15.12.2014

יה הצל יונה - פיוט לחנוכה של יהודי בבל - גרסה לא מוכרת

במסורת יהודי בבל נוהגים לשיר בחנוכה את הפיוט "יה הצל יונה מחכה":
‎‎‎‎‎‎
יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה                     וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה
    וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ               בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

הוֹדוּ לְגֵאֶה עַל גֵּאִים                    וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים
    הִצִּיל אֶת נִין חַשְׁמוֹנָאִים               מִיַּד צָר כִּי בָהֶם הִכָּה:

   [וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ           בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]
   
וְיָשִׁירוּ עַמָּךְ שִׁירוֹת                     וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת
    בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת                  בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

   [וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ             בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]

דִּרְשׁוּ לָאֵל כָּל לְבָבוֹת                  כִּי גָמַל עָלֵינוּ טוֹבוֹת
    שִׂמְחוּ בָנִים עִם הָאָבוֹת               בְּדָת מִנִּי יָם אֲרֻכָּה:

   [וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ             בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]

הָאֵל יָמֵינוּ יְחַדֵּשׁ                        וְצָר לַהֲרִיגָה יְקַדֵּשׁ
יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ                     וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:

   [וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ             בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה]

את הלחן לפיוט זה, בביצועים רבים, ניתן למצוא באתר 'הזמנה לפיוט'. שם גם מובא מאמר יפה שכתב על פיוט זה המשורר בלפור חקק, הפותח את מאמרו כך:
את הפיוט "יה הצל יונה מחכה" אני זוכר בקולו של אבא זכרונו לברכה, ואליו מתלווים תמיד הזיכרונות על דמעת היונה שהעיקה על  סבא ועל כיסופיו. כשהגיע חג החנוכה בבית הספר "אליאנס לבנים" בירושלים שרו כולם ברחוב "כל ישראל חברים", את הפיוט "מעוז צור ישועתי". אבל לי היה סוד משפחתי: ידעתי שקיים פיוט במשפחה שלי שאף מורה בבית הספר לא מכיר. כשהמורה לאה וינקלר שאלה אותנו, היה ברור לכול שיש לשאלה שלה רק תשובה אחת: "מעוז צור ישועתי". ואז הצבעתי ואמרתי שיש עוד פיוט שאבי שר בבית - "יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה". "זה פיוט לשבועות", היא אמרה, "אין פיוט אחר לחנוכה, רק מעוז צור". "אבל אבא שלי שר את הפיוט הזה  לחנוכה", התעקשתי. "זה בעיקר פיוט לשבועות", לא הרפתה. ובכל זאת הייתה גאווה נסתרת בתוכי שיש לי פיוט פרטי, פיוט משפחתי שלא כולם יודעים אותו...
בכל המקורות שבהם נדפס שיר זה, נכתב כי שם מחברו הוא "יהודה", וזאת על פי האקרוסטיכון - האותיות שבראשי השורות, בהן נוהג המחבר בדרך כלל לרמוז את שמו. לא ידועים פרטים נוספים על אותו יהודה.
[מעניין לציין, כי הרב מאזוז, במבוא לסידורו 'איש מצליח', מהדורה רביעית, בני ברק תשס"ו, מייחס שיר זה בפשטות לרבי יהודה הלוי].

והנה, בכתב-יד שהגיע מאזור פרס-איראן (ונכתב כנראה בראשית המאה העשרים) מצאתי גרסה אחרת ולא-מוכרת של הפיוט. לא זו בלבד שרוב בתי השיר שונים לבלי היכר, אלא אף שמו של מחבר הפיוט שנרמז באקרוסטיכון שונה. שמו הוא: 'ישראל', וכפי שנכתב בכותרת שבראש העמוד: "שירה לחנוכה סי'[מן] ישראל". 


יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה        וְדִמְעָתָהּ לָהּ מְבַכָּה
     וְתִשְׂמַח בָּהּ אַתָּה מַלְכָּהּ        בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
יָשִׁירוּ לְךָ עַמְּךָ שִׁירוֹת     וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת
     בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת           בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
שֶׁבַח לְאֵל הַהוֹדָאוֹת      וְאָדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
     הִצַּלְתָּ אֶת הַנְשָׁמוֹת             בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
רָם גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים     וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים
     הִצַּלְתָּ נִין חַשְׁמוֹנָאִים         מִיַּד צַר כִּי בָּהֵם הִכָּה
אֵל הִצִּיל אֶת עַמּוֹ         וִישִׁיבֵם אֶל בֵּית הֲדוֹמוֹ
     כִּסֵּא דָּוִד עַל מְקוֹמוֹ            תִּמְשׁוֹךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה

4.12.2014

ראשי תיבות בשטרות - מרוקו

סוגה ספרותית נפוצה בשנים קדמוניות היתה ה'אגרונים', חיבורים שבהם הועתקו נוסחי מכתבים, לאישים שונים ולזמנים שונים, ושימשו ככלי עזר לכותבי המכתבים. בדומה לכך, נוצרו חיבורים שריכזו העתקות של נוסחי שטרות לצרכים שונים (נישואין וגירושין, פסקי דין, הסכמים וחוזים בדיני ממונות, וכו'). כמה מקבצים אלה נדפסו (ראו לדוגמה כאן), אך רבים מהם נותרו בכתבי-יד. קבצים אלה נועדו לשימוש אישי, ועל פי רוב כל אחד מהם שונה מחברו. ברבים מהם הועתקו מסמכים אמיתיים, כדי לשמש כדוגמה. לעתים הושמטו שמות האנשים והמקומות, ולעתים נותרו כפי שהיו.
חכמי מרוקו וצפון אפריקה היו "אלופים" במיוחד בראשי-תיבות ועל כן שטרותיהם רצופים בראשי-תיבות שבהם קוצרו הפורמולות הרגילות שחוזרות שוב ושוב בכל שטר. לשם הדוגמה, רבים מן השטרות (בענייני ממונות) נפתחים כך:
הע"ע בקש"מ בדל"ב ובשח"ך והוה"ג...
= העיד עדים, בקנין שלם מעכשיו, במנא דכשר למקניא ביה, ובשבועה חמורה כראוי, והודה הודאה גמורה...
ר' דוד צבאח (רב במרקש) מביא בסוף ספרו 'מורה צדק' (תוניס תרע"ה), מילון 'ראשי תיבות של שטרות' (אך יש ראשי-תיבות רבים שאינם מופיעים שם).

היו גם ראשי תיבות שהיו נכתבים על השטר מבחוץ, שבו מברכים את המוליך את השטר ליעדו ומקללים את הפותח או הקורא בו בלי רשות.
בכתב-יד עם העתקת שטרות ממרוקו (המאה ה-19/18), שנמצא ב'קדם - בית מכירות', בשולי שנים מן העמודים, מצאתי ראשי תיבות מסוג זה, הנה הם ופענוחם:
הלב"י חמ"ה אשו"ש ואל"ש פציחות"ם
אמג"ר ופג"י נח"ש וצמ"י קרוב"ץ

הלב"י חומ"ה אשו"ש ואל"ש
יבמ"י וצמ"י פציחות"ם
ופג"י נח"ש קרוב"ץ

פענוח ראשי התיבות:
הלב"י = המוליכו לידו ברוך יהיה
ח[ו]מ"ה = חוץ מן הכבוד הי"ג [=ה' יצב גבולותיה]
אשו"ש ואל"ש = אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום
יבמ"י וצמ"י = ישא ברכה מאת יי' וצדקה מאלהי ישעו
פציחות"ם = פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט
אמג"ר = ארור מסיג גבול רעהו
ופג"י נח"ש = ופורץ גדר ישכנו נח"ש [=נידוי חרם שמתא]
קרוב"ץ = קול רנה וישועה באהלי צדיקים


עוד על ראשי תיבות - ראו מה שכתבתי כאן.

2.12.2014

עיטורים בכתב-יד ממרוקו

מה כתוב כאן?

