23.1.2012

טעות כתיב בספר דקדוק

ספר הדקדוק "מסורת המסורת" (שנדפס יחד עם הספר "טוב טעם"), מאת המדקדק הנודע רבי אליהו בחור, נדפס בפעם הראשונה בחיי המחבר, בדפוסו של דניאל בומברג בונציה, בשנת רצ"ח (1538). בשנה שלאחר מכן (רצ"ט 1539) נדפס הספר בשנית בעיר באזל. החידוש בהוצאה השניה היה בעיקר בכך שהיא נוּקדה כולה, מראשה ועד סופה.
למרבה האירוניה, דווקא בספר הדקדוק החשוב הזה, נפלה טעות דפוס בולטת כבר בשער הספר (של המהדורה השניה):

"ר' אליהו המדמדק"
אמנם, כבר בדפי התיקון שנוספו למהדורה הראשונה, הזהיר המחבר מפני הטעויות שעשויות להמצא בספר, וזאת מחמת זקנותו וקוצר ראייתו, ומחמת ה"מסדרים" הגויים שלא ידעו עברית ו"הרבו לפשוע" במלאכתם, ו"אזהרה" זו יפה גם למקרה דנן.
אמר המחבר בהיות כי מחוק מלאכת הדפוס קרוב לנמנע, ורחוק האפשר להמלט, מבלי שיפלו טעויות ושבושים בספרים הנדפסים, ומה גם עתה בספר הזה אין ספק כי שוא עמלו בוניו בו, יען כי מסדרי האותיות לא מבני ישראל המה, ואפילו לשונינו אינם מכירים, ע"כ הרבו לפשוע, ובפרט בחלוף אותיות הדומות זו לזו כגון בי"ת בכ"ף, ודל"ת ברי"ש, וה"א בחי"ת, וחי"ת בתי"ו ודומיהן, ואני זקנתי ושבתי ועיני החלו כהות, ע"כ עברתי על קצתם ולא ראיתים בהגיהי דפוס כל יום ויום, ובפרט בקונטרס הראשון לא נזהרתי להיות נשמר...
אך מעניין, שבמהדורת באזל, שהועתקה כמעט בשלמותה מן הדפוס הראשון, כולל הקולופון שבסוף הספר ("ותכל כל המלאכה... פה וויניציאה המהוללה, בבית השר דניאל בומבירגי..."), הושמט קטע זה שכתב המחבר!
(בנוסף הושמט מהמהדורה השניה שירו של רבי סעדיה גאון על אותיות התורה, "אהל מכון בניני ששם עלו זקני", שנדפס בסוף מהדורת ונציה, עם פירושו של רבי אליהו בחור).

* * *
ואם כבר עסקנו בספר "מסורת המסורת", נזכיר את החלוקה המקורית שערך המחבר לספר ולפרקיו, המשתמשת ב"לוחות הברית" כאילוסטרציה. כך מחולק הספר לשלושה חלקים: "לוחות ראשונות", "לוחות שניות" ו"שברי לוחות".
בהקדמתו כותב רבי אליהו:
הנה אנכי טרם אחל לדבר... אודיע נא אתכם את אשר אני עושה לספרי זה.
ראשונה, אחלק עיקר הספר הזה לשני חלקים כדמות שני לוחות אבנים, וכתבתי על הלוחות הראשונים את עשרת הדברים... והלוחות השניות יהיו בעשרה מאמרים... ואח"כ אעש ארון אחד ואפתח בו שער ואשים בו שברי לוחות...
וכך מתחילות חמשת ה"דברות" הראשונות:

"הדבור הראשון – אנכי אליהו הלוי המחבר כבר בארתי... דין אותיות...".
"הדבור השני – לא יהיה לך שם בכל המקרא שיהיה תנועתו האחרונה...".
"הדבור השלישי – לא תשא את שם של שלש אותיות נעות על שפתיך...".
"הדבור הרביעי – זכור תזכור כי התיבות שדרכן תמיד להיות...".
"הדבור החמישי – כבד תכבדו מאד הנביאים וכותבי הספרים...".

