22.12.2019

אנקונה, בומבי, יזד, כרמאנשאה, איספאהן, שיראז, צפון אמריקה ומנטובה - מסע בעקבות כתובות מזויפות

לפני מספר חודשים התפרסמה התמונה הבאה בעמוד הפייסבוק של הספריה הלאומית
הכתובה המאוירת שבתמונה עמדה למכירה באחד מבתי המכירות בארץ, ואנשי הספריה הלאומית תהו על קנקנה. 
האם מדובר בזיוף? שאלו בפוסט הנ"ל.

למען האמת, מספיקה הצצה קצרה על הכתובה הזו (לפחות אצל מי שמורגל קצת בכתובות מאוירות) בכדי להבין שהיא מוזרה ביותר.
הפרט המפתיע ביותר הוא שם העיר שנכתב בכתובה: "אנקונה". 
הכתובה אינה דומה בשום דרך לכתובה איטלקית. העיצוב אינו איטלקי והכתיבה היא כתיבה פרסית אופיינית. אבל הבעיות עוד רבות. כך נכתב בין היתר בעמוד הפייסבוק של הספריה הלאומית:
רק בחודש החולף קיטלגו אנשי מחלקת כתבי היד בספרייה יותר מ-400 כתובות מאיטליה. זו הסיבה שהכתובה שלפניכם, המוצעת היום למכירה בבית המכירות, לכדה את תשומת ליבם. "הכול שם לא נכון", מסרו לנו המומחים, ואנחנו שאלנו למה. 
1) סוג הכתיבה אינו מתאים. מדובר בכתיבה פרסית קלאסית.
2) הנתונים בכתובה משונים ביותר: נכתב שם שהחתונה התקיימה ב"יום שלישי בשבת, י"ג בתשרי, שנת חמשת אלפים וששת מאות וארבעים ואחד" – (1880). בדיקה מהירה במחשבון המרת תאריכים מבהירה שיום זה היה יום שבת ה-18 בספטמבר 1880, ולא יום שלישי.
רמז נוסף לכך שמשהו אינו כשורה היא הנוסחה המצורפת לכתובה. בכתובות של אנקונה נכתב לרוב כי היא "מתא דיתבא על כיף ימא ועל נהרי אספי ופיומישינו", ובעברית: "עיר שיושבת על חוף הים ועל נהרות אספי ופיומישינו". מבט במפת איטליה יבהיר שהציון הגיאוגרפי מדויק. אולם בכתובה שלפנינו מופיעה נוסחה שונה, הקובעת שאנקונה יושבת דווקא על "נהר מינצו ומי לאגו". מהיכן נלקחה הנוסחה השגויה? מכתובות שנחתמו בעיר מנטובה, הממוקמת בקרבת נהר מינצ'ו.

ובכן, אפשר לומר שאנשי הספריה הלאומית התנסחו בעדינות, אך למעשה ברור שמדובר כאן בזיוף. 
למעשה, זיוף כל כך בוטה, או אולי: רשלני, שאפילו לא מנסה להסתיר את עצמו. 
למרות זאת, נראה שעדיין ישנם אנשים שנופלים בפח. 

אמנם הייתי מודע קודם לכן לתופעת הכתובות המזויפות, אך בשבועות האחרונים יצאתי למסע בירור יסודי יותר. ידעתי על כמה מקבילות לכתובה מ"אנקונה", אבל תהליך הבירור היה עבורי הפתעה גדולה: בכל יום התגלו עוד ועוד כתובות מזויפות, ונראה שעדיין לא סיימתי...

מתברר שהכתובה שהובאה בדף הפייסבוק של הספריה הלאומית היא רק קצה קרחון לתופעה נרחבת של זיופי כתובות, ובפוסט הזה אקח אתכם למסע ראשוני בעקבות זיופים אלה. 

אצא תחילה בעקבות זייפן הכתובה מ"אנקונה". אציג כאן כתובות מזויפות רבות, שנכתבו כביכול בערים שונות: בומביי, יזד, שיראז, כאשאן וכרמנשאה שבאיראן, וכן ב"צפון אמריקה" ובמנטובה. לבסוף יתברר שרובן לפחות יצא מתוך ידיו של זייפן אחד עלום שם, אשר זיופיו המגוונים מצליחים לשטות בחוקרים ובאספנים כבר שנים רבות. 
כאן המקום להודות לעמיתתי רות פכטוביץ, שסייעה לי במסע הגילוי המרתק הזה.
לפני שנתחיל, אקדים הערה קטנה: הרעה החולה הזו התפשטה בכל מקום, וכמעט כל בתי המכירות, בארץ ובעולם, נפלו בפח ותיארו כתובות מזויפות אלה ככתובות אותנטיות. לא רק בתי המכירות אלא גם מוסדות מחקר, ספריות ואוספים חשובים נפלו בפח הזה וקטלגו אותן ככתובות מקוריות. כתובות כאלה מופיעות גם בקטלוגים של תערוכות ובספרות מקצועית. 
[יש לציין כי חלק מן הכתובות המדוברות, כאשר הן עומדות בפני עצמן, יכולות לעשות רושם של פריט אותנטי (גם אם מבינים שהאיורים והכתיבה מרושלים ו"עממיים"), ורק לאחר שחושפים את הדפוס הקבוע של הזיוף - מבינים שסימני האזהרה ניבטים מכל פינה ויש במה לחשוד].