ובכן,
בכתב-יד של פיוטים ובקשות ממרוקו (המאה ה-18/19 בערך), שנמצא כעת ב"קדם - בית מכירות", עיטר הסופר את הכותרות "בקשה" או "פיוט", כפי שניתן לראות כאן:

בתמונה שבה פתחתי נכתבה המילה "בקשה" בכתיבה מסולסלת, המזכירה את העיטורים בראשי הכתובות ממרוקו, עליהם כתבתי כאן.


1.12.2014

"בן אדמה" - מליצה נאה בכריכת ספר

בדפי כריכה של ספר עתיק מצאתי מליצה יפה (שאיני יודע מקורה), בכתיבה אשכנזית מסולסלת. המליצה נכתבה שם בשתי גרסאות (האחת מנוקדת בחלקה):
בן אדמה! מדוע נבלת בהתנשאך על יושבי חלד זולתך? ואת כל השלכת, אחר גיוך, ואת מוסר הוריך נטוש תטוש, הכי מופלא ממך שקדמך היתוש? נא! הבא זאת על לבך לב עקש, כאשר יובא האבן אל חרב ללטוש, הלא אז תשכיל ותוסיף כח, לקיים מאד ומאוד הוי שפל רוח, ואף אם עלי זאת תעש כסל עלי פימה, נא על לבך שימה, שתקות אנוש רמה, הויתך והעידותיך[?], במחשבתך אם ידובקו, המה יתנו עדיהן ויצדקו, ותאמר לשוא גאה גאיתי, ואתי תלין משוגתי, ואולם זאת העצה היועצת, להיות בפני כל אדם כאסקופת הבית הנדרסת, אשר אם הבית כלו נהרסת, האסקופה לעולם עומדת.
בן אדמה! מדוע נבלת בהתנשאך על בני אדם זולתך? ותשלך את כל, אחרי גיוך, ואת מוסר הוריך נטוש תטוש, הכי נפלא ממך שקדמך היתוש? נא! העלה זאת על לבך לב נפתל ועקש, כאשר יובא האבן על החרב ללטוש, הלא אז תשכיל ותוסיף כח, לקיים מאד ומאוד הוי שפל רוח, ואף אם עלי זאת תעשה כסל עלי פימה, נא על לבך שימה, שתקות אנוש רמה סוף דבר, ראשיתך ואחריתך, יתן עדות שפלותך.

20.11.2014

הוספות "הרחמן" בברכת המזון - ברכות למנהיגי הקהילה באמסטרדם - 1844

בסוף ברכת המזון נוהגים להוסיף בקשות שונות המתחילות במילה "הרחמן" (ראו: טור, אורח חיים, סימן קפט). כידוע, בסעודת ברית מילה נוהגים להוסיף על כך בקשות נוספות מסוג זה, על הרך הנימול והוריו.
ספר 'ברית יצחק', שבו ה"תיקון" שנאמר בליל הברית, נדפס במהדורות רבות. על פי רוב הוא כולל גם את דיני ונוסח טקס ברית המילה, כולל ברכת המזון.
במהדורה של ספר זה שנדפסה באמשטרדם, בשנת תר"ד (1844) מצאתי נוסח מורחב במיוחד של בקשות "הרחמן", עם אזכורים של דמויות שונות בקהילה.
האישים שזכו לברכה מיוחדת הם:
"דיני קהלתנו", "בעלי התריסים", "פרנסי וזקני קהלתנו", "חזני ומשרתי קהלתנו", "פרנסי בית מדרשנו עץ חיים ושאר מנהיגי חברות הקדושות", "מוהלי דורנו", "החתן המשלים והמתחיל את תורתנו", "הרופא המובהק היושב בכאן" ו"המליץ הטוב והסניגור במשפט העיר הזאת".




17.11.2014

ואיה השה לעולה?

הנה איור של איל העקדה, שמצאתי במדרש רבה על התורה וחמש המגלות, שנדפס בקראקא (קרקוב) בשנת שס"ח-שס"ט (1608-1609), ע"י המדפיס יצחק בן אהרן פרוסטיץ. (האיור מופיע מעבר לשער).

יתכן ויש כאן רמז לשם המדפיס: יצחק.

