21.7.2016

רמזים על שמות חכמי הקבלה - חזיון לילה של רבי מסעוד ארוואח, ממקובלי מרוקו - רישום בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן, ממקובלי ירושלים

הספר 'דברי שלום' המכיל מדברי תורתו של המקובל הנודע רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש (ת"פ-תקל"ז 1720-1777), נדפס בירושלים בשנת תר"ח (1848), בבית דפוסו של ר' ישראל ב"ק. עותק של הספר מגנזי ספריית חב"ד ואשר נסרק באתר HebrewBooks, היה שייך למקובל רבי שם טוב ב"ר מנחם הכהן-חסיד (נפטר תרמ"ח 1888), שהיה מחכמי ישיבת המקובלים "בית אל" (מתורתו נדפס הספר "טוב שם" בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תש"נ. ראה שם במבוא לתולדותיו).

עותק זה גדוש בהגהות על תוכן הספר בכתב-ידו של רבי שם טוב הכהן. בשער הספר, מצד שמאל, חתימתו, ובצד ימין - רישום מעניין שהעתיק רבי שם טוב הכהן מהגהה בכתב-יד על "סדור תפלה של חול" שהיה שייך ל"אחד מן חברייא". אותו "אחד מן חברייא" חתם את שמו בסוף ההגהה, ומכך נודע שמו: רבי מסעוד ארוואח, שהיה ממקובלי מקנס שבמרוקו, ופעל בין השנים ת"ק-ת"ר.
תוכן הרישום הוא חזיון לילה שהיה לרבי מסעוד ארוואח, ואשר בו נתגלה לו כיצד נרמזו בפסוק "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה) שמותיהם של גדולי הקבלה - האר"י, תלמידו רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) והרש"ש (מחבר הספר שלפנינו).
בסריקה שמופיעה באתר HebrewBooks הרישום קטוע, ועל כן נעזרתי במנהל ספריית חב"ד, הרב שלום דובער לוין, שהואיל בטובו להשלים לי את האותיות החסרות מן העותק המקורי:
את זה מצאתי בגליון בסדור תפילה של חול לאחד דמן חברייא וז"ל [=וזה לשונו] אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב במשמרה אחרונה נגלה אלי שאני כותב בס'[פר] אחד מרובעת כיוצא בזה בזה"ל [=בזה הלשון] מי גילה רז זה מחזה שדי יחזה במוטב ג' כחדא נרמזו בכתוב הזה ברית"י הית"ה את"ו גי' ר"ח שם קדוש של הר' האר"י זלה"ה החיי"ם והשלו"ם רמז למהרח"ו זלה"ה ולמהרש"ש זלה"ה בשני שמותם, אך לרמז חניכת שרעב נרמז המספר שהוא ג"ק [=גימטריה קטנה?] מן ש"ר באות ה' גדולה של תיבת החיים ואותיות ע"ב הם בשני מימין של ס"ת [=סופי תיבות] החיים והשלום עם כללות ב' התיבות, ע"כ. וזו פלא. ה' ברחמיו יערה עלי ועל זרעי וכו' רוח טהרה וקדושה מחכמת... הנז'[כרים] הצע[יר] מסעוד ארוואח ס"ט


"כותב מרובעת" - הכוונה לכתיבה באותיות מרובעות (להבדיל מהכתיבה הספרדית הרהוטה).
לא התעמקתי מספיק ברמזים, אבל בינתיים אני מבין כך:

גימטריה של האותיות המודגשות בפסוק "בריתי היתה אתו" = ר"ח (208), שהיא ערך שמו הפרטי של האר"י: יצחק (=ר"ח 208).
שמו הפרטי של רבי חיים ויטאל מרומז במילה "החיים".
ושמו הפרטי של רבי שלום שרעבי מרומז במילה "והשלום".

בנוסף, ה"חניכה", כלומר הכינוי, "שרעב" שבה כונה הרש"ש, נרמזת בערך כך:
שרעב =
שר - במספר קטן (ש=3, ר=2) = 5 - נרמז באות ה' של המילה "החיים".
עב - שני מימי"ן (אותיות מ') בסופי תיבות של החיים והשלום + "כללות ב' התיבות". (את זה עוד לא הבנתי).

התאריך שמופיע ברישום הוא "אור ליום ה' בשבת י"א לירח מבש"ר טו"ב". יתכן והשנה היא תקנ"ט (1799) = גימטריה של "מבשר טוב". בשנה זו חל יום י"א בחודש רק בחודשים שבט ואייר, ואולי "ירח מבש"ר טו"ב" הוא חודש שבט, עפ"י הרמז: שב"ט = שנתבשר בשורות טובות.

 * * *
בסוף ההקדמה של עותק זה, העתיק רבי שם טוב הכהן, קטע ממכתב מעניין שמצא בגנזי הרב היר"א' - רבי ידידיה רפאל אבולעפיא (בשנת תרכ"ט), שהיה ראש ישיבת המקובלים "בית אל" בימיו של רבי שם טוב. המכתב ממנו העתיק היה בכתב-ידו של רבי יום טוב אלגאזי (המהרי"ט), תלמידו של הרש"ש וממלא מקומו בראשות הישיבה. במכתב מתאר המהרי"ט את הימים שאחרי פטירת המהרי"ט, וכותב על הנהגת רבו בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה. מכתב זה התפרסם מהעתקה נוספת שעשה רבי שם טוב למכתב זה, ע"י הרב משה הלל, בקובץ "מן הגנזים" ('אגרת חדשה בענין סדר הכוונות בשנת השמיטה מאת רבי יום טוב אלגאזי', מן הגנזים, ספר שישי, ירושלים תשע"ה, עמ' פא-צא). 