מסיבה זו, קיבלתי החלטה שלא לציין להלן מקור (או קישור) לכתובות שאציג כאן, מתוך הנחה שהטעות ברישום ותיעוד כתובות אלה נעשתה בתום לב ומתוך חוסר מודעות. 
אני מקווה שהפוסט הזה יהווה שירות עבור כולם - מומחים, סוחרים, אספנים ומוסדות - יעלה את המודעות לבעיית הכתובות המזויפות ויביא לנקיטת משנה זהירות בכל הנוגע אליהן.

כאמור, נתחיל עם כתובות שמקורן ככל הנראה באותו בית יוצר של הכתובה מ"אנקונה".
מפאת חוסר המקום והזמן לא התעכבתי בכל כתובה על כל ההוכחות לכך שהיא מזויפת, וכתבתי את העיקריות שבהן. פעמים רבות האבחנה נובעת ממכלול שלם של פרטים, בתוספת ניסיון קודם, השוואה לכתובות אחרות מהאזור, וגם קצת אינטואציה.

ישנם כמה פרמטרים לבחינת האותנטיות של הכתובה, אמנה כאן כמה מהם:

לכתובה נוסח קבוע בדרך כלל, עם מספר שינויים לפי מנהג הקהילה והמקום.
לפי ההלכה, מוסיפים לכתובה פרטים על בני הזוג, מקום ומועד החתונה. 
בכל כתובה צריך להופיע שם העיר שבו נכתבה. בדרך כלל היו מוסיפים גם את שם הנהר שבסמוך לו היא יושבת, וכשלא היה נהר בסמוך היו כותבים נוסח כדוגמת "דיתבא על מי בארות וממימי מעינות מסתפקא". 
בנוסף, חייבים לכתוב את היום, החודש והשנה. וכמובן, את שם החתן והכלה (עם שמות האבות).
בשולי נוסח הכתובה מופיעות בדרך כלל חתימות העדים, ובקהילות מסוימות חתמו גם החתן עצמו וגם קרובי משפחתו.
יש לדעת שלפחות לגבי חלק מהפרטים הנ"ל, אם ייכתבו בצורה מוטעית או לא מדוייקת - הכתובה תהיה פסולה.
הפרטים האלה מספקים לנו בין היתר אפשרות לבדוק את האותנטיות של הכתובה. יש כאן למעשה כר נרחב לפעולה: עלינו לבדוק האם כל הפרטים האלה מדויקים ומתאימים, וכשמשהו לא תקין - מתעורר חשד.
נוסף על כל זה, קיים גם סגנון הכתיבה והעיצוב. העיצוב וסגנון הכתיבה צריכים להיות תואמים לאזור העיר המוזכרת בכתובה.

כאמור, הצבעתי להלן על שיבושים בולטים, אך לא יכולתי במסגרת הזו להיכנס לכל הפרטים שניתן עוד להרחיב בהם, כדוגמת סגנון העיצוב, בעיות נוסח, ועוד.
בסוף הפוסט אקדיש סעיף מיוחד לנושא ה"חתימות", ולדמיון שביניהן, מה שמחזק את ההשערה שלי שרבות מן הכתובות יצאו מאותו בית יוצר.

1. כתובה מ"כארמנשאה"


הכתובה הזו נכתבה כביכול ב"כארמנשאה" (איראן).
הבעיות בכתובה זו: 
נוסח הכתובה משובש ביותר. שורות שלמות חסרות. שם הכלה בכלל לא מופיע בתחילת הכתובה כנהוג (רק לקראת הסוף שמה צץ פתאום), כתוב רק: "איך החתן הנעים הכשר א' משה בן הכ"א א' אברהם בן המ' משיח הוי לי לאינתו". 
התאריך הוא "בשלשי [כך!] בשבת לחדש תמוז" - ללא התאריך של היום בחודש.
שם הנהר הוא "זרין רוד" - זהו הנהר שעליו יושבת העיר איספהאן! בכתובות האותנטיות מכרמנשאה נכתב: "נהר אשוראן".
ועוד ועוד שיבושים ודילוגים. בדקו בעצמכם. 