16.11.2014

"שיר גרפי" נוסף

בעבר אספתי כאן שירים גרפיים. הנה אחד נוסף שמצאתי, בספר כרם חמד (מאת ר' אליעזר ב"ר יצחק אייזיק "מק"ק וויסאקי במדינת ליטא"), שנדפס בדיהרנפורט ת"פ (1720):

על שירים מסוג זה ועל דרך קריאתם, ראו מאמרו של דן פגיס: "שירי תמונה עבריים ועוד צורות מלאכותיות", בתוך ספרו "השיר דבור על אופניו", ירושלים תשנ"ג. 

10.11.2014

הסכמות "נעלמות" על עיקרי הד"ט

בעבר כתבתי על העריכה שעשו מדפיסי סדילקוב לספר עיקרי הד"ט של ר' דניאל טירני. כעת מצאתי משהו נוסף בעניין זה.
בראש המהדורה הראשונה מופיעות שתי הסכמות. האחת, חתומה ע"י רבני ליוורנו - ר' יעקב נוניס ואיס, ר' אליהו חיים ואלנסין ור' אברהם קורייאט, והשניה חתומה ע"י ר' מתתיה נסים טירני - רבה של סיניגאליה (איטליה).

במהדורת סדילקוב הובא רק נוסח ההסכמה הראשונה, וכפי שהמו"לים מודיעים בראש העמוד - הם מציגים את ההסכמות בקצרה "מחמת הוצאות הדפוס", אך למרבה ההפתעה נוספו כאן שמות של רבנים רבים שאינם מופיעים כלל במהדורה הראשונה. הלא הם:
"הרבנים המובהקים יושבי על מדין פה עיר המהוללה וויניצאה" - ר' אברהם פאציפיקו, ר' אברהם מינץ, ר' אברהם יונה; רבני אנקונה: ר' רפאל ישעיה אזולאי, ר' מרדכי רפאל שמשון צמח וויטרבו, ר' אליה חי נחמו ור' יעקב שמשון שבתי סיניגאליה; ור' יצחק רפאל פינצי מפדובה.


תחילה חשבתי שאולי התגלגל אל מדפיסי סדילקוב עותק מיוחד שבו היו הסכמות נוספות מאת הרבנים הנ"ל (ובשל "הוצאות ההדפסה" השמיטו את גוף ההסכמות והשאירו רק את שמות הרבנים), אך אז גיליתי מה קרה כאן: המדפיסים פשוט לקחו שמות רבנים שהסכימו על חיבור אחר של ר' דניאל טירני - ספר "סעודת מצוה" (ונציה תקנ"א), והעתיקו אותם לכאן - מבלי לספר לנו כמובן.
על הדרך הם עשו טעות משעשעת כשמיקמו את ר' "יעקב שמשון שבתי בלא"א רפאל יששכר" בין רבני סיניגאליה, בעוד שבמקרה שלו 'סיניגאליה' הוא שם משפחתו (על שם מוצא המשפחה). אך למעשה, ר' יעקב שמשון שבתי סיניגאליה (מחבר ספר 'שבת של מי') היה תושב העיר אנקונה!

20.10.2014

איורי רבנים ודיוקן משה מונטיפיורי - מודבקים על ספרו של רב ליטאי שגלה לאמריקה

היום גיליתי איור לא-מוכר (לי לפחות) של הגאון הנודע ר' חיים ברלין - בנו של הנצי"ב מוולוז'ין, רב ואב"ד במוסקבה ובירושלים, הנה הוא לפניכם:

איור זה הודבק בתוך ספר בשם "ברית מלח", על הלכות מליחה מאת רב ליטאי-אמריקאי בשם ר' שבתי רוזנברג, מעבר לשער הספר השני, באחד העותקים שנסרקו באתר HebrewBooks
אני משער שהדבר נעשה ע"י ילד או נער, וכפי שניתן לראות בתמונות הבאות, הוא גם "עיטר" את שערי הספר בדיוקנאות השר הנערץ משה מונטיפיורי:


בראש "התנצלות המחבר" (שמופיעה לאחר ההסכמות) מצאתי איור נוסף שהדביק הנער - דיוקנו של הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור:




אותו נער הנציח את שמו ושם משפחתו, ואת כתובת מגוריו, אף זאת באמצעות הדבקת קטעי נייר, בתחתית השער הראשון:

Israel Kauffman 
 227 Ellery St.
Brooklin N.Y.

