27.2.2013

סיפור של ספר: חק לישראל, פראג תקנ"ח

הזכרתי והבאתי את שער הספר 'חק לישראל' (פראג תקנ"ח) שכתב והדפיס רבי ישראל לנדא (נפטר תקצ"ו), בנו של ה'נודע ביהודה', וכעת אשוב לכתוב מעט על הספר עצמו.

מדובר למעשה בחיבור שנועד לפשוטי עם, אשר אינם יודעים לקרוא עברית ("בספרי לשון הקדוש דומו כאלמים", מתוך השער השני), והוא תרגום של תרי"ג המצוות ודיניהם ל"לשון אשכנז" (יידיש-גרמנית).
ר' ישראל אמנם רמז את שמו בשם הספר, אך העלים את שמו המלא, והותיר רק את ראשי וסופי התיבות של שמו כפי שניתן לראות בשער:
י--ל ה--י ל--א (=ישראל הלוי לנדא).

גם מהסכמות רבני פראג שנדפסו בספר מחק ר' ישראל את שמו, אך בקריאה מדוקדקת ניתן למצוא רמזים לזהותו.

אך בחרוזים שבראש ההקדמה לספר רמז את שמו בראשי תיבות: "אני הקטן ישראל הלוי לנדא מפראג".

בעותק שנמצא בספריית פרנקפורט דמיין, סימן מאן דהוא, כנראה בעל הספר בתקופה קדומה, את ראשי התיבות בנקודות, וכתב בצד את פענוחם:

נקודה מעניינת נוספת בספר זה, היא שבמצוות "מקרב אחיך תשים עליך מלך" חורג ר' ישראל מהתבנית הקבועה של החיבור בתור "ספר מצוות", ומביא כנספח את אגרת רבי חסדאי אבן שפרוט אל יוסף מלך הכוזרים, ואת תשובת המלך הכוזרי. חליפת אגרות זו ידועה ומפורסמת, אך מעניינת ההקדמהשכתב ר' ישראל ובה סקירה קצרה על היהודים המקורבים למלכות בתקופתו, וזאת כדי להוכיח את התקיימות הנבואה "לא יסור שבט מיהודה...":

אמר הבעל חק לישראל, ברוב שרעפי בקרבי עלה כמה פעמים על רעיוני מה פתחון פה יש לנו להשיב על אשר שאלו כמה מן האומות אי'[פה] לכם ההבטחה לא יסור שבט מיהודה ואנחנו בזמן נכנעו [!] תחת האומות, והנה אף שאיש בער אנכי לא שמתי יד לפה ואמרתי לא משמעות שבט ממשלת מלכות המוכתר בכתר, אף מי שנמנה מהמלכות להשגיח על דבר קטן נקרא מושל ויש לו שבט לעשות עם הדבר כטוב בעיניו אשר הוא מיועד לזה, כדפירש רש"י לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל וכו', ומיום שגלינו מארצנו אף שהיינו בתכלית השפלות בעיני האומות לא כלו הרחמים מן הממליך מלכים ונתן לנו חן וחסד בעיני המלכיות עד שהיה חד מאומתינו בתכלית הגדולה, פעם במדינה זו ופעם במדינה אחרת:

בימי הקיסר פראנץ, אביו הזקן של אדונינו הקיסר יר"ה [ירום הודו] היה נושא חן בעיני הקיסר (ה)יהודי אחד ממגורשי שפאניען [ספרד] באראן אגאלאר עה"ש [עליו השלום] והוא פעל רב לטובת היהודי[ם] אצל הקיסרית המלכה מאריא טהערזיא [מריה טרזה]. הקיסר יאזעף [יוזף] גידל הגביר הקצין ר' ישראל קוטנפלוהן וינשאהו להיות שר ויקראו אותו בשם 'עדלער פאן העניגס בערג' [האציל מהניגסברג] וזכה לקנות הנחלה בלי מצרים במדינות עסטרייך כפר פעלס ועתה הוא ראש מאלופי עש"ב והגיע לטיטל [לתואר] 'רעגירונגס ראט טאבאקס אונד באנקאל דירעקטר' [יועץ הממשלה ומנהל הטבק והבנק], ובחיותו יעד בנו לה[ו]שיב על כנו.

