12.11.2016

"סטארט-אפ" תלמודי שלא צלח - סימונים ל"תוספות" במהדורת התלמוד של בומברג - ונציה, 1528

פתיחה למסכת עירובין - תלמוד בבלי ונציה רפ"ח

מה דעתכם על ה"סטארט-אפ" התלמודי הבא: לצד כל משפט בדף הגמרא שיש עליו התייחסות של ה"תוספות" יופיע סימן מיוחד - ממוספר, שיפנה אותנו ישירות אל קטע התוספות המתאים בדף. נשמע כמו רעיון טוב, לא כך?!
ובכן, מתברר שהרעיון הזה עלה בבית דפוסו של דניאל בומברג, המדפיס הנוצרי הנודע מוונציה שהיה הראשון שהדפיס את התלמוד הבבלי בשלמותו.
כידוע, למהדורה הראשונה שהדפיס בומברג (בין השנים ר"פ-רפ"ג 1520-1523) נודעה חשיבות רבה. היא הפכה ל"מהדורת אם" לכל המהדורות שנדפסו אחריה, ובין היתר נקבעה אז "צורת הדף" של התלמוד, עם מספור הדפים שנוהג עד ימינו.
מיד לאחר המהדורה הראשונה, חזר בומברג והדפיס מהדורה נוספת. במהדורה זו באו שינויים, תיקונים והוספות שונות. לפירוט על ההבדלים בין המהדורה הראשונה והשניה ראו חיבורו של החכם והחוקר ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ, "מאמר על הדפסת התלמוד", שהוא מן המחקרים החשובים והיסודיים בנושא.
במסכת עירובין של המהדורה השניה, שנדפסה בשנת רפ"ח (1528) הופיע פתאום ה"סטארט-אפ" המדובר: סימונים מיוחדים בעמוד הגמרא, המפנים אל קטעי ה"תוספות" המתאימים.
הדבר נעשה באופן זה:
מעל המילה המתאימה בגמרא מופיע סימן של עיגול קטן. עיגול זה מפנה למספור - באותיות - שמופיע בצד נוסח הגמרא, ואותיות אלה מפנות אל ה"תוספות" - שאף הם מוספרו בהתאם.

סימונים אלו אינם מופיעים לכל אורך המסכת. אלא מתחילים מאמצע המסכת.

רבינוביץ שם לב לתופעה זו וכותב:
"במסכת עירובין מדף מט, א ואילך הדפיסו אותיות א"ב בגליון הגמרא על התיבות שמתחיל בהן דיבור תוספות...".

למעשה, תופעה זו מופיעה רק במסכת עירובין (וכאמור רק במחציתה). במסכתות האחרות שנדפסו אז היא כבר לא מופיעה, וכנראה שמשום מה זנחו את הרעיון הזה.

סריקה של מהדורה זו עם הסימונים המיוחדים, נמצאת כאן.

יש לציין, כי בניגוד לעותק שראה רבינוביץ, בעותק הסרוק הנ"ל נמצאים סימונים גם בדפים הקודמים לדף מט, אם כי באופן חלקי ולא רצוף. ההופעה הראשונה של סימונים אלה שם היא כבר בדף ח.

הנה כמה דוגמאות:


עותק של מסכת עירובין ממהדורה זו הגיע לאחרונה ל"קדם בית מכירות" ויוצג למכירה השבוע (ראו כאן). כשבדקתי אותו גיליתי שבעותק זה לא מופיעים כלל הסימונים המדוברים.

מתברר אם כן שבמקביל נדפסו עותקים ללא הסימונים הנ"ל. יתכן שתוך כדי ההדפסה כבר הוחלט לזנוח את הרעיון והמשיכו להדפיס עותקים אחרים בדרך הרגילה (שינויים אלה בהדפסה לא נרשמו ב"מפעל הביבליוגרפיה").

הנה דוגמאות מן העותק שנמצא ב"קדם" - עם עמודים מקבילים לעמודים שהצגתי לעיל:

(דרך אגב, אם שאלתם את עצמכם מה פשר ה"חלונות" הריקים שהושארו בטקסט של פירוש רש"י וב"תוספות", ראו על כך את מאמריו המצוינים של אלי גנויאר, כאן וכאן, ובתרגום לעברית כאן).

7.11.2016

רישום מעניין על גמרא - איסור הוצאה מבית הכנסת, חתום בידי בית הדין - פרוסטיץ, 1801

ידידי ר' יוסי לייכטר שלח לי בטובו צילום של רישום ארוך בכתב-יד שגילה בכרך גמרא (מסכת נדה, וינה תקנ"ו) שנמצא בספריה הלאומית.
זוהי הודעה האוסרת להוציא את כרך הגמרא מבית הכנסת שבעיר פרוסטיץ (פרוסניץ), החתומה ע"י רב העיר - רבי אהרן שפיץ סג"ל, וחברי בית דינו, בשנת תקס"א (1801):
אוהב ה' שערי ציון המצוינים בהלכה, ברית כרותה במי שלומד בבה"כ [בבית הכנסת] אינה מצוי'[ה] שכחה, מה טוב ומה נעים אם במקום תפלה שם תהא רנה של תורה, לבתר דסיימתינהו לשבחא, לקיים דברי חכמים, ומי שקובע עתים לתורה טרם יצא לעסקו ישלח ה' לו את הברכה, ולמען תהי'[ה] למשמרת לאות לבני מרי, שלא יהא כל א'[חד] בונה במה לעצמו שלא כהלכה, אם -- תורת כל א'[חד] וא'[חד] בידו לעצמו יהא זוכה, לכן תוקף גזירתינו נתונה מפני יד שלוחה, לבלתי הוציא ספרי דבי רב הללו מן הבית המדרש חוצה, והעושה כן מעל ימעל כאילו מעל בחרם והקדש קדושת דמים ולב ב"ד מתנה עליהם אם לתועלת הספרים הוצאה מיצרך צריכא, והשומע לדברים יונעם ותבא עלי'[ו] ברכה. 
יצא מפי הרב דקהלתינו וב"ד הצדק יצ"ו הבאים בעצמם על החתום ר"ח תמוז דהאי שתא, תקס"א לפ"ק פה פרוסטיץ
הק' אהרן שפיץ סג"ל מו"ש 
הק' יודא [אריה ליב קעמפנער?]
[---] 

10.10.2016

ענייני טיפוגרפיה בספר 'מענה לשון' (נאות יעקב) לרבי יעקב ישראל אלגאזי - אזמיר, 1761


