20/10/14

איורי רבנים ודיוקן משה מונטיפיורי - מודבקים על ספרו של רב ליטאי שגלה לאמריקה

היום גיליתי איור לא-מוכר (לי לפחות) של הגאון הנודע ר' חיים ברלין - בנו של הנצי"ב מוולוז'ין, רב ואב"ד במוסקבה ובירושלים, הנה הוא לפניכם:

איור זה הודבק בתוך ספר בשם "ברית מלח", על הלכות מליחה מאת רב ליטאי-אמריקאי בשם ר' שבתי רוזנברג, מעבר לשער הספר השני, באחד העותקים שנסרקו באתר HebrewBooks
אני משער שהדבר נעשה ע"י ילד או נער, וכפי שניתן לראות בתמונות הבאות, הוא גם "עיטר" את שערי הספר בדיוקנאות השר הנערץ משה מונטיפיורי:


בראש "התנצלות המחבר" (שמופיעה לאחר ההסכמות) מצאתי איור נוסף שהדביק הנער - דיוקנו של הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור:




אותו נער הנציח את שמו ושם משפחתו, ואת כתובת מגוריו, אף זאת באמצעות הדבקת קטעי נייר, בתחתית השער הראשון:

Israel Kauffman 
 227 Ellery [?] St.
Brooklin N.Y.

כאן תוכלו להשוות את העמודים מן התמונות לעיל, עם עמודי עותק "רגיל" של הספר - ללא ה"תוספות" המיוחדות.

ועכשיו כמה מילים על מחבר הספר ר' שבתי רוזנברג. כפי שניתן לקרוא בהסכמות ובהקדמתו, מדובר ברב ליטאי שגלה לאמריקה בשל דוחק הפרנסה. הוא כיהן כרב בברוקלין, אך את ספרו זה שלח להדפסה בווילנא, בשנת תרס"ז (1907) - אז כבר מלאו שש עשרה שנים לפעילותו כרב באמריקה.
בסוף הספר, צירף המחבר שני שירים מפרי עטו, בהם מתאר את דוחקו בליטא, את תקוותו הגדולה שבאמריקה העשירה והמופלאה ימצא מנוחה ונחלה, ואת תוחלתו הנכזבת וחלומו המתנפץ אל סלעי המציאות המרה.




19/10/14

וחותם יד כל אדם בו - רישומי בעלות נוספים

מזה זמן אני שוקד על איסוף "רישומי בעלות" מעניינים על ספרים, בתקווה להוציאם לאור בדפוס ביום מן הימים. חלק מהחומרים הובאו ויובאו כאן. במסגרת זו הנה אחד נוסף שמצאתי בספר 'בני יששכר', לבוב תר"כ:
הנה כבר אסרו חז"ל לכתוב על הספר והאריכו באיסור עד שאמרו יד הכותבת על הספר תקצץ, ומי ירהב בנפשו עוד לאמר שלום יהי' לי, לא יחול עלי חיוויא דרבנן, אבל הם אמרו במקום אחר כבדיהו וחשדיהו, ויש אנשים אשר אינם זהירים בנטילת ידים, ע"כ [על כן] מוכרחים לציין שם הקונה על הספר, ולא יאשמו כל החותם פה, כי הם אמרו והם אמרו, ועוד כי חז"ל לא אסרו אלא הכותב על הספר -- [?] ולא על הגליון, הקונה מהונו לכבוד צורו וקונו, להגות בו בגרונו, אשר אנשיל הארוין [?] מטשערנאוויץ

והנה רישום נוסף, עם מליצה על הפסוק שקראנו זה עתה בפרשת בראשית "ואד יעלה מן הארץ" (על ספר ברכת שמואל, לר' שמואל קוידאנובר, בטופס 'אוצר החכמה'):
ועד יעלה מן הארץ שזה הספר שייך להתורני הקצין מהור"ר זאב וואלף בהגאב"ד דק"ק קאליש, ולראי'[ה] חתמתי את שמי היום יום ב' פרשת ויחי תקע"ד [?]

תוספת 21/10:
לגבי רישום הבעלות הראשון, הציע הקורא יעקב מאיר לפענח את השם 'הארוין' - 'הארויץ' (כלומר: הורביץ), ואז אפשר שהוא ישעיה אשר (אנשיל) הארוויץ (מייזלס) מטשרנוויץ, בנו של הרב יצחק שמשון הורוויץ מייזלס (אב"ד טשרנאוויץ ולפני כן זאלקווא), גיסו ושותפו של המדפיס משה יהודה ליב הלוי הארוויץ. שני הגיסים הדפיסו ביחד כארבעים ספרים קטנים במחצית השניה של שנות החמשים של המאה הי"ט, ביניהם כמה ספרי חסידות, ספרי האלשיך הקדוש, סליחות ועוד. 