והקיסר לעאפאלד [ליאופולד] גידל הגביר הקצין ר' חיים פאפר בשם 'עדלר פאן פאפר', ועתה אדונינו הקיסר הגדול גידל האחים וירטיימר בוויען [וינה] ויקראו 'עדלר פאן ווירטהיימסטשיין' ובימים לא כבירים נשאו חן וחסד בעיני אדונינו האדיר הקיסר פראנץ יר"ה [ירום הודו] המשלם גמול טוב למשרתיו הנאמנים ויחפץ לעשות יקר וגדולה להמשותפים הגבירים הטפסרים הקצינים המופלאים ר' נתן ארנשטיין וגיסו ר' שלמה הירץ ושותפו ר' בערש עשקעליס בן ש"ב [שאר בשרי] הרב הגאון הגדול מו"ה בערש זצ"ל אשר היה אב"ד במדינות מעהרין [מורביה], על מעשיהם הטובים אשר עשו באמונה לטובת הקיסר יר"ה [ירום הודו], בעת המלחמה עם צרפת ולא במדינה זו בלבד, הגיעו היהודים לכבוד אפ בשאר המדינות. המלך פרייסן [פרוסיה] גידל הנגיד ר' איצק בן הגביר הקצין ר' דניאל מברלין להיות ממונה על הבנינים של המלך ונקרא בשם 'בויא ראט' [יועץ בניה], וגם הגביר ר' בנימן בן הגביר הקצין ר' פייטל ז"ל הגיע לטיטל 'געהיימטראט' [יועץ סתרים], וגם רב גדלו של הגביר הקצין ר' ברוך מערגענטיים הנושא חן טוב בעיני הקוהרפירטש פרינץ [הנסיך הבוחר]  מאקסמיליאהן. הרב הרופא מומחה ר' משה הנקרא דאקטר וואלף מבון היה 'לייב ארצט' [הרופא האישי] אצל הקוהרפירטש קלעמאנט אויגוסטי.
הערצאג פאן ברוינשווייג [הדוכס מברוינשווייג] גידל היהודי הרב הגביר מו"ה הירץ וואלפענביטל ז"ל להיות אצלו 'אגענט' [סוכן] ועתה השיב על כנו הגביר המהולל הר"ר יעקב בי חתן הרב הגביר הנ"ל והוא נושא חן וחסד בעיני ההערצאג [דוכס] יר"ה [ירום הודו], ואנחנו חייבים להודות האומות המקרבים היהודים לגדולה ועל פיהם לא יופר בעזרת השם יתברך לא יסיר שבט מיהודי [!], ולפאר ישראל אמרתי להעתיק גם אגרת הנכתבים בין האוהבים המלך אלכזר ורב חסדאי בין יצחק. 
(תודה לגב' חיה בתיה מרקוביץ על העזרה בתרגום)

על אגרת המלך הכוזרי הוסיף ר' ישראל שתי הערות. הראשונה מפקפקת בנכונות הסיפור שמלך כוזר קיבל ציווי משמים לבנות את המשכן וכליו, ומנסה לתרץ את דבריו בדרך אחרת: "קושי לי להאמין שהקב"ה צוה לעשות מזבחות חוץ לירושלים, וכוונה זה לעשות בימה לקרוא שם בתורה".
השניה היא הערה אופיינית לספר שנדפס תחת עינו הפקוחה של הצנזור קארל פישר (שסיפרתי עליו פה). ההתייחסות היא למשפט "מה דין אדום אוכלים כל טומאה ומשתחוים למעשה ידיהם", ועל כך כותב ר' ישראל: "טרם שקם אמונת הנוצרים וח"ו [וחס ושלום] לחשב זאת על אומות זמנינו".

נחתום בקישוט הפתיחה שמופיע בספר מספר פעמים:


26.2.2013

המחיר (נמוך מדי)

מספר 'אברך', מונקאטש תרנ"ג
תולדות יצחק, מונקאטש תרס"ד

23.2.2013

ענבי הגפן - שיר + תחריט (לפורים)

עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הָרוּחַ
טוֹפְפִים בְּקִרְבָתְךָ           
הַאִם תִּרְאֶה?

בְּמִשְׁעוֹלֵי הַזְּמַן - זְמַנִּים טוּבָא
נוֹשֶׁקֶת אֲדָמָה לַשָּׁמַיִם
בְּמָחוֹל קְסָמִים שֶׁל מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת
בִּנְחָלִים חַכְלִילִיִּים עֲקֻבִּים מִיַּיִן
נַפְשִׁי עֲדַיִן בִּשְׁאֵלָתִי

21.2.2013

שומרי הסף (משה אהרן ואחרים) - מסע בשערי ספרים

החל מהמאה ה-17 בעקבות הדפוסים הגדולים באמסטרדם ובוונציה, נפוצו בשערי הספרים 'שומרי הסף' - שתי הדמויות הניצבות משני צדי השער, ובדרך כלל מייצגות את "משה ואהרן".
משה מזוהה על פי רוב עם לוחות הברית שאוחז בידו ועם "קרני ההוד", ואהרן עם בגדי הכהונה. בכל מקום קיבלו הדמויות ניואנסים אחרים, אך מקובל שתמיד מדובר במשה ואהרן.
למרות הרושם שנוצר, לא תמיד יוחדו הדמויות ל'משה ואהרן' דווקא, וזאת כבר מראשית תופעת 'שומרי הסף' בשערי הספרים. להלן מספר דוגמאות שאספתי.

