25.8.2013

'שיוויון בנטל' בשבילי נהלל / פוסט אורח מאת שמואל גרינוולד

אם חפצתם להתהלך בשבילי ארץ ישראל בשלהי שנות השלושים (של המאה ה-20), לפגוש בדמיונכם את אנשי המושבות והקיבוצים ולהתבשם קצת מן האוירה, תוכלו לעשות זאת בעזרת הרשימה הבאה, שכתב ידידי שמוליק גרינוולד, בעקבות פנקס ייחודי שמוצג למכירה ב"קדם -בית מכירות". תמונת פתיחה: יהודי חרדי, מחניכי אסכולת נובהרדוק, מתהלך בשבילי דגניה וכנרת, נהלל ותל יוסף, נכנס אל המטבחים, חדרי האוכל ובתי המגורים, ומתרים את החברים לטובת... הישיבה בבני ברק.  
[רשימה זו מתקשרת כמובן לעיסוק שלי כאן בנושא דת ומסורת בקיבוצים]. 

השד"ר מנובהרדוק / שמואל גרינולד
את סיפורו המופלא של השד"ר - שלוחא דרחמנא - ר' אלתר צוקר מספר פנקס גדול, ישן ועב כרס, שניתנה לי הרשות לראות במשרדי "קדם - בית מכירות". כריכתו של הפנקס ידעה ימים יפים יותר, ותוכנו עמוס לעייפה בפרטים מרתקים, המהווים אינדיקציה מרתקת למתרחש בין שבילי המושבות והקיבוצים בימים עברו. לולא פיסת הנייר הדהויה שהתמקמה לה אי שם בין קפלי הפנקס, ועליה מכתב המלצה לשד"ר, ספק רב אם הייתה מתגלית זהותו.
מיהו בעל הפנקס? בשל מה ובעבור מה כיתת את רגליו לאורכה ולרוחבה של הארץ, בין השנים תרח"צ-תש"ג (1938-1943)? מה מבקשים לבטא המספרים המופיעים בטורים הארוכים המסודרים להפליא לצד שמות שונים ומגוונים, המהווים יחד רפרטואר נכבד המבטא היטב את אווירת אותם ימים בישוב החדש, שהלך והתהווה בארץ הקודש?   
***
ר' אלתר צוקר זצ"ל היה שמו של בעל הפנקס, אשר כפי שניתן להתרשם מבין שורות מכתב ההמלצה המצורף, שימש כמשולח של ישיבת 'בית יוסף - נובהרדוק' בבני ברק. הישיבה בחרה בו, ומסתבר שלא בכדי, לשמש כשליחה לסובב בערים ובמושבות ולאסוף תרומות למחיית תלמידיה. אם לשפוט על פי המספרים המופיעים בפנקס, הרי שמסתבר שמלבד היותו של ר' אלתר איש יודע סדר ומאורגן להפליא, מאמציו גם נשאו פרי. 
את תחושותיו האישיות אין רבי אלתר מעביר אל הכתב, קשה לדעת האם זכה להארת פנים יפה, או להיפך מכך, האם וכיצד התקבל בכל מקום שאליו הגיע מטעם הישיבה.
למרות זאת, העובדות מדברות בעד עצמן - אם ר' אלתר חזר לאותם מקומות שוב ושוב, ואף זכה לקבל מאותם אנשים מתת יד הגונה, מסתבר שהיתה לכך הצדקה.
מעבר להיותו של הפנקס מסמך מרתק השופך אור על הליכות התקופה ועל מושגי אותם ימים, כמו גם על עיסוקיהם המגוונים של האנשים שחיו ופעלו באותם מקומות. הרי שיותר מכך, עולה ומשתקפת מתוכו תעוזתו של נובהרדוקאי אמיתי, שאינו נרתע משום קושי, לא פיזי ולא אנושי. ואם בכדי לשאת את משא הישיבה, נזקק הוא להתדפק על דלתותיהם של בני קיבוצים, שלמראית העין לפחות, אין בינם ובין המטרה שלשמה הטריח עצמו ר' אלתר עד אליהם ולא כלום, הרי שעושה הוא גם את זה ובצורה הטובה ביותר, ולא רק בין כתלי הישיבה.
