21.8.2016

להשבית אויב ומתנקם - רישום בעלות מעניין

בסוף ספר "שירי קודש ולהם משל ומליצה", מאת המלבי"ם, שנדפס בוורשא בשנת תרל"ז (1877), נכרך עם ספר 'לישרים תהלה' לרמח"ל, מהדורת ז'יטומיר תרי"ט (1859), ונסרק (יחד עם הספר השני) בפרוייקט הדיגיטציה של Google, מצאתי רישום בעלות מעניין:
להשבית אויב ומתנקם - ואשרי לתמימים אם יהיה נצור... 
יען ראיתי אנשים נבערים מדעת ומזימה
ידיהם מלאים חמס ושוד ותוכם זימה
ובאשר יקרה להם ספר בלי חתימה
מבוערין[!] אותו בידיהם באמתחותם להשימה
עד אשר ישקוט הדבר לאחר ימים ימימה
אח"כ הם מזלזלים במקח הטוב והרמה
ובחצי חנם למוכרם בנפש מזימה
או יתנהו בעד אשפר... ונת[ן?] בהמה...
או עוד רעה [--] משה[?] בעד "אתנן זימה..."
וע"כ [=ועל כן] רשמתי שמי עליו ברשימה
שייך להאברך משה ב"ר ישראל [---] קאנסטענטין [=קונסטנטין]
עש"ק ה' כסליו תרמ"ג [=1882]


על רישומי בעלות נוספים - ראו כאן ולאורך הבלוג...

16.8.2016

שיר לא-ידוע לכבוד הרמח"ל - אמשטרדם, 1743 / שלשה עותקים מן המהדורה הראשונה של "לישרים תהלה" / "סֶרף בֶּר" - ספק התבואה המלכותי

תקופת חייו האחרונה של הרמח"ל לפני עלייתו לארץ ישראל היתה העיר אמשטרדם. בה ישב שבע תלאות מהפולמוס שהתעורר נגדו, ובה הדפיס כמה מחיבוריו הלא-קבליים, בהם ספרו הנודע ביותר "מסילת ישרים". בשנת תק"ג (1743) - השנה האחרונה לשהותו באמשטרדם, זמן קצר לפני עלייתו לארץ ישראל (וכשלוש שנים לפני פטירתו בגיל ארבעים), הדפיס הרמח"ל את חיבורו "לישרים תהלה" - מחזה אלגורי-מוסרי. "לישרים תהלה" הוא אחד משלושת המחזות שכתב רמח"ל (השנים האחרים הם: 'מעשה שמשון' ו'מגדל עז'), והוא מיצירותיו הספרותיות המופלאות של רמח"ל.

[למי שאינו מכיר: הגיבורה הראשית של המחזה היא "תהלה" - בתו של "המון". "תהלה" היתה מיועדת להינשא ל"יושר" - בנו של "אמת", אך בשל כיבוש העיר על ידי "צבא המבוכה" הוחלף בטעות החתן המיועד ("יושר") ב"רהב". "רהב" נחשב בטעות לבנו של "אמת", בעוד למעשה הוא בן שפחתו של "אמת" - "סכלות". למרות שלבה של "תהלה" נמשך אחרי "יושר", אביה "המון" מחליט למוסרה ל"רהב", אך לבסוף מתבררת הטעות, וכאשר נודע כי בנו האמיתי של "אמת" הוא "יושר" - זוכה "תהלה" בבחיר לבה. לדמויות אלה מצטרפות דמויות המשנה: "תרמית" - חברו של "רהב", "שכל" - חברו של "יושר", "סבלנות" - מינקת יושר, ועוד. הרמח"ל הטמין במחזה זה רעיונות מוסריים ופילוסופיים, שחלקם בולט לעין מיד עם קריאת המחזה, בטכניקה ספרותית נעימה לקריאה, מרתקת ומשובבת לב].

את המחזה הדפיס הרמח"ל (בדפוס משפחת פרופס שבאמסטרדם) לכבוד נישואי ידידו יעקב די גאויש, ומסיבה זו הדפיס רק חמישים עותקים, על מנת לחלקם לחתן ולכלה, לקרובים ולידידים. כמה מן העותקים האלה שרדו (ואחד יוצג למכירה במכירת 'קדם' הקרובה), והם מהווים פנינה ביבליופילית של ממש, בשל איכות הדפים והדפוס והשוליים הרחבים במיוחד.
[דרך אגב, דף מאוייר שנכתב לכבוד אותה חתונה, ע"י שלמה ן' דלאק, נסרק ונגיש באתר הספריה הלאומית - כאן].

את הידיעה על מספר העותקים שהדפיס רמח"ל בשעתו אנו מקבלים משלמה דובנא, המשכיל הברלינאי, שהדפיס את המחזה בפעם השניה, כארבעים שנה לאחר מכן, בברלין, תק"מ (1780), וכך כותב דובנא בהקדמה למהדורתו: "והספר הנזכר הדפיסו המחבר בעצמו באמשטרדם בשנת תק"ג, ולא הדפיס ממנו רק חמשים ספרים, ולא הובאו כי אם אל אוצרות הגבירים הספרדים שבאמשטרדם יצ"ו, ולכן כל מבקשו לא ישיגהו, אם לא יתן הון רב באהבתו - ולכן הדפסתי מחדש".
בשל חביבותו הרבה חזר ונדפס "לישרים תהלה" פעמים רבות לאחר מכן.

והנה, בחיפושיי אחר העותקים הידועים בעולם מן המהדורה הראשונה שהדפיס רמח"ל, מצאתי שסריקות של כמה מהם מופיעות במאגרים המקוונים.
א. העותק שנסרק באתר HebrewBooks, היה שייך - לפי החותמות שעליו - לספריית שטראשון המפורסמת בווילנא. מהחתימה בשער אנו למדים על בעלים קודמים של הספר: "שייך להק' פו"מ [=פקיד וממונה] ר' הירץ מעדלסהיים". נפתלי הירץ מֶדֶלסהיים, או בכינויו 'סֶרף בֶּר', גיסו של ר' דוד זינצהיים, היה דמות מעניינת וצבעונית, ממנהיגי היהודים בצרפת, שתדלן ומקורב למלוכה, ספק התבואה המלכותי, ששימש כפקיד ראשי לענייני יהודים באלזס, והיה היהודי היחיד שקיבל זכות  ישיבה בעיר שטרסבורג באותם ימים (ראו ערכו בויקיפדיה).


'סֶרף בֶּר'
מקור:  
Rama, Wikimedia Commons, Cc-by-sa-2.0-fr


שייך להק' פו"מ ר' הירץ מעדלסהיים


ב. עותק נוסף נסרק ב'אוצר החכמה'.