נתחיל בשער המפורסם שמעטר את "הגדת אמשטרדם" משנת תנ"ה 1695, ובו משה ואהרן. אין זו הפעם הראשונה בה הופיעו השניים, אך זהו שער קלאסי להדגמה:
והנה שער אחר מאמסטרדם (שימש בספר 'שני לוחות הברית' מהדורות תנ"ח 1698 וממנו נלקח לשערי ספרים אחרים):
כאן נוספו למשה ואהרן, שתי דמויות נוספות.
האיור כאן מבוסס על המשנה במסכת אבות: "שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן". כאן מסמלות ארבע הדמויות את ארבעת הכתרים: משה רבינו - כתר תורה, אהרן - כתר כהונה, דוד המלך - כתר מלכות, ודמות האשה שמצד ימין מסמלת (משום מה) את "כתר שם טוב".
שימו לב שכתרו של משה אינו מונח אל ראשו, וזאת לדעתי מסיבה טכנית: המאייר לא רצה לוותר על המאפיין המוכר של משה רבינו - קרני ההוד, ולכן שם את הכתר על כתפו.
(אגב, מוטיב שלשת/ארבעת הכתרים מוכר מבית דפוסו של בראגדין בוונציה, ומשם אף הועתק למקומות אחרים, ואין כאן המקום להאריך).

והנה קדם-שער של תלמוד בבלי, מהדורת פרנקפורט דאודר, תנ"ז (1697), בו מצטרפים אל משה ואהרן, דוד ושלמה:

בשערים הבאים אוירו שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב:
מצד ימין - אברהם, מצד שמאל - יצחק, למעלה - יעקב

בשער הבא מצטרף שמואל הנביא למשה ומחליף את אהרן:

והנה שערים עם דמויות שמואל הנביא, דוד המלך וגולית הפלישתי:
צמח דוד - הנאו תנ"ח
כיאה לשם הספר, כל הציורים בשער קשורים לחיי דוד המלך ובניו
בימין השער: שמואל מושח את דוד, לשמאל השער: דמות דוד
בראש השער: משפט שלמה, ובתחתיתו: שערו של אבשלום נאחז בסבך העץ
ספר החינוך - אמשטרדם תפ"א
דוד וגולית משני צדי השער
בחלק העליון: לאחר הנצחון על גולית וכריתת ראשו
למטה: דוד מנגן לפני שאול
צמח דוד החדש - פרנקפורט דמיין תנ"ב


בדפוס בראגדין בונציה הופיע אותו שער (כמעט) בספרים שונים, ובכל פעם קבלו הדמויות שם אחר:
משה ואהרן
(אסף המזכיר - ונציה תל"ה)
דוד ושלמה
(שלשה שריגים - ונציה תס"א)
ירמיה ושלמה
(זהר חדש - ונציה תנ"ג)
לעתים הותאמו הדמויות בשער לשם המחבר/המדפיס.
הנה שתי דוגמאות שהבאתי כבר בעבר:
בספר הבא הוחלפה דמותו של משה ב"אהרן" נוסף, וזאת בכדי לרמוז לשמו של המחבר (אהרן) ולעובדת היותו כהן (כך גם שאר המוטיבים בשער).
ה"אהרן" השני אוחז בידיו מטה פורח, וגם זאת כרמז לשם הספר.
פרח מטה אהרן - אמשטרדם תס"ג
ובשער הבא עומד שמואל הנביא לצד אהרן, וזאת כדי לרמוז על שם המחבר ושם אביו: אהרן בן שמואל.
בית אהרן - פרנקפורט דאודר ת"נ-תנ"א
ומי הן הדמויות בשער הבא? אולי שמעון ולוי?
נחלת שבעה - אמשטרדם תכ"ז
על שבט לוי נאמר הפסוק "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו..."
'מעשה שכם' נעשה על ידי שמעון ולוי
נסיים עם שער מרשים (וקצת צורם לעין היהודית), של הספר 'חק לישראל' שחיבר והדפיס בעילום שם, רבי ישראל לנדא מפראג - בנו של ה"נודע ביהודה":
חק לישראל - פראג תקנ"ח
שימו לב לשם המחבר בשער: י-ל ה-י ל-א = ישראל הלוי לנדא
למרגלות דוד מונח ראשו של גולית
מיהו הילד שבצד שמאל? ומה פשר הינשוף?