19.1.2012

אליזבת הראשונה מבקרת באוקספורד - 1566 - שיר בעברית

בשנת 1566 ערכה אליזבת הראשונה מלכת אנגליה ביקור רשמי ראשון באוניברסיטת אוקספורד. לרגל הביקור המלכותי הכין ג'ון ברנבלוק (John-Bereblock), שרטט וארכיטקט, חבר בקולג' אקסטר של האוניברסיטה, איורים מרשימים של כל מבני האוניברסיטה (ה"קולג'ים"). אל האיורים, שהוגשו כמתנה למלכה בעת ביקורה, נלוו הסברים מפורטים בשפה הלטינית שכתב תומס ניל (Thomas-Neal), פרופסור לעברית באוקספורד. עותק מעבודה זו שרד ונמצא היום בספריית הבודליאנה של אוניברסיטת אוקספורד (ניתן לצפות בו במלואו כאן).
כ"הבראיסטים" נוצרים רבים, תומס ניל קרא וכתב בעברית, למרות שספק אם פגש מימיו יהודי, מאחר ואנגליה בתקופתו היתה ריקה מיהודים (מאז גירושם בשנת 1290. היהודים חזרו לאנגליה בשנת 1655).
בשולי העבודה הוסיף תומס ניל שני קטעים מפרי עטו , שיר וקטע פרוזה שנכתבו בעברית, לכבודה של המלכה (מועתק כאן עם תוספת פיסוקים. השיבושים במקור!).

אם דוד, המלך לישראל, היה אומר לשאול, המת במלחמה על ידי פלשתים, כי הוא היה המלבישם שני עם עדנים והמעלה עדי זהב על לבושם, כל שכן אנחנו חובים לאמור בגללך (אליזבית המלכה נכבדה מאד מאד) כי לרגלך ברך ה' אותנו בכל טוב. בעבור כי במלכותך שם גבולינו את השלום והסיר כל אכזריות. למען עמך יחיה לבטח. ומדרשי הבינות בשלום השרימו(?) את לבותם ללמוד את אשר חפצו לאחזו. על כן נודה לך לעולם כלנו בכלל ואני בפרט מכלם אחרים בכל מאדנו. כי את הפלאת חסדיך לנו ויגברו עלינו רחמיך הרבים. לתת לנו את המורים ומלמדים אותנו במעגלי כל הבינה וכל חכמה. אנא הוסיפי נא להיטיב לנו יום יום ולתת מנוחה ושקט למדרשינו כדי שיהיה לנו הסבה תמד להתפלל אל ה' תחת עולמך בכל טוב.
השם ישמרך ויתן לך ארח ימים ושבע שמחות את פניו ונעימות בימינו נצח. אמן.


נשירה (ה)רעי כלנו יחדיו ונאמר
גילי מאד אכצונייא קרית ספר
הריעי הרבה העיר מקור כל שכל
הנה אליזבית המלכה באה לך
והשרה אדירה משתכנת בך

ברוך ה' אליון ברום
מביאך הנה בשלום
ומקרה אותך עד הלום
ישמור חייך בכל מקום

יתן ה' לך כלבבך
וימלא נא כל עצתך
ישמור את בואך וצתך
מכל פגע רע לנפשך

יצליח כל משלח ידך
אשר תתן את לבבך
לא יאנה רע עליך
לא יקרוב באהליך

תחיה נא אליזבית המלכה
ותרבה מאד מאד ההודה
ירבה ה' את הכבודה
ויחייה ה' בשלום אותה
אמן ואמן
תוֹמַס נֵילוֹש

שימו לב לכתב העברי המוזר שהמציא תומס ניל...