ג. עותק שלישי נסרק בפרוייקט הדיגיטציה של Google, ובו מצאתי מציאה יפה:

על דף ה"קדם-שער" (שער ראשון שמופיע לפני השער המלא) מופיע שיר בכתב-יד שכתב לכבוד הרמח"ל, אחד מידידיו - יחיאל פואה:
תהלה למשה
ה"ה הרב המחבר נר"ו מאת נאמן באהבתו הצעיר יחיאל פואה יצ"ו

הִנֵּה לְךָ מֹשֶׁה תָּמִים בְּדַעַת
תֵּשַׁע בְּנוֹת הַשִׁיר עַל רֹאשְׁךָ כֶּתֶר
שָׂמוּ בְּהֵיכָלֵמוֹ
כָבוֹד וְהוֹד לַנֶּצַח
עַל הַמְּלִיצָה זֹאת לָאוֹר הוֹצֵאתָ
שֶׁבֶר לְרִשְׁעֵי לֵב תַּרְמִית וְסָכָל
שָׂכָר לְיִשְׁרֵי לֵב שֵׂכֶל וְיֹשֶׁר
עִם כָּל בְּנֵי גִּילְךָ
נִתְאַסְּפוּ גַּם יַחַד
לָשִׁיר תְּהִלָּתְךָ
יַחְדָּיו לְזִיכָּרוֹן לִבְנֵי עַמֵּנוּ
אָמְרוּ כְּמֹשֶׁה זֶה הִנֵּה אֵינֶנּוּ


מעניין לציין כי החוקר אברהם מאיר הברמן פרסם שיר מאת רמח"ל לכבוד חתונתו של יחיאל פואה הנזכר, מתוך כת"י שמצא בספריית "עץ חיים" (ראו: 'שיר חדש של משה חיים לוצאטו', א. מ. הברמן עיונים בשירה ובפיוט של ימי הבינים, עמ' 222-225).
הנה המחרוזת הראשונה של השיר שכתב רמח"ל לכבוד יחיאל פואה:
על משכבי נשפי שליו הייתי
בין (שרעפי) יומי אנה ואנה
הולך וסובב, עת פתאום ראיתי
תשעת בנות השיר הומות כולנה,
רצוא כמו בזק לקראתי באו
'קום מה לך נרדם עורה', קראו

כפי שניתן להבחין, כמו יחיאל פואה - גם הרמח"ל עושה שימוש ב"תשע בנות השיר" - הלא הן תשע "המוזות" הידועות מהמיתולוגיה היוונית, והמשפיעות על היוצר ביצירתו (וכפי שמעיר שם הברמן).

4.8.2016

"אוי" בתמוז או "טוב" בתמוז?


רבי יונתן אייבשיץ כתב מכתב בשבעה-עשר בתמוז ורשם בראשו: "טו"ב תמוז".  נפל המכתב על-פי מקרה בידי רבי יעקב אמדן, שחשד את רבי יונתן בשבתאות, ורגז רבי יעקב רוגזה גדולה. טבל עטו בדיו והוסיף במכתב מן הצד: "אוי לו למי שטוב לו בשבעה-עשר בתמוז" (א. דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, גדולים ומפורסמים, 2261).
המליצה שכתב רבי יעקב עמדין - יעב"ץ (לפי אגדה זו), מתנגדו הגדול של רבי יהונתן אייבשיץ, מבוססת על כך שהמילה "אוי" אף היא בגימטריה 17, כמו המילה "טוב".

סיפור זה מבוסס על שימוש שבתאי בגימטריה טו"ב לציין את יום י"ז בתמוז. כידוע, משיח השקר שבתי צבי ביטל את הצומות בי"ז בתמוז ותשעה באב והפך אותם לימי חג, במכתב ששלח לחסידיו על "חג הנחמות" (דהיינו תשעה באב), כותב שבתי צבי: "...יום ראשון לתחית רוחי והוא הוא יום טוב בתמוז, אחי ועמי אנשי אמונתי... גוזר אני עליכם שיום תשעה באב עלינו לשלום תעשו אותו יום משתה ושמחה גדולה במאכלים חשובים ובמשקים ערבים ורבוי נרות ואורות ובניגונים רבים ושירים רבים...". (אברהם אמארילייו, תעודות שבתאיות, ספונות, ספר חמישי, ירושלים תשכ"א, עמ' רנ).

ההשראה לסיפור שמביא דרויאנוב היא כנראה מספר הפולמוס 'התאבקות' שכתב רבי יעקב עמדין נגד רבי יהונתן אייבשיץ אותו האשים בשבתאות ורדף עד חרמה. הספר נדפס ע"י רבי יעקב עמדין בבית דפוסו הביתי באלטונה בשנת תקכ"ב.
בין היתר הוא טוען שם שחתונת בנו של רבי יהונתן אייבשיץ נערכה בערב י"ז בתמוז:
"ונעשית החתונה ביום שלפני או"י תמוז בערב יום איד של כת ש"ץ שר"י..." (התאבקות, לבוב תרל"ז, דף כא/1).
במקום אחר, מזכיר מכתב המלצה שכתב רבי יהונתן אייבשיץ, ממש כמו בסיפור:
"בשנה זו או"י תמוז נתן [=רבי יהונתן אייבשיץ. כאן נכתבו כינויי גנאי]... לעני משורר באס של חזן, שנסע מזה ולקח כתב ראיה ועדות חתום מידו... וכתב בכתב ידו, איך שחותם 'ביום טו"ב תמוז שנת השיר"ה (תחת קינה מיבעי ליה)..." (שם, דף לא/1).

רבי יהונתן אייבשיץ


ואולם, למעשה מצאתי שרבים וטובים עשו שימוש בגימטריה "טו"ב" בלי חשש ופקפוק.
כך לדוגמה חותם החתם סופר את תשובתו שנדפסה בשו"ת חת"ס (או"ח קמה): "פיסטשאן יום ב' טו"ב תמוז תקצ"א...".

ובספר "בני יששכר" אף מצאתי דרוש מפורש בעניין:
"י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות, ולא במקרה הוא י"ז דייקא בגימ'[טריה] טו"ב, והוא עפ"י משארז"ל מפני מה אין טוב בדברות הראשונות, כי היה גלוי וידוע לפניו ית"ש שעתידין להשתבר ויאמרו ח"ו פסק הטוב על כן אין בהם טוב רק בלוחות שניות, לומר שכל אלה הענינים טו"ב לישראל, על כן אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז, וזהו שכתב האריז"ל ויקרא אהרן ויאמר חג ליי' מחר, אמר כן בנבואה שעתיד להיות היום ההוא חג ויום טוב לישראל..." (מאמרי חדשי תמוז-אב, מאמר ב' - בין המצרים).
לעומת זאת, שימוש בגימטריה "אוי" מצאתי בינתיים רק בעוד שני מקומות,
האחד, במכתב תשובה הלכתית שכתב רבי מרדכי זאב איטינגא מלבוב (שו"ת מאמר מרדכי, סימן עג), שפותח את מכתבו: "בעזה"י יום א' או"י תמוז שנת ברית שלום...".
האזכור השני, בספר השו"ת של גיסו רבי יוסף שאול נתנזון, שם מובא בתשובה שכתב (שו"ת שואל ומשיב, סימן קעז): "...הרב מזלאטשיב והרב מהרמ"ז במכתבם מיום א' כ"ב סיון שנת תרי"ד... וגם כעת מיום ג' או"י תמוז תרכ"ב כתב הרב מהרמ"ז היתר ברור...".

2.8.2016

רישומי בעלות ונסיונות קולמוס בספר 'סדר זמנים' (שאלוניקי, 1594) - תיעוד על מאסר יהודים במאה ה-17

בספר 'סדר זמנים', מאת ר' סעדיה בן אברהם לונגו, שנדפס בשאלוניקי בשנת שנ"ד (1594), בעותק שנסרק ב'אוצר החכמה', מצאתי חתימות ורישומי בעלים בכתיבה אשכנזית עתיקה (מהמאה ה-17). 
רישומים אלה נוספים לאוסף מליצות הבעלים שהבאתי כאן (ברשומות רבות לאורך הבלוג), ודוגמאות נוספות של "נסיונות קולמוס" (ראו מה שכתבתי כאן).

א. רישום דומה לנוסח הנפוץ "תנו רבנן לעולם יחתום אדם שמו בראש ספרו...", רק בארמית: 
"שנינו במכלתא, בהלכתא פסיקתא, לעולם יחתום אינש על ריש מגילתא, כדי שלא יבוא לידי מכשלתא, על כן באתי על החתום כ"ד[=כה דברי?] משה זקס א"ש".