אחד מחיבוריו של רבי ישראל יעקב אלגאזי, מחכמי אזמיר וירושלים, ששימש כ"ראשון לציון" בירושלים, הוא החיבור "מענה לשון". חיבור זה נדפס ע"י בנו רבי יום טוב (מהרי"ט) אלגאזי בשתי "פעימות": חלקו הראשון של החיבור נדפס בספר 'נאות יעקב' (אזמיר, תקכ"א 1761), וחלקו השני והשלישי של החיבור בספר 'קהלת יעקב' (שאלוניקי, תקמ"ו 1786).
חיבור זה בנוי כלקסיקון של מילים ומושגים, חלקו הראשון כולל ערכים מא' עד ת' תחת הכותרת "לשון תורה", החלק השני - ערכים של "לשון חכמים", והחלק השלישי - ערכים של "לשון בני אדם".
הנה עמוד אקראי לדוגמה מתוך החלק הראשון:

המעניין הוא שהמדפיס החליט "להדגיש" - באותיות גדולות - רק חלק מהערכים בכל עמוד, וכך אירע שהערכים האחרים "נבלעים" בפסקה אחת עם הערך הקודם להם. נראה כי זה נעשה בצורה שרירותית לגמרי. בתמונה הבאה תוכלו לראות את אותו עמוד, אלא שסימנתי בעיגולים את המקומות בהם מתחילים ערכים חדשים, שלא הודגשו:
אני משער שבבית הדפוס לא היו מספיק אותיות גדולות שיספיקו לכל ערכי החיבור, וע"כ הן "פוזרו" על פני כל הספר, אולי מתוך מחשבה שהדבר ישווה לספר מראה גרפי נאה.
יש לכם הסבר יותר טוב?

9.10.2016

על עיבודה של סליחה המיוחסת לרבי יהודה החסיד


בספר חסידים[1] מובאת "סליחה" שאותה יש לומר בזמן התענית, התשובה והווידוי. תוכן ה"סליחה" הוא בקשה על כפרת העוונות, באמצעות איברי האדם המצטערים בעינוי התענית[2]. התפילה מיוחסת לרבי יהודה החסיד שכן הוא הראשון שהביאה בספרו, וכך לשונו:
כשבוכה - יודה על פשעיו, ויאמר: 
יכבה דמעתי חרון אפך ממני, ואת לבבי ראה אשר נמס ויהי למים, ויכבה גחל אשר קדחה באפך, ותשובות מעשי הן ישיבו אפך ממני, ותעניותי וענויי הם ימלאוך רחמים עלי, וערך שלחני אשר לא ערכתי תחשוב זבח ערוך, והסיר אשר לא הצגתי על גחלים תחשוב כאשר תוקד על מזבחך לא תכבה, וכלי מאכלי אשר לא הובאו לפני תחשוב כאשר יביאו בני ישראל את המנחה, ואת חסרון דמי יכפר עלי כדמים על קרנות המזבח, ומיעוט חלבי כחלבי אמורים, דמעות עיני כהסך נסך שכר, וקול בכיי כקול שירים שהיו משוררים, וחשיכת עינים מצום ובכי כאור הנרות, וריח רעבון כריח הקטורת, ובשפכי נפשי ולבבי עם דמעותי תמחה פשעי, וחלישת אברי כנתחי קרבן, ושברון לבי כאבני מזבחך, ומשברי לבי כזבחך, ולא תבזה לבי הנשבר, ושינוי בגדי חמודות כבגדי כהונה, ומניעת רחיצה כקדוש ידים ורגלים [...] , ובקריעת לבבי יקרעו ספרים שכתובים בהם עונותי, ומוצא שפתי יסתמו פיות סוטני, וחלישות לבי ישמחו לב מבקשיך, ובטני הרקה מתענוגים אל תשיבני ריקם מלפניך, ובעבור נפשי היבשה מתאוה תמלא משאלותי, וניחומי ותשובתי ישיבוך אלי ותרצני כי נחמתי על רוע מעללי ועל דרכי הרעים כי עשיתים, בין שגיונות בין זדונות, ואתה יודע ורואה כליות ולב, ואתה יודע כי שוים מחשבותי ודברי פי, יהי רצון מלפניך רחום וחנון שתסיר מעלי כל דברים המעכבין את התשובה ולא אשוב להרע לפניך, ומעשה הטוב ומחשבה הטובה אשר יש בי יכונו לפניך לעולם ולבך עלינו לטובה.

התפילה נפוצה והובאה בשמו של ספר חסידים בספרים רבים[3].

המעניין הוא שבעל הרוקח - תלמידו של רבי יהודה החסיד, מביא גם הוא תפילה זו[4], אך בעיבוד אחר, שאולי נעשה ע"י הרוקח בעצמו[5]:
וכאשר ידמע - יאמר:  
במר דמעתי יכבה חרון אפך, (כבה) בדם לבי הנמס כבה אש קדחתי באפך, ותשובת חרטותי ישיבו אפך ממני, ונוזלי דמעותי יחשבו כניסוך יין ומים, ומשמן בשרי כחלבים ואימורים, ודמי הנחסר כאלו נזרק על גבי המזבח, וקול אנחותי כקול שירי הלוים, וקול גניחותי כקול תופים וכנורות, וניתוק מורשי לבבי כנימי כנור ועוגב, וחלישת איברי כעריכת איברים ופדרים, ושפיכת נפשי כמים ימחו פשעי, ובדם לבי תמחה עונותי, ובליחלוח גופי יכבו חטאתי, ובוידוי אשם נפשי יחוורו אשמותי, וניב שפתי והגיון לבבי יתכפרו רעיוני והרהורי, וקריעת לבבי יקראו כל ספרי עונותי, ורוב נהמותי המה ינחמוך, וחנינותי יגלגלו מדת רחמיך לחונני, ותפלתי קבל עם תפלת בניך בני בחוניך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.