19.2.2013

פיוט לפורים, עם קטע לא ידוע - פרס

ר' מנשה (מנפרד) רפאל ליהמן פרסם בשנת תשמ"ו בקובץ 'סיני' (גליון צ"ח,  עמ' עד-עה), פיוט לא ידוע שנאמר לפני קריאת המגילה:
כהקדמה לפיוט כתב ליהמן:
הפיוט 'ידידים ברכו פועל גבורות' הוא לחג הפורים, ומחברו יפת בן יה[וד?]ה. הפיוט לא היה ידוע עד עתה. הוא נרשם, במקומות שונים, על פני לוח של קלף לחג הפורים המצוייר בצבעים מרהיבים ובפיסקאות מן המגילה. את הלוח רכשתי לאחרונה מידי מוכר ערבי בעיר העתיקה בירושלים. להלן מתפרסם הטקסט של הפיוט כפי שהועתק מתוך הציורים והכיורים של הלוח, שכנראה מקורו מפרס.

במכירת החפצים האחרונה של 'קדם' נמכר לוח 'שויתי' מאוייר (על נייר) שגם בו שולב אותו פיוט, בחסרון שני הבתים האחרונים ועם שינויי נוסח:
לאחר ברכות המגילה נכתבה בלוח גרסה ארוכה ולא מוכרת לנוסח "ארור המן" שנאמר לאחר קריאת המגילה:
ארור ארור ארור המן / ברוך ברוך ברוך מרדכי הישר / אמוני חוב? וכל זרע ברוכים אמרו כולכ(י)ם / ברוך ברוך ברוך מרדכי / דברו בחודש ערף אגגי וש? אמרו כולכים ארורה ארורה ארורה זרש / נאה נאה שוכן סתר / גידל אסתר בכתר / אמרו כולכ(י)ם ברוכה ברוכה ברוכה אסתר

הוא אחשורש מראש גידל המן / ואז לדורות נתן לו סימן / ביקש להשמיד אוכלי המן / ובטל מחשבתו אב הרחמן / וארורים ארורים ארורים כל הישמעלים וגם הערלים / ברוכים ברוכים כל הישראלים / וגם חרבונה זכור לטוב
בסוף הדף:
"נכתב ליל ב' -- ר"ח אדר א' שנת התכ"ה לפ"ק" (תכ"ה = 1665). הלוח לא קדום עד כדי כך, וכפי הנראה העתיק הסופר מדף משנת תכ"ה שהיה לפניו.

14.2.2013

תשרק צפעס

מצאתי בשער של ספר:
תשרק צפעס נמלך יטחז והדג בא

לא, זה לא צופן סודי, רק אותיות הא"ב בסדר הפוך...
ולמעשה זה "ניסיון קולמוס" נפוץ.

היו שהוסיפו בסוף ניסיון קולמוס זה: "והדג בא על השולחן", ולעתים עם המשך "בשר ודגים על השולחן".

והנה דוגמה לוואריאציה נוספת (מתוך כריכת כת"י בספריה הבריטית):
תשרק צפעס נמלך יטחז והדג בא על השלחן ועל המנורה ועל כל כליה


12.2.2013

אמנות יהודית במיטבה - כתב יד מאוייר מפולין - המאה ה-18

מכירת היודאיקה הבאה של 'קדם - בית מכירות', תהיה כרגיל גדושה בפריטים נדירים ומרהיבים. אחד המיוחדים שבהם הוא כתב יד מאוייר מהמאה ה-18 של החיבור 'עץ חיים' לרבי חיים ויטאל, תלמידו של האריז"ל.
זוהי העתקה אמנותית מרשימה, המלווה בעשרות ציורים, עיטורים וקישוטים לכל אורכה. לכל אחד מפרקי הספר (המכונים "שערים"), אוייר שער בסגנון אחר, ובסופי ה"שערים" נוספו קישוטים שונים, בהשפעת סגנון ה"רוקוקו" וברוח התקופה. בפרקים המשניים של כל "שער" אויירו 'תיבות-פתיחה' (איניציאלים) בצורת חיות, עופות ודגים.
מתוך השוואה לכתב יד דומה שנמצא בספריית "עץ חיים" באמשטרדם, ומתוארך לשנת תק"מ (1780) קבענו כי כתב היד שלפנינו נכתב על ידי אותו סופר, שרשם את שמו בכתב היד ההוא: "דוב בער ב"ה חיים... מפאדהייץ" (Podhajce, גליציה-פולין).
זהו פריט נדיר ביופיו, אתן לתמונות לדבר בעד עצמן:
פרק ג' - תיבת-פתיחה עשויה מדגים
בסוף 'שער העקודים' - איור יעקב אבינו עם המקלות ברהטים
ואיורי כבשים 'עקודים' 'נקודים' ו'ברודים'. למטה: עקידת יצחק