01/10/14

הסכמות לספר 'מאור עינים' של המגיד מצ'רנוביל

המגיד רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, תלמיד הבעש"ט ותלמיד תלמידו - המגיד ממזריטש ומאבות החסידות, נפטר לפי המסורת בי"א חשון תקנ"ח. ספרו המפורסם הוא הספר 'מאור עינים', מספרי החסידות הראשונים המביאים מתורת הבעש"ט ותלמידו המגיד. החסידים מספרים כי רק לאחר שהפצירו בו התלמידים הסכים להדפיס את דברי תורתו, אך בשעת עריכת הספר ציווה רבי מנחם נחום על תלמידיו לשרוף דפים רבים מן הספר, והשאיר רק את הדברים שהיו בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו".

הספר הוכן להדפסה עוד בחייו של המגיד מצ'רנוביל, בדפוס החדש (והמפורסם לימים) שהוקם אז בסלאוויטא ע"י האדמו"ר רבי משה שפירא (בנו של רבי פנחס מקוריץ), אך נשלם בדפוס רק לאחר פטירתו. בראש הספר באו הסכמות גדולי החסידות באותם ימים: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי זושא מאניפולי ורבי יעקב שמשון משפיטובקה (שהיה אז בדרכו לארץ ישראל), והסכמות נוספות. בהקדמה לספר וכן בשתי ההסכמות הראשונות (של רבי יעקב שמשון משפיטובקה ורבי אריה ליב מוואלטשיסק) מוזכר רבי מנחם נחום בברכת המתים (זצ"ל), אך מעניין שבהסכמות רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי זושא מאניפולי, נראה כי המחבר היה עדיין בחיים בשעה שנכתבו: מלבד זאת שלא נכתב אחר שמו זצ"ל, גם מלשון הדברים נראה שההסכמות נכתבו עוד בחייו.
רבי לוי יצחק מכנה את רבי מנחם נחום "הישיש": "הרב הגדול החסיד המפורסם הישיש איש אלקי מה' מנחם נחום מק"ק טשארנאביל שיפוצו מעיינות חכמתו בחוץ תרונה...", וכך גם רבי זושא: "העיר את לבו הטהור של כבוד הרב החסיד המפורסם... הישיש איש אלקי מהו' מנחם נחום מטשאראנביל...".

אלא ששתי ההסכמות האלה נכתבו באותו יום: כ"ג חשון תקנ"ח. האם יש בכך בכדי לערער על תאריך פטירתו המפורסם של רבי מנחם נחום, או שמא לא ידעו הכותבים שהוא כבר נפטר?

דרך אגב, רבי זושא חותם בתאריך: "א' כ"ג לחודש מרחשון לסדר ולפרט והנה פרח מטה אהרן לפ"ק". ההדגשות במקור והאותיות המודגשות יוצרות בגימטריה את התאריך תקנ"ח, אך לא ברור כאן משהו: מקובל שכשכותבים 'לסדר' מביאים פסוק מן הפרשה של אותו שבוע, וא"כ לא ברור מדוע בחר רבי זושא בפסוק זה שהוא מפרשת קורח, הרי פרשה זו אינה נקראת אף פעם בחודש חשוון?
אמנם, מצאתי שהחסידים טוענים כי רבי זושא חזה כאן ברוח הקודש שבעוד שנים רבות אחד מצאצאיו של בעל 'מאור עינים', הלא הוא האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, יתמנה לאדמו"ר באותו תאריך שבה נכתבה ההסכמה, בי"א חשוון (בשנת תרפ"ז 1926), ועל כן רמז את הדברים בפסוק "פרח מטה אהרן".
ובכל זאת, הייתי רוצה לדעת "פשט" בדבר...

22/09/14

בעל הקרנים - אגדה יוונית בלבוש יהודי (ומשהו מזלדה)

דיוקן 'אלכסנדר הגדול' עם קרן בצד ראשו

בשנת תש"ו פרסמה המשוררת זלדה (אז עדיין בשם נעוריה שניאורסון) סיפור עממי שתיעדה מפיה של זקנה מרוקאית, שהתגוררה בשכונת הבוכרים בירושלים. הקטע פורסם בקובץ 'עדוֹת - רבעון לפולקור ואתנולוגיה', בעריכת רפאל פטאי ויוסף י. רבלין (שנה א', חוברת א', עמ' 41-40):

בחוברת ג' של אותה שנה (ניסן תש"ו, עמ' 184-185), הגיבו שני חוקרים - אברהם בן יעקב ומאיר בניהו - למאמרה של זלדה (שכלל לא נתכוונה להיות חוקרת פולקלור, אלא רק לתעד את לשונה ושפתה של ישישה מרוקאית), והוסיפו גרסאות יהודיות נוספות לאגדת מידאס.