נקודה נוספת, שימו לב לחתימות. בפרט לחתימה השמאלית ביותר. שימו לב לדמיון שבינה לבין החתימה השמאלית בכתובה הראשונה (מ"אנקונה"). בכתובות הבאות נראה את אותה יד חותמת על כתובות מערים אחרות. אותה יד, עם אותו סלסול, ורק השמות קצת משתנים. בכתובה הקודמת: "אברהם בן משיח", בכתובה הזו "נעים בן הכ"א א' אברהם...", ובכתובה הבאה (שנכתבה כביכול בעיר יזד) השם הוא: "נעים בן המ' אברהם בן המ' משיח".
בהמשך נפגוש עוד ווריאציות של "חתימות" אלו.

2. כתובה מ"יזד"


הכתובה הזו נכתבה כביכול ב"יזד" (איראן). 
הבעיות העיקריות בכתובה זו:
הכתובה נכתבה ונחתמה (והחתונה נערכה) לכאורה ב"שלישי בשבת ביום שני ועשרים לחודש ניסן שנת אלפים ושש מאות לבריאת העולם", כלומר: יום שלישי, כ"ב ניסן, שנת ת"ר. 
והנה, כשבודקים את שנת ת"ר מגלים שכ"ב ניסן חל בכלל ביום שבת, ולא ביום שלישי. 
אבל למעלה מכך, כ"ב בניסן הוא יום טוב שני של גלויות של "שביעי של פסח", ומיותר לציין שאי אפשר להינשא ביום זה וק"ו לכתוב ולחתום כתובה.
גם כאן אנו רואים את אותה היד ב"חתימות" שבסוף הכתובה, וכפי שציינו לעיל.

3. כתובה מ"כרמאן"

הכתובה הזו נכתבה כביכול ב"כרמאן" (קרמן, איראן).
מי שראה את הכתובות הקודמות יזהה מיד את אותה היד שזייפה את הכתובות הקודמות, עם אותן הדגשות בכתיבה מרובעת מוגדלת של חלק מהמילים, ועוד. 
לפי הכתובה העיר יושבת על "תחום מבועא דמיא דנהר[?] פין". כרמאן לא יושבת בקרבת מקום לשום נהר (ובכתובות האותנטיות מכרמאן נכתב, כנהוג בעיר שאינה סמוכה לנהר, שהיא יושבת על "מי בארות ומעינות". אגב, את "הנהר פין" עוד נפגוש בהמשך).
גם כאן אנו פוגשים בשוליים את ה"חתימה" של "נעים בן המ' א' אברהם בן המ' משיח". 
כאן גם נוסף מעין חתימה מזרחית מסולסלת, שנפגוש כמוה עוד בהמשך.
אבל הבולט ביותר: שימו לב לנוסח המקוצר להפליא. רוב נוסח הכתובה פשוט "נעלם".

4. כתובה מ"כרמאנשאה"


הכתובה הזו נכתבה כביכול ב"כרמאנשאה" (איראן).
נראה שהתחלנו להתרגל לסגנון וקל לראות שמדובר בזיוף ושהוא יצא מתוך ידו של אותו זייפן. כאלה הן גם ה"חתימות" שבסוף הכתובה.

התאריך הוא: "בששי בשבת שבע ימים לחודש אלול שנת חמשת אלפים ושש מאות ועשרים לבריאת עולם" - יום שישי, ז' אלול תר"ך.
בדיקה בלוח תגלה לנו שבשנת תר"ך חל ז' אלול ביום שבת, ולא ביום שישי. הפעם הזייפן היה קרוב.
טעויות נוספות: "דיבתא על נהרא...", במקום "דיתבא".
אבל במיוחד: שם הנהר הוא "זרין רוד" - זהו הנהר שעליו יושבת העיר איספהאן! בכתובות האותנטיות מכרמנשאה נכתב: "נהר אשוראן".

בשורה שלפני השורה האחרונה - משפט לא ברור: "...בבנות ישראל העשועין דלא שתיקני רז"ל..."


5. כתובה מ"במבי"

הכתובה הזו נכתבה כביכול בבומבי שבהודו (כיום: מומבאי).
בראש הכתובה בתוך העיגול? שבין הטווסים, נמצא נוסח שאכן נהוג בכתובות בהודו, אך הוא נקטע באמצעו "כי כן יברך גבר", בעוד שבכתובות האותנטיות זה ממשיך: "...ירא ה', יברכך ה' מציון כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל".
התאריך הפעם בסדר, אך ישנן בעיות אחרות:
בומביי יושבת כידוע על שפת הים, ועל כן בכתובות האותנטיות שנכתבו בה, רגילים לכתוב: "דעל כיף ימא רבא מותבא", או "דעל כיף נהרא דמשיך לימא רבא מותבא". בכתובה שלפנינו נוסח משובש הכולל נהר בשם "פין": "במתא במבי דעל פין נהרא לימא רבא". הביטוי "דעל פין" מופיע בדרך כלל בכתובות מכאשאן (קאשן, איראן).
בעיות נוסח שונות: "אמר לה לעלת חן...", במקום "ליעלת".
"רבקה בר כבוד...", במקום "בת".
"ודלא כטופסי דשטרי בביטול אנן סהדי לתתא"[!]
והחתימות כמובן מזכירות את אלה שבכתובות הקודמות, בעיקר השמאלית: "הכותב נעים בן המ' ר"ב אברהם בן משיח".