ב. ניסוי הקולמוס "תשרק צפעס", והפעם עם סיום שלא הכרתי:
תשרק צפעס נמלך יטחז והדג בא על השל[חן] עורך של בשר ודגי'[ם] וכל מיני מטעמי'[ם]

ותחתיו הרישום המוזר: "קמודאי..." (עליו כתבתי פה).


ג. 
חתימות: 
נאו'[ם] מאיר בן לא"א יצחק בן יעקב ברנדיש
נאו'[ם] יששכר הנקרא [--] בער בן לא"א הר"ר ישעי' [--] בודק זצ"ל


ד. ניסוי קולמוס נפוץ:
"ואלה המשפטים אשר תשי'[ם] לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שני'[ם] יעבוד ובשביעי יצא לחפשי"


ה. רישום נוסף של "קמודאי...", ואחריו ניסוי קולמוס נוסף: "ואלה שמות בני ישראל הבאי'[ם] מצרימה". 


ו. ולבסוף, הרישום הכי מעניין - תיעוד על שהותו של הבעלים בבית הסוהר בשנת תכ"ב (1662):
"ביום ו' ז' שבט תכ"ב לפ"ק אני הייתי בתפיסה עם היקר כמר משה זקס בא"ש על בית העצה". 

"תפיסה" היא בית הסוהר. "בית העצה" הוא בית מועצת העיר.
משה זקס א"ש, מתועד בתקופה זו בקהילת פראג (ראו: סיני האק, משפחות ק"ק פראג, פרסבורג תרנ"ב, עמ' 124, ערך משפחת 'זקש').

28.7.2016

פיסת צנזורה

נהגו מדפיסים הדורות להוסיף בראש כל ספר הודעה בנוסח קבוע, ובה הצהרה שכל מקום שבו נזכר בספר השם "גוי" או "עכו"ם" אין הכוונה לגויים שבימינו, אלא לגויים שהיו בעבר. הודעה זו מצויה באלפי ספרים מכל מקומות הדפוס באירופה, ונועדה להקדים רפואה למכה ומשום "שלום מלכות".
בספר 'לחם הפנים' שנדפס בפיורדה (פירט Furth) בשנת תצ"ח (1738) לא נדפסה הודעה זו, כפי שניתן לראות בעותק שנסרק באתר HebrewBooks
אבל בעותק שנסרק בפרוייקט הדיגיטציה של Google, הודבקה בראש השער פיסת נייר מודפסת, עם ההודעה הזו. יתכן והיא נעשתה מאוחר יותר (ואולי נגזרה מספר אחר), בכדי לקבל רישיון מהצנזור לסחור בספר באזור כלשהו, או להכניס את הספר למדינה מסוימת:
ראו בעניין זה מה שכתבתי פה.

21.7.2016

רמזים על שמות חכמי הקבלה - חזיון לילה של רבי מסעוד ארוואח, ממקובלי מרוקו - רישום בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן, ממקובלי ירושלים

הספר 'דברי שלום' המכיל מדברי תורתו של המקובל הנודע רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש (ת"פ-תקל"ז 1720-1777), נדפס בירושלים בשנת תר"ח (1848), בבית דפוסו של ר' ישראל ב"ק. עותק של הספר מגנזי ספריית חב"ד ואשר נסרק באתר HebrewBooks, היה שייך למקובל רבי שם טוב ב"ר מנחם הכהן-חסיד (נפטר תרמ"ח 1888), שהיה מחכמי ישיבת המקובלים "בית אל" (מתורתו נדפס הספר "טוב שם" בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תש"נ. ראה שם במבוא לתולדותיו).

עותק זה גדוש בהגהות על תוכן הספר בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן. בשער הספר, מצד שמאל, חתימתו, ובצד ימין - רישום מעניין שהעתיק רבי שם טוב הכהן מהגהה בכתב-יד על "סדור תפלה של חול" שהיה שייך ל"אחד מן חברייא". אותו "אחד מן חברייא" חתם את שמו בסוף ההגהה, ומכך נודע שמו: רבי מסעוד ארוואח, שהיה ממקובלי מקנס שבמרוקו, ופעל בין השנים ת"ק-ת"ר.
תוכן הרישום הוא חזיון לילה שהיה לרבי מסעוד ארוואח, ואשר בו נתגלה לו כיצד נרמזו בפסוק "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה) שמותיהם של גדולי הקבלה - האר"י, תלמידו רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) והרש"ש (מחבר הספר שלפנינו).
בסריקה שמופיעה באתר HebrewBooks הרישום קטוע, ועל כן נעזרתי במנהל ספריית חב"ד, הרב שלום דובער לוין, שהואיל בטובו להשלים לי את האותיות החסרות מן העותק המקורי:
את זה מצאתי בגליון בסדור תפילה של חול לאחד דמן חברייא וז"ל [=וזה לשונו] אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב במשמרה אחרונה נגלה אלי שאני כותב בס'[פר] אחד מרובעת כיוצא בזה בזה"ל [=בזה הלשון] מי גילה רז זה מחזה שדי יחזה במוטב ג' כחדא נרמזו בכתוב הזה ברית"י הית"ה את"ו גי' ר"ח שם קדוש של הר' האר"י זלה"ה החיי"ם והשלו"ם רמז למהרח"ו זלה"ה ולמהרש"ש זלה"ה בשני שמותם, אך לרמז חניכת שרעב נרמז המספר שהוא ג"ק [=גימטריה קטנה?] מן ש"ר באות ה' גדולה של תיבת החיים ואותיות ע"ב הם בשני מימין של ס"ת [=סופי תיבות] החיים והשלום עם כללות ב' התיבות, ע"כ. וזו פלא. ה' ברחמיו יערה עלי ועל זרעי וכו' רוח טהרה וקדושה מחכמת... הנז'[כרים] הצע[יר] מסעוד ארוואח ס"ט


"כותב מרובעת" - הכוונה לכתיבה באותיות מרובעות (להבדיל מהכתיבה הספרדית הרהוטה).
לא התעמקתי מספיק ברמזים, אבל בינתיים אני מבין כך:

גימטריה של האותיות המודגשות בפסוק "בריתי היתה אתו" = ר"ח (208), שהיא ערך שמו הפרטי של האר"י: יצחק (=ר"ח 208).
שמו הפרטי של רבי חיים ויטאל מרומז במילה "החיים".
ושמו הפרטי של רבי שלום שרעבי מרומז במילה "והשלום".

בנוסף, ה"חניכה", כלומר הכינוי, "שרעב" שבה כונה הרש"ש, נרמזת בערך כך:
שרעב =
שר - במספר קטן (ש=3, ר=2) = 5 - נרמז באות ה' של המילה "החיים".
עב - שני מימי"ן (אותיות מ') בסופי תיבות של החיים והשלום + "כללות ב' התיבות". (את זה עוד לא הבנתי).

התאריך שמופיע ברישום הוא "אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב". יתכן והשנה היא תקנ"ט (1799) = גימטריה של "מבשר טוב". בשנה זו חל יום י"א בחודש רק בחודשים שבט ואייר, ואולי "ירח מבש"ר טו"ב" הוא חודש שבט, עפ"י הרמז: שב"ט = שנתבשר בשורות טובות.