כך כתב אברהם בן יעקב:
וכך כתב מאיר בניהו:

הקדשה בכתב-ידה של זלדה
(באדיבות קדם בית מכירות)

15/09/14

רשימת המקורות של רבי דניאל טירני בספרו 'עיקרי הד"ט'

הספר 'עיקרי הד"ט' שחיבר ר' דניאל טירני, מחכמי איטליה ורבה של פירנצה, הפך לספר יסוד הלכתי במרוצת הדורות עד שזכה ונדפס במהדורות השולחן ערוך.
בשם החיבור נרמז שם מחברו, כפי שנכתב בשער: הד"ט = הצעיר דניאל טירני. חלקו הראשון (על 'אורח חיים') נדפס בפירנצה בשנת תקס"ג (1803), וחלקו השני (על 'יורה דעה') נדפס שם בשנת תקס"ו (1806). כבר סמוך לאחר שנדפס הפך הספר לפופולרי וכאמור, התקבל בדורות שאחריו כספר פסיקה חשוב, נדפס מספר פעמים וחלקו השני אף צורף למהדורות ה'שולחן ערוך' (החל ממהדורת ווילנא תר"מ).

חיבור זה אינו הראשון מסוגו, ולמעשה לאחר "חתימת" ההלכה בספר שולחן ערוך של ר' יוסף קארו וה"מפה" שפרס עליו הרמ"א, החלה פריחה של ספרי ליקוט מן הסוג הזה, שאספו פסקים מספרי שו"ת וספרים אחרים, כהשלמה ל"שולחן ערוך", וככלי עזר לפוסקים הנתקלים בשאלות שונות שלא נמצאת אליהם התייחסות מפורשת ב"שולחן ערוך".
חיבור ידוע מן הסוגה הזאת, הוא החיבור "לקט הקמח" שחיבר החכם הנודע ר' משה חגיז. ר"מ חגיז עצמו יצא אף הוא בעקבות ספר דומה שקדם לו, בשם "פנים חדשות", מאת ר' יצחק ישורון. למעשה, ר"מ חגיז שילב ו"בלע" את הספר "פנים חדשות" בתוך ספרו.
בראש הספר "פנים חדשות" הציב המחבר רשימת מקורות מהם ליקט את הפסקים המובאים בספר. וכך עשה גם ר' משה חגיז בראש ספרו. הוא מתחיל ברשימה שבספר "פנים חדשות" (שכאמור נבלע בתוך ספרו), ולאחר מכן מוסיף את רשימת המקורות הנוספים שלו.

גם ר' דניאל טירני, מביא לאחר ההקדמה ל"עיקרי הד"ט" את רשימת המקורות מהם ליקט ואשר היו לבסיס חיבורו. ברשימה אלפביתית מונה לרוב שמות ספרים שנדפסו, אך גם כתבי-יד שהיו לנגד עיניו.
במהלך מחקר בנושא אחר נצרכתי לעיין ברשימת המקורות שב"עיקרי הד"ט" וגיליתי כמה דברים מעניינים, אביא כאן כמה נקודות.

ראשית, ר' דניאל טירני מזכיר בהקדמתו את החיבורים 'לקט הקמח' ו'פנים חדשות' וכותב כי סך מקורותיהם הוא צ"ט - 99, אך בספירה שעשיתי במקורות שבראש ספר 'לקט הקמח' לא הגעתי למספר זה.

שנית, לפני רשימת המקורות שמביא בראש החלק על אורח חיים, כותב ר' דניאל טירני:
"אלה שמות הגיבורים אשר מפי כתביהם תצא תורה.... ואלה שמותם בסדר א' ב'... סך הכל קל"ח (138) וסימניך כי לקח טוב נתתי לכם... ". 
גם בסיום רשימת המקורות חוזר ומביא גימטריה זו.
באופן אישי, התקשיתי קצת לספור 138 מקורות ברשימה זו, והגעתי רק עד 136! (אשמח אם מישהו יתקן אותי)