6. כתובה מ"אמריקה הצפונית"

הכתובה הזו היא בעצם טופס ריק, שבו הושאר מקום לכתיבת פרטי החתונה - התאריך ושמות החתן והכלה ועוד. רק שם המקום כבר נכתב מראש: "אמריקה הצפונית".
כפי שניתן לראות, האיורים והעיצוב דומה מאד לכתובה הקודמת, וקרוב לשער שיצאה מאותה יד.

7. כתובה מ"שיראז"

הכתובה הזו נכתבה כביכול בשיראז (איראן).
הבעיות בכתובה זו:
כך נכתב שם העיר והנהר שעליה היא יושבת: "במתא שיראז דיבתא[!] על תהון[?] מבועא דמיא דעל פי"ן ומימי בכארת[?] מסתפקא". כאמור, הצירוף "דעל פין" מופיע בכתובות מכאשאן. בכתובות האותנטיות משיראז נכתב: "דיתבא על נהר קומש".

התאריך הוא: "בחמישי בשבת בחמישה לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושש מאות" - ה' ניסן ת"ר. אלא שבשנת ת"ר חל ה' ניסן ביום רביעי, ולא ביום חמישי.
החתימות אף הן נראות לא אותנטיות, וגם הן דומות לאלה שבכתובות הקודמות. השמאלית מחקה חתימה מזרחית מסולסלת, והשם הוא: "הציר [! במקום "הצעיר"] משה בן הכ' א' אברהם".

8. כתובה מ"כאשאן"
כתובה זו נכתבה כביכול ב"כאשאן".
התאריך הפעם דווקא הגיוני, אך העיצוב לא דומה לכתובות אחרות מכאשאן שראיתי, ומאידך דומה לכתובות הקודמות. גם החתימות לא נראות לי אותנטיות.

9. כתובה מ"שיראז"

כתובה זו נכתבה כביכול ב"שיראז" (איראן).
מי שקרא עד לפה כבר יכול לזהות את המאפיינים הדומים מהכתובות הקודמות. כולל החתימה השמאלית המפוברקת של "הצעיר נעים בן המ' אברהם בן המ' משיח".
התאריך יכול להיות הגיוני, אבל יש בעיות אחרות. למשל, הנהר הוא "זרין רוד" - זהו הנהר שעליו יושבת איספאהן. בכתובות האותנטיות משיראז נכתב "דיתבא על נהר קומש".


10. כתובה מ"מנטובה"


כתובה זו נכתבה כביכול ב"מנטובה".
הבעיות בכתובה זו:
התאריך המופיע כאן הוא: "בחמישי בשבת חמשה ימים לחדש אייר שנת חמשת אלפים ושש מאות ושלושים לבריאת העולם" - אבל ה' באייר  לא חל בשנת תר"ל ביום חמישי, אלא ביום שישי.
בין השיבושים תפס אותי גם הפסוק שנכתב בתוך הסרטים שבשני הצדדים בפינות העליונות: "יתן את האשה רואה הבאה אל ביתה", שהיה אמור להיות: "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה".

11. כתובה מ"רומא"

הנה לפנינו כתובה באותו עיצוב בדיוק כמו הקודמת (רק עם שיבושים אחרים, למשל "יתן את האשה רואת הבאה אל בית"...), שנכתבה הפעם (כביכול) ב"רומא".
העיצוב אינו דומה לכתובות מרומא, הכתיבה היא מזרחית-פרסית, והיא כוללת מלבד זאת עוד שיבושים.
גם כאן התאריך מומצא: "בחמישי בשבת חמשה עשר ימים לחדש כסלו בשנת חמשת אלפים ושש מאות שלשים וחמשה" - הוי אומר: ט"ו כסליו תרל"ה. אבל ט"ו כסליו בשנת תרל"ה חל ביום שלישי!
שם הנהר הוא: "מתא דיתבא על נהר מינצו ומי לאגו". רומא כידוע יושבת על נהר הטיבר והנוסח הזה לקוח מכתובות שנכתבו במנטובה.

