18.12.2016

"לא יחרוך רמיה צידו" - "לחש" נגד גנבי ספרים

עוד רישום בעלות מליצי - שלא הכרתי - נוסף לאוסף שלי:

בשער ספר בית לחם יהודה, מאת רבי יהודה אריה ממודינה, שנדפס בוונציה, בשנת שפ"ה (1625), מצאתי את הרישום הבא:

"לא יחרוך רמיה צדו / פתאום יבוא אידו". 

חרוז זה מורכב משני פסוקים מספר משלי:

משלי יב, כז: לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ.

משלי ו, טו: עַל-כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.

על הפסוק "לא יחרוך רמיה צידו...", מבאר רבינו יונה (שם): "לא ייהנה איש רמיה מן ההון אשר קיבץ בגזל ומרמה...".

הרי לנו כעין "לחש", או כתובת אזהרה, נגד גנבי הספרים, עם האיום ש"פתאום יבוא אידו...". 


8.12.2016

איורים בחלל הפנוי - רבינו ירוחם, קושטא, 1516

אילן


בסופו של הפוסט הקודם הזכרתי את ה"חלונות" הריקים שהושארו בתוך הטקסט המודפס של מסכת עירובין.
המקומות הריקים הושארו ע"י המדפיסים, בשל קושי טכני להעתיק בדפוס את איורי ההסבר שהיו במקור בכתבי-היד, ובמחשבה שלאחר מכן יושלמו האיורים בכתב-יד (וראו את המאמרים של אלי גנויאר שהפניתי אליהם).
כידוע, במסכת עירובין יש צורך מיוחד בתרשימים להמחשה, וכפי שראינו - במהדורת בומברג הושארו מקומות ריקים היכן שהיה אמור להופיע תרשים. בפועל, בעותקים רבים נשאר המצב כפי שהוא, התרשימים לא נוספו בהמשך, וה"חלונות" נותרו ריקים.

תופעה דומה מופיעה בספר תולדות אדם וחוה לרבינו ירוחם, שנדפס בקושטא בשנת רע"ו (1516), בחלק העוסק בדיני עירובין.
גם כאן, בדומה לדפוס בומברג, הושארו מקומות ריקים לתרשימים שיושלמו אחר כך, אך המעניין הוא כי בחלק מהמקומות עיצבו המדפיסים את הטקסט באופן ש"החלל הפנוי" הופך לאיור.





לא ברור לי מדוע הם עשו זאת. כאן עולה השאלה האם תכננו להכין איורים (בתחריטי-עץ) ולהטביע אותם במקומות הריקים לאחר ההדפסה, ואולי השאירו זאת לקונים - שיעתיקו בכתב-ידם את האיורים למקומות הריקים.
יתכן שהמדפיסים שיערו שהאיורים לא יתווספו לאחר מכן (כפי שבסוף אכן אירע) ועל כן ניסו ליצור בעצמם את האיורים (באופן חלקי - ראה להלן) בדרך כזו של עיצוב הטקסט.
אלו שאלות שאין לי תשובה עליהן.

בכל מקרה, האיורים שהופיעו בכתבי-היד היו מפורטים הרבה יותר.
כך לדוגמה נראה ה"אילן", מן התמונה הראשונה לעיל, בכתב-יד של החיבור מן המאה ה-15 (כת"י NY JTS 6528; באדיבות ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה):

וכך נראית ה"קשת" (מראש התמונה השניה לעיל):


ברור שהרווח המעוצב שהשאירו המדפיסים לא משתווה לפירוט של האיורים בכתב-היד, אבל נראה שבכל זאת ניסו לעשות ככל יכולתם.


המהדורה הבאה של הספר נדפסה בוונציה שי"ח (1553), בדפוס בראגדין. אני משער שכאן כבר לא היה לפני המדפיסים כתב-יד עם איורים, ורק מהדורת קושטא עמדה לפניהם. למדפיס לא נותר אלא לחקות את המהדורה הקודמת ולהדפיס את המקומות הריקים בדרך דומה.

הנה דפים ממהדורת ונציה (דפים צז-צט):




Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...