 * * *
בסוף ההקדמה של עותק זה, העתיק רבי שם טוב הכהן, קטע ממכתב מעניין שמצא בגנזי הרב היר"א' - רבי ידידיה רפאל אבולעפיא (בשנת תרכ"ט), שהיה ראש ישיבת המקובלים "בית אל" בימיו של רבי שם טוב. המכתב ממנו העתיק היה בכתב-ידו של רבי יום טוב אלגאזי (המהרי"ט), תלמידו של הרש"ש וממלא מקומו בראשות הישיבה. במכתב מתאר המהרי"ט את הימים שאחרי פטירת המהרי"ט, וכותב על הנהגת רבו בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה. מכתב זה התפרסם מהעתקה נוספת שעשה רבי שם טוב למכתב זה, ע"י הרב משה הלל, בקובץ "מן הגנזים" ('אגרת חדשה בענין סדר הכוונות בשנת השמיטה מאת רבי יום טוב אלגאזי', מן הגנזים, ספר שישי, ירושלים תשע"ה, עמ' פא-צא). 

אני מפנה את הקוראים למאמר הנ"ל של הרב משה הלל, ואעתיק כאן רק את הקטע ההיסטורי מתוך מכתבו של המהרי"ט שהעתיק רבי שם טוב הכהן (העתקתי מהנוסח שמופיע בספר שלפנינו. השינויים מההעתקה שפורסמה שם קטנים מאד):
"אהש"ט [=אמר הכותב שם טוב] הנה זה מצאתי מצאתי אגרת אחד בגנזי הרב היר"א ז"ל, כתיבתו וחתימתו מהר' מהריט"א [רבי יום אלגאזי] זלה"ה, על אשר שלח לו להר' כמהר"ר שלמה מולכו ז"ל (בעל ספר שמן זית) וז"ל הצרי'[ך] לענינינו: ומה גם כי אני מטופל הרבה הן בענייני צבור והן בעול כבד שקבלתי עלי, כי הן בעון המר שדי בדוקי'[ן] שבעין אל הלקח ממנו ארון האלהים חד בדרא בוצינא קדישא הר' החסיד ש"ש [=שלום שרעבי] זלה"ה וחל"ש [=וחיים לנו שבק], אוי לנו שכך עלתה בימינו, כי אבד חסיד מן הארץ, ואיננו כי לקח אותו אלהים, על זאת ידוו כל הדווים בראות בית המדרש שמם, שאין לנו תמורתו, מי יעמוד בסוד ה' להתפלל עלינו, וע"כ [=ועל כל] אחינו בית ישראל.
ויען כי עגמה נפשי לאמר איך יתבטל המדרש הקדוש הזה, והרב כמהר"ח [=רבי חיים] די-לה-רוזה תשש כחו הרבה מאד מרוב היסורים אשר ב[א]ו עליו, ואין בו כח כלל ועיקר לקבל עול זה, כי אפילו בתפילת שחרית אינו יכול לבוא לבית המדרש כי אם דוקא במנחה וערבית, והנה כי כן הקדשתי גופי לשמים לעמוד לשרת בשם ה' במקומו ככל אשר יבוא מידי כפי יכולתי, אף כי ידעתי כי איני ראוי לכך, ואולם בטחתי בזכות הר' ז"ל כי זכותו יגן עלי, יען אחד מהטעמים שנכנסתי בענין זה הוא כדי לרחם על בניו כי נשארו בלי משען ומשענה, אולי יהיה להם מזונות מהכנסת בית המדרש, ומובטחני כי ה' בידי יצלח, ועל דבדק לן מר על ענין השביעית... [כאן מופיע ההמשך בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה]...".

12.7.2016

"והיא לו נדפסה"

חיבוריהם של חכמי המזרח גדושים באינספור מליצות יפות ומשחקי-מילים. יכלה הזמן מלאסוף ולכתוב על כולם, ובכל זאת אכתוב כעת על מליצה אחת שקשורה לדפוס: "והיא לא/לו נדפסה".
פעמים רבות כשרוצים חכמי המזרח לציין למאמר או תשובה הלכתית של חכם אחר שנדפסו, הם כותבים "והיא לו נדפסה בספר...".
הנה דוגמה אחת  מני רבות, מתוך ספר 'שם הגדולים' לחיד"א (מערכת גדולים, אות א):
"מהר"ר אברהם אליגרי - בזמן הרב מהר"ח אלפנדארי הזקן, ויש ביניהם ויכוח גדול בתשובה והיא ל"ו נדפסה בס' מגיד מראשית...".
כלומר, התשובה של ר' אברהם אליגרי נדפסה בספר "מגיד מראשית" (קושטא ת"ע, שאלה ד).

כאן צריך להזכיר (מה שכבר כתבתי בעבר), שסימן הגרשיים (") שימש בעבר כסימן להדגשה, או כסימון למליצה. 

כמובן שיש כאן מליצה על הפסוק (במדבר ה, יג) "וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה"; וכאן הוחלפה המילה "נתפסה" ב"נדפסה" ומילת השלילה "לא" במילה "לו".

עם זאת, יש לציין כי לעתים (מעטות יותר) משתמשים במליצה גם לומר שהתשובה/מאמר/רעיון לא נדפסו, ואז מופיעה המליצה עם מילת השלילה: "והיא לא נדפסה". 

אלא שבמספר פעמים מדפיסים או עורכים שלא הכירו את המליצה "תקנו" את ה"לו" ל"לא" ובעצם שבשו את כוונת המחבר. 
אתן דוגמה אחת:
החיד"א בספרו "יעיר-אוזן - עין זוכר" (מערכת נ, אות יב), כותב: 

 "ומצאתי תשובת רב סעדיה אבן דנאן והיא לו נדפסה בתשובת פאר הדור להרמב"ם סימן רכ"ה...".

וכאמור, כוונתו שהתשובה של רב סעדיה אבן דנאן נדפסה בספר "פאר הדור" (שנדפס לראשונה באמשטרדם תקכ"ה) ואף מציין במדוייק את מספר הסימן (רכה).

למרות זאת, בספר בן זמננו, בשם "אלף  דור", המחבר - שלא הכיר את המליצה, ציטט את דברי החיד"א הנ"ל, תוך כדי שהוא "מתקן" את המילה "לו" ל"לא", ואף הוסיף הערת שוליים להסביר את כוונת החיד"א.
כמובן שהמחבר הנ"ל לא טרח לפתוח את ספר "פאר הדור", כי אם היה בודק שם, היה מגלה מיד שהתשובה המדוברת נדפסה גם נדפסה שם.

11.7.2016

צופן ברישום בעלות

שימו לב לתמונה הבאה. מדובר ברישום בעלות בצופן. מיד אסביר כיצד קוראים את הצופן, אך אתם מוזמנים לנסות תחילה לפענח בכוחות עצמכם:



ובכן, את השימוש בצופן זה לרישום בעלות מצאתי מספר פעמים בספרים. יתכן וחלקכם מכירים אותו, אך אסביר לטובת מי שאינו מכיר.

הצופן מבוסס על טבלה של צירוף האותיות "אי"ק בכ"ר".
ישנם מספר צירופים של אותיות, שמשתמשים בהם כ"צופן החלפה", המוכר שבהם הוא "א"ת ב"ש".
צופן "אי"ק בכ"ר" מורכב מצירופים של שלושה אותיות בכל יחידה. כשכל צירוף מכיל את הערך הגימטרי של היחידות, העשרות והמאות. לדוגמה: איק = 1, 10, 100. בכר = 2, 20, 200, וכן הלאה.

