אם אתם חובבי ספר וביבליוגרפיה אמיתיים (וגם יודעים לקרוא אנגלית), ודאי נפגשתם כבר בבלוג המכובד והותיק "ספרים" - "The Seforim Blog". אם לא - זה הזמן לערוך היכרות עם הבלוג המלא והגדוש הזה (קישור).
בין היתר מפרסם בו הרב אליעזר בראדט סקירה תקופתית של ספרים חדשים שיצאו לאור (ספרי קודש וספרים בתחום מדעי היהדות). לעתים בתוספת הרחבה או ביקורת על הספר.
הנה קוריוז מעניין שמצאתי בסקירתו האחרונה, אבאר ואתרגם לטובת קוראי העברית.
בשנת תרכ"ב (1862) נדפס בוורשא ספר בשם "מבוא המסורה" שכתב רבי יוסף קלמן מקאסוויע. בשנת תרמ"ט (1889) נדפס בשנית ב"מהדורא תנינא". כפי שמעיד שמו עוסק הספר בענייני "המסורה" ("בו יתבאר מהות המסורה... ומי הכינה... ובו יתבארו כל המלות מוגזרות, קצרות, ונוטריקון, וראשי תיבות..." - מנוסח השער). הפרק הראשון הוא ציטוט ארוך מספרו של המדקדק רבי אליהו בחור (להלן: רא"ב) בספרו "מסורת המסורת" (אותו הזכרתי בעבר כאן וכאן), שם מובאת דעתו של רא"ב בעניין סימני הניקוד. לא נכנס כרגע לדיון הנרחב בנושא זה, רק נכתוב שדעתו של רא"ב היא כי סימני הניקוד נוצרו בתקופה מאוחרת, ואינם "הלכה למשה מסיני", וכי דעה זו קוממה עליו במרוצת הזמן כמה מחכמי הדורות, כדוגמת רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) ועוד רבים, שקמו לסתור את דבריו וטענו לקדמותם של סימני הניקוד. בשולי הציטוט מרא"ב הוסיף המחבר הערות בשם "שולי היריעה", בהן דן בדבריו ומביא מדעות החולקים עליו.
מתברר שמאן-דהו מבני ברק החליט להוציא בשנית את הספר הזה ב"דפוס צילום". אינני יודע מדוע בחר דווקא בספר זה. אולי הוא צאצא של המחבר ושמא היתה לו סיבה אחרת. בכל מקרה, הפריע לו שבספר מובאת דעתו הלא-מקובלת של רא"ב, ולכן הוסיף הערה בשולי הטקסט:
בהערה על דברי רא"ב כותב המחבר:
בין היתר מפרסם בו הרב אליעזר בראדט סקירה תקופתית של ספרים חדשים שיצאו לאור (ספרי קודש וספרים בתחום מדעי היהדות). לעתים בתוספת הרחבה או ביקורת על הספר.
הנה קוריוז מעניין שמצאתי בסקירתו האחרונה, אבאר ואתרגם לטובת קוראי העברית.
בשנת תרכ"ב (1862) נדפס בוורשא ספר בשם "מבוא המסורה" שכתב רבי יוסף קלמן מקאסוויע. בשנת תרמ"ט (1889) נדפס בשנית ב"מהדורא תנינא". כפי שמעיד שמו עוסק הספר בענייני "המסורה" ("בו יתבאר מהות המסורה... ומי הכינה... ובו יתבארו כל המלות מוגזרות, קצרות, ונוטריקון, וראשי תיבות..." - מנוסח השער). הפרק הראשון הוא ציטוט ארוך מספרו של המדקדק רבי אליהו בחור (להלן: רא"ב) בספרו "מסורת המסורת" (אותו הזכרתי בעבר כאן וכאן), שם מובאת דעתו של רא"ב בעניין סימני הניקוד. לא נכנס כרגע לדיון הנרחב בנושא זה, רק נכתוב שדעתו של רא"ב היא כי סימני הניקוד נוצרו בתקופה מאוחרת, ואינם "הלכה למשה מסיני", וכי דעה זו קוממה עליו במרוצת הזמן כמה מחכמי הדורות, כדוגמת רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) ועוד רבים, שקמו לסתור את דבריו וטענו לקדמותם של סימני הניקוד. בשולי הציטוט מרא"ב הוסיף המחבר הערות בשם "שולי היריעה", בהן דן בדבריו ומביא מדעות החולקים עליו.
מתברר שמאן-דהו מבני ברק החליט להוציא בשנית את הספר הזה ב"דפוס צילום". אינני יודע מדוע בחר דווקא בספר זה. אולי הוא צאצא של המחבר ושמא היתה לו סיבה אחרת. בכל מקרה, הפריע לו שבספר מובאת דעתו הלא-מקובלת של רא"ב, ולכן הוסיף הערה בשולי הטקסט:
"עיין בספר מגדל-עוז מר' יעקב עמדן בעלית הכתיבה ראיות מכריעות נגד דעתו הנ"ל של רא"ב [=ר' אליהו בחור]".אך לא ידע המדפיס מבני ברק כי בדף הבא קיימת בעיה חמורה בהרבה: המחבר מצטט את אבי תנועת ההשכלה משה מנדלסון, לא פחות ולא יותר!
בהערה על דברי רא"ב כותב המחבר:
"אמר המאסף, וכבר השיג עליו בזה בעל אמרי בינה מהזוה"ק והאידרא שהנקודות היו קודם חתימת התלמוד ע"ש [=עיין שם] באורך, הביאו הרמבמ"ן בהקדמתו על התורה ע"ש [=עיין שם]".
הרב בראדט כותב (תרגום חופשי שלי):
"אני בטוח שהמדפיס האחרון לא זיהה מיהו המובא בציטוט. המחבר מצטט את הספר "מאור עינים" לרבי עזריה מן האדומים, שמצוטט על ידי משה מנדלסון במבוא לחומש שלו, כשמנדלסון עוסק בעניין מקורם של הנקודות. מן הסתם, יש ללמוד מכך שלא היה כה נורא לצטט את מנדלסון בזמנו, וכן עד כמה היתה ידועה אז הקדמתו של מנדלסון. מן הסתם המדפיס האחרון לא זיהה את ראשי התיבות 'רמבמ"ן' [=רבי משה בן מנחם] המתייחסות למשה מנדלסון".
על כגון דא אמרו חכמינו (אבות פרק ב): "לא עם הארץ - חסיד".
* בהמשך מראה הרב בראדט כי גם המחבר עצמו לא ידע מיהו רבי עזריה שמצטט מנדלסון וטעה כי מדובר ברבי מנחם עזריה - הרמ"ע מפאנו. ראו שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.