28.7.2016

פיסת צנזורה

נהגו מדפיסים הדורות להוסיף בראש כל ספר הודעה בנוסח קבוע, ובה הצהרה שכל מקום שבו נזכר בספר השם "גוי" או "עכו"ם" אין הכוונה לגויים שבימינו, אלא לגויים שהיו בעבר. הודעה זו מצויה באלפי ספרים מכל מקומות הדפוס באירופה, ונועדה להקדים רפואה למכה ומשום "שלום מלכות".
בספר 'לחם הפנים' שנדפס בפיורדה (פירט Furth) בשנת תצ"ח (1738) לא נדפסה הודעה זו, כפי שניתן לראות בעותק שנסרק באתר HebrewBooks
אבל בעותק שנסרק בפרוייקט הדיגיטציה של Google, הודבקה בראש השער פיסת נייר מודפסת, עם ההודעה הזו. יתכן והיא נעשתה מאוחר יותר (ואולי נגזרה מספר אחר), בכדי לקבל רישיון מהצנזור לסחור בספר באזור כלשהו, או להכניס את הספר למדינה מסוימת:
ראו בעניין זה מה שכתבתי פה.

21.7.2016

רמזים על שמות חכמי הקבלה - חזיון לילה של רבי מסעוד ארוואח, ממקובלי מרוקו - רישום בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן, ממקובלי ירושלים

הספר 'דברי שלום' המכיל מדברי תורתו של המקובל הנודע רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש (ת"פ-תקל"ז 1720-1777), נדפס בירושלים בשנת תר"ח (1848), בבית דפוסו של ר' ישראל ב"ק. עותק של הספר מגנזי ספריית חב"ד ואשר נסרק באתר HebrewBooks, היה שייך למקובל רבי שם טוב ב"ר מנחם הכהן-חסיד (נפטר תרמ"ח 1888), שהיה מחכמי ישיבת המקובלים "בית אל" (מתורתו נדפס הספר "טוב שם" בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תש"נ. ראה שם במבוא לתולדותיו).

עותק זה גדוש בהגהות על תוכן הספר בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן. בשער הספר, מצד שמאל, חתימתו, ובצד ימין - רישום מעניין שהעתיק רבי שם טוב הכהן מהגהה בכתב-יד על "סדור תפלה של חול" שהיה שייך ל"אחד מן חברייא". אותו "אחד מן חברייא" חתם את שמו בסוף ההגהה, ומכך נודע שמו: רבי מסעוד ארוואח, שהיה ממקובלי מקנס שבמרוקו, ופעל בין השנים ת"ק-ת"ר.
תוכן הרישום הוא חזיון לילה שהיה לרבי מסעוד ארוואח, ואשר בו נתגלה לו כיצד נרמזו בפסוק "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה) שמותיהם של גדולי הקבלה - האר"י, תלמידו רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) והרש"ש (מחבר הספר שלפנינו).
בסריקה שמופיעה באתר HebrewBooks הרישום קטוע, ועל כן נעזרתי במנהל ספריית חב"ד, הרב שלום דובער לוין, שהואיל בטובו להשלים לי את האותיות החסרות מן העותק המקורי:
את זה מצאתי בגליון בסדור תפילה של חול לאחד דמן חברייא וז"ל [=וזה לשונו] אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב במשמרה אחרונה נגלה אלי שאני כותב בס'[פר] אחד מרובעת כיוצא בזה בזה"ל [=בזה הלשון] מי גילה רז זה מחזה שדי יחזה במוטב ג' כחדא נרמזו בכתוב הזה ברית"י הית"ה את"ו גי' ר"ח שם קדוש של הר' האר"י זלה"ה החיי"ם והשלו"ם רמז למהרח"ו זלה"ה ולמהרש"ש זלה"ה בשני שמותם, אך לרמז חניכת שרעב נרמז המספר שהוא ג"ק [=גימטריה קטנה?] מן ש"ר באות ה' גדולה של תיבת החיים ואותיות ע"ב הם בשני מימין של ס"ת [=סופי תיבות] החיים והשלום עם כללות ב' התיבות, ע"כ. וזו פלא. ה' ברחמיו יערה עלי ועל זרעי וכו' רוח טהרה וקדושה מחכמת... הנז'[כרים] הצע[יר] מסעוד ארוואח ס"ט


"כותב מרובעת" - הכוונה לכתיבה באותיות מרובעות (להבדיל מהכתיבה הספרדית הרהוטה).
לא התעמקתי מספיק ברמזים, אבל בינתיים אני מבין כך:

גימטריה של האותיות המודגשות בפסוק "בריתי היתה אתו" = ר"ח (208), שהיא ערך שמו הפרטי של האר"י: יצחק (=ר"ח 208).
שמו הפרטי של רבי חיים ויטאל מרומז במילה "החיים".
ושמו הפרטי של רבי שלום שרעבי מרומז במילה "והשלום".