אני מפנה את הקוראים למאמר הנ"ל של הרב משה הלל, ואעתיק כאן רק את הקטע ההיסטורי מתוך מכתבו של המהרי"ט שהעתיק רבי שם טוב הכהן (העתקתי מהנוסח שמופיע בספר שלפנינו. השינויים מההעתקה שפורסמה שם קטנים מאד):
"אהש"ט [=אמר הכותב שם טוב] הנה זה מצאתי מצאתי אגרת אחד בגנזי הרב היר"א ז"ל, כתיבתו וחתימתו מהר' מהריט"א [רבי יום אלגאזי] זלה"ה, על אשר שלח לו להר' כמהר"ר שלמה מולכו ז"ל (בעל ספר שמן זית) וז"ל הצרי'[ך] לענינינו: ומה גם כי אני מטופל הרבה הן בענייני צבור והן בעול כבד שקבלתי עלי, כי הן בעון המר שדי בדוקי'[ן] שבעין אל הלקח ממנו ארון האלהים חד בדרא בוצינא קדישא הר' החסיד ש"ש [=שלום שרעבי] זלה"ה וחל"ש [=וחיים לנו שבק], אוי לנו שכך עלתה בימינו, כי אבד חסיד מן הארץ, ואיננו כי לקח אותו אלהים, על זאת ידוו כל הדווים בראות בית המדרש שמם, שאין לנו תמורתו, מי יעמוד בסוד ה' להתפלל עלינו, וע"כ [=ועל כל] אחינו בית ישראל.
ויען כי עגמה נפשי לאמר איך יתבטל המדרש הקדוש הזה, והרב כמהר"ח [=רבי חיים] די-לה-רוזה תשש כחו הרבה מאד מרוב היסורים אשר ב[א]ו עליו, ואין בו כח כלל ועיקר לקבל עול זה, כי אפילו בתפילת שחרית אינו יכול לבוא לבית המדרש כי אם דוקא במנחה וערבית, והנה כי כן הקדשתי גופי לשמים לעמוד לשרת בשם ה' במקומו ככל אשר יבוא מידי כפי יכולתי, אף כי ידעתי כי איני ראוי לכך, ואולם בטחתי בזכות הר' ז"ל כי זכותו יגן עלי, יען אחד מהטעמים שנכנסתי בענין זה הוא כדי לרחם על בניו כי נשארו בלי משען ומשענה, אולי יהיה להם מזונות מהכנסת בית המדרש, ומובטחני כי ה' בידי יצלח, ועל דבדק לן מר על ענין השביעית... [כאן מופיע ההמשך בעניין סדר הכוונות בשנת השמיטה]...".

12.7.2016

"והיא לו נדפסה"

חיבוריהם של חכמי המזרח גדושים באינספור מליצות יפות ומשחקי-מילים. יכלה הזמן מלאסוף ולכתוב על כולם, ובכל זאת אכתוב כעת על מליצה אחת שקשורה לדפוס: "והיא לא/לו נדפסה".
פעמים רבות כשרוצים חכמי המזרח לציין למאמר או תשובה הלכתית של חכם אחר שנדפסו, הם כותבים "והיא לו נדפסה בספר...".
הנה דוגמה אחת  מני רבות, מתוך ספר 'שם הגדולים' לחיד"א (מערכת גדולים, אות א):
"מהר"ר אברהם אליגרי - בזמן הרב מהר"ח אלפנדארי הזקן, ויש ביניהם ויכוח גדול בתשובה והיא ל"ו נדפסה בס' מגיד מראשית...".
כלומר, התשובה של ר' אברהם אליגרי נדפסה בספר "מגיד מראשית" (קושטא ת"ע, שאלה ד).

כאן צריך להזכיר (מה שכבר כתבתי בעבר), שסימן הגרשיים (") שימש בעבר כסימן להדגשה, או כסימון למליצה. 

כמובן שיש כאן מליצה על הפסוק (במדבר ה, יג) "וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה"; וכאן הוחלפה המילה "נתפסה" ב"נדפסה" ומילת השלילה "לא" במילה "לו".

עם זאת, יש לציין כי לעתים (מעטות יותר) משתמשים במליצה גם לומר שהתשובה/מאמר/רעיון לא נדפסו, ואז מופיעה המליצה עם מילת השלילה: "והיא לא נדפסה". 

אלא שבמספר פעמים מדפיסים או עורכים שלא הכירו את המליצה "תקנו" את ה"לו" ל"לא" ובעצם שבשו את כוונת המחבר. 
אתן דוגמה אחת:
החיד"א בספרו "יעיר-אוזן - עין זוכר" (מערכת נ, אות יב), כותב: 

 "ומצאתי תשובת רב סעדיה אבן דנאן והיא לו נדפסה בתשובת פאר הדור להרמב"ם סימן רכ"ה...".

וכאמור, כוונתו שהתשובה של רב סעדיה אבן דנאן נדפסה בספר "פאר הדור" (שנדפס לראשונה באמשטרדם תקכ"ה) ואף מציין במדוייק את מספר הסימן (רכה).

למרות זאת, בספר בן זמננו, בשם "אלף  דור", המחבר - שלא הכיר את המליצה, ציטט את דברי החיד"א הנ"ל, תוך כדי שהוא "מתקן" את המילה "לו" ל"לא", ואף הוסיף הערת שוליים להסביר את כוונת החיד"א.
כמובן שהמחבר הנ"ל לא טרח לפתוח את ספר "פאר הדור", כי אם היה בודק שם, היה מגלה מיד שהתשובה המדוברת נדפסה גם נדפסה שם.

11.7.2016

צופן ברישום בעלות

שימו לב לתמונה הבאה. מדובר ברישום בעלות בצופן. מיד אסביר כיצד קוראים את הצופן, אך אתם מוזמנים לנסות תחילה לפענח בכוחות עצמכם:



ובכן, את השימוש בצופן זה לרישום בעלות מצאתי מספר פעמים בספרים. יתכן וחלקכם מכירים אותו, אך אסביר לטובת מי שאינו מכיר.

הצופן מבוסס על טבלה של צירוף האותיות "אי"ק בכ"ר".
ישנם מספר צירופים של אותיות, שמשתמשים בהם כ"צופן החלפה", המוכר שבהם הוא "א"ת ב"ש".
צופן "אי"ק בכ"ר" מורכב מצירופים של שלושה אותיות בכל יחידה. כשכל צירוף מכיל את הערך הגימטרי של היחידות, העשרות והמאות. לדוגמה: איק = 1, 10, 100. בכר = 2, 20, 200, וכן הלאה.