אך בכך לא תם העניין:
כשלושים שנה לאחר המהדורה הראשונה נדפס הספר "עיקרי הד"ט" בשנית, בסדילקוב, בשנת תקצ"ה (1835).
המוציאים לאור שינו מעט את שם הכותר וקראוהו "ספר עיקרי דינים... והוא נקרא עיקרי הד"ט...".
מה שמעניין יותר, הוא המשך נוסח השער. המשפטים הראשונים הם העתקה של נוסח השער במהדורה הראשונה:
"...הוא ליקוטי בתר ליקוטי עיקרי הדינים מהפוסקים ושו"ת שנתפרסמו אחר הדפסת חבורי בעלי אסופות שקדמוני ואיזה כ"י [כתבי-יד] שבאו לידי...".
אך כאן מגיע משפט חדש (כולו בגוף ראשון כאילו המחבר כתבו):
"וליקטתי את חיבור הלז מק"פ ספרי שו"ת ישנים וגם חדשים וגם משו"ת כ"י [כתב יד] אשר עדיין לא נדפסו...".
שימו לב שמספר המקורות גדל מ-קל"ח (138) ל-ק"פ (180)!

ומה עשו המו"לים בפתיחה ובסיום רשימת המקורות שבה נזכר במפורש המספר קל"ח? ובכן הם צנזרו משפטים אלה, כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:
לא הגעתי עדיין לפשר העניין. שמתי לב כי המו"לים ערכו גם את שמות המקורות ושמות החכמים, על פי ידע אישי שלהם, וכן על פי מה שנזכר בתוך הספר [לדוגמה: במהדורה הראשונה נכתב "מקור חיים כ"י מ"ץ באנקונא ש' שנ"ח", ובמהדורת סדילקוב נכתב: "מקור חיים שו"ת כ"י מהר"ח פינצי", וזאת על פי מה שנכתב בתוך הספר].
האם במהלך עריכת הספר שמו לב שיש מקורות נוספים שלא הוזכרו ברשימה?
בכל מקרה, גם לשיטתם - בספירה שעשיתי לא מצאתי 180 מקורות!




09/09/14

עיטור כתובות קליגרפי - צפרו, מרוקו

שימו לב לתמונה הבאה:

זהו חלק מעיטור המופיע בראש כתּוּבה לנישואין מהעיר צפרו שבמרוקו, משנת 1866:

אם תתבוננו היטב תוכלו להבחין באותיות. מדובר בכיתוב של פסוק וברכה לנישואין. האם תצליחו לפענחו? (תשובה בהמשך).

מנהג ידוע של מקשטי ומאיירי הכתובות היה להוסיף פסוקים שונים המתאימים לנישואין וברכות לחתן ולכלה.
מסתבר שהאמן המקומי בצפרו, שאייר את הכתובה הנ"ל ואף את הכתובות שבתמונות הבאות, עיצב את כותרות הפסוקים והברכות בפונט מסולסל שעיצב בעצמו, שימו לב (כל התמונות הן מאוסף הכתובות של הספריה הלאומית, למעט הראשונה שהיא מקדם בית מכירות):
תרנ"ט 1899
תר"מ 1880
תרנ"ט 1899
תרנ"ט 1899
תרנ"ט 1899
תרס"ג 1903

ניגש כעת לפענוח הכותרות, לפי סדר התמונות לעיל:

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי" בסמנא טבא ובמזלא ייא

ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה בסמנא טבא ומזלא יאיא

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי" בסמנא טבא ומזלא

גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון בסמנא טבא 
(כתובת אלמנה)

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון 
(כתובת גרושה)

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי" בסמנא טבא ובמזלא יאיא והצלחה

13/08/14

קישוט דפוס - גרמניה, 1782

קישוט דפוס נאה שמצאתי בספר "יערות דבש" (לר' יהונתן אייבשיץ) חלק שני, שנדפס בקרלסרוה, גרמניה, בשנת תקמ"ב (1782):