והנה הטבלה של "אי"ק בכ"ר":

ברישום הבעלות שלפנינו לא משתמשים ב"צופן החלפה", אלא עושים שימוש בטבלה של "אי"ק בכ"ר" כמקרא לצופן, ומחליפים את האותיות בצורה של המשבצת שבה נמצאת האות, ובניקוד שמסמן את מיקומה של האות במשבצת. 
הנה דוגמאות:

את האות א', מסמנים כך (משבצת ימנית עליונה בטור השמאלי, עם נקודה אחת - אות ראשונה במשבצת):
את האות נ', מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור האמצעי, עם שתי נקודות - אות שניה במשבצת):
את האות ם (מ"ם סופית), מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור השמאלי, עם שלש נקודות - אות שלישית במשבצת):

כאמור, את שיטת הצופן הזה ראיתי במספר כריכות ספרים, ברישום הבעלות שלפנינו יש שינוי קטן בשיטה: כאשר הכותב רוצה לציין לאות הראשונה הוא משאיר את המשבצת ריקה, האות השניה - נקודה אחת, והאות השלישית - שתי נקודות.
כעת נגש לפענוח הצופן (אתם מוזמנים לנסות לבד):

בע"ה
אני הצעיר וזעיר
יאודה ן' בנבנשת
הי"ו
ס"ט


25.6.2016

נדפס באותיות ליוורנו

כהמשך למה שכתבתי פה על הגדלת המילה "אמשטרדם" בשערי ספרים, בכדי ליצור את הרושם כאילו הספר נדפס באמשטרדם. כאמור, זה נעשה גם עם שמות ערים אחרות (כמו ירושלים, סלאוויטא, ועוד), אך להלן דוגמה ייחודית של ספר שנדפס בבגדאד, אך הוסווה כספר שנדפס בליוורנו שבאיטליה.
מדובר בספרו של ה"בן איש חי" - "קאנון אל נסא" - חוקי הנשים, שנדפס בבגדאד בשנת תרס"ו (1906). הספר שנכתב בערבית באותיות עבריות, כולל הלכות ודברי מוסר המיועדים לנשים. 
כך כותב אברהם יערי, בספרו "הדפוס העברי בארצות המזרח" ( חלק שני, ירושלים ת"ש, עמ' 135): 
"הספר נדפס בלי רישיון הממשלה, כי חששו להשתמש בשם 'קאנון' המיוחד לחוקי הממשלה, לגבי ספר של דת יהודית, ולפיכך לא הזכירו על השער את שם המדפיס, ולא עוד אלא שכתבו באותיות גדולות 'ליוורנו' ".
כפי שניתן לראות בתמונה להלן, בכדי להתרחק מהשקר, הוסיפו לפני המילה "ליוורנו": "בא'" - קיצור של המילה "באותיות", דהיינו "באותיות ליוורנו".
העותק ששערו מופיע בתמונה היה שייך לנגיד והאספן הנודע דוד סלימאן ששון, והוא שהוסיף בכתב-יד (בעפרון) את מקום ההדפסה הנכון. 


יש לציין כי המידע שמביא יערי הוא עפ"י דוד ששון, שהעמיד לרשות יערי את אוספו החשוב ואת ידיעותיו (ראה בהקדמת יערי לספרו).

17.5.2016

מאת ה' שאלתיו

[המשך לכאן]

להלן רישום בעלות בספר 'גור אריה' על התורה, מאת המהר"ל מפראג, שנדפס בפראג בשנת של"ח (1578) - מהדורה ראשונה, בעותק שנסרק ב'Google Books':

מאת השם ית'[ברך] שאלתיו נא'[ום] אהרן בר משה שליט"איש קצינשטיין 
 המליצה היא עפ"י הפסוק בשמואל א' (א, כ): "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מה' שְׁאִלְתִּיו".

שימו לב שהחותם השתמש באות א' האחרונה של המילה שליט"א [=שיחיה לאורך ימים טובים אמן] גם כאות א' ראשונה למילה "איש" (תופעה ידועה של שימוש אות לשני הצדדים).

תיעוד על רישום בעלות באותו נוסח, רק של איש אחר, מצאתי בספר 'תולדות משפחת גינצבורג', מאת דוד מגיד (סנט-פטרבורג 1899, עמ' 279).
הרישום נכתב על ספר "יד המלך", ונציה שמ"ו, וזה לשונו:
"מאת ה' שאלתיו נאם אליעזר בן האלוף כהר"ר שמואל שלי"ט איש אולמא פה ק"ק ורנקבורט (=פרנקפורט) קניתי טו"ב סיון שס"ה לפ"ק". 
[על ר' אליעזר אולמא הנ"ל ראו בספרו של מגיד, שם].

10.5.2016

נסיון קולמוס

להלן דף שהוצא מ"גניזת כריכות" ועליו "נסיונות קולמוס". ביניהם, רישום בכתיבה ספרדית רהוטה, שנראה כמו חתימה, אך גם כאן מדובר ב"נסיון קולמוס":
הפענוח שלי:
אשתחוה אפים ארצה כי אין למטה ממנה
מתקוששים ומתקוממים ומסתופפים בשמך[?]
השורה הראשונה היא מתוך פיוט של רבי אברהם אבן עזרא,
אך מקורה של השורה השניה אינו ידוע לי.

על 'נסיון קולמוס' כזה כבר כתבתי בעבר - ראו כאן.

8.5.2016

איור מירושלים והתלבטות בעניין שם הספר

להלן איור יפה (דגל מדפיס?) מתוך ספר שנדפס בדפוס יצחק גאשצינני בירושלים, בשנת תרל"ג (1873):


את הספר חיבר המקובל רבי אהרן משה פירירה מירושלים.
מה שם הספר?
קצת קשה לדעת, המחבר לא עשה לנו עבודה קלה.

במפעל הביבליוגרפיה כתבו בשם הכותר "ודבר ה' מירושלים" (תופעה זו של ריבוי שמות לכותר, מופיעה גם בספרים אחרים שלו, ראו למשל כאן).

4.5.2016

חותמות נאציות בהגדות של פסח

פסח מאחורינו ויום השואה לפנינו,
להלן קטע קצר שפרסמתי בגליון חג הפסח של המוסף 'קולמוס' (של עיתון 'משפחה'):

3.5.2016

קליגרפיה מרוקאית

כהמשך למה שכתבתי פה ופה,
להלן כתיבה קליגרפית מתוך 'ספר הכוונות' לרבי חיים ויטאל, שנכתב בצפון-אפריקה במאה ה-18:
המילים המסולסלות הן: אלהי נשמה [שנתת בי וגו'...]

26.4.2016

הדפסה שהסתיימה ב"אור לארבעה עשר" וקולופון משובש

לאחרונה הגיעו ל'קדם - בית מכירות' דפים ממסכתות בבא קמא ובבא מציעא של התלמוד הבבלי, שנדפסו בעיר שונצינו בסביבות שנת רמ"ט (1489), כחלק מן ההדפסה הראשונה של התלמוד ע"י המדפיסים הנודעים ממשפחת שונצינו. מסכתות אלו כמעט ולא שרדו בשלמותן ודפים כאלה נדירים מאד. מקורם של הדפים באוסף ר' דוד ששון, הנגיד והאספן הנודע.
בסוף מסכת בבא קמא מופיע קולופון (שורות הסיום) המשותף גם למסכת בבא מציעא, מאת מגיה המהדורה - רבי "דוד בן מהר"ר אברהם הלוי ס"ל ז"ל". מן הקולופון עולה כי אותו רבי דוד, שזוהה ע"י החוקרים עם רבי דוד פיציגטון שהיה מגיה ספרים בוונציה, לא שימש במהדורה זו רק כמגיה, אלא היתה לו מעורבות עמוקה יותר בהדפסתה, שכן לפי דבריו "נשתעבד" לקוני המהדורה לסיים את המהדורה קודם חג הפסח. בפועל הוא אכן עמד בהתחייבותו, והגיע ממש עד ל"דד-ליין" האחרון, כשסיים את ההדפסה ב"אור לארבעה עשר".
המעניין הוא שב"מפעל הביבליוגרפיה", נרשם קולופון זה עם שני שיבושים בתחילתו. אינני יודע היכן נמצא הדף שממנו הועתק הרישום שם (שרידי דפים ממהדורה זו מפוזרים בכמה ספריות בעולם), אך השיבושים מופיעים במקור, כפי שמעידים סימני הקריאה שהוסיפו המעתיקים (ההדגשה היא שלי):
"מסכתות אילו שהם בבא קמא ובבא מציעא, היגהתים ודקדקקים [!] באופן שודעתי [!] שהם מדוייקות מאד, לבד מבמקומות מועטות שנסתפק לי ועשיתים כאשר היה בספרים שלפני. ובהיות הקונים ממני מסכתות אילו נשתעבדתי להם בשבועה וקנסות לגמרם קודם הפסח, ובסיבת מאורעו’ רעות התמהמהתי בסיומם עד אור לארבעה עשר עם יגון ועמל גדול, לא היה לי פנאי להודיע המקומות נסתפקתי בהם, כאשר עשיתי במסכתות עשיתי בשכבר. אמנם תדעון שטובות הם מאד מאד ולא תמצאו בהם חסרון, אם לא ב’ בחילוף כ’ וכיוצא בו. נאום דוד בן מהר"ר אלעזר הלוי ס"ל ז"ל".
אפשר להבין את השיבושים האלה, למרות שנפלו בדיוק במקום שבו הוא מודיע על כך שהגיה את המהדורה היטב. בכל אופן, ההדפסה נגמרה בחפזון ובלחץ גדול, וטבעי שיפלו כאלה שיבושים.