והנה הטבלה של "אי"ק בכ"ר":

ברישום הבעלות שלפנינו לא משתמשים ב"צופן החלפה", אלא עושים שימוש בטבלה של "אי"ק בכ"ר" כמקרא לצופן, ומחליפים את האותיות בצורה של המשבצת שבה נמצאת האות, ובניקוד שמסמן את מיקומה של האות במשבצת. 
הנה דוגמאות:

את האות א', מסמנים כך (משבצת ימנית עליונה בטור השמאלי, עם נקודה אחת - אות ראשונה במשבצת):
את האות נ', מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור האמצעי, עם שתי נקודות - אות שניה במשבצת):
את האות ם (מ"ם סופית), מסמנים כך (משבצת אמצעית בטור השמאלי, עם שלש נקודות - אות שלישית במשבצת):

כאמור, את שיטת הצופן הזה ראיתי במספר כריכות ספרים, ברישום הבעלות שלפנינו יש שינוי קטן בשיטה: כאשר הכותב רוצה לציין לאות הראשונה הוא משאיר את המשבצת ריקה, האות השניה - נקודה אחת, והאות השלישית - שתי נקודות.
כעת נגש לפענוח הצופן (אתם מוזמנים לנסות לבד):

בע"ה
אני הצעיר וזעיר
יאודה ן' בנבנשת
הי"ו
ס"ט


25.6.2016

נדפס באותיות ליוורנו

כהמשך למה שכתבתי פה על הגדלת המילה "אמשטרדם" בשערי ספרים, בכדי ליצור את הרושם כאילו הספר נדפס באמשטרדם. כאמור, זה נעשה גם עם שמות ערים אחרות (כמו ירושלים, סלאוויטא, ועוד), אך להלן דוגמה ייחודית של ספר שנדפס בבגדאד, אך הוסווה כספר שנדפס בליוורנו שבאיטליה.
מדובר בספרו של ה"בן איש חי" - "קאנון אל נסא" - חוקי הנשים, שנדפס בבגדאד בשנת תרס"ו (1906). הספר שנכתב בערבית באותיות עבריות, כולל הלכות ודברי מוסר המיועדים לנשים. 
כך כותב אברהם יערי, בספרו "הדפוס העברי בארצות המזרח" ( חלק שני, ירושלים ת"ש, עמ' 135): 
"הספר נדפס בלי רישיון הממשלה, כי חששו להשתמש בשם 'קאנון' המיוחד לחוקי הממשלה, לגבי ספר של דת יהודית, ולפיכך לא הזכירו על השער את שם המדפיס, ולא עוד אלא שכתבו באותיות גדולות 'ליוורנו' ".
כפי שניתן לראות בתמונה להלן, בכדי להתרחק מהשקר, הוסיפו לפני המילה "ליוורנו": "בא'" - קיצור של המילה "באותיות", דהיינו "באותיות ליוורנו".
העותק ששערו מופיע בתמונה היה שייך לנגיד והאספן הנודע דוד סלימאן ששון, והוא שהוסיף בכתב-יד (בעפרון) את מקום ההדפסה הנכון. 


יש לציין כי המידע שמביא יערי הוא עפ"י דוד ששון, שהעמיד לרשות יערי את אוספו החשוב ואת ידיעותיו (ראה בהקדמת יערי לספרו).

17.5.2016

מאת ה' שאלתיו

[המשך לכאן]

להלן רישום בעלות בספר 'גור אריה' על התורה, מאת המהר"ל מפראג, שנדפס בפראג בשנת של"ח (1578) - מהדורה ראשונה, בעותק שנסרק ב'Google Books':

מאת השם ית'[ברך] שאלתיו נא'[ום] אהרן בר משה שליט"איש קצינשטיין 
 המליצה היא עפ"י הפסוק בשמואל א' (א, כ): "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מה' שְׁאִלְתִּיו".

שימו לב שהחותם השתמש באות א' האחרונה של המילה שליט"א [=שיחיה לאורך ימים טובים אמן] גם כאות א' ראשונה למילה "איש" (תופעה ידועה של שימוש אות לשני הצדדים).

תיעוד על רישום בעלות באותו נוסח, רק של איש אחר, מצאתי בספר 'תולדות משפחת גינצבורג', מאת דוד מגיד (סנט-פטרבורג 1899, עמ' 279).
הרישום נכתב על ספר "יד המלך", ונציה שמ"ו, וזה לשונו:
"מאת ה' שאלתיו נאם אליעזר בן האלוף כהר"ר שמואל שלי"ט איש אולמא פה ק"ק ורנקבורט (=פרנקפורט) קניתי טו"ב סיון שס"ה לפ"ק". 
[על ר' אליעזר אולמא הנ"ל ראו בספרו של מגיד, שם].

10.5.2016

נסיון קולמוס

להלן דף שהוצא מ"גניזת כריכות" ועליו "נסיונות קולמוס". ביניהם, רישום בכתיבה ספרדית רהוטה, שנראה כמו חתימה, אך גם כאן מדובר ב"נסיון קולמוס":
הפענוח שלי:
אשתחוה אפים ארצה כי אין למטה ממנה
מתקוששים ומתקוממים ומסתופפים בשמך[?]
השורה הראשונה היא מתוך פיוט של רבי אברהם אבן עזרא,
אך מקורה של השורה השניה אינו ידוע לי.

8.5.2016

איור מירושלים והתלבטות בעניין שם הספר

להלן איור יפה (דגל מדפיס?) מתוך ספר שנדפס בדפוס יצחק גאשצינני בירושלים, בשנת תרל"ג (1873):


את הספר חיבר המקובל רבי אהרן משה פירירה מירושלים.
מה שם הספר?
קצת קשה לדעת, המחבר לא עשה לנו עבודה קלה.

במפעל הביבליוגרפיה כתבו בשם הכותר "ודבר ה' מירושלים" (תופעה זו של ריבוי שמות לכותר, מופיעה גם בספרים אחרים שלו, ראו למשל כאן).

4.5.2016

חותמות נאציות בהגדות של פסח

פסח מאחורינו ויום השואה לפנינו,
להלן קטע קצר שפרסמתי בגליון חג הפסח של המוסף 'קולמוס' (של עיתון 'משפחה'):

3.5.2016

קליגרפיה מרוקאית

כהמשך למה שכתבתי פה ופה,
להלן כתיבה קליגרפית מתוך 'ספר הכוונות' לרבי חיים ויטאל, שנכתב בצפון-אפריקה במאה ה-18:
המילים המסולסלות הן: אלהי נשמה [שנתת בי וגו'...]