15.1.2012

עץ מתנה לברון רוטשילד

"שירת תהלה בצורת עץ ארץ שה[ו]גשה להנדיב".
שיר-גרפי, נדפס על דף מתקפל, וצורף ל"לוח ארץ ישראל" לשנת תר"ס, בעריכת אברהם משה לונץ. דפוס והוצאת העורך, ירושלים, תרנ"ט:
ה"עץ" נדפס, עם שירים נוספים לכבוד הברון רוטשילד, בעקבות ביקורו השלישי של הברון בארץ בשנת תרנ"ט.
בתיאור ביקור הברון במושבה ראשון לציון, מספר לונץ:
"...וַיְסַיְרו הברון והברונה בבתי רבים מהכורמים, וישאלו לכאו"א לשלומו ושלום אשתּו וילדיו ולמעמדו, וילכו אל בית הפקידות. שם קבל צירים ממושבת "גדרה" שבאו לברך את הברון בשם כל בני מושבתם ולהודות לו על חסדו אשר הוא עושה למושבתם... ואחד הצירים הנ"ל הוא מיודענו הרב החכם המופלא הא' יעקב הכהן שַכִּי, כורם במושבת גדרה, הגיש להברון, (באמצעות הרב החכם המטיף הא' ש. מ. שרקון) שירה יפה, בתהלה ושבח לכבוד הברון, אשר חבר, והברון גלל את השיר ויתבונן בו ויאר פניו להציר המחבר וילחץ ידו בחזקה ויודה לו בכל לבו. וגם האדון מוהרז"א גינצבורג, כורם במושבתנו, הגיש לפני הברון (באמצעות הפקיד הא' חזן) שירת-תהלה יפה, שאותיותיה כתובות בצורת "עץ ארז", אשר אשלחנה גם אותה לשימה בלוח א"י בצורתה, לזכרון...".
את התיאור המלא שכתב לונץ ניתן לקרוא בפרוייקט-בן-יהודה (כאן - קישור).

11.1.2012

וחותם יד כל אדם בו (2)

בהמשך למה שכתבתי בעבר (קישור) על רישומי בעלות נפוצים. הנה רישומים שמצאתי לאחרונה בספר רי"ף ישן (משנות הש'):
לחץ על התמונה להגדלה
בראש הדף חתם הבעלים:
"האי מאן דבעי למכתב שמי'[ה] [מי שרוצה לכתוב את שמו] אל יכתוב אלא בריש מגילתא [בראש הספר], הק' [הקטן] ליזר בהמנוח הר"ר משה לאמסום זצ"ל".
מתחת לזה, הוסיף אדם אחר:
"יפה כתב הר"ר ליזר הנ"ל, דלמ'[א] יבוא אינש דלא מעלי ויכתוב מאי דבעי [שמא יבוא אדם לא הגון ויכתוב מה שרוצה]".

4.1.2012

צופן בקולופון

קולופון מוזר בספר "אוצר הכבוד", נאווי-דוואהר תקס"ח.
נזדא זג אדא גאב בה בבא גודחאג זד באב בגהד דאג

והנה אותו קולופון במהדורה מאוחרת יותר (סאטמאר תרפ"ו).

מי שמפענח את ראשי התיבות, מוזמן להחכימני.


פרק ב'

ידידי הרב יעקב ישראל סטל "הרים את הכפפה", עמל על החידה רבות ומצא פתרון מבריק שהוא גם גילוי ביבליוגרפי. הנה דבריו:


נראה לי כי מצאתי את פתרון ה'נוטריקון המוזר'.
ראשית, אין זה נוטריקון אלא יותר 'כתב סתר'.
הפתרון טמון בנקודות הבודדות והכפולות שנסמנו על גבי האותיות בדפוס הראשון, שהושמטו בדפוס השני! הנקודה הבודדת היא כדוגמת חול"ם, והנקודה הכפולה היא כדוגמת הסימן שוו"א, אלא שהיא מעל האות ולא מתחתיו.

ראשית נעתיק את ה'כתב סתר' על נקודותיו (מסיבה טכנית, סימנתי את הנקודות מתחת לאותיות ולא מעליהן).
נִזִדְאְ זִגִ אִדאִ גִאִב בהִ בְבאִ גודִחִאִגִ זִדִ בְאִבִ בגְהִדְ דְאְגִ

הכותב השתמש ערבב אותיות משלושה 'סוגי' אלפא ביתות:
1, הרגילה = א"ב
2, אי"ק בכ"ר
3, החלפת אות בזו המצויה לפניה 4 'מקומות'.