בקובץ "חצי גבורים" שעומד לצאת בקרוב לאור (יוצא לאור בארה"ב), אפרסם בעז"ה פיוט "סליחה" ארוך מכתב-יד, שנכתבה בתקופת פרעות ת"ח ות"ט, ע"י מחבר לא מוכר בשם רבי אורי ב"ר רפאל מענגבורגא.
ה"סליחה" בנויה מ-61 מחרוזות, ובסופה של כל אחת מן המחרוזות (למעט האחרונה) משובץ שם של אחת ממסכתות המשנה.
והנה, בתוך פיוט זה שיבץ המחבר גם את התפילה המובאת בספר חסידים, בעיבוד משלו - שיתאים לאופי הפיוט שכתב. להלן הקטע הרלוונטי מתוך פיוט זה:

וְדִמְעוֹתֵינוּ יְכַבֶּה חֲרוֹן אַפְּךָ הַבּוֹעֲרִים כְּגֶחָלִים /
אַתָּה שִׂימָה דִמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ וּבַכֵּלִים
מִעוּט וְחֶסְרוֹן דָּם וְחֵלֶב בְּצוּמֵינוּ, יֵרָצֶה כְּדָם וְחֵלֶב זְבָחִים וְעוֹלוֹת /
צוֹמֵינוּ וְרֵיחַ רַעֲבוֹן נַפְשֵׁינוּ, יֵרָצֶה כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ מוֹר וָאֳהָלוֹת
תְּשׁוּבוֹת מַעֲשֵׂינוּ יְקָרְבוּנוּ, כִּי נִחַמְנוּ עַל דְּרָכֵינוּ וּמַעֲלָלִים רָעִים /
אַל תִּפְקוֹד בַּשֵּׁבֶט פְּשָׁעֵינוּ וַעֲוֹנֵנוּ בִּנְגָעִים
שְׁבִירַת גּוּפֵינוּ מֵרֹוב אֲנָחָה, מִמְּךָ לֹא יְהֵא נִסְתָּרָה /
לִבּוֹת נִשְׁבָּרוֹת וּנְמַסִּים כְּמַיִם יִהְיוּ לְפָנֶיךָ וּמִשְׁמֶרֶת כְּמֵי חַטָּאת וְאֵפֶר פָּרָה
חֲשֵׁיכַת עֵינַיִם מֵרֹוב דְּמָעוֹת טוֹרְדוֹת דּוֹלְפוֹת, יִהְיוּ חֲשׁוּבִין כְּאוֹר הַנֵּרוֹת /
וּכְלֵי מַאֲכָל אֲשֶׁר לֹא הוּבְאוּ, תַּחְשׁוֹב כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ הַמִּנְחָה בִּכְלִי טְהָרוֹת
מְחֵה פְשָׁעֵינוּ הַכְּתוּבִים עַל סֵפֶר, בְּשָׁפְכֵינוּ נַפְשֵׁינוּ וּלְבָבֵינוּ עִם דְּמָעוֹת /
שִׁנּוּי בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת וּמְנִיעַת רְחִיצָה, כְּבִגְדֵי כְּהֻונָה וּטְבִילָה בְּמִקְוָאוֹת
בֶּטֶן הָרֵיקָה וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת מִצּוֹם, תַּחְשׁוֹב כְּאֵבָרִים עַל מוֹקְדָהּ /
פִּיוֹת מַסְטִינֵנוּ סְתוֹם, צֵא תֹּאמַר לוֹ תִּזְרֵם כְּמוֹ נִדָּה

הפיוט כולו, כולל פירוש מאת המחבר, מבוא והערות, יפורסם (כאמור) בגליון הבא של כתב העת "חצי גבורים".



[1] סימן קעא במהדורה הראשונה, בולוניה רצ"ח, ובמהדורות שאחריה. במהדורת מקיצי נרדמים, ברלין תרנ"א [מהדיר: יהודה הכהן וויסטינעצקי], שנדפסה עפ"י כת"י פארמא, שערוך בסדר אחר (ראה במבוא שם), התפילה מופיעה בסימנים מא-מב.
[2] רעיון זה מקורו בחז"ל, ראה בספר שערי תשובה לרבינו יונה, שער ראשון, העיקר עשירי.
[3] ספר יוסף אומץ, לרבי יוזפא האן, סימן תתקיח; מרגליות טובות, למהר"י צהלון (ונציה תכ"ה) יום כא; ספר שני לוחות הברית (של"ה), מסכת יומא, פרק נר מצוה, סימן עד; ועוד.
[4] הלכות תשובה, סימן כא.
[5] לפני כן מובאת שם "תפילת השב בכל כוחו" המתחילה: "רבון העולמים אתה הוא בעל הרחמים".

6.10.2016

שנים אוחזין - על שני טוענים לכתר המו"ל בסידור מיניאטורי שנדפס באמשטרדם, 1739

ל"קדם" הגיע לאחרונה סידור לכל ימות השנה, בפורמט מיניאטורי (6 ס"מ), שנדפס באמשטרדם, בשנת תצ"ט (1739). 

בעמוד השער נזכר כי הספר נדפס "בבית הגביר... נפתלי הירץ לוי", "במצות אחים שלא יתפרדו... צמח יעקב דוד, בני החכם כמוה"ר מאיר קרשקש יצ"ו". 
מעבר לדף מובאת הקדמה החתומה ע"י אבי הילדים מאיר קרשקש, שמסביר מדוע טרח להוציא לאור את הסידור:
"ראה ראיתי בעיר אמשטרד'[ם] יע"א סדור של תפלה בכרך קטן באותיו'[ת] קטנו'[ת] בלא נקודות ואינם יכולים הנערים בשעת תפילתם לקרות, והרגשתי אני בצערם, ודפסתי זה הסדור של תפלה בכרך קטן אשר כמוהו לא היה מעולם באותיות דקות וקטנו'[ת] עם נקודות חדשות ויפות...".

למרבה ההפתעה, בהמשך הסידור, בין הדפים ריט-כ, נכרך בטעות ובשנית דף השער של הסידור, אך עם שינויים מעניינים:
השם קרשקש לא נזכר כאן כלל.
ובנוסף, ההקדמה - באותו נוסח בדיוק - חתומה הפעם ע"י "נפתלי הירץ לוי רופא".




מה פשר הדבר?
ובכן, את התשובה לכך מצאתי בקטלוג המוזיאון היהודי בלונדון:  Catalogue of the Permanent and Loan Collections of the Jewish Museum, London, New York, בעריכת R. D. Barnett, לונדון 1974, עמ' 117:
הספר נדפס למעשה ע"י נפתלי הירץ לוי, אך מאיר קרשקש קנה ממנו מספר מסוים של עותקים ולהם צירף דף שער שונה שהדפיס לצורך כך, ובו מוזכרים בניו, ואף הוא חתום על ההקדמה כמו"ל הסידור. 
למרבה המבוכה, בחלק מהעותקים, כמו בעותק שלפניי, נכרך בטעות גם דף השער המקורי שבו מופיע רק שמו של המו"ל האמיתי - הלא הוא נפתלי הירץ לוי... 