מסתבר שעבור ר' אלתר 'שוויון בנטל' לא היתה רק סיסמה נבובה, הוא האמין בה ואף פעל באמצעותה רבות. הוא לא רק חיפש לעצמו שותפים, הוא גם מצא אותם במקומות הכי פחות מצופים, ולא רק אחד ממושבה ושניים מקיבוץ, שאגב, ברבים מהם פעל באופן קבוע שו"ב [=שוחט ובודק] בתפקיד מלא.
שמות המקומות שאליהם הגיע, כמו גם שמות התורמים והמספרים, מציגים תמונה הפוכה בתכלית מזו שהיינו מצפים לה. מתברר שבלא מעט קיבוצים ומושבות התגוררו אנשים, שידעו דבר ויותר על מהותה של הישיבה ורתמו עצמם למטרה הנעלה של אחזקת בני תורה. 
***
התלוויתי תוך כדי שוטטות בין דפי הפנקס עמוס הפרטים והמספרים, אל מסלולו המרתק של ר' אלתר, ובקשתי לחזור יחד עמו אל אותם ימים, אל שבילי הקיבוצים והמושבות, אל האנשים ובעיקר אל ההווי המיוחד, שאור וצל שמשו בו בערבוביה.  
עמודים שלמים סוקרים את הממצאים שהעלה ר' אלתר בביקוריו במקומות השונים, כל מקום ועמודו הוא. יכלה המקום, ולא תכלינה התרומות, ולפיכך יובאו בזאת טעימות מדגמיות, שרבות מהן מייצגות דמויות ייחודיות ושאר ממצאים מרתקים:
כך הגיע ר' אלתר לאבן יהודה, לבלפוריה ולבנימינה - שם ביקר בין השאר אצל בעל האיטליז ואצל טחנת הקמח שעל יד הרכבת, אצל ועד המושבה.
בחודש סיון של שנת התרצ"ט בהיותו בחדרה, ביקר אצל מאיר לסטר שעסק לפרנסתו כסוכן שמן בחדרה, אצל החלבן המקומי, אצל הרב דמתא רבי יוסף דב הכהן, וכן אצל ר' משה פרנק (ככל הנראה אחד מבני משפחת הגרצ"פ שאביו נמנה על מקימי המושבה). כמו גם אצל שלמה מאירזון יו"ר המועצה, ואצל בוסקובסקי מנהל הבנק, אצל קופרבוים סוחר הנפט, אצל ר' יצחק ליפשיץ השו"ב, ואף אצל רחל אפשטיין שאף היא זוכה משום מה לתואר 'שו"ב' (כנראה אודות לבעלה). בנחליאל (שכונת התימנים שעל יד חדרה) פקד ר' אלתר את ביתו של הרב ר' שלום עודד.
באותה עת ביקר גם בגבעת עדה הסמוכה, בסך הכל לאורך שמונה ביקורים במקום, קיבל מוועד המושבה - 7 פעמים מאה (פרוטה) ועוד מאה וחמישים. בפרדס חנה השכנה ביקר אצל ר' יוסף בר בעל המנפקטורה, אצל שטיסמן מהאיטליז ואצל לוי גרשוני האופה, אצל יוסף רבינוביץ מחומרי הבנין, ואצל ענגל ממכשירי הכתיבה, כן ביקר אצל הרב דמתא רבי צבי יהודה מלצר, שהרים תרומה נכבדה.
גרינטל מתל צבי שעל יד פרדס חנה עבר לפ"ת, מדווח ר' אלתר, ובכרכור הסמוכה ביקר אצל ר' ישראל שו"ב. לצד שמו של האחד רשום 'יתומים' ואצל האחר 'ועד הישיבות' - שמא היו אלו מטרות שונות שאליהן בקשו התורמים להפנות את תרומתם. לצד חלק מן השמות מופיעה המילה 'קופסה' - כלומר שאצל אדם זה הושארה קופה לתרומות.