האותיות שמתוך האלפא ביתא 'הרגילה' לא נרשמו עליהן שום נקודות, לא נקודה בודדת ולא נקודה כפולה.
על האותיות שיש להחליפן באי"ק בכ"ר - נרשמה עליהן נקודה בודדת
ועל האותיות שיש להמירן עם זו המצויה 4 'מקומות' לפניה - נרשמו עליהן שתי נקודות

עכשיו ראוי להציג לפני הקורא את טבלת החילופים של אי"ק בכ"ר:
א י ק
ב כ ר
ג ל ש
ד מ ת
ה נ
ו ס
ז ע

ח פ
ט צ
ואחרי כל הקדמות אלו, מתפענח 'כתב הסתר' בקלות. הנה הוא, הכתב ופיענוחו, שורה תחת שורה:
נִזִדְאְ  זִגִ אִדאִ גִאִב בהִ בְבאִ גודִחִאִגִ זִדִ בְאִבִ בגְהִדְ דְאְגִ
העתק על ידי ליב בן רבי גומפיל  עמ ריכ בשנת  תקל

אין מדובר כאן באחד מ'הפועלים' שסידרו את הספר לדפוס, שנהגו, באותם ימים, לחקוק את שמותיהם בסוף הספר שסידרו, וכאן, משום מה, החליט ה'פועל' להסוות את שמו ב'כתב סתר' מעניין. מהלשון 'העתק' [=הועתק] שבכתובת ברור, כי מדובר כאן במעתיק כתב היד, והוא כנראה, ר' ליב ב"ר גומפיל עמריך, מתלמידיו המובהקים של ר' נתן אדלר (ראה: רב"ש המבורגר, 'מנהגי בית מדרשו של רבינו נתן אדלר זצ"ל', מוריה, שנה שבע-עשרה, גליון א-ד [קצג-קצו], שבט תשנ, עמ' רלט, הערה 5, וש"נ). ר' ליב זה העתיק את כתב היד של ספר 'אוצר הכבוד', לעצמו או לאחר, בשנת תקל, וחתם את שמו בסופה של ההעתקה ב'כתב הסתר' הנזכר. לימים, כעבור שלושים ושמונה שנה, בשנת תקסח, בא כתב היד לידי המוציא לאור, והוא הדפיס גם את 'כתב הסתר', בסוברו כנראה, שמדובר באיזה 'סוד' מסודות התורה... נמצא, אפוא, כי פתרונו של 'כתב הסתר' הוא כך:
העתק על ידי ליב בן רבי גומפיל עמריך בשנת תקל

על כל האמור לעיל חשוב להוסיף, כי ר' ליב עמריך הנזכר, היה מצוי בכתבי יד.
ב'ספר הטעמים', כת"י אוקספורד-בודלי (קטלוג נויבאואר 1661; מספרו במכון לתצלומי כתי"י עבריים: F17403), בכתיבה אשכנזית מהמאה ה-17, נרשם בראש דף 17א, על קניית כתה"י: "קניתיו אני וואלף היידנהיים מאת ר' ליב עמריך, בחדש שבט תקע"ב".
ובקובץ פילוסופיה ומוסר, כת"י ירושלים - הספרייה הלאומית 2132, בכתיבה אשכנזית-רבנית משנת שמ"ח (1588), נרשם בסופו: "קניתיו מן התורני ר' ליב עמריך, בשנת תקס"ט. וואלף היידנהיים".

כל הפרטים הנ"ל ע"פ הקטלוג הממוחשב של המכון לתצלומי כתבי יד עבריים בירושלים.
תיעוד נוסף לכך שר' וולף היידנהיים רכש כתבי יד מר' ליב עמריך מופיע בטופס כת"י של פסיקתא רבתי שב'מוזיאום הבריטי', שם נרשם:
שייך להמופלא כמהר"ר נתן אדליר כ"ץ נר"ו.
קניתיו אני וואלף היידנהים מאת ר' ליב עמריך מ"ס, בשנת תק"ע.
ראה מאמרו של מ' סאנדרס, 'פסיקתא רבתי דפוס ראשון', ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, ג, ירושלים תשכא, עמ' 101.
נראה, שבתחילה היה הספר ברשות ר' נתן אדלר, לאחר מכן (אחרי פטירתו?) הוא עבר לידי תלמידו, ר' ליב, ולימים קנהו ממנו ר' וולף היידנהיים.