26.4.2016

הדפסה שהסתיימה ב"אור לארבעה עשר" וקולופון משובש

לאחרונה הגיעו ל'קדם - בית מכירות' דפים ממסכתות בבא קמא ובבא מציעא של התלמוד הבבלי, שנדפסו בעיר שונצינו בסביבות שנת רמ"ט (1489), כחלק מן ההדפסה הראשונה של התלמוד ע"י המדפיסים הנודעים ממשפחת שונצינו. מסכתות אלו כמעט ולא שרדו בשלמותן ודפים כאלה נדירים מאד. מקורם של הדפים באוסף ר' דוד ששון, הנגיד והאספן הנודע.
בסוף מסכת בבא קמא מופיע קולופון (שורות הסיום) המשותף גם למסכת בבא מציעא, מאת מגיה המהדורה - רבי "דוד בן מהר"ר אברהם הלוי ס"ל ז"ל". מן הקולופון עולה כי אותו רבי דוד, שזוהה ע"י החוקרים עם רבי דוד פיציגטון שהיה מגיה ספרים בוונציה, לא שימש במהדורה זו רק כמגיה, אלא היתה לו מעורבות עמוקה יותר בהדפסתה, שכן לפי דבריו "נשתעבד" לקוני המהדורה לסיים את המהדורה קודם חג הפסח. בפועל הוא אכן עמד בהתחייבותו, והגיע ממש עד ל"דד-ליין" האחרון, כשסיים את ההדפסה ב"אור לארבעה עשר".
המעניין הוא שב"מפעל הביבליוגרפיה", נרשם קולופון זה עם שני שיבושים בתחילתו. אינני יודע היכן נמצא הדף שממנו הועתק הרישום שם (שרידי דפים ממהדורה זו מפוזרים בכמה ספריות בעולם), אך השיבושים מופיעים במקור, כפי שמעידים סימני הקריאה שהוסיפו המעתיקים (ההדגשה היא שלי):
"מסכתות אילו שהם בבא קמא ובבא מציעא, היגהתים ודקדקקים [!] באופן שודעתי [!] שהם מדוייקות מאד, לבד מבמקומות מועטות שנסתפק לי ועשיתים כאשר היה בספרים שלפני. ובהיות הקונים ממני מסכתות אילו נשתעבדתי להם בשבועה וקנסות לגמרם קודם הפסח, ובסיבת מאורעו’ רעות התמהמהתי בסיומם עד אור לארבעה עשר עם יגון ועמל גדול, לא היה לי פנאי להודיע המקומות נסתפקתי בהם, כאשר עשיתי במסכתות עשיתי בשכבר. אמנם תדעון שטובות הם מאד מאד ולא תמצאו בהם חסרון, אם לא ב’ בחילוף כ’ וכיוצא בו. נאום דוד בן מהר"ר אלעזר הלוי ס"ל ז"ל".
אפשר להבין את השיבושים האלה, למרות שנפלו בדיוק במקום שבו הוא מודיע על כך שהגיה את המהדורה היטב. בכל אופן, ההדפסה נגמרה בחפזון ובלחץ גדול, וטבעי שיפלו כאלה שיבושים.



אך המעניין שבין הדפים שהגיעו ל'קדם' מופיע גם הדף עם הקולופון, אלא שכאן נוסח הקולופון מתוקן. ראו בעצמכם:
דף ממסכת בבא מציעא - פיזארו רמ"ט

הוספה (1/5):
ערן רביב העיר לי כי טעות נוספת נפלה בסיומה של מסכת בבא קמא. בשורות המסיימות: "הדרן עלך הגוזל בתרא...", נכתב  בטעות "מסכה בבא קמא" (באות ה"א), במקום "מסכת".

24.4.2016

מכתב מערב פסח ת"ש - בילקה, הונגריה, 1940

במרכזו של חג הפסח עומדת נקודת המפגש בין הדורות - "והגדת לבנך". יחסי אבות-בנים הם לרוב יחסים מורכבים ולא פשוטים. בדורות האחרונים בולט לעין הפער הנוצר בין הדורות והניכור החריף שמתפתח לעתים בין אב לבנו. לפי הנביא, המשימה המוטלת לפתחו של מבשר הגאולה - אליהו הנביא - היא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג). כידוע, בליל הסדר אנו פותחים את הדלת לאליהו הנביא, ואולי יש כאן הבעת תקוה שיבוא לביתנו ויוסיף לחיבור בין הדורות.
בדור שלפני השואה עזבו צעירים רבים את בתיהם, את הוריהם ואת דרך החינוך המסורתית, "טרקו את הדלת" אחריהם בהפגנתיות ועלו ארצה להגשים את חזון הציונות. אחר כך הגיעה השואה וטרפה הכל - רבים מהם נשארו אז עם אשמה גדולה על העזיבה את הבית ומה שהם חוו כהפקרת משפחתם לגורלה המר (נזכיר כאן את המשורר 'אבות ישורון' ששירתו יונקת מאותה אשמה). המרידה או הקריעה מן הבית ומן המסורת הפכה לחלק משמעותי בסיפור העליות שקדמו להקמת המדינה, וכדאי לחזור וללמוד את הזווית הזו של הסיפור. לפי דעתי, מבט חוזר על תופעה זו, יכול ללמד אותנו משהו גם על דורנו, מאחר ומערכת היחסים המורכבת הזו חוזרת בכל דור, וכולנו מכירים תופעות דומות של התרחקות וניכור בין הורים לילדיהם.


בהקשר זה ברצוני להביא כאן מכתב שנשלח מהעיירה בִּילְקֶה (Bilky) - אז חלק מהונגריה הגדולה וכיום באוקראינה - בערב פסח של שנת ת"ש. המכתב נשלח על ידי סב סבי, ר' משה שטרן, אל בנו החלוץ יואל שעלה לארץ ישראל. על ר' משה שטרן וצוואתו כתבתי בעבר (כאן), וכך תיארתי אותו (אם יורשה לי לצטט את עצמי): "דמות אופיינית בין יהודי הקרפטים של תלמיד חכם צנוע המתפרנס מעבודת אדמה ועיבוד עורות, ראש חברת ש"ס וממנהיגי הקהילה בעיירה בילקה".
בילקה - תחנת הרכבת