אך המעניין שבין הדפים שהגיעו ל'קדם' מופיע גם הדף עם הקולופון, אלא שכאן נוסח הקולופון מתוקן. ראו בעצמכם:
דף ממסכת בבא מציעא - פיזארו רמ"ט

הוספה (1/5):
ערן רביב העיר לי כי טעות נוספת נפלה בסיומה של מסכת בבא קמא. בשורות המסיימות: "הדרן עלך הגוזל בתרא...", נכתב  בטעות "מסכה בבא קמא" (באות ה"א), במקום "מסכת".

24.4.2016

מכתב מערב פסח ת"ש - בילקה, הונגריה, 1940

במרכזו של חג הפסח עומדת נקודת המפגש בין הדורות - "והגדת לבנך". יחסי אבות-בנים הם לרוב יחסים מורכבים ולא פשוטים. בדורות האחרונים בולט לעין הפער הנוצר בין הדורות והניכור החריף שמתפתח לעתים בין אב לבנו. לפי הנביא, המשימה המוטלת לפתחו של מבשר הגאולה - אליהו הנביא - היא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג). כידוע, בליל הסדר אנו פותחים את הדלת לאליהו הנביא, ואולי יש כאן הבעת תקוה שיבוא לביתנו ויוסיף לחיבור בין הדורות.
בדור שלפני השואה עזבו צעירים רבים את בתיהם, את הוריהם ואת דרך החינוך המסורתית, "טרקו את הדלת" אחריהם בהפגנתיות ועלו ארצה להגשים את חזון הציונות. אחר כך הגיעה השואה וטרפה הכל - רבים מהם נשארו אז עם אשמה גדולה על העזיבה את הבית ומה שהם חוו כהפקרת משפחתם לגורלה המר (נזכיר כאן את המשורר 'אבות ישורון' ששירתו יונקת מאותה אשמה). המרידה או הקריעה מן הבית ומן המסורת הפכה לחלק משמעותי בסיפור העליות שקדמו להקמת המדינה, וכדאי לחזור וללמוד את הזווית הזו של הסיפור. לפי דעתי, מבט חוזר על תופעה זו, יכול ללמד אותנו משהו גם על דורנו, מאחר ומערכת היחסים המורכבת הזו חוזרת בכל דור, וכולנו מכירים תופעות דומות של התרחקות וניכור בין הורים לילדיהם.


בהקשר זה ברצוני להביא כאן מכתב שנשלח מהעיירה בִּילְקֶה (Bilky) - אז חלק מהונגריה הגדולה וכיום באוקראינה - בערב פסח של שנת ת"ש. המכתב נשלח על ידי סב סבי, ר' משה שטרן, אל בנו החלוץ יואל שעלה לארץ ישראל. על ר' משה שטרן וצוואתו כתבתי בעבר (כאן), וכך תיארתי אותו (אם יורשה לי לצטט את עצמי): "דמות אופיינית בין יהודי הקרפטים של תלמיד חכם צנוע המתפרנס מעבודת אדמה ועיבוד עורות, ראש חברת ש"ס וממנהיגי הקהילה בעיירה בילקה".
בילקה - תחנת הרכבת

ממש לאחרונה הגיעו אליי צילומים של כמה מכתבים ששלח ר' משה שטרן לבנו יואל. אינני יודע היכן מצויים המכתבים המקוריים, ואלו שמצויים בידי קטועים בחלקם. אביא כאן את המכתב שנשלח כאמור בערב פסח. לפי השערתי מדובר בשנת ת"ש 1940 - כאשר מסביב כבר בערה אש התופת והעקדה, ורק בהונגריה עוד חיו היהודים בשקט יחסי. בסוף השנה שלאחר מכן (בחודש אלול ת"ש) נפטר ר' משה שטרן, וכך נחסך ממנו הגורל המר של רוב משפחתו, בניו ונכדיו, שנרצחו על קידוש ה' באושוויץ, הי"ד.
המכתב נכתב ביידיש, והוא מובא כאן תחילה בנוסחו המקורי, ולאחר מכן בתרגומו לעברית (אשמח להערות על התרגום). אני מודה לידידי הר"ר יעקב דוב מילר (בעל הבלוג 'מורשת חכמי אמעריקא') על עזרתו בתרגום.
בעזהשי"ת יום ב' ערב פסח פה בילקע יע"א
פיעל געליבטער זאהן יואל נ"י, גראדע יעצט בין איך געקומען פאן מקוה האבען מיר דיא קינדער געזאגט א בשורה דאס דיא האסט געשריבן א בריעף וועלכער איך שווער גיווארט. געלויבט השי"ת קודם דאס איך הער דאס די לעבסט, איך לעב אויך נאך ב"ה. דיין בריעף פערשאפט מיר ליידער קיין גרויסע פרייד דאס די מיסט נעבעך אזוי שווער זיך פלאגען פאר דען ביסעל עסן, און די ביסט נאר הערשט 2 נפשות וואס קען זיין ווייטער.
איך וויל דיך נישט סאקירען ח"ו ווארען וואס האב איך דען צו דיר דערלייגט זייט דיא ביסט פאן מיר אוועק, נאר אבער דאך מיין קינד האסטי אליין דאס שווערע לעבן דיר געזיכט נאך ווען די ביסט אין דער היים געווען, האסטו נאר געוואלט שווערע לעבן, דיא האסט ניכט גיוואלט גלייבען דאס אלעס גייט בהשגחת הבורא, יעצט ביסטי שוין איבער גיצייגט גיווארען.
נאר איך ווינדער נישט אויף דיר ווייל די שלעכטע חברים ברענגען צו אלעם, מען גייט נאך היינט אויך פון אלע זייטן נאר אויף פאלעסטינא, מען מיינט דאס דארט איז איין עיר מקלט פאן בילקע, איז אויך ארויס געגענגען עטליכע בחורים, משולם זאהן, ר' לייביש'ס זאהן, שבע'ס זאהן, אזעלכע יונגע לייט גייען ארויס און טוען דארט כל התועבות. קען ארץ ישראל נישט צו נעמען, נאר פאן דען האבן ווערן ניכט צו שמיסן דאס איך שוין אראפאלען, מה דהוה הוה, לאמיר זיך אום קערן צום ערשטן שויס.
איך האב ערהאלטן פון דיר איין בריעף דאס פאריגע מאל, דעם ווינטער, איך האב דיר געשריבן אנטווארט אויך די קינדערליך האבן ערגעץ פארווארפן די אדרעסע האב איך נישט געקענט אוועק שיקן, דער בריעף שטייט נאך יעצט אויף דאס געשריבענערהייט.
ווי אזוי די לאגע איז ביי אונז קען איך דיר נישט שרייבן, דאס הערט מען אין אויסלאנד נאך בעסער, וואס עס ווירט מיך מאכן ווייסט השי"ת, מען גרייט זיך דא אויך אויף עטוואס מלחמה מען האט זיך יעצט יעדער געמוסט מעלדן ביז 70 יאר און אפי' ווייבער ביז 50 יאר און דא זענען מיינע אלע קינדער בעלי מלחמות וואס עס וועט מיך מאכן ווייסט השי"ת.
קודם לע"ע איז דארך געגאנגען שטיל נאר מיר האבן זייער א שווערן ווינטער איבער געלעבט וואס איז געווען זייער גרויסע קעלטן אין צו דעם אלעם טייערקייט, מיר האבן באקומען די נייער שרים איז מיט זיי מיט געקומען דאס יקרות און די פרנסה איז ליידער זייער שוואך, איך האב אפי' דעם ווינטער ב"ה יא פארדינט נאר עס איז נישט מספיק.
מיר זענען ב"ה אנגעבינדן פאן די מענטשן אין שטוב [...].