באותה עת ביקר ר' אלתר בגן השומרים, וכן בנתניה - שם ביקר אצל הרבנית נחמה ורנר תחי', ואצל ר' יצחק אהרן הולר - שו"ב, באביחיל ביקר אצל ר' יהודה רובינשטיין - שו"ב שכפי הנראה ביקש להפנות את תרומתו לצרכי הפסח.  
בכפר תבור, ביקר אצל בנימין שצצינסקי ואצל גימפל צוקר, בהרצלי' אצל הרב הג' מובשוביץ שליט"א, אצל הרב ר' מרדכי קלמנוביץ והרב ר' מרדכי הלפרין, ואצל פינקלשטיין השו"ב.
בעקרון ביקר אצל ארקין - אשר נכדיו מתגוררים עד היום במושבה. כן ביקר אצל שקולניק, בביתו של זבולון היימן שהיה אותה עת בבני ברק, ואצל השמש בביהכנ"ס.
ברמת השרון ביקר אצל המרא דאתרא רבי צבי אידלשטיין שליט"א, ואצל ר' בצלאל משה קמינסקי השו"ב.
בנס ציונה ביקר אצל ר' יקיר שיפמן השו"ב, ואצל זישא זמל.
בכפר חסידים ביקר אצל הרב דמתא הג' ר' שמואל קרול, ואצל ר' יצחק ברלין השו"ב - גיסו של בעל החזון יחזקאל, אצל אברהם מליניק, ואצל מנחם ברוכמן, אצל אברהם זילברמן בעל חנות הדגים (אותו עוד זכיתי להכיר אישית, יהודי שפעם בקרבו לב חם וסייע רבות לישיבה המקומית) ואצל חיים שו"ב סטולר.  באותה עת ביקר גם בשדה יעקב, שם מופיעה גם תרומתו של ועד כפר יהושע. בכפר עטא פקד את ביתו של הרב ספרא שליט"א, ואת ביתו של ר' ישראל יצחק חסיד השו"ב המקומי, את הרב הג"ר בנימין מנדלזון שליט"א, ואת שמחה בונים פיגנבוים הצבעי.
בקרית מוצקין ביקר ר' אלתר אצל הרב הגאון ר' אבא יפה, ואצל געציל ויספיש מהמספרה. בהזדמנות זו סר גם לעיר גנים שעל יד כפר עטא, ולמפרץ חיפה, שם ביקר בתחנת הבנזין ובבית החורשת לגזוז, ואצל וייס ממחסן העצים.  
אם הטריח ר' אלתר עצמו עד לכאן, יהיה זה מן הראוי שיקפוץ גם לישוב נשר  הסמוך, ואם כבר אז גם לקיבוץ יגור השכן, אשר משום מה מופיעים יחד כ'נשר-יגור', אולי בשל סמיכותם הפיזית.
מרתק לדעת שגם שם זכה ליחס מכובד, כך עולה מתוך ביקורו אצל שמואל גוטבטר, אצל יחזקאל בן-חרוב, ואצל אברהם צדוק חופשי. ומתברר שגם התגורר שם, בנשר או ביגור יהודי שזכה לתואר 'הרב הגאון ר' אביגדער וזוגתו חוה שומר'.
בין הקיבוצניקים ביגור נמנה באותה עת ר' שמואל חיים יעלין. התרומה מהחברים נאספה על ידי ר' יצחק.
בזכרון יעקב ביקר אצל ר' זכריה יפת משכונת התימנים ואצל יהודה גוטמן החלבן, אצל ר' משה שפרדלינג השו"ב, אצל חיים דוב בשביל היקב, אצל הרב הגאון (עזריאל) קושלבסקי שליט"א  (מתלמידיה של סלבודקה-חברון, שהתמנה לתפקידו אחר רצח חמיו הרב אורלנסקי - בהיותו בחברון לרגל שמחת שבת השבע ברכות של בתו. הרב קושלבסקי המתין כשנה לבת הצעירה שאבדה את הוריה, אחותה וגיסה, ולאחר נישואיהם החליפו את שם משפחתם לעזריאלי).
בכפר פינס ביקר ר' אלתר אצל ולובסקי השו"ב, וכן אצל שמעון ברוסטר - אף הוא נשא בתפקיד שו"ב, אצל המרא דאתרא שטרנברג. שם גם זכה לתרומה הגונה מאת 'קבוצת אברהם' ומהרב שפירא ('האדמו"ר החלוץ').