ממש לאחרונה הגיעו אליי צילומים של כמה מכתבים ששלח ר' משה שטרן לבנו יואל. אינני יודע היכן מצויים המכתבים המקוריים, ואלו שמצויים בידי קטועים בחלקם. אביא כאן את המכתב שנשלח כאמור בערב פסח. לפי השערתי מדובר בשנת ת"ש 1940 - כאשר מסביב כבר בערה אש התופת והעקדה, ורק בהונגריה עוד חיו היהודים בשקט יחסי. בסוף השנה שלאחר מכן (בחודש אלול ת"ש) נפטר ר' משה שטרן, וכך נחסך ממנו הגורל המר של רוב משפחתו, בניו ונכדיו, שנרצחו על קידוש ה' באושוויץ, הי"ד.
המכתב נכתב ביידיש, והוא מובא כאן תחילה בנוסחו המקורי, ולאחר מכן בתרגומו לעברית (אשמח להערות על התרגום). אני מודה לידידי הר"ר יעקב דוב מילר (בעל הבלוג 'מורשת חכמי אמעריקא') על עזרתו בתרגום.
בעזהשי"ת יום ב' ערב פסח פה בילקע יע"א
פיעל געליבטער זאהן יואל נ"י, גראדע יעצט בין איך געקומען פאן מקוה האבען מיר דיא קינדער געזאגט א בשורה דאס דיא האסט געשריבן א בריעף וועלכער איך שווער גיווארט. געלויבט השי"ת קודם דאס איך הער דאס די לעבסט, איך לעב אויך נאך ב"ה. דיין בריעף פערשאפט מיר ליידער קיין גרויסע פרייד דאס די מיסט נעבעך אזוי שווער זיך פלאגען פאר דען ביסעל עסן, און די ביסט נאר הערשט 2 נפשות וואס קען זיין ווייטער.
איך וויל דיך נישט סאקירען ח"ו ווארען וואס האב איך דען צו דיר דערלייגט זייט דיא ביסט פאן מיר אוועק, נאר אבער דאך מיין קינד האסטי אליין דאס שווערע לעבן דיר געזיכט נאך ווען די ביסט אין דער היים געווען, האסטו נאר געוואלט שווערע לעבן, דיא האסט ניכט גיוואלט גלייבען דאס אלעס גייט בהשגחת הבורא, יעצט ביסטי שוין איבער גיצייגט גיווארען.
נאר איך ווינדער נישט אויף דיר ווייל די שלעכטע חברים ברענגען צו אלעם, מען גייט נאך היינט אויך פון אלע זייטן נאר אויף פאלעסטינא, מען מיינט דאס דארט איז איין עיר מקלט פאן בילקע, איז אויך ארויס געגענגען עטליכע בחורים, משולם זאהן, ר' לייביש'ס זאהן, שבע'ס זאהן, אזעלכע יונגע לייט גייען ארויס און טוען דארט כל התועבות. קען ארץ ישראל נישט צו נעמען, נאר פאן דען האבן ווערן ניכט צו שמיסן דאס איך שוין אראפאלען, מה דהוה הוה, לאמיר זיך אום קערן צום ערשטן שויס.
איך האב ערהאלטן פון דיר איין בריעף דאס פאריגע מאל, דעם ווינטער, איך האב דיר געשריבן אנטווארט אויך די קינדערליך האבן ערגעץ פארווארפן די אדרעסע האב איך נישט געקענט אוועק שיקן, דער בריעף שטייט נאך יעצט אויף דאס געשריבענערהייט.
ווי אזוי די לאגע איז ביי אונז קען איך דיר נישט שרייבן, דאס הערט מען אין אויסלאנד נאך בעסער, וואס עס ווירט מיך מאכן ווייסט השי"ת, מען גרייט זיך דא אויך אויף עטוואס מלחמה מען האט זיך יעצט יעדער געמוסט מעלדן ביז 70 יאר און אפי' ווייבער ביז 50 יאר און דא זענען מיינע אלע קינדער בעלי מלחמות וואס עס וועט מיך מאכן ווייסט השי"ת.
קודם לע"ע איז דארך געגאנגען שטיל נאר מיר האבן זייער א שווערן ווינטער איבער געלעבט וואס איז געווען זייער גרויסע קעלטן אין צו דעם אלעם טייערקייט, מיר האבן באקומען די נייער שרים איז מיט זיי מיט געקומען דאס יקרות און די פרנסה איז ליידער זייער שוואך, איך האב אפי' דעם ווינטער ב"ה יא פארדינט נאר עס איז נישט מספיק.
מיר זענען ב"ה אנגעבינדן פאן די מענטשן אין שטוב [...].