10.2.2013

עוד על הדתיים ובית הכנסת בנהלל

המשך ל-פה.
אוריאל בן-עמי, נכדו של יוסף ונינו של הרב קלמן בן עמי, שלח לי בטובו תמונות ופרטים נוספים בעניין סבו ובית הכנסת בנהלל:
ראשית, הרב קלמן בן עמי עלה לארץ בשנת תרפ"ד (1924), שלוש שנים לאחר יסוד נהלל, ונפטר בכ"א שבט תש"ח (1948).
והנה תמונה של המצבה על קברו, בבית הקברות בנהלל, בסמוך לקברי בני המקום שנהרגו במלחמות ישראל.
צילום: אוריאל בן עמי
בנוסף, ראו כאן (קישור) מאמר שכתב אוריאל בנושא.

מתברר שהרב קלמן לא היה שומר המצוות היחיד בנהלל, וכמוהו היו עוד מהורי החברים ("הזקנים") שהיו דתיים ופרנסו את המניין בבית הכנסת.
בספר 'להכות שורש' שכתבו הרב איתם הנקין והרב אברהם וסרמן מופיעה (בין שאר התמונות היפות) תמונה נדירה מצריף בית הכנסת של נהלל בשנות השלושים:
(תודה להרב הנקין על הרשות להשתמש בתמונה)
בספר זה מוזכר ר' צבי שאול סלוצקי, יליד ליטא שומר מצוות, שעלה בתרפ"ה והתגורר אצל בנו בנהלל, ומובאת אגרת שכתב לו הרב קוק בנושא חגיגת הביכורים שנהגה בנהלל והיתה כרוכה בחילול חג השבועות.

בלוח הזכרון שמוצב בבית הכנסת בנהלל הונצחו מספר שמות, כמה מהם רשומים בוודאות כדתיים או כמתפללי בית הכנסת.
צילום: יועד גולן
מלבד "הישיש תלמיד חכם ובר אבהן ר' קלמן בן עמי", אשתו רחל ובנו יוסף, "ממיסדי בית הכנסת" מוזכרים גם:
* בן ציון ליברמן, "בר אורין וירא שמים", נפטר בשנת תשט"ו (1955) בגיל 89.
* עזריאל שולמן, "מראשוני המתפללים", נפטר בשנת תש"ג (1943).
* שלום שולמן, "מיסד מנין המתפללים הראשון בנהלל", נפטר בשנת תש"ט, בגיל 82.
אני מניח שחלקם לפחות מצולמים בתמונה דלעיל.

בית הכנסת בנהלל - כיום (צילום: אוריאל בן עמי)
בנוסף, נזכיר כאן את השו"ב (שוחט ובודק) המיתולוגי של נהלל, הרב זכריה כהן, יהודי תימני שגר בנהלל והיה אחראי על צרכי הדת במושבי האזור.
הרב זכריה כהן (במרכז), לימינו ולשמאלו:
יוסף שפרינצק וישראל ישעיהו 
הנה נוסח מכתב שכתב הרב זכריה כהן לביאליק ובה הביע את דאגתו למצב הרוחני בנהלל (פורסם בעיתון 'הארץ' - כאן):

שלום רב לכבוד ה' ח"נ ביאליק החביב והנבון עמוד התוך, תפארת הדור יצ"ו (ישמרהו צורו ויחייהו).
באתי בזה לחלות ולבקש ממעלתך, שבטובך והכשרתך הנעימה והיקרה תשתדל להשפיע בדרך היהדות על החברים בכל דבר הנוגע לשמירת שבת.
היות ולצערי הרב הילדים גדלים ללא תורה ודרך ארץ, חילול השבת אצל הנוער תופס מקום, בייחוד בפרהסיה. החינוך בבית הספר איננו נותן כל מושג לתלמיד על רכוש היהדות וחוקיה. אינם מבינים כלום מחוסר הכשרה ולימוד, ואני בטוח שבידך העוז והיכולת לפעול. ואשריך שנאמר עליך אשרי המדבר על אוזן שומעת. הנאה מיוחדת נהניתי מהטפת המוסר שלך על דבר התלמוד וכו'. אני תקווה שדבריך ימצאו מקום.
ואחתום בשים שלום. ברכת אריכות ימים וחיים טובים על שדה היהדות בא"י. ברגשי כבוד זכריה כהן שו"ב (=שוחט ובודק) נהלל
(נ"ב) ומחוסר זמן לא יכולתי לכתוב עוד פרטים.