בהיותו בכפר הרא"ה סר לביתו של שמואל קלרמן (אביו של הגאון רבי אורי זצ"ל), וכן לביתו של יוסף אלי' פינקל השו"ב, ושל נריה מנהל הישיבה (הרב משה צבי נריה), באותה עת סר גם לישוב השכן 'חיבת ציון'.
בראשון לציון זכה לתרומה נאה ממרדכי רובנסקי מזכיר המועצה, וביקר אצל הרב ר' יוסף הלוי, ואצל האחים וינברג מבית החרושת לקרח.
ברחובות ביקר בין השאר אצל ר' צבי שטינמן - הרב הראשי, אצל זיסקינד פומרנץ הנהג, אצל שמואל הופמן השו"ב, ואצל נתן בומז'א.
***
משם, בחזרה למרחביה, שם ביקר אצל ר' יצחק בנצלוביץ השו"ב, אצל פישרמן המוכתר ובתחנת הגפירים.
בכפר יחזקאל ביקר אצל יוסף חן השו"ב, ואצל זלמן בה"ר יהודה וילקוביץ - שם טרח ר' אלתר לציין לצדם של שמות התורמים כי 'הכל מטבח'.
בכפר גדעון ביקר אצל בן ציון ראב המזכיר, ואצל ר' מרדכי צבי שמעון. בתל עדש ביקר אצל ליפמן רובינשטין שהעדיף לתרום לועד הישיבות, ואצל ר' אברהם שו"ב.
בהיותו בעפולה פקד את ביתו של חנוך העניך בה"ר טוביה פסלוב מהקפה, וביקש לסור לביתו של הקצין ברנר, אולם התברר לו שעבר לרחוב נחמני בתל אביב. הוא סר גם לביתם של יעקב מאיר שו"ב, של אלי קריגמן החזן, של המרא דאתרא ר' אשר קירשטיין, ושל ר' שמואל טומושוב.
***
היכן עוד התגוררו יראים ושלמים? בכפר תבור למשל, שם פעל ר' בן ציון הלוי כשו"ב, ואפילו בכדורי (בית הספר הנודע שעל התבור, אשר הוציא מקרבו לפחות ראש ממשלה אחד), שם גם זכה לתרומה מאת תחנת הגפירים.
בגדרה, זכה לסיוע מקיבוץ חפץ חיים, ובגן יבנה פקד את ביתו של ר' יצחק וינגאד השו"ב.
אפילו בגבעת ברנר, הרים הקיבוץ תרומה נאה, והרבנית קסטלבילניצי אף היא הרימה תרומה נכבדה.
***
להיכן עוד הגיע ר' אלתר? לעין עירון על יד כפר פינס, לבית הכנסת של משק עין חרוד, שם זכה לתרומה מהנהלת המשק ומ"הזקנים" (תופעה הראויה לסקירה בפני עצמה) באמצעותו של ר' דוד הלר.
בקיבוץ תל יוסף ביקש לפגוש את ד"ר חיים לייב משקובסקי, אולם מתברר שהלה עבר לעפולה. בנהלל פגש את ר' זכריה שו"ב, ואת ר' קלמן בן-עמי, יהודי ירא שמים שהתגורר אצל בנו. כן זכה שם לתרומה מבית הספר לחקלאות.
במשק גבת נענו לקריאתו בעיקר הזקנים, וכמובן ר' מענדיל - השו"ב המקומי. משק עיינות, משק השרון, משק מעברות, משק משמר השרון, ועד המושב כפר יהושע כולם נקבצו לעמוד אחד, ובולט בתוכם ר' שמואל וינשטוק.
בקיבוץ גניגר התגורר באותה עת ר' יעקב שו"ב. יחד עמו מופיעים בעמוד אחד: חפציבה, בית אלפא, מזרע, מרחביה, גבע, גבעת חיים, ובית שערים.
בכפר ויתקין התגורר וכיהן באותה עת צבי מלמד השו"ב, ובכפר ברוך נשא בתפקיד דומה ר' יהושע קרשין השו"ב.