כאן תוכלו להשוות את העמודים מן התמונות לעיל, עם עמודי עותק "רגיל" של הספר - ללא ה"תוספות" המיוחדות.

ועכשיו כמה מילים על מחבר הספר ר' שבתי רוזנברג. כפי שניתן לקרוא בהסכמות ובהקדמתו, מדובר ברב ליטאי שגלה לאמריקה בשל דוחק הפרנסה. הוא כיהן כרב בברוקלין, אך את ספרו זה שלח להדפסה בווילנא, בשנת תרס"ז (1907) - אז כבר מלאו שש עשרה שנים לפעילותו כרב באמריקה.
בסוף הספר, צירף המחבר שני שירים מפרי עטו, בהם מתאר את דוחקו בליטא, את תקוותו הגדולה שבאמריקה העשירה והמופלאה ימצא מנוחה ונחלה, ואת תוחלתו הנכזבת וחלומו המתנפץ אל סלעי המציאות המרה.





הוספה 13/11:
ידידי המוכשר רוני אליאך, חיפש ומצא את שמו של ישראל קאופמן המדובר, באותה הכתובת, במדריך הטלפונים של ניו יורק משנת 1908. הנה:



לפי זה, הוא לא היה ילד, כפי ששיערתי. אך מאחר וזה עדיין נראה בעיני "מעשה נערות", אולי היה זה הילד שלו שטרח על מלאכת ההדבקה.

19.10.2014

וחותם יד כל אדם בו - רישומי בעלות נוספים

מזה זמן אני שוקד על איסוף "רישומי בעלות" מעניינים על ספרים, בתקווה להוציאם לאור בדפוס ביום מן הימים. חלק מהחומרים הובאו ויובאו כאן. במסגרת זו הנה אחד נוסף שמצאתי בספר 'בני יששכר', לבוב תר"כ:
הנה כבר אסרו חז"ל לכתוב על הספר והאריכו באיסור עד שאמרו יד הכותבת על הספר תקצץ, ומי ירהב בנפשו עוד לאמר שלום יהי' לי, לא יחול עלי חיוויא דרבנן, אבל הם אמרו במקום אחר כבדיהו וחשדיהו, ויש אנשים אשר אינם זהירים בנטילת ידים, ע"כ [על כן] מוכרחים לציין שם הקונה על הספר, ולא יאשמו כל החותם פה, כי הם אמרו והם אמרו, ועוד כי חז"ל לא אסרו אלא הכותב על הספר -- [?] ולא על הגליון, הקונה מהונו לכבוד צורו וקונו, להגות בו בגרונו, אשר אנשיל הארוין [?] מטשערנאוויץ

והנה רישום נוסף, עם מליצה על הפסוק שקראנו זה עתה בפרשת בראשית "ואד יעלה מן הארץ" (על ספר ברכת שמואל, לר' שמואל קוידאנובר, בטופס 'אוצר החכמה'):
ועד יעלה מן הארץ שזה הספר שייך להתורני הקצין מהור"ר זאב וואלף בהגאב"ד דק"ק קאליש, ולראי'[ה] חתמתי את שמי היום יום ב' פרשת ויחי תקע"ד [?]

תוספת 21/10:
לגבי רישום הבעלות הראשון, הציע הקורא יעקב מאיר לפענח את השם 'הארוין' - 'הארויץ' (כלומר: הורביץ), ואז אפשר שהוא ישעיה אשר (אנשיל) הארוויץ (מייזלס) מטשרנוויץ, בנו של הרב יצחק שמשון הורוויץ מייזלס (אב"ד טשרנאוויץ ולפני כן זאלקווא), גיסו ושותפו של המדפיס משה יהודה ליב הלוי הארוויץ. שני הגיסים הדפיסו ביחד כארבעים ספרים קטנים במחצית השניה של שנות החמשים של המאה הי"ט, ביניהם כמה ספרי חסידות, ספרי האלשיך הקדוש, סליחות ועוד. 