כנזכר, ר' ליב עמריך נפטר בשנת תקע"ח (עי' מאמרו של רב"ש המבורגר הנסמן לעיל), ונמצא כי כל שלושת הספרים שר' וולף היידנהיים קנה ממנו היו בעשור האחרון לחייו. קשה לדעת את הסיבה. האם רק בשלהי חייו הפך ר' ליב ל'מוכר ספרים'? ושמא היה דחוק בממון ומשום כך הוצרך למכור את כתבי היד שברשותו?
כך או כך נמצאנו למדים, שר' ליב היה מצוי בכתבי יד. אך בשונה מכתב היד של 'אוצר הכבוד' שהעתיק במו ידיו ואף השאיר קולופון שנכתב ב'כתב סתר' מעניין, שלושת כתבי היד הנזכרים לא הוא עצמו העתיקם. שני כתבי הראשונים הועתקו עוד קודם בואו לעולם (הראשון במאה ה-17, והשני בשנת שמ"ח), וכנראה שאף כתב היד השלישי, זה המחזיק את 'פסיקתא רבתי', לא הועתק בידיו, שהרי בתחילה היה ברשות רבו. אך עדיין יש לשקול את האפשרות, שר' ליב העתיקו לכבוד רבו.

עד כאן דברי הרב סטל ודפח"ח [=דברי פי חכם חן].

נוסיף רק כי מדפיס מהדורת סאטמאר, שלא ידע מה הוא מעתיק, השתבש בהעתקתו בכמה מקומות. במקום "בגהד" העתיק "בגהר", במקום "נזדא" העתיק "סדא", וכן הלאה.

ונביא כאן דבר-תורה שמביא חברו של ר' ליב עמריך, "החתם סופר" (שלמד אף הוא אצל רבי נתן אדלר), בשמו של ר' ליב. קטע זה מחזק את הפענוח של הרב סטל, ורואים ממנו שר' ליב נהג "לדרוש כתרי אותיות":
חידושי חתם סופר, מועד קטן כח, א
ומה יותר מתאים מלסיים בציטוט מתוך ספר "אוצר הכבוד" הנזכר, מתוך קטע העוסק בחכמת האותיות:
ואשמיעך בצורת האותיות דברי חכמה נעלמה. אל יעלה בדעתך שצורת האותיות שניתנו בסיני היא הצורה אשר בידינו היום, אחרי שעברו עלינו כמה זמנים ובאו הסופרים שבכל מקום ומקום לפי אורך הזמן והריחוק המקומות וחשבו ליפות את האותיות ובאמת תיקונם ותקנתם היא קלקלתם, ומהם שלא למדו מעם סופר מהיר, ונתעותה הצורה מאליה עד שנשתנית צורתם הראשונה מיד ליד וממקום למקום עד אשר כמעט נהפכה אל צורה אחרת... (מסכת חגיגה, דף לב, ב, במהדורת תקס"ח).

3.1.2012

אונייה בחתימה

"רב צייר כורא ורבי חנינא צייר חרותא, רב חסדא 'סמך' ורב הושעיא 'עין', רבה בר רב הונא צייר מכותא..." (גיטין לו, א)
"רב צייר כורא - ולא היה חותם שמו; חרותא - ענף של דקל; מכותא - וילון ספינה" (רש"י שם).
מישהו אמר לי פעם כי חתימתו של החיד"א, המזכירה במעט צורת אונייה, נועדה לרמוז על נדודיו הרבים, בין היתר גם על גבי ספינות בים, בתפקידו המפורסם כשליח ארץ ישראל.