תרגום:
בעזהשי"ת יום ב' ערב פסח פה בילקע יע"א
בני האהוב יואל נ"י, זה עתה באתי מהמקוה באו אלי הילדים עם הבשורה ששלחת לי מכתב שעליו חיכיתי מאד. קודם כל, תודה להשי"ת שאני שומע שעוד הנך חי, גם אני עדיין הנני בחיים ב"ה.
מכתבך, לדאבוני, אינו מספק לי הרבה שמחה, בשמעי שאתה נצרך לעבוד כה קשה בכדי להשיג מעט מזון, וזאת על אף שהנכם רק שתי נפשות, ומה יהיה הסוף.
איני מתכוין בזה לצערך ח"ו, שהרי כל כך אבדתי מעת שעזבת אותי, בני, את כל זה, את חיי הצער בחרת מעת שעדיין היית בבית, מעולם רק רצית את החיים הקשים האלה, לא רצית להאמין שהכל הולך בהשגחת הבורא, עכשיו כבר אתה מכיר בזה.
אין זה פלא בעיני, כי הכל נובע מהתחברות עם חברים הרעים, עד היום נוסעים צעירים מכל המקומות לפלסטינה, חושבים ששם הוא עיר מקלט מבילקע, זה עתה יצאו לשם עוד בחורים: בנו של משולם, בנו של ר' לייביש ובנו של שבע, הצעירים הולכים מפה ועושים שם את כל התועבות, וזאת אין ארץ ישראל סובלת. מכל מקום אל תחשוב עכשיו שהכל נאבד, מאי דהוה הוה, נשוב אל החיק הראשון.
קבלתי ממך מכתב אחד בפעם האחרונה, בחורף שעבר; כתבתי לך תשובה, אך הילדים זרקו את הכתובת ולכן לא היה בידי לשלחה, המכתב עדיין נמצא בידי כפי שנכתב.
את המצב פה אי אפשר לי לתאר, את זה שומעים מחוץ לארצינו יותר טוב ממה שאנחנו שומעים, השי"ת יודע מה יהיה פה לבסוף, עכשיו מתכוננים למלחמה, כל הגברים עד גיל שבעים ואף הנשים עד גיל חמישים הוצרכו להירשם לצבא, ועכשיו כל צאצאי יהיו בעלי מלחמות, רק השי"ת יודע מה יהיה פה לבסוף.
לעת עתה עבר הכל בהשקט, היה לנו חורף קשה מאד, קור גדול ועל כל זה היוקר, עם השרים חדשים שעלו עלינו בא גם היוקר, והפרנסה לדאבונינו קשה למדי, ואפילו שבחורף שעבר נשכרתי למעט, אבל כל זה לא היה מספיק לנו. 
אנחנו ב"ה בקשר עם האנשים מהבית [...]
להלן קטע נוסף, שיתכן והוא המשכו של מכתב זה:
דיין שוועסטער ברכה זאל לעבן האט 8 קינדערליך, און דאס 9טע קומט נאך היינט מארגן אי"ה, און דוד זאל לעבן איז אויך אין דער היים לע"ע, ווייסט השי"ת ווי לאנג מען וועט זיי ח"ו איין רופן. מיר האלטן היינט אזוי ווי עס שטייט אין די תוכחה והיו חייך תלואים לך מנגד מען ווייסט נישט ווי לאנג מען וועט לאזן מנוחה, קודם געבן מיר אב א שבח צו השי"ת וואס האט געהאלפן ביז אהער און מיר בעטן אים ער זאל אונז ווייטער אויך ח"ו נישט פארלאזן און זאל האלטן איבער אונז זיין רעכטע האנט.
נעבעך נעבעך, שווערע טויזנטער אידן זענען נעבעך צו גרונד געגאנגען, גאנצע מדינות ווי דייטשען לאנד, פוילן עסטרייך טשעכיי און סלאוואקיי. דא אין דער ווינקל איז נאך ב"ה דורך געגאנגען מיט חסד, אויך האט מען נעבעך צוגענומען די אידישע פרנסות, ווירטצהייזער טראפיקען און [?] פון די געוועלבער, און פארביטן די שחיטה. אין אלט אונגארן שחט מען נאך עטוואס און נאך נאך פארשידענע יודען פראגעס. אויך אידישע פעלדער האבן זיי אויך אין אויג געווארפן, הפר עצת אויבינו, יעצט האט אויך די [?] איז שוין שווער עטוואס צו פארדינען. השי"ת זאל זיך מרחם זיין.
פישל זאל לעבן האט ב"ה דעם ווינטער ביז יעצט שיין פארדינט, ווייטער ווייסט השי"ת וועס אזוי עס וועט זיין, און ער איז ב"ה א גרויסע געברויכער ער האט ב"ה 9 קינדערליך. ישראל האט ב"ה אויך פארדינט כמעשה, ער האט אויך געשיקט עטליכע מאל פער 30 פענגא, און פאר חוה אסתר אויך פער 30 קרונע. השי"ת זאל עס עם ממלא זיין בכפלי כפלים.
דוד פארדיענט אמאל צוביסליך מיט דער פערד, אזוי פיל פאר זיך אויף עטוואס מלבושים, ער איז ב"ה אויס געקליידט, פריידא העלפט צו פאר ברכה'ן ארדענונג צו האלטן אין דערהיים, די איבריגע משפחה לעבן נעבעך אויך שווער.
דער פעטער אברהם שמחה איז שוין נישט מער אויף דעם עולם, די מומע רבקה איז שוין נעבעך אן אלמנה, איך קען נישט אלעס ארויסשרייבן פון יעדן עקסטער, נאר אזוי פיעל קען איך דיר שרייבן דאס מיר זעהן יעדן טאג די נסים פון השי"ת וואס ער טוט מיט אונז און דאס וויל נישט זעהן און גלייבט דאס אלעס [...]

תרגום:
אחותך ברכה שתחיה יש לה 8 ילדים והתשיעי אי"ה בקרוב, דוד שיחיה גם הוא בבית לעת עתה, השי"ת יודע מתי ייקרא לצבא ח"ו. אנחנו נמצאים היום במצב של התוכחה - "והיו חייך תלואים לך מנגד", אין אנו יודעים מתי תהיה לנו מנוחה, כעת אנחנו מביעים שבח להשי"ת על מה שעזר לנו עד היום, ומבקשים ממנו הלאה שלא יטוש אותנו, ויפרוס עלינו את זרוע ימינו.
וויי וויי, אלפי ישראל הלכו כבר שולל, מדינות שלימות כמו גרמניה, פולין, אוסטריה, צ'כיה וסלובקיה, כאן בפינה שלנו עדיין המצב ב"ה בחסד, גם פה לקחו הפרנסות מישראל, בתי מרזח וחנויות סגרו ואסרו השחיטה. רק ב"הונגריה-ישן" שוחטים עדיין משהו, וכן יש עוד ועוד צרות ליהודים. גם על שדות ישראל נתנו עיניהם, הפר עצת אויבינו, מאד קשה להרויח כהיום, השי"ת ירחם עלינו.
פישל שיחיה הרויח ב"ה בחורף באופן נאה, השי"ת יודע מה יהיה הלאה, והוא ב"ה נצרך להרבה מאחר ויש לו ב"ה תשעה צאצאים, גם ישראל הרויח כמעשה[?], שלח לנו איזה פעמים 30 פענגא (שם מטבע) וגם לחוה אסתר שלח 30 כתרים, השי"ת ימלא לו בכפלי כפלים. דוד מרויח מפעם לפעם עם הסוס, מספיק להלביש את עצמו, פרידא עוזרת את ברכה בארגון הבית, וגם שאר בני המשפחה חיים בקושי.
הדוד אברהם שמחה כבר אינו בחיים, והדודה רבקה נשארה אלמנה. קשה לי לכתוב בפרטיות מכל אחד, את זה אני יכול לכתוב, בכל יום רואים אנו נסים שהשי"ת עושה אתנו, ומי שאינו רוצה לראות ומאמין את כל[...]