עיצוב הכתובה הזו והכתובה שלפניה נלקחו מכתובה אמיתית שאוירה ונכתבה במנטובה בשנת תקפ"ה, ראה בסוף הפוסט.

12. כתובה מ"גולפיגאן"


כתובה זו נכתבה כביכול ב"גולפיגאן" (מחוז איספאהן, איראן).
שם הנהר אינו מופיע (בכתובות האותנטיות מגולפיגאן נכתב: "דיתבא על תחום נהרא דהארון").
התאריך לא נכון: "בחמשי בשבת שלשה עשר יום לחדש אדר שנת חמשת אלפים ושש מאות וארבעים" - י"ג אדר תר"ם. אלא שי"ג אדר (תענית אסתר) חל בשנת תר"ם ביום רביעי!
החתימות לא נראות אותנטיות והן דומות ל"חתימות" שמופיעות בכתובות הקודמות.

13. כתובה מ"כאשאן"

כתובה זו נכתבה כביכול ב"כאשאן".
בין הבעיות שבכתובה זו:
הנוסח מקוצר במיוחד.
(החתן רק מבטיח: "ואנא בסיעתא דשמיא אפלח ואוקיר ותכשיטין"!)
התאריך: "בחמישי בשבת ביום שלשי לחודש אייר בשנת חמשת אלפים ושש מאות לבריאת עולם" - ג' אייר ת"ר. אלא שבשנת ת"ר חל ג' אייר ביום רביעי ולא ביום חמישי.
"דיבתא" - במקום "דיתבא".
והחתימות המוכרות מהכתובות האחרות.



14. כתובה מ"משהד"

כתובה זו נכתבה כביכול ב"משהד" (איראן).
מלבד זאת שהעיצוב המצועצע אינו דומה לאף כתובה שנכתבה במשהד, התאריך אף הוא אינו נכון: "בששי בשבת ארבעה ועשרים לחדש תמוז שנת חמשת אלפים ושש מאות ושלשים לבריאת עולם" - כ"ד תמוז תר"ל. למעשה, כ"ד תמוז בשנת תר"ל חל ביום שבת!
גם החתימות נראות מפוברקות ודומות לחתימות בכתובות דלעיל.

15. כתובה מ"איטליה"[?]

והנה כתובה נוספת שיצאה מתחת אותה יד.
איכות התמונה קשה לקריאה ולכן אינני מצליח לזהות מה שם העיר. אולי "איטליה"?
אני מצליח לזהות את הנהר "פין" - מיודענו מהכתובות הקודמות.
וברור לי גם כאן שה"חתימות" הן זיוף לא מוצלח במיוחד, הדומה לאלה שבכתובות הקודמות.

16. כתובה מ"אנן סהדי" :)



כתובה זו נמצאת תחת ידי כרגע. ברור שהיא מזויפת. שימו לב לדמיון שלה בעיצוב לשתי הכתובות הקודמות.
בראש הכתובה, במקום שם העיר, נכתב: "למנין שאנו מנין אנן סהדי"!

17-18.
להלן עוד שתי כתובות שברי לי שהן מזויפות, אלא שבגלל איכות הצילום הגרועה שלהן קשה לי לקרוא את הפרטים על מנת להוכיח זאת. 



שימו לב, הכתובה האחרונה דומה בעיצוב שלה לכתובה מ"אנקונה", שבה פתחנו את הפוסט. 

19.
ולבסוף, הנה כתובה נוספת שבה כבר מופיעים חתימות ה"עדים", אך נוסח הכתובה עוד לא נכתב!

מי שעקב עד פה שם לב שהרבה מאפיינים חוזרים על עצמם ברוב הכתובות שהבאתי. כך לדוגמה צורתן הרשלנית של "חתימות" העדים. מסיבה זו אני נוטה לשער שלפחות רוב הכתובות שהצגתי כאן באו ממקור אחד, מזייפן עלום שהנפיק אותן באופן סדרתי. אין לי ספק שבעתיד אגלה עוד כתובות מהסדרה שלו. 


במקרה אחד, הצלחתי לאתר כתובה מקורית שהיתה הבסיס לשתי כתובות מזויפות (כתובות 10-11 לעיל). 
מדובר בכתובה ממנטובה, שנכתבה לנישואי החתן עמנואל בן אליקים אנקונה, עם הכלה מלכה בת גור אריה חי, בי"ד תשרי תקפ"ה (1824), כתובה זו שמורה באוסף הספריה הלאומית, הנה היא:


והנה שוב שתי הכתובות המזויפות הנ"ל, אחת כביכול מ"מנטובה" והשניה מ"רומא":





אפשר לראות שבכתובה מ"מנטובה" הוא "שאב" את שמות החתן והכלה מהכתובה המקורית (עם מעט שינוי)...