***
ארגון משמר הגליל ממצפה שעל יד טבריה הרים אף הוא תרומה נאה, כמו גם ר' דוד רוזנברג השו"ב מבאר טוביה.
באגרובנק (לימים חלק מן העיר חולון) ביקר ר' אלתר אצל הרב דמתא הגאון ר' דוד ויין ואצל הרב יונה לייב קפלינסקי. במקוה ישראל הסמוכה, נענתה לקריאתו הנהלת בית הספר החקלאי.
בראש פינה הרים תרומה נאה השו"ב המקומי ר' מאיר הולצברג, ואפילו ד"ר מר (ממציא התרופה נגד הקדחת) נענה לקריאה.
בטבריה פקד את ביתו של הרב הג' ורנר (הרב אשר זאב ורנר), וזכה לתרומה נאה מהנהלת ישיבת אור תורה, כן פקד את ביתו של הרב מאיר ועקנין, ואת בתיהם של משפחות לוריא ווינברג.
בצפת פקד את ביתו של רבי אברהם לייב זילברמן, את ביתם של משפחות פדהצור וקליך וכן את מושב הזקנים המקומי.
בהיותו באזור הרחיק עד למטולה, ולא פסח אף על כפר גלעדי ועל בית גן שעל יד יבנאל.
***
מי והיכן היו השו"ב ביתר המושבות בנות התקופה?
במשמר הירדן היה זה ר' חיים אהרן גלברד השו"ב, ובמגדל ר' מנדל שו"ב. בכנרת היה זה הרב שלום (קורן), באבן יהודה ר' ישראל בלויגרונד, בנס ציונה ר' יוסף גמליאל שו"ב, ובעקרון ר' אברהם אלטמן. במנחמיה ר' אריה פרנקל שו"ב, וביבנאל ר' אהרן זלץ שו"ב.
בבאר יעקב פעל באותה עת כשו"ב ר' מאיר גוטליב שו"ב, ביקנעם ר' אברהם רוטר, ובעטלית ר' פנחס הלפרין שו"ב.
***
למותר להזכיר את תרומתם המובנת מאליה של תושבי המרכז בכלל ותושביה של תל-אביב בפרט, שאגב, כמתבקש, הסכומים שניתנו על ידם מטפסים באופן כללי בחדות כלפי מעלה, עליהם נמנים בין השאר הרב זאב ליפוביץ והרב בצלאל דבילצקי (שסך תרומתו הנכבדה שווה ערך מן הסתם לערך תרומתם של כמה וכמה בני קיבוצים ומושבות ויותר מכך).
אי שם בשולי הפנקס, מסתתר גם שמו של החזון איש: "נשלח ע"י הר"ש גרינמן שליט"א ליד החזו"א בי' טבת תש"ג מאה דולר מהנדיבה...".
***
דמותו של ר' אלתר נותרה לעת עתה עלומה, הנסיונות לאתרו בקרב יוצאי משפחות נובהרדוק אף הן לא תרמו לקידום הענין. בשיחה עם ר' יעקב צוקר מבני ברק, אשר כמצופה קיוויתי להסתייע בו לפשר התעלומה, ידע לספר על כך שאביו ר' יחיאל מאיר אכן שימש כמשולח מטעם ישיבת בית יוסף. אולם, למיטב ידיעתו לא נשא בשם כינוי נוסף - 'אלתר'. בנוסף, אביו פעל כמשולח בחו"ל ולא כאן בארץ.
האם יתכן כי פעלו מטעמה של ישיבת בית יוסף שני משולחים בעל שם משפחה דומה?!
בכל מקרה, התחושה שעולה היא שיש כאן עוד פעולה של 'רשת נובהרדוק', שאמנם לא הקימה כאן ישיבות לעשרות כפי שעשתה בפולין וברוסיה, אך עשתה גם עשתה למען אחינו בית ישראל הפזורים בקצוי ארץ ורחוקים מעולמה של ישיבה, באמצעות איש קשר מטעמה אשר שימש באמצעות תפקידו יוצא הדופן, כגשר חי בין התקופות וכמגשר בין האחים שמשני צידי הגשר?!
ייחודיותו של הפנקס מדברת בעד עצמה. אין ספק כי לא מעט ארכיונים והיסטוריונים מקומיים ימצאו בו ענין גדול. לא רבים ולא מצויים הם מסמכים מרובי פרטים מעין אלו, המטילים אור על התקופה ובניה, תוך חלוקה מדוקדקת לפי אזורים, מיטיבים לרדת לפרטי פרטים, ומציגים תמונה צבעונית ורחבה יותר של התקופה ובניה.