הרב זכריה כהן נהרג באורח טראגי, כאשר אחת מתושבות נהלל, אביבה דיין (אחותו של משה דיין) לקחה אותו ברכבה, הרכב התהפך והרב נהרג. בעקבות המאורע התאבדה אביבה שהרגישה אשמה במותו.

ולסיום, הנה הקדשה לאנשי נהלל בכתב ידו של הראשון לציון והרב הספרדי הראשי של ארץ ישראל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, על ספרו "מכמני עזיאל", לרגל ביקורו במקום בחודש סיון תש"ב (1942):
לכבוד הנהלת מושב נהלל
מנחת זכרון לבקורי ביום י"ז סיון תש"ב
ממני המחבר בן ציון מאיר חי עזיאל
בחלק ד' של 'מכמני עזיאל' (יצא ע"י הועד להוצאת כתביו, בירושלים תשס"ז), עמודים תרס"א-תרס"ח, נדפס כעין יומן קצר שכתב הרב עוזיאל, שכותרתו: "סיורי במחנות ובמושבות בימים י"ג-י"ט סיון תש"ב". בין היתר כותב הרב עוזיאל על ביקורו בנהלל ביום י"ז בסיון (על פי זה תיקנתי לעיל את נוסח ההקדשה):
בהשוואה לביקורת על מצב הדת שהביע בפומבי במקומות אחרים ותיעד אותה ביומנו, נראה שביקורו בנהלל עבר על מי מנוחות. 
בתוך דבריו מוזכרים "זקנים" שומרי מצוות גם במקומות אחרים.
על "משק יגור" כותב: "מספר התושבים 1150, ביניהם חמשים ששים זקנים משלומי אמוני ישראל שמוצאים בו כל ספוקם הדתי..." (על קיבוץ יגור, ראו בנתיים את מה שכתבתי כאן).  
על קיבוץ שער העמקים כותב: "מושב זה מונה ששים משפחות, ביניהם זוג יהודים חרדים".
בסיכום שכתב הרב עוזיאל למסעו הוא מביע את דאגתו לעתיד:
"...שאלה מרה נצנצה אף היא במחשבתי. לאושרנו נמצאים בכל או ברוב נקודות ישוב אלה בתי כנסת, וזקני הדור מעולי הגולה מתכנסים בהם לתורה ולתפלה, אבל מעטים הם מאד במספרם כיום, ומי ימלא את מקומם למחר?...".

ידיעה בעיתון 'הצופה' מיום כ"ג סיון תש"ב (8.6.1942)
על סיורו של הרב עוזיאל בישובי עמק יזרעאל, ביניהם בנהלל
הרב איתם הנקין, ששלח לי את צילום ההקדשה, סיפר לי כי בספרייה הישנה של נהלל (שחוסלה לפני כמה שנים) נמצאו בשעתו כמה עשרות ספרי קודש ישנים: סידורים, משניות, ספרי גמרא וכו', מדפוסי ווילנא וורשא, שכנראה התגלגלו לשם מעזבונם של אותם זקנים שומרי מצוות שחיו בנהלל.

7.2.2013

קול ביער - ניגונו של הסבא משפולי

כהמשך והשלמה לפוסט הקודם אביא את שירו המפורסם של "הסבא משפולי", שאף לידתו והורתו היא מקול הנשמע ביער, וגם הוא מורכב מכמה שפות: עברית, יידיש ורוסית-אוקראינית.
אליעזר שטיינמן, באר החסידות, חלק ב, תל אביב תשי"ח, עמ' 151
השיר עם הניגון נפוץ בחסידות חב"ד 
בדרך כלל בנוסח הזה (שונה במעט מהנוסח שמביא שטיינמן, להלן העברית בלבד):

קול ביער אנכי שומע
אב לבנים קורא
בני בני היכן הלכתם
אשר עלי כך שכחתם
בני בני לכו לביתי
כי לא אוכל לשבת יחידי
אבינו אבינו איך נלך
השומר עומד בשער המלך

הנה ביצוע יפהפה של השיר מאת אורן צור, נדב בכר, ארז לב ארי וחיליק פרנק:
והנה ביצוע נוסף (בניחוח של ראגיי):
ביצועים חב"דיים, הכוללים גם את החלק הרוסי, ניתן למצוא פה (בשולי הדף).