28.9.2016

ככה מבקשים סליחה: בקשת סליחה מההורים, מודפסת על גלויה - ערב יום הכיפורים תרס"ח (1908)

בימים אלו אנו משתדלים לבקש סליחה מהסובבים אותנו, ממי שעשינו לו עוול או פגענו בו במהלך השנה, שהרי אמרו "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".
והנה, לא מזמן נמכרה בקדם - בית מכירות גלויה יחידה במינה, שהודפסה לצורך פרטי ואישי - בקשת סליחה של בן מהוריו.
איננו יודעים מה בדיוק קרה בין הבן להוריו, ומה הוא החטא שהוא מכנה בדבריו "חטאי אשר חטאתי נגדכם", אך הוא בחר לרצות אותם בגלויה שהדפיס במיוחד לצורך העניין (וכנראה שלח אליהם), ועליה נוסח בקשת סליחה ארוך ומליצי.
הגלויה נדפסה לקראת ערב יום הכיפורים תרס"ח (1908). הבן חתם בשמו "זעליג", ובתוך דבריו מזכיר את שם אמו: "רחל".

צדה השני של הגלויה

27.9.2016

רישום בעלות על מחזור לראש השנה - מחזור שהיה שייך לבית כנסת בברלין, 1848

להלן רישום בעלות, חתום ע"י שלושה יהודים, שמצאתי במחזור כמנהג אשכנז ופולין, שנדפס במץ בשנת תקכ"ח (1768), בעותק שנסרק ב-Google Books.

הרישום (ושלוש החתימות) הוא משנת תר"ח (1848) והוא נכתב כנראה בברלין, שם נמצא רחוב פרידריך (פרידריכשטראסה).

המחזור הלז שייך לקהלה קדישה הדין להתפלל בתוכה למי שיורד לפני התיבה, והוא מחזור של ראש השנה, ובאתי לכתוב את הרושם בפקודת פו"מ [פקידים וממונים/מנהיגים] ליבל ווייל אונד געמיינדע אויז שוס שמעון בערנהיים.
פריעדריכסטראס (=פרידריכשטראסה) יום א' כ"ב תמוז תר"ח לפ'["ק] (1848), הקטן זלמן דוד היילבראננער.
ליבל ווייל
שמעון בערנהיים

20.9.2016

"היחידה שגורמת תיתקל ביחסים..." - על זיופי עתיקות באמצעות 'גוגל טרנסלייט'

את הדברים הבאים אני חש שמחובתי לפרסם. מלבד הקוריוז שבדבר, אולי אוכל להציל מישהו מלפול בפח, והיה זה שכרי.
כמי שעוסק שנים רבות בתחום היודאיקה, נתקלתי לא פעם בפריטים מזויפים, אך לאחרונה נראה כי מגמת הזייפנות הולכת ומתגברת. למגמה זו תורמת ההתפתחות הטכנולוגית: כיום ניתן לרכוש בסכומים מועטים יחסית מכשירי סריקה והדפסה איכותיים ובעזרתם לנסות ולהפיל בפח אנשים לא מנוסים.
ברצוני להביא דוגמאות לאחד הז'אנרים הנפוצים לאחרונה: זיוף ספר "עתיק" שמקורו כביכול מאחת מארצות ערב.
הסיפור הוא תמיד בסגנון הזה: מישהו שמכיר מישהו שיש לו מכר ערבי. המכר הערבי פנה אליו וסיפר לו שקרוב משפחה שלו, שנמצא באחת מארצות ערב (ירדן/סעודיה/ סוריה וכדומה), שלח לו תמונות של ספר עתיק שמצא ובו כיתובים בעברית, והוא מבקש לדעת במה מדובר.
למעשה, מדובר בזיוף מהסוג הגרוע, שאפשר בקלות להיווכח בו, אך כאן סומך הזייפן על העין הבלתי מנוסה, שתחשוב לתומה שיש כאן הזדמנות לקנות פריט אותנטי ועתיק ולהרוויח "מיליונים".
בכל התמונות שראיתי עד כה בז'אנר הזה, שמגיעות כנראה מאותו מקור, חוזרים אותם מוטיבים: שימוש בנייר או בקלף שעבר כנראה "עיבוד" בכדי להיראות כעתיק (באמצעות קבורה באדמה, טבילה בחומרים שונים, וכו'), והדפסה על גבי הדף של מסגרות וסמלים מיתולוגיים שונים, ביניהם מופיע תמיד סמל מגן דוד, יחד עם כיתובים בעברית. בחינה קצרה של הגופן בו נדפסו הכיתובים מגלה כי הוא מאוחר ומודרני, ומאחר והזייפנים אינם יודעים עברית, הם משתמשים (להערכתי) ב'גוגל טרנסלייט' (Google Translate), וכך יוצאים משפטים משובשים ומוזרים עד כדי גיחוך.
להלן כמה תמונות שהתגלגלו אלינו (ותודה לחברי שי מנדלוביץ שריכז אותן):
"היחידה שגורמת תיתקל ביחסים בין בני ראשונים"
"הולך של - הבחירה היא לא להסיר את כל או הזוכה הוא היכולת ביחסים בין בני"

"הצלחה דומה במידה רבה לדבוק בה והמשכתי ללכת אחרי האחרים נכנעו ועזב"
"אם אתה לא מנסה לעשות משהו מעבר למה שולט אתה לא מתקדם בכלל"

הגילוי הגדול ביותר של הדור שלי היא שהאדם יכול לשנות את חייו, אם הם שינו את המגמות של הנפש

התמונה האחרונה מופיעה ברשימה שכתב ידידי ר' אבישי אלבוים מנהל "ספריית הרמב"ם" (בית אריאלה) בתל-אביב, בבלוג שלו "עם הספר" - ראו שם (קישור).

למעשה, אבישי לא הדגיש מספיק שמדובר בפריט מזויף.
בכל מקרה, כך הוא מספר כיצד הגיעה התמונה אליו:

"לפני כשלשה חדשים קבלתי מכתב ממרצה למשפטים והמלמד בין היתר משפט עברי באחת המכללות בצפון, וזה לשון המכתב:
בשיעור האחרון ביום שישי החולף ניגש אלי אחד הסטודנטים הערבים שלי, והראה לי תמונה של הספר שבנדון, ששלח לו בן דודו החי בירדן. ועל פני הדברים נראה שהמדובר בספר מעניין מאד. לדבריו, יש לו ספרים עבריים נוספים. האם אוכל לשלוח לך בבקשה את תמונת הספר ותראה בבקשה האם יש בו ערך כלשהוא? בתודה מראש ולהשתמע".