18.8.2013

שני ספרים שנצלו "מן הגניזה של הטומאה הנאצית"

הזכרתי בעבר את מסע הציד שערכו הנאצים אחרי ספרים יהודיים. והנה, אחד מידידיי שעוסק מעט במסחר של ספרים ישנים, הראה לי פריט מעניין שקשור לנושא זה, הנמצא באוצרותיו.
מדובר בשני כרכים של חומש עם פירוש רבי שמשון רפאל הירש בגרמנית, שנדפס בפרנקפורט דמיין, בשנת תרנ"ה (1895). לפי החותמות ותויות הספר, כרכים אלה היו שייכים לספרייה של אגודת "עזרא" בקרקוב (קראקא). על כל אחד מן הכרכים הקדשה בכתב-יד שכתב אב לבנו ולבתו. מן ההקדשות עולה כי הספרים הועברו מקרקוב למינכן שבגרמניה על ידי הנאצים, ושם נמצאו אחרי המלחמה ע"י הכותב, כנראה במקום ריכוז של ספרים יהודיים מטעם הגרמנים. מי היה האיש? האם הוא וילדיו עברו את מאורעות השואה? וכיצד ניצלו? אולי אחד הקוראים ישפוך אור על התעלומה. מכל מקום, הנה ההקדשות שכתב לילדיו:
לרחלה החמודה,
הרי לך שי - ספר בראשית, שהעליתי מן הגניזה של הטומאה בבי-הבירה, מקום ששבעה מרעי - היטלר דגרו שם את רשע הכליה בנו.
מינכן ט"ז אב תש"ה.
בברכת אהבה וגאולה. בן. לשארית ישראל.
 לשמשון בני בכורי, ספר "במדבר" מן הגניזה של הטומאה הנאצית בבי-הבירה במינכן, מקום שהיטלר דגר את רשע העולם והכליה על ישראל עם חבר מרעיו הרשעים. כן יאבדו.
נשיקה במצח ובעינים. מאבאלי.
ט"ז אב תש"ה. מינכן.
חותמת ספריית "עזרא" בקרקוב

תווית הספריה על כריכת הספר

5.8.2013

בעיני משורר - רשימה לזכרו של לוי יצחק רוזנשטיין ז"ל

בימים הקרובים ימלאו שבע שנים לפטירת חברי היקר לוי יצחק רוזנשטיין ז"ל, שנפטר בד' אלול תשס"ו. דמותו הייחודית חקוקה בזכרונות משפחתו וחבריו, וקשה לשרטטה בשורות קצרות. ובכל זאת אכתוב את מה שבעיניי יכולה להיות הכותרת: לוי יצחק חי את חייו כמשורר, במלוא המובן החיובי של המילה. הוא חי טפח מעל הקרקע, ואת העולם חווה וראה כשיר מופלא. זוטות שגרה ועניינים של מה-בכך, הפכו בעיניו לציוני דרך נשגבים במסע אל האמונה והדבקות.
לוי יצחק נולד, גדל ונפטר במשפחה שורשית של חסידי סלונים. בשנות נערותו חווה תקופות של חיבוטי נפש ולבטים מייסרים מתוך רצון לחצוב את דרכו במו ידיו. הוא ניחן בנפש רגישה ועדינה, שמאסה בבינוניות וב'מצוות אנשים מלומדה'. המסלול שבחר להעביר את עצמו לא היה קל, אך סופו היה חיי תשובה-מאהבה עשירים ושמחים. אלו לוו בשירת חיים מתמדת, שהתבטאה הן בכתיבת שירים, הן בתפילה ולימוד תורה יוקדים, והן בזמרה ונגינה (הוא היה בעל חוש מוסיקלי, ניגן על גיטרה, הלחין ואף הקליט שירים רבים; אחד משיריו בוצע על ידי הזמר החסידי דב הנדלר). את היצירתיות והמקוריות, עם האופטימיות המיוחדת שלו, שילב באמונה לוהטת מבית היוצר של חסידות סלונים, אותה ינק בבית הוריו.
למרבה הכאב חלה לוי יצחק במחלה קשה, ולאחר מספר שנים של מירוק בייסורים השיב את נשמתו בטהרה, בהיותו כבן שלושים. דווקא בשנות חוליו התגבר בו מעיין הכתיבה באופן מיוחד, וממבוע זה בחרתי להביא כאן שניים משיריו, לזכרו ולעילוי נשמתו. אך לפני כן, נערוך עמו היכרות יותר מעמיקה, בשני מכתבים שכתב לחבריו בישיבה מבית החולים. היה זה תחלתו של "זמן אלול" תשס"ה (2005), שנה לפני פטירתו, בישיבה החלו אז ללמוד את מסכת "מכות" ולוי יצחק נכנס לסדרת טיפולים קשה בבית החולים איכילוב:
מכתב ראשון:
התחלתי את ה'זמן' החדש עם כל המרץ והשמחה, בקומה התשיעית ממרומי מגדל האשפוז (איכילוב ת"א) במחלקה האונקולוגית. פה אני דן במושגים כגון: ספירת דם, החלפת שקיות, בחילות, תרופות קבועות וכו'. שאף אחד לא ידע מזה. על זה אני חושב, במקום לדון בדיני הזמה, "ועשיתם לו כאשר זמם" ו"עדות שאי אתה יכול להזימה", ושאר ענינים הנלמדים בישיבה. אין ספק, האלול הזה ילמד אותי פרק ב'מכות' ויעשה לי בית ספר או בית חולים. בכל אופן נאלץ אני לחיות כאן. סוד ההצלחה פה הוא להקשיב ללבי, לקול הפנימי, ולקבל את העצמי כפי שהוא; לעודד את עצמי, שאני מסוגל, שאני יכול, ושאצליח בעזרת ה' - שנתן לי את הכוחות בכוח, ושעלי להוציא אותם ולהשתמש בהם בפועל. כל דבר צריך טיפוח ותחזוקה, ובמיוחד רגש רוח הקרב הזה שנמצא אי שם חבוי, וצריך רק ללבות, ולהפוך את הגחלת לשלהבת, שתבער ותאיר, ויהיה תמיד טוב בלב.
בשבוע שעבר שמעתי באוטובוס לירושלים בחור שישב לידי, משוחח בפלאפון, מסכם את 'בין הזמנים' שעבר עליו בארגון 'קעמפ', טיולים וכו'. ובסיום אמר: "עכשיו אני רוצה להתחיל ללמוד טוב". האמת, התרגשתי וקנאתי, כי תוכניות על הנייר הופכות לפעמים לנייר מקומט שמתגלגל למקומו בפח האשפה, וזה מה שקרה אצלי, אך כולי תקווה וחדוות ה', זה הנשק והכוח שלי.
זכרו! אני רוצה וגם יכול - זהו נכס יקר! תפסוהו בשני ידיים!
למעט: רוצה ולא יכול, או: יכול ולא רוצה.
ואסיים בפסוק שאומרים בימים אלו במזמור 'לדוד ה' אורי וישעי': קוה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'.
מכל הלב,
לוי יצחק