בנוסף, ה"חניכה", כלומר הכינוי, "שרעב" שבה כונה הרש"ש, נרמזת בערך כך:
שרעב =
שר - במספר קטן (ש=3, ר=2) = 5 - נרמז באות ה' של המילה "החיים".
עב - שני מימי"ן (אותיות מ') בסופי תיבות של החיים והשלום + "כללות ב' התיבות". (את זה עוד לא הבנתי).

התאריך שמופיע ברישום הוא "אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב". יתכן והשנה היא תקנ"ט (1799) = גימטריה של "מבשר טוב". בשנה זו חל יום י"א בחודש רק בחודשים שבט ואייר, ואולי "ירח מבש"ר טו"ב" הוא חודש שבט, עפ"י הרמז: שב"ט = שנתבשר בשורות טובות.

 * * *
בסוף ההקדמה של עותק זה, העתיק רבי שם טוב הכהן, קטע ממכתב מעניין שמצא בגנזי הרב היר"א' - רבי ידידיה רפאל אבולעפיא (בשנת תרכ"ט), שהיה ראש ישיבת המקובלים "בית אל" בימיו של רבי שם טוב. המכתב ממנו העתיק היה בכתב-ידו של רבי יום טוב אלגאזי (המהרי"ט), תלמידו של הרש"ש וממלא מקומו בראשות הישיבה. במכתב מתאר המהרי"ט את הימים שאחרי פטירת המהרי"ט, וכותב על הנהגת רבו בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה. מכתב זה התפרסם מהעתקה נוספת שעשה רבי שם טוב למכתב זה, ע"י הרב משה הלל, בקובץ "מן הגנזים" ('אגרת חדשה בענין סדר הכוונות בשנת השמיטה מאת רבי יום טוב אלגאזי', מן הגנזים, ספר שישי, ירושלים תשע"ה, עמ' פא-צא). 

אני מפנה את הקוראים למאמר הנ"ל של הרב משה הלל, ואעתיק כאן רק את הקטע ההיסטורי מתוך מכתבו של המהרי"ט שהעתיק רבי שם טוב הכהן (העתקתי מהנוסח שמופיע בספר שלפנינו. השינויים מההעתקה שפורסמה שם קטנים מאד):
"אהש"ט [=אמר הכותב שם טוב] הנה זה מצאתי מצאתי אגרת אחד בגנזי הרב היר"א ז"ל, כתיבתו וחתימתו מהר' מהריט"א [רבי יום אלגאזי] זלה"ה, על אשר שלח לו להר' כמהר"ר שלמה מולכו ז"ל (בעל ספר שמן זית) וז"ל הצרי'[ך] לענינינו: ומה גם כי אני מטופל הרבה הן בענייני צבור והן בעול כבד שקבלתי עלי, כי הן בעון המר שדי בדוקי'[ן] שבעין אל הלקח ממנו ארון האלהים חד בדרא בוצינא קדישא הר' החסיד ש"ש [=שלום שרעבי] זלה"ה וחל"ש [=וחיים לנו שבק], אוי לנו שכך עלתה בימינו, כי אבד חסיד מן הארץ, ואיננו כי לקח אותו אלהים, על זאת ידוו כל הדווים בראות בית המדרש שמם, שאין לנו תמורתו, מי יעמוד בסוד ה' להתפלל עלינו, וע"כ [=ועל כל] אחינו בית ישראל.
ויען כי עגמה נפשי לאמר איך יתבטל המדרש הקדוש הזה, והרב כמהר"ח [=רבי חיים] די-לה-רוזה תשש כחו הרבה מאד מרוב היסורים אשר ב[א]ו עליו, ואין בו כח כלל ועיקר לקבל עול זה, כי אפילו בתפילת שחרית אינו יכול לבוא לבית המדרש כי אם דוקא במנחה וערבית, והנה כי כן הקדשתי גופי לשמים לעמוד לשרת בשם ה' במקומו ככל אשר יבוא מידי כפי יכולתי, אף כי ידעתי כי איני ראוי לכך, ואולם בטחתי בזכות הר' ז"ל כי זכותו יגן עלי, יען אחד מהטעמים שנכנסתי בענין זה הוא כדי לרחם על בניו כי נשארו בלי משען ומשענה, אולי יהיה להם מזונות מהכנסת בית המדרש, ומובטחני כי ה' בידי יצלח, ועל דבדק לן מר על ענין השביעית... [כאן מופיע ההמשך בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה]...".