5.2.2013

אני ביער הלכתי - גלגולי שיר יהודי-עממי

הנה רישום בעלות שמצאתי בספר 'אור לעת ערב' (האלה, 1728), בעותק אוניברסיטת גטה - פרנקפורט:
בראש הדף נכתב:
זה הספר קניתי מהוני לכבוד קוני
הנקרא בשמו אור לעת ערב
הק' אברהם בן כהר"ר
זאב וואלף כ"ץ מגלוגא רבתי
לע"ע ש"ץ ומלמד פה עיר דראנספעלד

הספר 'אור לעת ערב' הנו ספר נוצרי מסיונרי שהוסווה כספר יהודי. לא ברור לי עד כמה היה הבעלים שחתום כאן מודע לעובדה זו, אך לא בכך נעסוק כרגע, אלא בקטע האחרון שהוסיף הבעלים תחת חתימתו:

אני ביער הלכתי, קולות מעופות השמים שמעתי שמעתי
שמעתי אחד מצפצף ואמר חא חא חא - אשרי יושבי ביתך ביתך

מדובר בפראזה (Phrase) מתוך שיר יהודי-עממי שנפוץ בשלל ואריאציות, ועיקרו חיקוי משתנה של קולות ציפורים המחורז עם פסוקים מן המקורות. כאן אנסה לכנס את רוב הגירסאות שמצאתי לשיר הזה.
כפי הנראה מקורו של השיר הוא באירופה, ייתכן והוא מבוסס על שיר-עם גרמני (ראו במחקרם של חזן וסרוסי שאזכיר להלן). הוא נפוץ בעיקר באיטליה, ושם הוא מופיע כבר במאה ה-17, אך הגיע גם לארצות המזרח.
נתחיל עם דוגמה ראשונה להבנת הרעיון:
למעשה, ניתן לקבץ גרסאות השיר תחת שלושה ענפים מרכזיים: האחד, בנוי על הפיוט "אדיר איום ונורא" של מוצאי שבת. השני, בנוי על הפסוקים הראשונים שב"שיר של יום", ואילו השלישי, שנפוץ בעיקר באיטליה, הוא שיר חופשי, שבו נבחרו הפסוקים באקראיות, ובחלקם אף משתנה המקום שבו נשמעים הקולות (ביער הלכתי, בשדה הלכתי, בעיר הלכתי וכו'), וכן גם מפיקי הקול (צפורים, חמור, כלבים, חזיר וכו').
ברוב המקרים שולב השיר הזה עם שפה נוספת (בדרך כלל יידיש וגרמנית, אך גם פולנית וספרדית) ולעתים עם יותר משפה אחת, כפי שמיד נראה.
נתחיל עם הסוג הראשון, שאותו נהגו יהודים לשיר במוצאי שבת והוא בנוי, כאמור, על הפיוט "אדיר איום ונורא".
שירים אלו קיבץ נח פרילוצקי, בספרו 'יידישע פאלקסלידער', [חלק א], ורשה תרע"א (1911), עם תוספת הסברים ומקורות:

בארץ, נהג הרב משה צבי נריה לשיר בכל מוצאי שבת את השיר הזה ותלמידיו זוכרים זאת היטב. גירסתו שונה מהגרסאות הקודמות:
אני ביער הלכתי
וקולות של ציפורים שמעתי
קולות של ציפורים
מזמרים מזמורים
מזמרים מזמורים
עס איז געגאנגען א מענטש
אין וילדען וואלד אליין
האט ער גיהערט זיגען פייגאלך
גרויס און קליין
דיע פייגאלאך האבען געזונגען
רא רא רא
אדיר היום ונורא
בצר לי לך אקרא
ה' לי ולא אירא
וכן הלאה...