מכתב שני:
עכשיו זה הזמן, בשלוות הלילה, כשניצני נשירה פוסעים במעבה חיי, חשתי ולא התמהמתי, מה עוד שבקשו חברים רבים וטובים שאמשיך במכתב נוסף, וגם העלו רעיונות נחמדים. ואני בקשתי לדחות את כתיבתי עד ליציאתי מפה (איכילוב ת"א), אך התארכה השהות פה ודחק הזמן לכתוב ממרומי המגדל המשקיף לים הגדול. אי לכך, אזרתי אומץ לכתוב על נושא גדול, שהוא גם שיחת היום: המבט על החודש האהוב הזה הקרוי בפי-כל 'אלול'. בעיניי החודש מתאפיין כזמן שיא של התחדשות, כלומר, בעצם 'השנה מתחילה באלול' ולכן כל העבודה בחודש אלול היא 'עבודת ההתחדשות'. על דרך משל, בחור שנכנס לישיב"ק [ישיבה קטנה] חדשה, והכל חדש. הוא קונה מחברת חדשה לחידו"ת [לחידושי תורה] ללא קמט, ומצרף לזה עט חדש בסטייל, והכל בשביל מסע ההתחדשות שכל כך מרגש אותו. כמו כן, עבודת התקופה היא המחברת הוירטואלית הדמיונית, ובהנחה שכל יום ממלא שעותיו, כל עמוד - יום, וכל שורה - שעה, יש לו 'בו זמנית' גם אהבה למחברת (עם ריח טוב של ספר חדש), וגם יש בו את הפחד 'לפשל' או לעשות טעות שתשאר קבועה במחברת, אבל לדעתי אהבת המחברת תגדל על הפחד, וגם את הפחד יאהב - ועוד יפחד שלא לאבד את הפחד.
כך בנוגע לימים אלו, שבעצם הם ימי התחדשות בבחינת דף חדש, כי בזה שאינני מחטט עד זוב דם בים העבר, אלא מתעכב ומתרכז לגמרי בהתחדשות, בזה אני מקיים "ועשו לכם לב חדש", וכאילו נולד מחדש, והוא הנקרא 'סור מרע' על ידי 'עשה טוב', והרי זה גופא מצות התשובה, אלא שנעשה בעקיפין על ידי התעסקות בזמן ההווה החדש, ולא במעשי העבר שבשלב זה לא מעניינים אותי.
זוהי תשובה אמיתית שבאה מתוך שמחה, ועליה נאמר "זדונות נעשו לו כזכויות", ה' יעזור שנזכה לראות את תפקיד התקופה כתפקיד התחדשות, ולא נתעסק בעבר - רק בהווה בעיקר. ובזכות זה ישלח לנו - לכולם - שנה טובה, חיים של שמחת הנפש ובריאות, וקרבת אלוקים לי טוב. ובזה כלול הכל.
אלול שמח, ושנה טובה!
לוי יצחק