לפני סיום, אקדיש כאן מקום לנושא ה"חתימות". 
מי שמורגל קצת בחתימות ישים לב מיד שהחתימות שבכתובות הנ"ל אינן אותנטיות. מה שעוזר למסקנה זו הוא השוואת החתימות המופיעות בכתובות השונות שהבאנו. להלן אציג אותן אחת אחרי השניה, והעמדתן בסמוך זו לזו תגלה כי לפנינו יד אחת שחתמה את כולן, כשרק השמות משתנים (ולעתים חוזרים על עצמם בווריאציות שונות).
יש להאריך עוד בנושא החתימות, למשל על החתימות שמנסות לחקות חתימה מסולסלת מזרחית, אך אין הזמן מרשה.

אציג להלן ברצף את ה"חתימה" שמופיעה בדרך כלל בצד השמאלי בכתובות. גם בין שאר החתימות ישנה חזרתיות, אך נדמה לי שדי בדוגמה הזו להמחשה.

שימו לב: כל אחת מהתמונות להלן מגיעה לכאורה מעיר אחרת ומשנים אחרות:


"אברהם בן המ' משיח" - על הכתובה מ"אנקונה"

"נעים בן המ' אברהם בן המ' משיח" - על הכתובה מ"יזד"
"נעים בן הכ' א' אברהם בן המ' משיח" - על הכתובה מ"כרמאן"
"נעים בן המ' רב' אברהם בן משיח" - על הכתובה מ"בומבי"

"נעים בן הכ"א א' אברהם נ"ע" - על הכתובה מ"כארמנשאה"


"נעים בן המ' אברהם בן המ' משיח" - על הכתובה מ"שיראז"
"אליהו בן המ' שמואל נ"ע" - על הכתובה מ"כאשאן"
"מאיר בר רב' אליהו" - על הכתובה מ"איטליה"[?]
"אלעזר בן הכ' א משה נע" - על הכתובה מ"כרמאנשאה"

כאן לא תם המסע. 
המעקב אחרי הכתובות שהצגתי כאן, הוביל במפתיע לסדרה נוספת של כתובות שמקורן כביכול באיספאהן שבאיראן, שחלקן ללא ספק מזויפות, והן מטילות צל של חשד גם על אחרות שנראות אותנטיות. 
על כך אכתוב אי"ה במאמר נוסף.  


18.11.2019

ספר מספרייתו של ר' משה רפאל די אגילאר - רבה של הקהילה הספרדית באמסטרדם במאה ה-17

במאגר הספרים של Google Books מצאתי סריקה של ספר 'אוהב משפט' - ביאורים על ספר איוב מאת ר' שמעון בר צמח דוראן, שנדפס עם הספר 'משפט צדק' מאת ר' עובדיה ספורנו. הספר נדפס בוונציה, בדפוס זואן די גארה. הדפסתו החלה בסוף שנת שמ"ט, והוא הסתיים בראשית השנה הבאה שנת "ספי"ר גזרתו" = ש"נ (1589).
בראש דף השער של העותק הסרוק מצאתי את החתימה הזו:

 "מקנת כספי, משה ר מאגילאר"

חתימה זו היא כנראה חתימתו של ר' משה רפאל די אגילאר (נפטר בחודש טבת ת"מ 1679), רב הקהילה הספרדית באמסטרדם במאה ה-17. 


ר' משה רפאל היה בן למשפחת אנוסים, ששימש כרב ודרשן, משורר ומדקדק, והיה מחבר פורה של כעשרים חיבורים, חלקם בספרדית. רק בודדים מהם נדפסו. ר' משה רפאל כיהן כחבר בבית דינו של ר' יצחק אבוהב ומונה על ידו לתפקיד רב הקהילה.

ר' משה רפאל די אגילאר היה גם בעל ספריה מכובדת, ור' שבתי משורר-בס, נעזר בספרייתו לחיבורו הביבליוגרפי 'שפתי ישינים'.
בשל ספרו הנ"ל מכונה ר' שבתי משורר "הביליוגרף העברי הראשון", אך הוא מוכר יותר כבעל הפירוש "שפתי חכמים" על התורה שנדפס בסמוך לפירוש רש"י ברבות ממהדורות החומשים. 