12.7.2016

"והיא לו נדפסה"

חיבוריהם של חכמי המזרח גדושים באינספור מליצות יפות ומשחקי-מילים. יכלה הזמן מלאסוף ולכתוב על כולם, ובכל זאת אכתוב כעת על מליצה אחת שקשורה לדפוס: "והיא לא/לו נדפסה".
פעמים רבות כשרוצים חכמי המזרח לציין למאמר או תשובה הלכתית של חכם אחר שנדפסו, הם כותבים "והיא לו נדפסה בספר...".
הנה דוגמה אחת  מני רבות, מתוך ספר 'שם הגדולים' לחיד"א (מערכת גדולים, אות א):
"מהר"ר אברהם אליגרי - בזמן הרב מהר"ח אלפנדארי הזקן, ויש ביניהם ויכוח גדול בתשובה והיא ל"ו נדפסה בס' מגיד מראשית...".
כלומר, התשובה של ר' אברהם אליגרי נדפסה בספר "מגיד מראשית" (קושטא ת"ע, שאלה ד).

כאן צריך להזכיר (מה שכבר כתבתי בעבר), שסימן הגרשיים (") שימש בעבר כסימן להדגשה, או כסימון למליצה. 

כמובן שיש כאן מליצה על הפסוק (במדבר ה, יג) "וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה"; וכאן הוחלפה המילה "נתפסה" ב"נדפסה" ומילת השלילה "לא" במילה "לו".

עם זאת, יש לציין כי לעתים (מעטות יותר) משתמשים במליצה גם לומר שהתשובה/מאמר/רעיון לא נדפסו, ואז מופיעה המליצה עם מילת השלילה: "והיא לא נדפסה". 

אלא שבמספר פעמים מדפיסים או עורכים שלא הכירו את המליצה "תקנו" את ה"לו" ל"לא" ובעצם שבשו את כוונת המחבר. 
אתן דוגמה אחת:
החיד"א בספרו "יעיר-אוזן - עין זוכר" (מערכת נ, אות יב), כותב: 

 "ומצאתי תשובת רב סעדיה אבן דנאן והיא לו נדפסה בתשובת פאר הדור להרמב"ם סימן רכ"ה...".

וכאמור, כוונתו שהתשובה של רב סעדיה אבן דנאן נדפסה בספר "פאר הדור" (שנדפס לראשונה באמשטרדם תקכ"ה) ואף מציין במדוייק את מספר הסימן (רכה).

למרות זאת, בספר בן זמננו, בשם "אלף  דור", המחבר - שלא הכיר את המליצה, ציטט את דברי החיד"א הנ"ל, תוך כדי שהוא "מתקן" את המילה "לו" ל"לא", ואף הוסיף הערת שוליים להסביר את כוונת החיד"א.
כמובן שהמחבר הנ"ל לא טרח לפתוח את ספר "פאר הדור", כי אם היה בודק שם, היה מגלה מיד שהתשובה המדוברת נדפסה גם נדפסה שם.

11.7.2016

צופן ברישום בעלות

שימו לב לתמונה הבאה. מדובר ברישום בעלות בצופן. מיד אסביר כיצד קוראים את הצופן, אך אתם מוזמנים לנסות תחילה לפענח בכוחות עצמכם:



ובכן, את השימוש בצופן זה לרישום בעלות מצאתי מספר פעמים בספרים. יתכן וחלקכם מכירים אותו, אך אסביר לטובת מי שאינו מכיר.

הצופן מבוסס על טבלה של צירוף האותיות "אי"ק בכ"ר".
ישנם מספר צירופים של אותיות, שמשתמשים בהם כ"צופן החלפה", המוכר שבהם הוא "א"ת ב"ש".
צופן "אי"ק בכ"ר" מורכב מצירופים של שלושה אותיות בכל יחידה. כשכל צירוף מכיל את הערך הגימטרי של היחידות, העשרות והמאות. לדוגמה: איק = 1, 10, 100. בכר = 2, 20, 200, וכן הלאה.

והנה הטבלה של "אי"ק בכ"ר":

ברישום הבעלות שלפנינו לא משתמשים ב"צופן החלפה", אלא עושים שימוש בטבלה של "אי"ק בכ"ר" כמקרא לצופן, ומחליפים את האותיות בצורה של המשבצת שבה נמצאת האות, ובניקוד שמסמן את מיקומה של האות במשבצת. 
הנה דוגמאות:

את האות א', מסמנים כך (משבצת ימנית עליונה בטור השמאלי, עם נקודה אחת - אות ראשונה במשבצת):
את האות נ', מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור האמצעי, עם שתי נקודות - אות שניה במשבצת):
את האות ם (מ"ם סופית), מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור השמאלי, עם שלש נקודות - אות שלישית במשבצת):

כאמור, את שיטת הצופן הזה ראיתי במספר כריכות ספרים, ברישום הבעלות שלפנינו יש שינוי קטן בשיטה: כאשר הכותב רוצה לציין לאות הראשונה הוא משאיר את המשבצת ריקה, האות השניה - נקודה אחת, והאות השלישית - שתי נקודות.
כעת נגש לפענוח הצופן (אתם מוזמנים לנסות לבד):

בע"ה
אני הצעיר וזעיר
יאודה ן' בנבנשת
הי"ו
ס"ט


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...