את ההמשך תקראו בבלוג שם, אבל כאמור הסיפור הזה (בשינויים קלים) חוזר על עצמו שוב ושוב (רק לפני כמה ימים נשלחה אלי אחת התמונות לעיל ע"י חבר, לאחר שפנתה אליו בעניין זה עיתונאית ערביה שהוא מכיר).

אני מקוה שהפרסום כאן יעלה קצת את המודעות והערנות בדבר קיומם של פריטים מזויפים בתחום הזה, וימנע אנשים בלתי מנוסים מליפול בפח.

12.9.2016

גילוי ביבליוגרפי - השמטות צנזורה לא ידועות במהדורה הראשונה של ספר "עבודת ישראל" מאת המגיד מקוז'ניץ

ספר "עבודת ישראל", מאת הצדיק החסידי רבי ישראל הופשטיין - "המגיד מקוז'ניץ", נדפס לראשונה בעיר יוזפוב, בשנת תר"ב (1842).
בעותק של המהדורה הראשונה, שהגיע ל"קדם - בית מכירות", גיליתי "חידוש" ביבליוגרפי מעניין.
כשבדקתי את הספר שמתי לב שדף ט' מודפס בטיפוגרפיה שונה מהדפים שלפניו ושאחריו (צורת האותיות, ריווח השורות, ועוד). תחילה חשבתי שמדובר בהשלמה של דף ממהדורה אחרת, אך בבדיקה נוספת, בהשוואה למהדורות אחרות ולעותקים אחרים של המהדורה, התברר לי כי זהו הדף המקורי במהדורה זו.
אך המיוחד בעותק שלפניי הוא שעל דף זה מופיעות הגהות בכתב-יד.
כשבדקתי את ההגהות הבנתי פתאום מדוע הדף נראה שונה מן הדפים האחרים:
ההגהות בכתב-יד הן תיקונים של השמטות צנזורה - בכל מקום בה מופיעה התייחסות ל"עמים" ול"עכו"ם".
מתברר כנראה שתוך כדי ההדפסה, או בסיומה, פסל הצנזור הממשלתי את דף ט', בשל המשפטים ה"בעייתיים" שמופיעים בו, ועל כן נזקקו המו"לים להדפיס בשנית את הדף כשהוא "מתוקן", גנזו את הדף המקורי וצירפו את הדף המתוקן לכל העותקים.  

הדף שלפנינו הוא אמנם הדף המצונזר, אך מאן-דהוא שהיה לפניו הנוסח המקורי של המחבר (אולי הדף המקורי שנדפס בתחילה) טרח והעתיק בכתב-יד, על הדף שלפנינו, את ההשמטות שנעשו מכורח הוראת הצנזור, ובכך שימר אותן לדורות.

הנה הדף עם ההגהות:

והנה דוגמה לאחת הפסקאות שצונזרו (המשפטים המודגשים הם אלו שצונזרו):
"...כמד"א ובאחת יבערו ויכסלו ר"ל שעכומ"ז מתבערים מן המלוכה, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו כ"א ישראל עם קדושו הם קבלו עול מלכותו יתברך עליהם וגם זה מהחסד הבורא ית' עלינו אשר בחר באבותינו מכל עם לבלתי לכת אחרי אלילים אשר לא אלהים המה ולבל יטה אחריהם כ"א לעבוד אותו יתב' שהוא אלהי האמת וללכת בדרכיו וזה שאנו משבחין אלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקין להודות לך על אחת ר"ל שאין בנו סיפוק להודות לו ע"ז שבחר בנו ונתן לנו שכל ובינה לעבדו ית' ולבחור בנחלתו, וכעת בחורבן הזה היא עת שכולם כופרים בו ית' ואין מי שיקבל עול מלכותו ית' זולת ישראל עם קדושו..."
הנה כי כן, בזכות ההגהות שבכתב-היד, גילינו כי ספרו של המגיד מקוזניץ עבר צנזורה (אמנם קלה יחסית) בעת הדפסתו.
למיטב בדיקתי, עובדה זו לא היתה ידועה עד כה ולא נרשמה ע"י חוקרים וביבליוגרפים.

ידידי ר' יוסי לייכטר בדק עבורי את שני עותקי המהדורה שנמצאים בספריה הלאומית, ובשניהם מופיע הדף המצונזר (מי שבידו אפשרות גישה לעותק נוסף של מהדורה זו, אשמח אם ישווה ויודיע לי את תוצאת הבדיקה).

גם במהדורות שנדפסו לאחר מכן מופיע הנוסח המצונזר, וכאן ניתנה לנו הזדמנות מפתיעה לגלות את הנוסח המקורי, כפי שיצא מעטו של המגיד מקוזניץ.
המגיד מקוזניץ

1.9.2016

"השלם את החסר" - תערוכה וירטואלית (תערוכת המשך לתערוכה ב"ספריית הרמב"ם")

ידידי ר' אבישי אלבוים, מנהל "ספריית הרמב"ם" (בית אריאלה) בתל-אביב, הכין פעם תערוכה מעניינת בספריה שלו, ובה הציג ספרים עתיקים שהושלמו בהם דפים חסרים בכתב-יד.
בימינו, ספרים עם דפים חסרים נזרקים לפח (או לגניזה), ובמקרה הטוב - מצלם הבעלים את הדפים החסרים ומצרפם לספר. אולם בעבר, כשהספרים היו מצרך יקר יותר, לא היו זורקים את הספר אלא משלימים אותו בכתב-יד. תופעה זו נפוצה מאד בספרים ישנים, שבהם אנו רואים דפים בכתב-יד שנכרכו בתוך הספרים ומהווים השלמה של הדפים החסרים. לעתים, כאשר רק חלק מהדף היה חסר, היו מדביקים פיסת נייר בגודל המתאים שהשלימה את החלק החסר.
השלמה זו נעשתה לעתים בכתיבה רגילה ושוטפת (רהוטה), אך לעתים נעשתה בצורה אמנותית ממש, בכתיבה מרובעת וקליגרפית, ולעתים בחיקוי של צורת אותיות הדפוס.
היו פעמים שבהם השלימו את דף השער החסר, וגם במקרה הזה - לעתים זה נעשה באופן אמנותי, בשחזור של צורת דף השער המקורית, או בקישוטים מקוריים של הכותב.
דוגמאות אחדות מן התערוכה שהציג אבישי תוכלו לראות בבלוג ספרני היהדות (כאן), ובבלוג של בית אריאלה (כאן).
מאחר ואני נפגש עם ספרים כאלה לעתים קרובות, התחשק לי לערוך תערוכה משלי - וירטואלית כמובן - ועל כן צילמתי לאחרונה כמה דוגמאות. הנה הן לפניכם (אשתדל לעדכן את הפוסט עם דוגמאות נוספות בהמשך):