תרגום:
בעזהשי"ת יום ב' ערב פסח פה בילקע יע"א
בני האהוב יואל נ"י, זה עתה באתי מהמקוה באו אלי הילדים עם הבשורה ששלחת לי מכתב שעליו חיכיתי מאד. קודם כל, תודה להשי"ת שאני שומע שעוד הנך חי, גם אני עדיין הנני בחיים ב"ה.
מכתבך, לדאבוני, אינו מספק לי הרבה שמחה, בשמעי שאתה נצרך לעבוד כה קשה בכדי להשיג מעט מזון, וזאת על אף שהנכם רק שתי נפשות, ומה יהיה הסוף.
איני מתכוין בזה לצערך ח"ו, שהרי כל כך אבדתי מעת שעזבת אותי, בני, את כל זה, את חיי הצער בחרת מעת שעדיין היית בבית, מעולם רק רצית את החיים הקשים האלה, לא רצית להאמין שהכל הולך בהשגחת הבורא, עכשיו כבר אתה מכיר בזה.
אין זה פלא בעיני, כי הכל נובע מהתחברות עם חברים הרעים, עד היום נוסעים צעירים מכל המקומות לפלסטינה, חושבים ששם הוא עיר מקלט מבילקע, זה עתה יצאו לשם עוד בחורים: בנו של משולם, בנו של ר' לייביש ובנו של שבע, הצעירים הולכים מפה ועושים שם את כל התועבות, וזאת אין ארץ ישראל סובלת. מכל מקום אל תחשוב עכשיו שהכל נאבד, מאי דהוה הוה, נשוב אל החיק הראשון.
קבלתי ממך מכתב אחד בפעם האחרונה, בחורף שעבר; כתבתי לך תשובה, אך הילדים זרקו את הכתובת ולכן לא היה בידי לשלחה, המכתב עדיין נמצא בידי כפי שנכתב.
את המצב פה אי אפשר לי לתאר, את זה שומעים מחוץ לארצינו יותר טוב ממה שאנחנו שומעים, השי"ת יודע מה יהיה פה לבסוף, עכשיו מתכוננים למלחמה, כל הגברים עד גיל שבעים ואף הנשים עד גיל חמישים הוצרכו להירשם לצבא, ועכשיו כל צאצאי יהיו בעלי מלחמות, רק השי"ת יודע מה יהיה פה לבסוף.
לעת עתה עבר הכל בהשקט, היה לנו חורף קשה מאד, קור גדול ועל כל זה היוקר, עם השרים חדשים שעלו עלינו בא גם היוקר, והפרנסה לדאבונינו קשה למדי, ואפילו שבחורף שעבר נשכרתי למעט, אבל כל זה לא היה מספיק לנו. 
אנחנו ב"ה בקשר עם האנשים מהבית [...]
להלן קטע נוסף, שיתכן והוא המשכו של מכתב זה:
דיין שוועסטער ברכה זאל לעבן האט 8 קינדערליך, און דאס 9טע קומט נאך היינט מארגן אי"ה, און דוד זאל לעבן איז אויך אין דער היים לע"ע, ווייסט השי"ת ווי לאנג מען וועט זיי ח"ו איין רופן. מיר האלטן היינט אזוי ווי עס שטייט אין די תוכחה והיו חייך תלואים לך מנגד מען ווייסט נישט ווי לאנג מען וועט לאזן מנוחה, קודם געבן מיר אב א שבח צו השי"ת וואס האט געהאלפן ביז אהער און מיר בעטן אים ער זאל אונז ווייטער אויך ח"ו נישט פארלאזן און זאל האלטן איבער אונז זיין רעכטע האנט.
נעבעך נעבעך, שווערע טויזנטער אידן זענען נעבעך צו גרונד געגאנגען, גאנצע מדינות ווי דייטשען לאנד, פוילן עסטרייך טשעכיי און סלאוואקיי. דא אין דער ווינקל איז נאך ב"ה דורך געגאנגען מיט חסד, אויך האט מען נעבעך צוגענומען די אידישע פרנסות, ווירטצהייזער טראפיקען און [?] פון די געוועלבער, און פארביטן די שחיטה. אין אלט אונגארן שחט מען נאך עטוואס און נאך נאך פארשידענע יודען פראגעס. אויך אידישע פעלדער האבן זיי אויך אין אויג געווארפן, הפר עצת אויבינו, יעצט האט אויך די [?] איז שוין שווער עטוואס צו פארדינען. השי"ת זאל זיך מרחם זיין.
פישל זאל לעבן האט ב"ה דעם ווינטער ביז יעצט שיין פארדינט, ווייטער ווייסט השי"ת וועס אזוי עס וועט זיין, און ער איז ב"ה א גרויסע געברויכער ער האט ב"ה 9 קינדערליך. ישראל האט ב"ה אויך פארדינט כמעשה, ער האט אויך געשיקט עטליכע מאל פער 30 פענגא, און פאר חוה אסתר אויך פער 30 קרונע. השי"ת זאל עס עם ממלא זיין בכפלי כפלים.
דוד פארדיענט אמאל צוביסליך מיט דער פערד, אזוי פיל פאר זיך אויף עטוואס מלבושים, ער איז ב"ה אויס געקליידט, פריידא העלפט צו פאר ברכה'ן ארדענונג צו האלטן אין דערהיים, די איבריגע משפחה לעבן נעבעך אויך שווער.
דער פעטער אברהם שמחה איז שוין נישט מער אויף דעם עולם, די מומע רבקה איז שוין נעבעך אן אלמנה, איך קען נישט אלעס ארויסשרייבן פון יעדן עקסטער, נאר אזוי פיעל קען איך דיר שרייבן דאס מיר זעהן יעדן טאג די נסים פון השי"ת וואס ער טוט מיט אונז און דאס וויל נישט זעהן און גלייבט דאס אלעס [...]

