן מוסר השכל עצום. אומר לך משל נוסף לאנייה, תראה, דוגמה שלישית, לא אנייה, לא אווירון, רכבת, אפשר לעלות בלי כרטיס. אם אני הייתי בעל הרכבת, היו עולים בלי כרטיס, אבל אני לא האחראי. ראית פעם סוס? אם לא, אתקשר לרעייתי שוב, אנסה לשכנע אותה. למשל, ראית פעם שיירת גמלים? תראה, בטוח שהרב פלוני... הוא תלמיד חכם מהשורה הראשונה, ראש ישיבה, כן, היא יודעת את זה... אני לא מגלה לה את אמריקה. רגע, ומה עם הרב אלמוני? אולי גם לו אין פספורט. אני יכול לצלצל, אם לא יסכים, נראה הלאה. ומי יקח אותו? מונית? זה לא כבוד! מישהו צריך לבוא ולקחת אותו. תראה, שמו של הרב בגימטריה... אתן לך דוגמה נוספת, אבל היא כבר שמעה את השם? מה אתם מציעים? תתפללו שהרב ההוא לא יוכל. טוב, בינתיים, לא אעשה כלום...".

האם אני יכול להגיד לאדם לא?! שאל אותי הרב בסיום השיחה שארכה כעשר דקות.

עבורי, היה זה שיעור קצר בהתפתלות ובהתבזות לשם מצוה, ובלבד שלא לפגוע ביהודי, גם אם לא זכה למינימום של טקט.

כשהגיעה לאוזני השמועה על המחלה המקננת בגופו הטהור, אמרתי לעצמי: ההפסד כולו שלך. לו זכיתי, לו זכינו, היה עולם התורה זוכה להתענג עוד שנים רבות משהותו של גאון עצום בתורה, בחסד וברחמים אינסופיים, שאת קצה קצהו מנסים תלמידיו ההמומים לפענח בימים אלו.

חבל על דאבדין.