על כך שנעזר בספרייתו של ר' משה, אנו קוראים בסוף ספרו 'שפתי ישינים' (שנדפס באמשטרדם, ת"מ):
"וכמה יגיעות יגעתי והטרח"א היה מארי"ך כמה שנים... שהוצרכתי לחפש ולדרוש כמעט מבית לבית ומחדר לחדר כי לא נמצאו הרבה ספרים יחד בבית אחד ואף בבתי מדרשות לא נמצאו, ולפעמים בשביל ספר קטן הלכתי כמה פעמים וחפשתי בכמה חדרים ובכמה מקומות, עד שהובאתי אל בית עמ"י... פה ק"ק אמשטירדם בבית המדרש של ק"ק ספרדיי'[ם]... ושם יש להם ספרים הרבה... ועדיין לא נתקררה דעתי... ומור"ה עלי על ראשי ה"ה הרב המופלג ומופלא... כמהור"ר משה רפאל די אגילאר הספרדי, הוא הכניס אותי לבית גנזי אוצרותיו בית מלא ספרים ושם ראיתי ומצאתי את שאהבה נפשי והגדיל עלי חסדו והשאיל לי כל מה שרציתי ובקשתי ממנו..."
אם כן, הספר הסרוק שלפנינו הוא אחד מהספרים שהיו בספרייתו של ר' משה רפאל די אגילאר, וניתן לשער שר' שבתי משורר החזיק בו בשעה שפשפש באוצרו של ר' משה רפאל. 
הרישום על ספר 'אוהב משפט' בספרו הביבליוגרפי של ר' שבתי נמצא באות א' (עמוד ד; מס' 80):

14.11.2019

הרב קוק נגד איתמר בן אב"י

בחודש כסליו תרצ"ג פרסם איתמר בן אב"י (עיתונאי ועסקן, בנו של אליעזר בן יהודה), מאמר בעיתונו 'דואר היום', בגליון יום שני כ"ט חשון תרצ"ג (28 בנובמבר 1932), שבו טען בין היתר כי אשמת היהודים היתה במלחמות עמון ומואב נגדם בתקופת המקרא: 
"כי אנחנו הננו האשמים, על פי הרוב, במלחמותיהם נגדנו, תמיד התערצנו אליהם לבלי די ונעש בהם שפטים... מתוך אדיקות מיותרה הכרזנו כי עד דור עשירי לא יוכל מואבי או עמוני להתקבל בקרבנו...".
הדבר הגיע לאזנו של רבי אברהם יצחק הכהן קוק, שיצא במחאה חריפה נגד איתמר בן אב"י. מטעמו של הרב קוק נדפס כרוז תחת הכותרת "מחאה פומבית", ובו קרא הרב קוק לאיתמר בן אב"י: "דיך! סתום פיך!".
כרוז המחאה נגד איתמר בן אב"י - מאוסף הספריה הלאומית
 והנה, התגלגל לידי צילום של מכתב המחאה המקורי, בכתב-ידו של הרב קוק, אשר היה המקור ממנו נדפס הכרוז: 


מספר ימים לאחר מכן, בגליון יום שישי ג' כסליו תרצ"ג (2 בדצמבר 1932) פרסם איתמר בן אב"י מכתב תגובה לרב קוק, שבו מתפלא מאד כיצד הרב קוק "הנאור" מתייחס אליו בדרך כזו...

6.11.2019

דיוקנאות רבנים ואישים מפורסמים בעיתון Allgemeine illustrirte Judenzeitung

העיתון Allgemeine illustrirte Judenzeitung, יצא לאור בפשט (בודפסט של ימינו) בשנים 1860-1861 (החל מה-5 באפריל 1861 השתנה שמו ל: Carmel, allgemeine illustrirte Judenzeitung).
בגליונותיו - שסרוקים ברשת (כאן וכאן) נדפסו איורים שונים, בהם דיוקנאות רבנים ואישים מפורסמים. מהם ליקטתי את התמונות הבאות:
משה מנדלסון

החתם סופר

משה מונטיפיורי

מהר"ם בנעט

שד"ל

3.12.2018

שיר הספד מאיטליה - שימוש בשמות טעמי המקרא

המשך לפוסט הקודם בעניין שירים על טעמי המקרא.

בתזמון מצוין, אינה ה' לידי דף בכתב-יד, בכתיבה איטלקית, ובו שיר הספד על פטירת חכם.
בראש הדף לא נכתב, כפי שנהוג לעתים, על איזה חכם נכתב שיר ההספד, אבל מתוך השיר עולה כי השיר נכתב על פטירת רבי יהודה ליאון, רבה של העיר רומא, שנפטר ביום י' אדר שני תקפ"ד (1824). רבי יהודה ליאון היה מחכמי ארץ ישראל, תלמידו של המהרי"ט אלגאזי, שיצא בשנת תקנ"ב (1792) לערי איטליה כשד"ר (שלוחא דרחמנא) מטעם קהילת חברון (יחד עם חברו רבי אפרים נבון). הוא סיים את שליחותו ברומא, שם נתמנה בשנת תקנ"ו (1795) לרב העיר, ובמשרה זו כיהן עד לפטירתו.
הראיות לכך שהשיר נכתב עלי רבי יהודה ליאון עולות מן השיר. בו נכתב בין היתר: "בשנת תפק"ד [=תקפ"ד] בנוה שלום אריה דורש טוב שר שלום", "אב ליתומים הרב ליאון", "קול ברומא קול תמרורים", "ציר נאמן לחברוני..."