למעשה, זה לא מדוייק לגבי החיד"א, אבל יתכן שהמקור ל"שמועה" זו הוא סיפור מפורסם שאירע אצל זקנו (סב סבו) של החיד"א, רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם", שעלה מפאס שבמרוקו לארץ ישראל, בסביבות שנת ש"ס (1600).
בדרכו לארץ ישראל, אירע לרבי אברהם נס, כפי שמתאר בן נינו החיד"א (שם הגדולים בערכו).
"...ודרך אניה בא לקפוטקיה, ויצאו ליבשה והניחו כל אשר להם בספינה ותיכף קם רוח סערה, ונשברה הספינה ונטבע הכל והיתה נפשם לשלל. ולזכור נס זה שניצולו עשה חתימתו דמות ספינה וראיתי חתימתו ז"ל".
הנה חתימתו המקסימה של רבי אברהם אזולאי:


למרות זאת, גיליתי בהמשך שכדרכם של סיפורים, התגלגל הרעיון של החתימה-בדמות-אוניה והורחב לכל חכמי משפחת אזולאי.
כך למשל כותב הרב מאיר אמסעל, עורך כתב-העת "המאור", על חתימת החיד"א:
"החתימה היא באותיות מסובכות מעשה חושב וצורתה דומה לספינה, הרגילה במשפחת אזולאי מימות אבי המשפחה ר' אברהם אזולאי, אשר... נעשה לו נס בספינה..." (המאור, ניסן תשי"ד, שנה ה, חוברת ז [מג], עמ' 20).
הנה כמה חתימות ממשפחת אזולאי:

חתימת רבי רפאל זרחיה אזולאי - אבי החיד"א
חתימת רבי אברהם אזולאי - בן החיד"א

חתימת רבי נסים זרחיה אזולאי - נכד החיד"א

הסיפור על חכמי משפחת אזולאי החותמים בצורת אוניה בעקבות זקנם הוא יפה, אך מסתבר שאין בו ממש, שכן חתימות באותו סגנון (שהושפעו מאמנות הקליגרפיה המוסלמית), ניתן למצוא גם אצל חכמים אחרים מאותה תקופה, בהם גם כאלו שלא נמנו על משפחת אזולאי.
אביא כאן כמה דוגמאות. 
ראשית, חתימתו של רבי יונה נבון בעל "נחפה בכסף" ורבו של החיד"א:
 
חתימת רבי יעקב שאלתיאל נינייו:

חתימת רבי חיים אבועלפיא:

והנה חתימותיהם של המהרי"ט אלגאזי ורבי יעקב חזן (חברו לשליחות א"י באירופה), שמצאתי לאחרונה בדף שהגיע ל"קדם":


בפורום "אוצר החכמה" (כאן - קישור) הועלתה, בעקבות הדברים שכתבתי, חתימה מקסימה של רבי אברהם יונה, חברו של החיד"א ורב קהילת הספרדים בונציה, הנה:
כ"ד [כה דברי] אשקופה [אסקופה] הנדרסת והתחתונה, בלי דעת ותבונה, זעירא דמן חברייא,
מלא כף קטנה, זה שמי אברהם יונה ס"ט וזה זכרי, אברהם בכ"ר רפאל משה חיים יונה ס"ט

כאן נראית בבירור צורת אונייה, ומשתתפי הפורום העלו כמה השערות בעניין. אחד הציע שיש כאן רמז לשם משפחתו "יונה", בעקבות "יונה הנביא" שירד בספינה. אחר טען כי חתימה זו דווקא מתאימה לאדם שכיהן כרב בונציה, וכי הוא רואה בה בבירור את ה"גונדולה" המפורסמת.
 

2.1.2012

הזמנות חסכוניות

הנה "הזמנה לנישואין" יעילה וחסכונית. עם מקומות ריקים למילוי שמות החתן והכלה ופרטי החתונה בכתב-יד. נדפסה (בעותקים רבים - מן הסתם) בוינה בראשית המאה ה-20.


והנה הזמנה אישית לנישואין, מתקופה מוקדמת יותר (אמצע המאה ה-18), עם מילוי בכת"י של החתן "זלמן באלין" שנישא לבת זוגו בר"ח אייר תקמ"ח (1788):
מקור: הספריה הלאומית של דנמרק


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...