19.4.2016

חרוזים לסימני הסדר בהגדות עתיקות

במהדורות רבות של הגדות עתיקות, מופיעים חרוזים ביידיש בצמוד לסימני "קדש ורחץ". בדרך כלל הופיעו הסימנים והחרוזים ביידיש יחד עם איורים קטנים בתוך מסגרות. מבנה זה מופיע בדפוסים המאה ה-16 וה-17 ובמאה ה-18 הועתק לכתבי-היד המאויירים (כמו שהועתקו איורי הגדת אמשטרדם אל כתבי-היד). המעניין הוא שלחרוזים אלו וורסיות שונות, בחלוף השנים נשתבשו חלקם ובהמשך אף נעלמו לגמרי, עם היעלמות היידיש מן ההגדות. מקוצר הזמן בחרתי כעת רק להצביע על התופעה, ואביא כאן שתי דוגמאות. העתקתי להלן רק את שני החרוזים הראשונים (קדש ורחץ) בכל דוגמה. ניתן לשים לב שלמרות שמסגרת החרוז דומה, המבנה הפנימי משתנה לעתים. כאמור, חרוזים אלו מופיעים בעשרות מהדורות מתקופות שונות.


דוגמה ראשונה, מתוך הגדת ונציה שפ"ט:
קדש - פויר אלן זאכן / זולשטו קידוש מאכן
ורחץ - אונ'טו ניט ור געשן / תיכף דר טך דייני הענד צו וועשן

דוגמה שניה מהגדה של פסח - בכתב-יד משנת תקי"א (1751), מאת הסופר אהרן בן בנימין זאב הרלינגן מווינה, מספריית JTS  בניו יורק:
קדש - פאר אלי' זאכין / זאל מן זא מן אן י"ט פסח - אויג די שול קומט מיט כוונה קידוש מכין
ורחץ - נאך דעם אויך ניכט צו פר געשן / דיא הענד אהני ברכה ענ"י צו וועשן


המעניין הוא שבכמה הגדות מן המאה ה-18 (בדפוס ובכת"י) מופיעים חרוזים דומים גם בעברית. אני משער שהם נעשו בעקבות החרוזים ביידיש.
אביא דוגמה מתוך הגדה שנדפסה ב-מץ (Metz) בשנת תקכ"ה (1765):

מי שישים לב, יוכל לגלות חרוזים אלו, או שאריות שלהם, שמופיעים עדיין בהגדות הנדפסות בימינו, בדרך כלל בצורה לא עקבית (דהיינו שאין חרוזים בכל הסימנים), ולעתים בשיבוש שהעלים את החרוז.

17.4.2016

באמשטרדם?

מנהגם של מדפיסים בדורות קודמים להשביח את מקחם בכך שהבליטו בשער הספר את המילה "אמשטרדם", על אף שבית הדפוס היה ממוקם בעיר אחרת. הסיבה לכך היתה עניין של מיתוג. העיר אמסטרדם היתה מעצמה כלכלית וטכנולוגית, ובתי הדפוס שבה נודעו באיכותם ושכלולם.
זו תופעה נפוצה ומוכרת אצל העוסקים בספרים עבריים. למעשה, תופעה זו מופיעה לא רק בנוגע לעיר אמסטרדם, אלא גם לגבי ערים אחרות, כמו ירושלים, סלאוויטא, ועוד.
המדפיסים נקטו בשיטות שונות להצניע את העובדה שהספר לא ממש נדפס באמשטרדם, אך בלי לשקר ממש. אחת השיטות היתה לכתוב שהספר נדפס "באותיות אמשטרדם", להבליט את המילה 'אמשטרדם' ולהשאיר את המילה 'באותיות' בקטן. שיטה מפורסמת אחרת היתה לכתוב "כמו שנדפס באמשטרדם", וגם כאן הושארו המילים "כמו שנדפס" בקטן. במקרים רבים נכתבו המילים "כמו שנדפס" בראשי תיבות: "כש"נ" או "כ"ש", ובדרך כלל בגודל זעיר שקל לפספס.
להלן דוגמה לספר שנדפס בשתי גרסאות של שער, ובשתי שיטות הסוואה.
ספר ברכת יעקב, חידושים על חושן משפט, מאת רבי יעקב ב"ר ברוך אב"ד טוטשין. הספר נדפס בלבוב (למברג) בשנת תקמ"ד (1784). 
במרכז השער נכתב "נדפס פה ק"ק לבוב הבירה", אך בתחתיתו נדפסה המילה "באמשטרדם" בענק. אם נקרא כמה מילים לפני מילה זו , נראה שפורמלית אין כאן שקר: "בדפוס ה"ה התורני מוהר"ר חיים דוד במוהר"ר אהרן הלוי ז"ל, נכד של הר"ר אורי וייביש שהיה מקודם בעל מדפיס ב-אמשטרדם". 




כשנתיים לאחר מכן, בשנת תקמ"ו (1786) בהדפסה נוספת של הספר, מופיע שער דומה אך עם מספר שינויים, ביניהם שינוי בתעלול אמשטרדם: 
"בדפוס ה"ה התורני מוהר"ר חיים דוד במוהר"ר אהרן הלוי ז"ל, באותיות אמשטרדם".



והנה דוגמאות נוספות:
כרתי ופלתי - זולקווא תקנ"ט - "באותיות אמשטרדם"
גינת ורדים - פרנקפורט דאודר תקכ"ז - "באותיות אמשטרדם"
באר רחובות - פיורדא תקכ"ב - "כאמשטרדם"
המבקש - האג תקל"ט - "האג הבירה סמוך לק"ק אמשטרדם"
פאר הלכה - זולקווא תצ"ח - "נדפס פה ק"ק זאלקוויא.... בדפוס... האחים... נכדי[!] של הר"ר אורי פייבש סג"ל  זצ"ל מאמשטרדם..."

17.3.2016

למען לא ימוש הספר מאשר לו

כתבתי בעבר שאני אוסף מליצות ברישומי בעלים, בתקווה להוציאם פעם בצורה מסודרת. בינתיים אעלה כאן ארבעה רישומים, שהמשותף להם הוא שימוש מליצי בפסוקים:

1.
על ספר 'עמק ברכה', לאביו של השל"ה, שנדפס בקראקא, בשנת שנ"ז (1597), חתם הבעלים:
"חתום תורה בלמודי הק' ישראל ---".
המקור הוא לשון הפסוק בישעיהו (ח, טז): "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי".

2. 