בשנים מבתי שיר ההספד אנו מוצאים שימוש מליצי בשמות טעמי המקרא (מודגשים להלן):

(הבית השלישי)
ראש ימיו הוא כהן עליון
עוזר היה עני אביון
אב ליתומים הרב ליאון
פזר גדול מעשירים

(הבית החמישי)
פסק סגול שופר עלוי
סדר מנחת אביב קלוי
ברביעי בו לכל גלוי
ויהי ערב ליל סמורים


ואלו שמות הטעמים לפי נוסח איטליה:



18.11.2018

חצים עלי זרקא - שירים על טעמי המקרא

בספר השירים הרביעי של המשוררת סיון הר שפי, שיצא בשנה האחרונה, מצאתי שיר נפלא, בשם "זַרְקָא". 
זהו גם שמו של הספר כולו, שיצא בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'.

השיר משחק בחכמה וביופי-רב עם שמות טעמי המקרא: זרקא, סגול, מונח, תלישא, מהפך, אתנחתא, תביר.
הנה השיר:


לרעיון של השיר היפה הזה - השימוש בשמות טעמי המקרא - כבר יש תקדימים, ואותם אני רוצה להציג כאן.
בקרב משוררי ופייטני צפון אפריקה מצויים כמה וכמה שירים שבנויים על טעמי המקרא, ונראה לי שאפשר לציין זאת כ"תופעה" שקיימת אצל משוררי האזור הזה.
אז אספתי לכאן, לפונדק אחד, בעקבות השיר של סיון, את הפיוטים מן הסוג הזה - הידועים לי (ויתכן ויש עוד כאלה).

(הבאתי כאן סריקות ממקורות שונים - חלקם הוצאות מדעיות של השירים, עם ביאורים והסברים).

1. "פלאך קויתי" - מאת רבי פרג'י שוואט, מתוך: אפרים חזן, שירי פרג'י שוואט, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים תשל"ג, עמ' 95-97.


2. "קודר הלכתי" - מאת רבי עמרם בר יהודה אלבאז, מתוך: ספר שבות יהודה, בנין נערים, מילי דאבא, מאת רבי יקותיאל מיכאל אלבאז, ובעריכת רבי מאיר אלבאז, ירושלים, תש"מ, עמ' 744-745.


3. "וַוי כי חזקה האמה עלי" - מאת רבי שמואל בר יהודה אלבאז, מתוך: ‫ פיוטי רשות לקדיש במורשתו השירית של רבי שמואל בר יהודה אלבז, עבודת גמר (מ"א), מאת שלום אלדר. אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ז, עמ' 209-211 (תודתי שלוחה לדודי בן נעים על הצילומים).



4. "עיני ולבי כאבל אם" - מאת רבי עמרם עמאר, מתוך: אפרים חזן, השירה העברית באלג'יריה, לוד תשס"ט, עמ' 343-346.

5. "אהה עלי כי נקף" - מאת רבי אהרן רפאל מונסוניגו, מתוך: תמר לביא, בנאות מדבר - שירים ופיוטים מאת רבי רפאל אהרן מונסוניגו, תשע"ז, עמ' 225-228.

6. "אנא אדוני" - מאת רבי ראובן טמסתית, מתוך: הרב רן יוסף חיים מסעוד אבוחצירא (עורך), מרי"ח ניחוח, קובץ חידושים קושיות וביאורים בענינים שונים, עפולה תשע"ב, גליון מס' 86, אחרי-מות קדושים (הוא מעתיק את השיר מתוך הספר 'דודאי ראובן', שאינו תחת ידי).


7. "שוב יה את שבות עדה", מאת רבי שלמה אבורמאד, מתוך: ספר תהלת שלמה, שירים ופיוטים מאת רבי שלמה אבורמאד, תשע"ה, עמ' שמה-שמו.



בתמונה להלן: "פיוט נאה ומשובח על זרקא" - מתוך כתב-יד מתלמסאן, אלג'יריה, המאה ה-19. הפיוט המובא בכתב-היד הוא הפיוט המוזכר לעיל (מס' 4) מאת רבי עמרם עמאר, אלא שבכתב-היד הוא מופיע בשינויי נוסח ובהשמטת כמה שורות בסוף.
"זרקא" היה כינוי ללוח קרטון שהיה נהוג לתלותו על הקיר ובו נכתבו כל טעמי המקרא, והוא נקרא כך על שם הטעם הראשון שהופיע בו - זרקא. זה ביאור הכותרת "פיוט נאה ומשובח על זרקא" (כלומר, על הטעמים כולם).




Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...