כאן מצאתי הקלטה של הרב נריה ששר את השיר:
נמשיך עם הסוג השני, שמביא פרילוצקי, הבנוי על "שיר של יום":
כעת נפנה לסוג השלישי, שנפוץ כאמור באיטליה.
הגרסאות שלהלן פורסמו במאמר שכתבו אפרים חזן ואדוין סרוסי (אל היער יצא יצאתי - שיר וגלגוליו, בתוך: לב שומע, ספר היובל לאביגדור הרצוג; דוכן, מאסף למוסיקה יהודית, טז; ירושלים, 2005, עמ' 236-251):
גרסה זו מביא גם פרילוצקי (הסיום ב"זכור לטוב אליהו הנביא" מעלה את ה"חשד" שגם נוסח זה הושר במוצאי שבת). והנה ואריאציה נוספת (מתוך כתב-יד), שבה מצטרפים לחגיגה גם חתולים ועכברים:
גם הרב שם טוב גאגין פרסם בספרו 'פרקי שירה' (קיידאן תרצ"ז) נוסח ארוך ("מכ"י ישן") שבו מיוצגים קולות גדי, שופר, תינוק ותינוקת ועוד. ראה שם - מעמ' 99 ואילך. החוקרים חזן וסרוסי גילו כי השיר התגלגל גם למרוקו הספרדית כשמצאו גרסה עם תרגום לספרדית, שנרשמה כנראה על ידי הפייטן שלמה טוב עלם שפעל בטיטואן וגיברלטר בראשית המאה ה-19. למעשה, הנוסח העברי זהה לגרסה שפרסם הרב גאגין (למעט הבית האחרון שנשמט אצלו).
חזן וסרוסי משערים כי ההשראה לשיר הזה, על שלל נוסחאותיו, נבעה מהחיבור המכונה "פרק שירה" שבו כל יצירי הטבע משבחים את הבורא בפסוקים המתאימים להם. מה שעדיין לא התברר לי הוא מדוע בחלק מהמקומות נקשר שיר זה בפיוט ובשירה של מוצאי שבת. בכל מקרה, לא מצאתי באף אחד מן השירים את הפראזה על הפסוק "אשרי יושבי ביתך", שמצאתי בחתימת הבעלים שהבאתי לעיל על הספר 'אור לעת ערב'. מתברר שגם המשורר חיים נחמן ביאליק אף הוא יצר לשיר גירסה משלו:
אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,                אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,
קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,          קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,
קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,     קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,
כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.                כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.
פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: פִּי!          פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: רָא!
עָנוּ כֻּלָּן: פִּי, פִּי, פִּי!                    עָנוּ כֻּלָּן: רָא, רָא, רָא!
תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֵּר פִּי!                מַה-לְּךָ נִרְדָּם, קוּם, קְרָא!
אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,                אֶל הַיַּעַר יָצֹא יָצָאתִי,
קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,          קְהַל צִפֳּרִים שָׁם מָצָאתִי,
קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,     קְהַל צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת קְטַנּוֹת,
כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.                כֻּלָּן יַחַד שִׁיר מְתַנּוֹת.
פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: לִי!          פָּתְחָה אַחַת וְאָמְרָה: תִּי!
עָנוּ כֻּלָּן: לִי, לִי, לִי!                    עָנוּ כֻּלָּן: תִּי, תִּי, תִּי!
אֲדֹנָי הֱיֵה עוֹזֵר לִי!                    הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי!
(על נוסחו של ביאליק - ועל השיר בכלל - כתב אברהם רגלסון - כאן).


לסיום, הנה תוים לביצוע המוסיקלי, כפי שנרשמו בסוף המאה ה-19 על ידי החזן ש' דובוסקי מברלין, והובאו במאמר של חזן וסרוסי. הקוראים הבקיאים מוזמנים להשוות זאת לביצוע של הרב נריה שהבאתי לעיל (לי זה נראה כמנגינה אחרת).

תוספת: בעקבות הפוסט העלה אחד הקוראים ("gost") ביצוע אחר לשיר הזה, נוגה ומשתפך, בקולו של הרב חיים צבי קוניקוב מזקני חסידות חב"ד בארה"ב.
גם הנוסח שונה:
פעם ביער הלכתי
וקול ציפורים שמעתי
מרננים, מצפצפים
רא רא רא
אדיר איום ונורא
בצר לי לך אקרא
ה' לי ולא אירא

אמאל איך געגאנגען
אין די מיטן וואלד
האב איך געהערט
א גרויס געוואלד
פייגעלאך זינגען
לי לי לי
גדור פרצת היכלי
דגול מהר חכלילי
ה' היה עוזר לי
וכן הלאה...

כאן קיבל השיר העממי, המבדח משהו, אינטרפרטציה חב"דית-חסידית, ובמקום שירת הבריאה העולה מן הטבע, אנו מקבלים שיר עצוב המדבר על זעקה גדולה ("א גרויס געוואלד") הנשמעת באזני המהלך ביער. אמנם הציפורים הן המצפצפות אך באזני השומע קולן הופך לנהמה: "בצר לי לך אקרא... גדור פרצת היכלי... ה' היה עוזר לי...". ואולי שומע המטייל ביער את אותה "בת קול" המנסרת בחללו של עולם, שצליליה כקול יונה הומיה (השוו ברכות ג, א).
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...