על ספר שבות יעקב, חלק שני, שנדפס באופנבך, בשנת תע"ט (1719).
הרישום קטוע בחלקו השמאלי, הנה מה שפענחתי בינתיים:
"והיה אמונת עט"י חותם תעודה, ודבר בעט"ו מה טוב, לכן גם אני באתי --- ומעיד ששייך ל-- געציל שפיץ סג"ל מפרעשבורג, ולראי'[ה] בעה"ח [באתי על החתום] אע"פ שאדם קרוב לעצמו -- מלהעיד, אבל לעדות ---".
כאן נעשה שימוש בשלושה פסוקים: 
האחד, מישעיה (לג, ו) "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת", כשהכותב משנה לשם המליצה מ"עת" (זמן) ל"עט" (שחותמת את השם).
השני, הפסוק הנזכר "צור תעודה חתום תורה בלימודי".
והשלישי, בהמשך הרישום, על פי הפסוק במשלי (טו, כג): "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב", וגם כאן נעשה שינוי מליצי מ"עת" ל"עט".

3. 
בספר אחד (שאיני זוכר כרגע מהו), מצאתי את הרישום הבא:
למען לא ימוש הספר מאשר לו, באתי להחתים שם בעליו עליו, ששייך לרב ה-- והגדול החריף ובקי רכב"ה לה"ו אברהם יצחק ווינבערגער אב"ד ור"מ דק"ק וו"ק יע"א,
אני תלמידו השואב מים מבאר תורתו הקדושה, צבי ליכטמאן מ---
השימוש כאן הוא בפסוק הידוע (יהושע א, ח): "לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ".

(רבי אברהם יצחק וויינברגר, נפטר תרמ"ה, היה רב העיר קליינווארדיין [קוו"ד] שבהונגריה)

4.
בספר "אפי רברבי" - שולחן ערוך עם מפרשים, שנדפס בפיורדא בשנת תקכ"א (1761), ונמכר בעבר בקדם בית מכירות, בכריכה האחורית של הספר, נמצא הרישום הבא:
"אם לא יגיד ונשא עונו, ע"כ [על כן] באתי להגיד שהספר שייך להרבני... כש"ת מה"ו שמשון סטופווע נ"י, אני הכותב הק'[טן] משה ליב דוייטש מפ"ב [מפרשבורג]".
כאן נעשה שימוש בפסוק מספר ויקרא (ה, א): "אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ".

 (רבי שמשון סטופאווי היה דיין בעיר סעמניץ בסביבות השנים תקצ"ב-תר"ו).

3.3.2016

מי היו הבחורים "המשוחררים"?

המהדורה הראשונה של הספר 'כרתי ופלתי', מאת רבי יהונתן אייבשיץ, נדפסה באלטונה בשנת תקכ"ג (1763). לפניי מונח עותק שהגיע לבית המכירות 'קדם'. בדפי הכריכה רישומים ושרבוטים רבים, חתימות ו"נסיונות קולמוס".
ביניהם "הקדשה עצמית" של הבעלים:
"אמת ניתן לכתוב שקבלתי ס'[פר] הנחמד הלז לדור[ו]ן דרשה מקופת המשוחררים בעיר פיורדא יע"א היום יום ה' ד' --? תק"מ פה שאטלאנד, הק'[טן] מרדכי סגל מליסא".
ורישום נוסף:
"כלי חמדה ניתן לידי"נ [=לידיד נפשנו] אהובת מחברתנו ה"ה [=הלא הוא] הבח'[ור] החתן הנחמוד[!] המופלא ומשכיל ח"ו וי"א כש"ת כ"ה מרדכי ליסא סג"ל, מקופת המשוחררים לדורון דרשה שיהי לו זכרוננו בזה לטובה כמו שיהי'[ה] זכרונו בינינו המשוחררים, אני הכותב והחותם בפקודת כולם, הק'[טן] זעקלי בלאא"ו [בן לאבי אדוני ומורי] כ"ה פייבלמן[?]


מן הרישומים עולה כי בעלי הספר, מרדכי סג"ל מליסא, שלמד בעיר פיורדא (פירט, גרמניה), קיבל את הספר כמתנה ליום חתונתו מחבורה בשם "המשוחררים", שאליה השתייך.
מי הם "המשוחררים"?
ובכן, הרב בנימין שלמה המבורגר הפנה אותי להערת שוליים בספרו "הישיבה הרמה בפיורדא", כרך שלישי, עמ' 207, שבה אסף את המקורות בעניין:

בקובץ 'כרם שלמה' (כרך טז, קונטרס ה, עמ' מד) מובא "כתב סמיכה" מאת רבי פנחס הלוי הורביץ בעל "ההפלאה", וכך כותב על התלמיד, שלמד אצלו בפרנקפורט דמיין:
"...הבחור המשוחרר, המופלא המושלם, זית רענן, כ' שמואל בן התורני כ"ה יונה מק"ק פראג, אשר היה אתנו זמן זמנים טובא בישיבתנו הרמה...".

1.3.2016

לחובבי הקליגרפיה

להלן תמונות מתוך ספר שמצאתי בפרוייקט הסריקה של "Google ספרים".
מדובר בספר בשפה האיטלקית שנדפס ברומא בשנת 1548, מאת מחבר בשם M. Giouanbattista Palatino, והוא עוסק באמנות הכתיבה ואותיות האלף-בית בשפות שונות, בהן גם עברית:


והנה קישור לספר דומה נוסף.

22.2.2016

למען (לא) תספר באזני בנך...

אמנם אנחנו רחוקים מפסח, אבל מאחר ואני עובר על אוסף ענק של אלפי הגדות בשבועות האחרונים, ארשה לעצמי להעלות כאן משהו קטן, ותסלחו לי...
בהגדה שנדפסה בפרנקפורט דמיין (גרמניה), על ידי "מרכז הנוער היהודי", בשנת 1964, לפני הקטע "שפוך חמתך על הגוים", מופיע נוסח מעניין על השואה:
מה שתפס את העין שלי, היא האמירה שצריך למעט בסיפור מאורעות השואה. להבדיל מסיפור יציאת מצרים ש"כל המרבה לספר... הרי זה משובח", כאן לעומת זאת: "לא נרבה לספר ברוע מעלליהם פן נחלל את צלם אלהים אשר בו נברא האדם".

סמוך לקטע זה מופיעים שני איורים מאת ניצולת השואה לובה גורדוס (קרוגמן):
ליל הסדר בגטו - לובה קרוגמן-גורדוס
לוחם בגטו - לבה קרוגמן-גורדוס

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...