1.10.2014

הסכמות לספר 'מאור עינים' של המגיד מצ'רנוביל

המגיד רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, תלמיד הבעש"ט ותלמיד תלמידו - המגיד ממזריטש ומאבות החסידות, נפטר לפי המסורת בי"א חשון תקנ"ח. ספרו המפורסם הוא הספר 'מאור עינים', מספרי החסידות הראשונים המביאים מתורת הבעש"ט ותלמידו המגיד. החסידים מספרים כי רק לאחר שהפצירו בו התלמידים הסכים להדפיס את דברי תורתו, אך בשעת עריכת הספר ציווה רבי מנחם נחום על תלמידיו לשרוף דפים רבים מן הספר, והשאיר רק את הדברים שהיו בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו".

הספר הוכן להדפסה עוד בחייו של המגיד מצ'רנוביל, בדפוס החדש (והמפורסם לימים) שהוקם אז בסלאוויטא ע"י האדמו"ר רבי משה שפירא (בנו של רבי פנחס מקוריץ), אך נשלם בדפוס רק לאחר פטירתו. בראש הספר באו הסכמות גדולי החסידות באותם ימים: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי זושא מאניפולי ורבי יעקב שמשון משפיטובקה (שהיה אז בדרכו לארץ ישראל), והסכמות נוספות. בהקדמה לספר וכן בשתי ההסכמות הראשונות (של רבי יעקב שמשון משפיטובקה ורבי אריה ליב מוואלטשיסק) מוזכר רבי מנחם נחום בברכת המתים (זצ"ל), אך מעניין שבהסכמות רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי זושא מאניפולי, נראה כי המחבר היה עדיין בחיים בשעה שנכתבו: מלבד זאת שלא נכתב אחר שמו זצ"ל, גם מלשון הדברים נראה שההסכמות נכתבו עוד בחייו.
רבי לוי יצחק מכנה את רבי מנחם נחום "הישיש": "הרב הגדול החסיד המפורסם הישיש איש אלקי מה' מנחם נחום מק"ק טשארנאביל שיפוצו מעיינות חכמתו בחוץ תרונה...", וכך גם רבי זושא: "העיר את לבו הטהור של כבוד הרב החסיד המפורסם... הישיש איש אלקי מהו' מנחם נחום מטשאראנביל...".

אלא ששתי ההסכמות האלה נכתבו באותו יום: כ"ג חשון תקנ"ח. האם יש בכך בכדי לערער על תאריך פטירתו המפורסם של רבי מנחם נחום, או שמא לא ידעו הכותבים שהוא כבר נפטר?

דרך אגב, רבי זושא חותם בתאריך: "א' כ"ג לחודש מרחשון לסדר ולפרט והנה פרח מטה אהרן לפ"ק". ההדגשות במקור והאותיות המודגשות יוצרות בגימטריה את התאריך תקנ"ח, אך לא ברור כאן משהו: מקובל שכשכותבים 'לסדר' מביאים פסוק מן הפרשה של אותו שבוע, וא"כ לא ברור מדוע בחר רבי זושא בפסוק זה שהוא מפרשת קורח, הרי פרשה זו אינה נקראת אף פעם בחודש חשוון?
אמנם, מצאתי שהחסידים טוענים כי רבי זושא חזה כאן ברוח הקודש שבעוד שנים רבות אחד מצאצאיו של בעל 'מאור עינים', הלא הוא האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, יתמנה לאדמו"ר באותו תאריך שבה נכתבה ההסכמה, בי"א חשוון (בשנת תרפ"ז 1926), ועל כן רמז את הדברים בפסוק "פרח מטה אהרן".
ובכל זאת, הייתי רוצה לדעת "פשט" בדבר...