05/08/14

שירו של ר' אליהו בחור על מהדורת 'ספר השרשים' בדפוס בומברג

'ספר השרשים' של ר' דוד קמחי - הרד"ק, זכה לפופולריות רבה בשנים הראשונות לתולדות הדפוס העברי. בפרק זמן של פחות ממאה שנה, בין השנים ר"ל-ש"ח (1470-1548) נדפסו קרוב לעשר מהדורות. המהדורה הראשונה נדפסה בספרד קודם הגירוש, והמהדורות שאחריה בדפוסי איטליה, קושטא וסלוניקי.
בשנת רפ"ט (1529), בשיא פעילותו של המדפיס הנודע דניאל בומברג, שהיה אז עדיין המדפיס היחיד בונציה, נדפסה מהדורה מתוקנת של 'ספר השרשים'. עורך ומגיה מהדורה זו היה המדקדק ר' אליהו אשכנזי - "הבחור", שעבד בדפוסו של בומברג.
שער מהדורת ונציה רפ"ט
בסוף הספר הוסיף ר' אליהו בחור שני שירים בשבח המהדורה.
לפי השיר הראשון מהדורת ונציה רפ"ט היא המהדורה השביעית של 'ספר השרשים' לרד"ק:
"נדפס פעמים שש / אבל הפרש יש / בינו וביניהם... זה תם ומום אין בו / ורב טובו נראה גם ניכר... עדים נייר ודיו עלי יופיו / גם אין כתמים בו וטשטושים... הוגה בלי טעות ושיבושים...".
עם זאת, במפעל הביבליוגרפיה נרשמו רק ארבע מהדורות שנדפסו קודם מהדורה זו (רומא ר"ל, נאפולי ר"נ, נאפולי רנ"א, קושטא רע"ג).

בשיר זה מופיעה גם שנת ההדפסה:
נדפס בוויניצייה / יפיפיה / ספיר אבניה / ותרשישים
הוחל וגם נשלם / פרט לפרט / בראש לחודש / סוף לחדשים
"פרט לפרט" - היא שנת רפ"ט.
"ראש לחודש סוף לחודשים" - הוא ראש חודש אדר (שהוא סוף לחודשים העבריים, המתחילים בחודש ניסן).

בשנת ש"ו (1546) הדפיס היזם קורניליו אדיל קינד, מהדורה נוספת של 'ספר השרשים' בבית דפוסו של בומברג. מהדורה זו נדפסה במדוייק על פי המהדורה הקודמת שנדפסה בדפוס זה.
שער מהדורת ונציה ש"ו
גם בסוף מהדורה זו צורפו שני שיריו של ר' אליהו בחור. שתי שורות בשיר הראשון, שנכתב כאמור על מהדורת רפ"ט, אינן מתאימות למהדורה השניה.
והנה, השורה שבה נכתב "נדפס פעמים שש" הושארה בשיר, על אף שבינתיים כבר נדפס הספר שבע פעמים. לעומת זאת, הושמטה שורה אחרת שלא התאימה למהדורה זו - השורה עם פרט השנה ["הוחל וגם נשלם פרט לפרט..."].
מהדורת דפוס בומברג ש"ו - שורה אחת הושמטה
העמוד המלא במהדורת ונציה ש"ו, בתחתיתו נוסף קולופון עם פרט השנה
וכך ניתן להבדילו מן הדף שנדפס במהדורת רפ"ט (השוו עם התמונה לעיל)


מארקו אנטוניו יושטיניאן, אציל ונציאני שהקים דפוס עברי בונציה בשנת ש"ג (1543) והפך למתחרהו המושבע של בומברג, הדפיס כמעט במקביל מהדורה של 'ספר השרשים'. הוא התחיל להדפיס בחודש חשוון ש"ז (1546) וסיים בשנת ש"ח (1547/8).
שער מהדורת יושטיניאן ש"ז-ש"ח
מעניין שיושטיניאן "גנב" אף הוא את השיר הראשון של ר' אליהו בחור, שנכתב כאמור על מהדורתו של בומברג, והדפיסו בסוף מהדורתו.
גם כאן מופיעים המילים "נדפס פעמים שש", ואילו השורה עם פרט השנה לא הושמטה, אלא פשוט תוקנה והותאמה למהדורה זו:
נחקק וגם נחרט / בש"ח לפרט / בראש לחודש / סוף לחדשים
מהדורת דפוס יושטיניאן ש"ז-ש"ח - עם השורה ה"מתוקנת"
לא מסתבר שהדפסתה של מהדורת יושטיניאן הסתיימה אף היא, באורח פלא, בדיוק בראש חודש אדר, כמו מהדורת רפ"ט, ומסתבר שהמשך המשפט הושאר רק בכדי שלא לפגוע במבנה השיר, על אף שאינו נכון למהדורה זו.
העמוד המלא במהדורת יושטיניאן ש"ז-ש"ח

מעניין שבפרוייקט הדיגיטציה של גוגל מצאתי טופס של מהדורת ונציה ש"ו, שבסופו נכרך דף של מהדורת רפ"ט.
ומעניין עוד שמצאתי דף של מהדורת רפ"ט גם בסוף טופס של מהדורת יושטיניאן, שהגיע לבית המכירות 'קדם'.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...