1. ספר מנהג אבות - תניא - מנטובה, רע"ד (1415), השלמת דפים ושער בכתב-יד:
מימין - דף השלמה בכתב-יד, משמאל - דף מן הדפוס המקורי
השלמת דף השער בכת"י.
בראש השער חתימה: "שמואל וינטורה הי"ו", שכנראה השלים את דף השער, ואולי גם את הדפים האחרים.
הקישוטים בדף זה נעשו בהדפסה ליטוגרפית.


2. חומש במדבר, עם פירוש רש"י ותרגום לשלושה לשונות (ארמית - אונקלוס, ערבית - תפסיר רס"ג, ופרסית-יהודית). קושטא, ש"ו (1546), דפוס אליעזר שונצינו - השלמת דפים בכתב-יד:
משמאל - השלמה בכתב-יד. כתיבה תימנית.
הכותב השלים רק את נוסח המקרא, תרגום אונקלוס והתרגום הערבי,
ולא השלים את פירוש רש"י ואת התרגום הפרסי-יהודי (שלא היה נחוץ לו, עקב היותו תימני...)


3. ספר מאמר מרדכי, דיהרנפורט תע"ט (1719) - השלמה של חלק מהדף בכתב-יד:


4. ספר מקראי קודש, לרבי חיים אבולעפיא, אזמיר תפ"ט - השלמות דפים רבים בכת"י, בכתיבה איטלקית נאה:


5. מחזור כמנהג האשכנזים באיטליה, ונציה שפ"ט (1599), דפוס בראגדין, בעותק שנסרק בGoogle Books, השלמות קטעי דף חסרים בכת"י, בכתיבה אשכנזית רהוטה (ומרושלת):

6. ספר אפיקי יהודה, מאת ר' יהודה ליב אדל, למברג (לבוב) תקס"ג (1803), השלמות דפים בכת"י, בכתיבה מרובעת נאה, והשלמת דף שער (באיור מקורי):
להשוואה עם השער המקורי, ראו כאן

21.8.2016

להשבית אויב ומתנקם - רישום בעלות מעניין

בסוף ספר "שירי קודש ולהם משל ומליצה", מאת המלבי"ם, שנדפס בוורשא בשנת תרל"ז (1877), נכרך עם ספר 'לישרים תהלה' לרמח"ל, מהדורת ז'יטומיר תרי"ט (1859), ונסרק (יחד עם הספר השני) בפרוייקט הדיגיטציה של Google, מצאתי רישום בעלות מעניין:
להשבית אויב ומתנקם - ואשרי לתמימים אם יהיה נצור... 
יען ראיתי אנשים נבערים מדעת ומזימה
ידיהם מלאים חמס ושוד ותוכם זימה
ובאשר יקרה להם ספר בלי חתימה
מבוערין[!] אותו בידיהם באמתחותם להשימה
עד אשר ישקוט הדבר לאחר ימים ימימה
אח"כ הם מזלזלים במקח הטוב והרמה
ובחצי חנם למוכרם בנפש מזימה
או יתנהו בעד אשפר... ונת[ן?] בהמה...
או עוד רעה [--] משה[?] בעד "אתנן זימה..."
וע"כ [=ועל כן] רשמתי שמי עליו ברשימה
שייך להאברך משה ב"ר ישראל [---] קאנסטענטין [=קונסטנטין]
עש"ק ה' כסליו תרמ"ג [=1882]


על רישומי בעלות נוספים - ראו כאן ולאורך הבלוג...

16.8.2016

שיר לא-ידוע לכבוד הרמח"ל - אמשטרדם, 1743 / שלשה עותקים מן המהדורה הראשונה של "לישרים תהלה" / "סֶרף בֶּר" - ספק התבואה המלכותי

תקופת חייו האחרונה של הרמח"ל לפני עלייתו לארץ ישראל היתה העיר אמשטרדם. בה ישב שבע תלאות מהפולמוס שהתעורר נגדו, ובה הדפיס כמה מחיבוריו הלא-קבליים, בהם ספרו הנודע ביותר "מסילת ישרים". בשנת תק"ג (1743) - השנה האחרונה לשהותו באמשטרדם, זמן קצר לפני עלייתו לארץ ישראל (וכשלוש שנים לפני פטירתו בגיל ארבעים), הדפיס הרמח"ל את חיבורו "לישרים תהלה" - מחזה אלגורי-מוסרי. "לישרים תהלה" הוא אחד משלושת המחזות שכתב רמח"ל (השנים האחרים הם: 'מעשה שמשון' ו'מגדל עז'), והוא מיצירותיו הספרותיות המופלאות של רמח"ל.

[למי שאינו מכיר: הגיבורה הראשית של המחזה היא "תהלה" - בתו של "המון". "תהלה" היתה מיועדת להינשא ל"יושר" - בנו של "אמת", אך בשל כיבוש העיר על ידי "צבא המבוכה" הוחלף בטעות החתן המיועד ("יושר") ב"רהב". "רהב" נחשב בטעות לבנו של "אמת", בעוד למעשה הוא בן שפחתו של "אמת" - "סכלות". למרות שלבה של "תהלה" נמשך אחרי "יושר", אביה "המון" מחליט למוסרה ל"רהב", אך לבסוף מתבררת הטעות, וכאשר נודע כי בנו האמיתי של "אמת" הוא "יושר" - זוכה "תהלה" בבחיר לבה. לדמויות אלה מצטרפות דמויות המשנה: "תרמית" - חברו של "רהב", "שכל" - חברו של "יושר", "סבלנות" - מינקת יושר, ועוד. הרמח"ל הטמין במחזה זה רעיונות מוסריים ופילוסופיים, שחלקם בולט לעין מיד עם קריאת המחזה, בטכניקה ספרותית נעימה לקריאה, מרתקת ומשובבת לב].