22.9.2014

בעל הקרנים - אגדה יוונית בלבוש יהודי (ומשהו מזלדה)

דיוקן 'אלכסנדר הגדול' עם קרן בצד ראשו

בשנת תש"ו פרסמה המשוררת זלדה (אז עדיין בשם נעוריה שניאורסון) סיפור עממי שתיעדה מפיה של זקנה מרוקאית, שהתגוררה בשכונת הבוכרים בירושלים. הקטע פורסם בקובץ 'עדוֹת - רבעון לפולקור ואתנולוגיה', בעריכת רפאל פטאי ויוסף י. רבלין (שנה א', חוברת א', עמ' 41-40):

בחוברת ג' של אותה שנה (ניסן תש"ו, עמ' 184-185), הגיבו שני חוקרים - אברהם בן יעקב ומאיר בניהו - למאמרה של זלדה (שכלל לא נתכוונה להיות חוקרת פולקלור, אלא רק לתעד את לשונה ושפתה של ישישה מרוקאית), והוסיפו גרסאות יהודיות נוספות לאגדת מידאס.

כך כתב אברהם בן יעקב:
וכך כתב מאיר בניהו:

הקדשה בכתב-ידה של זלדה
(באדיבות קדם בית מכירות)

15.9.2014

רשימת המקורות של רבי דניאל טירני בספרו 'עיקרי הד"ט'

הספר 'עיקרי הד"ט' שחיבר ר' דניאל טירני, מחכמי איטליה ורבה של פירנצה, הפך לספר יסוד הלכתי במרוצת הדורות עד שזכה ונדפס במהדורות השולחן ערוך.
בשם החיבור נרמז שם מחברו, כפי שנכתב בשער: הד"ט = הצעיר דניאל טירני. חלקו הראשון (על 'אורח חיים') נדפס בפירנצה בשנת תקס"ג (1803), וחלקו השני (על 'יורה דעה') נדפס שם בשנת תקס"ו (1806). כבר סמוך לאחר שנדפס הפך הספר לפופולרי וכאמור, התקבל בדורות שאחריו כספר פסיקה חשוב, נדפס מספר פעמים וחלקו השני אף צורף למהדורות ה'שולחן ערוך' (החל ממהדורת ווילנא תר"מ).

חיבור זה אינו הראשון מסוגו, ולמעשה לאחר "חתימת" ההלכה בספר שולחן ערוך של ר' יוסף קארו וה"מפה" שפרס עליו הרמ"א, החלה פריחה של ספרי ליקוט מן הסוג הזה, שאספו פסקים מספרי שו"ת וספרים אחרים, כהשלמה ל"שולחן ערוך", וככלי עזר לפוסקים הנתקלים בשאלות שונות שלא נמצאת אליהם התייחסות מפורשת ב"שולחן ערוך".
חיבור ידוע מן הסוגה הזאת, הוא החיבור "לקט הקמח" שחיבר החכם הנודע ר' משה חגיז. ר"מ חגיז עצמו יצא אף הוא בעקבות ספר דומה שקדם לו, בשם "פנים חדשות", מאת ר' יצחק ישורון. למעשה, ר"מ חגיז שילב ו"בלע" את הספר "פנים חדשות" בתוך ספרו.
בראש הספר "פנים חדשות" הציב המחבר רשימת מקורות מהם ליקט את הפסקים המובאים בספר. וכך עשה גם ר' משה חגיז בראש ספרו. הוא מתחיל ברשימה שבספר "פנים חדשות" (שכאמור נבלע בתוך ספרו), ולאחר מכן מוסיף את רשימת המקורות הנוספים שלו.

גם ר' דניאל טירני, מביא לאחר ההקדמה ל"עיקרי הד"ט" את רשימת המקורות מהם ליקט ואשר היו לבסיס חיבורו. ברשימה אלפביתית מונה לרוב שמות ספרים שנדפסו, אך גם כתבי-יד שהיו לנגד עיניו.
במהלך מחקר בנושא אחר נצרכתי לעיין ברשימת המקורות שב"עיקרי הד"ט" וגיליתי כמה דברים מעניינים, אביא כאן כמה נקודות.

ראשית, ר' דניאל טירני מזכיר בהקדמתו את החיבורים 'לקט הקמח' ו'פנים חדשות' וכותב כי סך מקורותיהם הוא צ"ט - 99, אך בספירה שעשיתי במקורות שבראש ספר 'לקט הקמח' לא הגעתי למספר זה.