והנה שני שירים מפרי עטו:


חֶבֶל הַצָּלָה / לוי יצחק רוזנשטיין

רָצִיתִי לִכְתֹּב שִׁיר
מַדּוּעַ בְּעֶצֶם רָצִיתִי
וְלָמָּה
כָּל כָּךְ הָיָה חָשׁוּב לִי
בְּעֶצֶם
לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת
סְתָם כָּךְ
לִקְרֹא עִתּוֹן
אוֹ לְעַשֵּׁן
אוּלַי סְתָם לְנַגֵּן
בְּעֶצֶם כָּךְ עָשִׂיתִי
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

יָשַׁבְתִּי בּוֹהֶה בַּשָּׁמַיִם
תּוֹהֶה בְּכוֹכָב מִסְתַּבֵּךְ
שִׁמָּמוֹן מֻחְלָט
שְׁמָמָה וַאֲפֵלָה
אֵין קֶרֶן אוֹר
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמֹד לַיְּהוּדִים
מִמָּקוֹם אַחֵר
וְשָׁם כְּבָר הָיִיתִי
רֶוַח לֹא הָיָה שָׁם
וְהַצָּלָה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

שָׁתַקְתִּי שְׁתִּיקַת הַכְּבָשִׂים
שָׂחַקְתִּי שְׂחוֹק הָאִלְּמִים
שַׁרְתִּי זְמִירוֹת לְשַׁבָּת
עָשִׂיתִי קִדּוּשׁ וְחַלּוֹת
לָקַחְתִּי אֹכֶל מִבְּעוֹד יוֹם
וּמֶה הָיָה חַס וְשָׁלוֹם אִם לֹא הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

רֶוַח לֹא שַׂמְתִּי בֵּין עֵדֶר לְעֵדֶר
וְאֶת אוֹר הַיְקוֹד לֹא יָקַדְתִּי
וְשֶׁמֶן לַמְּדוּרָה הוֹסַפְתִּי
נִכְוֵיתִי וְלֹא כִּבִּיתִי
אֶת נֵר הַתָּמִיד
תּוּקַד עַל מִזְבַּח הַשַּׁבָּת
וּמֶה הָיָה אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

*


תְּהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ / לוי יצחק רוזנשטיין

וְאֶפְשָׁר גַּם לִצְלֹל אֶל תַּעֲלוּמוֹת עוֹלָמִי שֶׁלִּי
אֶל תְּהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ

שָׁם סוֹד הַהֲנָאָה מִכּוֹס קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר
וּמִמִּטָּה חַמָּה בַּחֹרֶף

שָׁם סוֹד הַתַּעֲנוּג לְמִשְׁמַע שִׁיר יָפֶה
וּלְמַרְאֵה אֲנָשִׁים אֲהוּבִים

שָׁם הַהִתְפַּעֲלוּת מִזִּיו הַחָכְמָה
וּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע

שָׁם יְצוּקָה הַנֶּאֱמָנוּת
וְשָׁם לוֹחֶשֶׁת הַתִּקְוָה בְּרֶתֶת
שָׁם הַתּוֹדָה הַנִּרְגֶּשֶׁת
וְשָׁם הַצִּמָּאוֹן אֶל הַיָּפֶה, אֶל הָאֲמִתִּי

וְשָׁם גַּם זוֹעֶקֶת הַבְּדִידוּת אֶת זַעֲקוֹתֶיהָ
וּבוֹעֵר הָרָצוֹן לְהִתְאַחֵד וּלְהִתְמַזֵּג עִם הַכֹּל

וְיֵשׁ גַּם אוֹתִי,
אֲנִי הַיּוֹדֵעַ וּמִתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה
וְעוֹמֵד כָּעֵת כְּגַפְרוּר
בִּפְנֵי מְלֹא זִיו הַשֶּׁמֶשׁ
וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן עַל חַיָּיו

לוי יצחק ז"ל

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...