את המחזה הדפיס הרמח"ל (בדפוס משפחת פרופס שבאמסטרדם) לכבוד נישואי ידידו יעקב די גאויש, ומסיבה זו הדפיס רק חמישים עותקים, על מנת לחלקם לחתן ולכלה, לקרובים ולידידים. כמה מן העותקים האלה שרדו (ואחד יוצג למכירה במכירת 'קדם' הקרובה), והם מהווים פנינה ביבליופילית של ממש, בשל איכות הדפים והדפוס והשוליים הרחבים במיוחד.
[דרך אגב, דף מאוייר שנכתב לכבוד אותה חתונה, ע"י שלמה ן' דלאק, נסרק ונגיש באתר הספריה הלאומית - כאן].

את הידיעה על מספר העותקים שהדפיס רמח"ל בשעתו אנו מקבלים מר' שלמה דובנא, שהדפיס את המחזה בפעם השניה, כארבעים שנה לאחר מכן, בברלין, תק"מ (1780), וכך כותב דובנא בהקדמה למהדורתו: "והספר הנזכר הדפיסו המחבר בעצמו באמשטרדם בשנת תק"ג, ולא הדפיס ממנו רק חמשים ספרים, ולא הובאו כי אם אל אוצרות הגבירים הספרדים שבאמשטרדם יצ"ו, ולכן כל מבקשו לא ישיגהו, אם לא יתן הון רב באהבתו - ולכן הדפסתי מחדש".
בשל חביבותו הרבה חזר ונדפס "לישרים תהלה" פעמים רבות לאחר מכן.

והנה, בחיפושיי אחר העותקים הידועים בעולם מן המהדורה הראשונה שהדפיס רמח"ל, מצאתי שסריקות של כמה מהם מופיעות במאגרים המקוונים.
א. העותק שנסרק באתר HebrewBooks, היה שייך - לפי החותמות שעליו - לספריית שטראשון המפורסמת בווילנא. מהחתימה בשער אנו למדים על בעלים קודמים של הספר: "שייך להק' פו"מ [=פקיד וממונה] ר' הירץ מעדלסהיים". נפתלי הירץ מֶדֶלסהיים, או בכינויו 'סֶרף בֶּר', גיסו של ר' דוד זינצהיים, היה דמות מעניינת וצבעונית, ממנהיגי היהודים בצרפת, שתדלן ומקורב למלוכה, ספק התבואה המלכותי, ששימש כפקיד ראשי לענייני יהודים באלזס, והיה היהודי היחיד שקיבל זכות  ישיבה בעיר שטרסבורג באותם ימים (ראו ערכו בויקיפדיה).


'סֶרף בֶּר'
מקור:  
Rama, Wikimedia Commons, Cc-by-sa-2.0-fr


שייך להק' פו"מ ר' הירץ מעדלסהיים


ב. עותק נוסף נסרק ב'אוצר החכמה'.

ג. עותק שלישי נסרק בפרוייקט הדיגיטציה של Google, ובו מצאתי מציאה יפה:

על דף ה"קדם-שער" (שער ראשון שמופיע לפני השער המלא) מופיע שיר בכתב-יד שכתב לכבוד הרמח"ל, אחד מידידיו - יחיאל פואה:
תהלה למשה
ה"ה הרב המחבר נר"ו מאת נאמן באהבתו הצעיר יחיאל פואה יצ"ו

הִנֵּה לְךָ מֹשֶׁה תָּמִים בְּדַעַת
תֵּשַׁע בְּנוֹת הַשִׁיר עַל רֹאשְׁךָ כֶּתֶר
שָׂמוּ בְּהֵיכָלֵמוֹ
כָבוֹד וְהוֹד לַנֶּצַח
עַל הַמְּלִיצָה זֹאת לָאוֹר הוֹצֵאתָ
שֶׁבֶר לְרִשְׁעֵי לֵב תַּרְמִית וְסָכָל
שָׂכָר לְיִשְׁרֵי לֵב שֵׂכֶל וְיֹשֶׁר
עִם כָּל בְּנֵי גִּילְךָ
נִתְאַסְּפוּ גַּם יַחַד
לָשִׁיר תְּהִלָּתְךָ
יַחְדָּיו לְזִיכָּרוֹן לִבְנֵי עַמֵּנוּ
אָמְרוּ כְּמֹשֶׁה זֶה הִנֵּה אֵינֶנּוּ


מעניין לציין כי החוקר אברהם מאיר הברמן פרסם שיר מאת רמח"ל לכבוד חתונתו של יחיאל פואה הנזכר, מתוך כת"י שמצא בספריית "עץ חיים" (ראו: 'שיר חדש של משה חיים לוצאטו', א. מ. הברמן עיונים בשירה ובפיוט של ימי הבינים, עמ' 222-225).
הנה המחרוזת הראשונה של השיר שכתב רמח"ל לכבוד יחיאל פואה:
על משכבי נשפי שליו הייתי
בין (שרעפי) יומי אנה ואנה
הולך וסובב, עת פתאום ראיתי
תשעת בנות השיר הומות כולנה,
רצוא כמו בזק לקראתי באו
'קום מה לך נרדם עורה', קראו

כפי שניתן להבחין, כמו יחיאל פואה - גם הרמח"ל עושה שימוש ב"תשע בנות השיר" - הלא הן תשע "המוזות" הידועות מהמיתולוגיה היוונית, והמשפיעות על היוצר ביצירתו (וכפי שמעיר שם הברמן).

4.8.2016

"אוי" בתמוז או "טוב" בתמוז?


רבי יונתן אייבשיץ כתב מכתב בשבעה-עשר בתמוז ורשם בראשו: "טו"ב תמוז".  נפל המכתב על-פי מקרה בידי רבי יעקב אמדן, שחשד את רבי יונתן בשבתאות, ורגז רבי יעקב רוגזה גדולה. טבל עטו בדיו והוסיף במכתב מן הצד: "אוי לו למי שטוב לו בשבעה-עשר בתמוז" (א. דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, גדולים ומפורסמים, 2261).
המליצה שכתב רבי יעקב עמדין - יעב"ץ (לפי אגדה זו), מתנגדו הגדול של רבי יהונתן אייבשיץ, מבוססת על כך שהמילה "אוי" אף היא בגימטריה 17, כמו המילה "טוב".