תרגום:
אחותך ברכה שתחיה יש לה 8 ילדים והתשיעי אי"ה בקרוב, דוד שיחיה גם הוא בבית לעת עתה, השי"ת יודע מתי ייקרא לצבא ח"ו. אנחנו נמצאים היום במצב של התוכחה - "והיו חייך תלואים לך מנגד", אין אנו יודעים מתי תהיה לנו מנוחה, כעת אנחנו מביעים שבח להשי"ת על מה שעזר לנו עד היום, ומבקשים ממנו הלאה שלא יטוש אותנו, ויפרוס עלינו את זרוע ימינו.
וויי וויי, אלפי ישראל הלכו כבר שולל, מדינות שלימות כמו גרמניה, פולין, אוסטריה, צ'כיה וסלובקיה, כאן בפינה שלנו עדיין המצב ב"ה בחסד, גם פה לקחו הפרנסות מישראל, בתי מרזח וחנויות סגרו ואסרו השחיטה. רק ב"הונגריה-ישן" שוחטים עדיין משהו, וכן יש עוד ועוד צרות ליהודים. גם על שדות ישראל נתנו עיניהם, הפר עצת אויבינו, מאד קשה להרויח כהיום, השי"ת ירחם עלינו.
פישל שיחיה הרויח ב"ה בחורף באופן נאה, השי"ת יודע מה יהיה הלאה, והוא ב"ה נצרך להרבה מאחר ויש לו ב"ה תשעה צאצאים, גם ישראל הרויח כמעשה[?], שלח לנו איזה פעמים 30 פענגא (שם מטבע) וגם לחוה אסתר שלח 30 כתרים, השי"ת ימלא לו בכפלי כפלים. דוד מרויח מפעם לפעם עם הסוס, מספיק להלביש את עצמו, פרידא עוזרת את ברכה בארגון הבית, וגם שאר בני המשפחה חיים בקושי.
הדוד אברהם שמחה כבר אינו בחיים, והדודה רבקה נשארה אלמנה. קשה לי לכתוב בפרטיות מכל אחד, את זה אני יכול לכתוב, בכל יום רואים אנו נסים שהשי"ת עושה אתנו, ומי שאינו רוצה לראות ומאמין את כל[...]

19.4.2016

חרוזים לסימני הסדר בהגדות עתיקות

במהדורות רבות של הגדות עתיקות, מופיעים חרוזים ביידיש בצמוד לסימני "קדש ורחץ". בדרך כלל הופיעו הסימנים והחרוזים ביידיש יחד עם איורים קטנים בתוך מסגרות. מבנה זה מופיע בדפוסים המאה ה-16 וה-17 ובמאה ה-18 הועתק לכתבי-היד המאויירים (כמו שהועתקו איורי הגדת אמשטרדם אל כתבי-היד). המעניין הוא שלחרוזים אלו וורסיות שונות, בחלוף השנים נשתבשו חלקם ובהמשך אף נעלמו לגמרי, עם היעלמות היידיש מן ההגדות. מקוצר הזמן בחרתי כעת רק להצביע על התופעה, ואביא כאן שתי דוגמאות. העתקתי להלן רק את שני החרוזים הראשונים (קדש ורחץ) בכל דוגמה. ניתן לשים לב שלמרות שמסגרת החרוז דומה, המבנה הפנימי משתנה לעתים. כאמור, חרוזים אלו מופיעים בעשרות מהדורות מתקופות שונות.


דוגמה ראשונה, מתוך הגדת ונציה שפ"ט:
קדש - פויר אלן זאכן / זולשטו קידוש מאכן
ורחץ - אונ'טו ניט ור געשן / תיכף דר טך דייני הענד צו וועשן

דוגמה שניה מהגדה של פסח - בכתב-יד משנת תקי"א (1751), מאת הסופר אהרן בן בנימין זאב הרלינגן מווינה, מספריית JTS  בניו יורק:
קדש - פאר אלי' זאכין / זאל מן זא מן אן י"ט פסח - אויג די שול קומט מיט כוונה קידוש מכין
ורחץ - נאך דעם אויך ניכט צו פר געשן / דיא הענד אהני ברכה ענ"י צו וועשן


המעניין הוא שבכמה הגדות מן המאה ה-18 (בדפוס ובכת"י) מופיעים חרוזים דומים גם בעברית. אני משער שהם נעשו בעקבות החרוזים ביידיש.
אביא דוגמה מתוך הגדה שנדפסה ב-מץ (Metz) בשנת תקכ"ה (1765):

מי שישים לב, יוכל לגלות חרוזים אלו, או שאריות שלהם, שמופיעים עדיין בהגדות הנדפסות בימינו, בדרך כלל בצורה לא עקבית (דהיינו שאין חרוזים בכל הסימנים), ולעתים בשיבוש שהעלים את החרוז.

17.4.2016

באמשטרדם?

מנהגם של מדפיסים בדורות קודמים להשביח את מקחם בכך שהבליטו בשער הספר את המילה "אמשטרדם", על אף שבית הדפוס היה ממוקם בעיר אחרת. הסיבה לכך היתה עניין של מיתוג. העיר אמסטרדם היתה מעצמה כלכלית וטכנולוגית, ובתי הדפוס שבה נודעו באיכותם ושכלולם.
זו תופעה נפוצה ומוכרת אצל העוסקים בספרים עבריים. למעשה, תופעה זו מופיעה לא רק בנוגע לעיר אמסטרדם, אלא גם לגבי ערים אחרות, כמו ירושלים, סלאוויטא, ועוד.
המדפיסים נקטו בשיטות שונות להצניע את העובדה שהספר לא ממש נדפס באמשטרדם, אך בלי לשקר ממש. אחת השיטות היתה לכתוב שהספר נדפס "באותיות אמשטרדם", להבליט את המילה 'אמשטרדם' ולהשאיר את המילה 'באותיות' בקטן. שיטה מפורסמת אחרת היתה לכתוב "כמו שנדפס באמשטרדם", וגם כאן הושארו המילים "כמו שנדפס" בקטן. במקרים רבים נכתבו המילים "כמו שנדפס" בראשי תיבות: "כש"נ" או "כ"ש", ובדרך כלל בגודל זעיר שקל לפספס.
להלן דוגמה לספר שנדפס בשתי גרסאות של שער, ובשתי שיטות הסוואה.
ספר ברכת יעקב, חידושים על חושן משפט, מאת רבי יעקב ב"ר ברוך אב"ד טוטשין. הספר נדפס בלבוב (למברג) בשנת תקמ"ד (1784). 
במרכז השער נכתב "נדפס פה ק"ק לבוב הבירה", אך בתחתיתו נדפסה המילה "באמשטרדם" בענק. אם נקרא כמה מילים לפני מילה זו , נראה שפורמלית אין כאן שקר: "בדפוס ה"ה התורני מוהר"ר חיים דוד במוהר"ר אהרן הלוי ז"ל, נכד של הר"ר אורי וייביש שהיה מקודם בעל מדפיס ב-אמשטרדם". 




כשנתיים לאחר מכן, בשנת תקמ"ו (1786) בהדפסה נוספת של הספר, מופיע שער דומה אך עם מספר שינויים, ביניהם שינוי בתעלול אמשטרדם: 
"בדפוס ה"ה התורני מוהר"ר חיים דוד במוהר"ר אהרן הלוי ז"ל, באותיות אמשטרדם".



והנה דוגמאות נוספות:
כרתי ופלתי - זולקווא תקנ"ט - "באותיות אמשטרדם"
גינת ורדים - פרנקפורט דאודר תקכ"ז - "באותיות אמשטרדם"
באר רחובות - פיורדא תקכ"ב - "כאמשטרדם"
המבקש - האג תקל"ט - "האג הבירה סמוך לק"ק אמשטרדם"
פאר הלכה - זולקווא תצ"ח - "נדפס פה ק"ק זאלקוויא.... בדפוס... האחים... נכדי[!] של הר"ר אורי פייבש סג"ל  זצ"ל מאמשטרדם..."

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...