שנית, לפני רשימת המקורות שמביא בראש החלק על אורח חיים, כותב ר' דניאל טירני:
"אלה שמות הגיבורים אשר מפי כתביהם תצא תורה.... ואלה שמותם בסדר א' ב'... סך הכל קל"ח (138) וסימניך כי לקח טוב נתתי לכם... ". 
גם בסיום רשימת המקורות חוזר ומביא גימטריה זו.
באופן אישי, התקשיתי קצת לספור 138 מקורות ברשימה זו, והגעתי רק עד 136! (אשמח אם מישהו יתקן אותי)


אך בכך לא תם העניין:
כשלושים שנה לאחר המהדורה הראשונה נדפס הספר "עיקרי הד"ט" בשנית, בסדילקוב, בשנת תקצ"ה (1835).
המוציאים לאור שינו מעט את שם הכותר וקראוהו "ספר עיקרי דינים... והוא נקרא עיקרי הד"ט...".
מה שמעניין יותר, הוא המשך נוסח השער. המשפטים הראשונים הם העתקה של נוסח השער במהדורה הראשונה:
"...הוא ליקוטי בתר ליקוטי עיקרי הדינים מהפוסקים ושו"ת שנתפרסמו אחר הדפסת חבורי בעלי אסופות שקדמוני ואיזה כ"י [כתבי-יד] שבאו לידי...".
אך כאן מגיע משפט חדש (כולו בגוף ראשון כאילו המחבר כתבו):
"וליקטתי את חיבור הלז מק"פ ספרי שו"ת ישנים וגם חדשים וגם משו"ת כ"י [כתב יד] אשר עדיין לא נדפסו...".
שימו לב שמספר המקורות גדל מ-קל"ח (138) ל-ק"פ (180)!

ומה עשו המו"לים בפתיחה ובסיום רשימת המקורות שבה נזכר במפורש המספר קל"ח? ובכן הם צנזרו משפטים אלה, כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:
לא הגעתי עדיין לפשר העניין. שמתי לב כי המו"לים ערכו גם את שמות המקורות ושמות החכמים, על פי ידע אישי שלהם, וכן על פי מה שנזכר בתוך הספר [לדוגמה: במהדורה הראשונה נכתב "מקור חיים כ"י מ"ץ באנקונא ש' שנ"ח", ובמהדורת סדילקוב נכתב: "מקור חיים שו"ת כ"י מהר"ח פינצי", וזאת על פי מה שנכתב בתוך הספר].
האם במהלך עריכת הספר שמו לב שיש מקורות נוספים שלא הוזכרו ברשימה?
בכל מקרה, גם לשיטתם - בספירה שעשיתי לא מצאתי 180 מקורות!




9.9.2014

עיטור כתובות קליגרפי - צפרו, מרוקו

שימו לב לתמונה הבאה:

זהו חלק מעיטור המופיע בראש כתּוּבה לנישואין מהעיר צפרו שבמרוקו, משנת 1866:

אם תתבוננו היטב תוכלו להבחין באותיות. מדובר בכיתוב של פסוק וברכה לנישואין. האם תצליחו לפענחו? (תשובה בהמשך).

מנהג ידוע של מקשטי ומאיירי הכתובות היה להוסיף פסוקים שונים המתאימים לנישואין וברכות לחתן ולכלה.
מסתבר שהאמן המקומי בצפרו, שאייר את הכתובה הנ"ל ואף את הכתובות שבתמונות הבאות, עיצב את כותרות הפסוקים והברכות בפונט מסולסל שעיצב בעצמו, שימו לב (כל התמונות הן מאוסף הכתובות של הספריה הלאומית, למעט הראשונה שהיא מקדם בית מכירות):
תרנ"ט 1899
תר"מ 1880
תרנ"ט 1899
תרנ"ט 1899
תרנ"ט 1899
תרס"ג 1903

ניגש כעת לפענוח הכותרות, לפי סדר התמונות לעיל:

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי" בסמנא טבא ובמזלא ייא

ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה בסמנא טבא ומזלא יאיא

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי" בסמנא טבא ומזלא

גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון בסמנא טבא 
(כתובת אלמנה)

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון 
(כתובת גרושה)

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי" בסמנא טבא ובמזלא יאיא והצלחה
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...