סיפור זה מבוסס על שימוש שבתאי בגימטריה טו"ב לציין את יום י"ז בתמוז. כידוע, משיח השקר שבתי צבי ביטל את הצומות בי"ז בתמוז ותשעה באב והפך אותם לימי חג, במכתב ששלח לחסידיו על "חג הנחמות" (דהיינו תשעה באב), כותב שבתי צבי: "...יום ראשון לתחית רוחי והוא הוא יום טוב בתמוז, אחי ועמי אנשי אמונתי... גוזר אני עליכם שיום תשעה באב עלינו לשלום תעשו אותו יום משתה ושמחה גדולה במאכלים חשובים ובמשקים ערבים ורבוי נרות ואורות ובניגונים רבים ושירים רבים...". (אברהם אמארילייו, תעודות שבתאיות, ספונות, ספר חמישי, ירושלים תשכ"א, עמ' רנ).

ההשראה לסיפור שמביא דרויאנוב היא כנראה מספר הפולמוס 'התאבקות' שכתב רבי יעקב עמדין נגד רבי יהונתן אייבשיץ אותו האשים בשבתאות ורדף עד חרמה. הספר נדפס ע"י רבי יעקב עמדין בבית דפוסו הביתי באלטונה בשנת תקכ"ב.
בין היתר הוא טוען שם שחתונת בנו של רבי יהונתן אייבשיץ נערכה בערב י"ז בתמוז:
"ונעשית החתונה ביום שלפני או"י תמוז בערב יום איד של כת ש"ץ שר"י..." (התאבקות, לבוב תרל"ז, דף כא/1).
במקום אחר, מזכיר מכתב המלצה שכתב רבי יהונתן אייבשיץ, ממש כמו בסיפור:
"בשנה זו או"י תמוז נתן [=רבי יהונתן אייבשיץ. כאן נכתבו כינויי גנאי]... לעני משורר באס של חזן, שנסע מזה ולקח כתב ראיה ועדות חתום מידו... וכתב בכתב ידו, איך שחותם 'ביום טו"ב תמוז שנת השיר"ה (תחת קינה מיבעי ליה)..." (שם, דף לא/1).

רבי יהונתן אייבשיץ


ואולם, למעשה מצאתי שרבים וטובים עשו שימוש בגימטריה "טו"ב" בלי חשש ופקפוק.
כך לדוגמה חותם החתם סופר את תשובתו שנדפסה בשו"ת חת"ס (או"ח קמה): "פיסטשאן יום ב' טו"ב תמוז תקצ"א...".

ובספר "בני יששכר" אף מצאתי דרוש מפורש בעניין:
"י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות, ולא במקרה הוא י"ז דייקא בגימ'[טריה] טו"ב, והוא עפ"י משארז"ל מפני מה אין טוב בדברות הראשונות, כי היה גלוי וידוע לפניו ית"ש שעתידין להשתבר ויאמרו ח"ו פסק הטוב על כן אין בהם טוב רק בלוחות שניות, לומר שכל אלה הענינים טו"ב לישראל, על כן אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז, וזהו שכתב האריז"ל ויקרא אהרן ויאמר חג ליי' מחר, אמר כן בנבואה שעתיד להיות היום ההוא חג ויום טוב לישראל..." (מאמרי חדשי תמוז-אב, מאמר ב' - בין המצרים).
לעומת זאת, שימוש בגימטריה "אוי" מצאתי בינתיים רק בעוד שני מקומות,
האחד, במכתב תשובה הלכתית שכתב רבי מרדכי זאב איטינגא מלבוב (שו"ת מאמר מרדכי, סימן עג), שפותח את מכתבו: "בעזה"י יום א' או"י תמוז שנת ברית שלום...".
האזכור השני, בספר השו"ת של גיסו רבי יוסף שאול נתנזון, שם מובא בתשובה שכתב (שו"ת שואל ומשיב, סימן קעז): "...הרב מזלאטשיב והרב מהרמ"ז במכתבם מיום א' כ"ב סיון שנת תרי"ד... וגם כעת מיום ג' או"י תמוז תרכ"ב כתב הרב מהרמ"ז היתר ברור...".

2.8.2016

רישומי בעלות ונסיונות קולמוס בספר 'סדר זמנים' (שאלוניקי, 1594) - תיעוד על מאסר יהודים במאה ה-17

בספר 'סדר זמנים', מאת ר' סעדיה בן אברהם לונגו, שנדפס בשאלוניקי בשנת שנ"ד (1594), בעותק שנסרק ב'אוצר החכמה', מצאתי חתימות ורישומי בעלים בכתיבה אשכנזית עתיקה (מהמאה ה-17). 
רישומים אלה נוספים לאוסף מליצות הבעלים שהבאתי כאן (ברשומות רבות לאורך הבלוג), ודוגמאות נוספות של "נסיונות קולמוס" (ראו מה שכתבתי כאן).

א. רישום דומה לנוסח הנפוץ "תנו רבנן לעולם יחתום אדם שמו בראש ספרו...", רק בארמית: 
"שנינו במכלתא, בהלכתא פסיקתא, לעולם יחתום אינש על ריש מגילתא, כדי שלא יבוא לידי מכשלתא, על כן באתי על החתום כ"ד[=כה דברי?] משה זקס א"ש".


ב. ניסוי הקולמוס "תשרק צפעס", והפעם עם סיום שלא הכרתי:
תשרק צפעס נמלך יטחז והדג בא על השל[חן] עורך של בשר ודגי'[ם] וכל מיני מטעמי'[ם]

ותחתיו הרישום המוזר: "קמודאי..." (עליו כתבתי פה).


ג. 
חתימות: 
נאו'[ם] מאיר בן לא"א יצחק בן יעקב ברנדיש
נאו'[ם] יששכר הנקרא [--] בער בן לא"א הר"ר ישעי' [--] בודק זצ"ל


ד. ניסוי קולמוס נפוץ:
"ואלה המשפטים אשר תשי'[ם] לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שני'[ם] יעבוד ובשביעי יצא לחפשי"


ה. רישום נוסף של "קמודאי...", ואחריו ניסוי קולמוס נוסף: "ואלה שמות בני ישראל הבאי'[ם] מצרימה". 


ו. ולבסוף, הרישום הכי מעניין - תיעוד על שהותו של הבעלים בבית הסוהר בשנת תכ"ב (1662):
"ביום ו' ז' שבט תכ"ב לפ"ק אני הייתי בתפיסה עם היקר כמר משה זקס בא"ש על בית העצה". 

"תפיסה" היא בית הסוהר. "בית העצה" הוא בית מועצת העיר.
משה זקס א"ש, מתועד בתקופה זו בקהילת פראג (ראו: סיני האק, משפחות ק"ק פראג, פרסבורג תרנ"ב, עמ' 124, ערך משפחת 'זקש').
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...