19.5.2014

גדולי ישראל - תמונה קבוצתית

בעבר הבאתי "תמונות קבוצתיות" של גדולי ישראל (ראו כאן וכאן וכאן). תמונות אלה היו נפוצות כקישוטי קיר בבתי היהודים באירופה.
להלן שתי תמונות, עם מקרא מפורט של שמות הרבנים, מתוך הספר 'כתב זאת זכרון' - תולדות משפחת איגר-סופר, תלמידיהם ובני דורם, מאת ר' אברהם שמואל בנימין סופר-שרייבער, ניו יורק תשי"ז (1957).
[מתכונת התמונה הראשונה זהה לתמונה שהבאתי כאן].


17.5.2014

חידה בחתימה

בעלי ספרים נהגו לעתים לחתום את שמם בחידות ובראשי תיבות. דוגמאות אחדות הבאתי כבר פעם (כאן וכאן, וראו גם כאן וכאן).
לפנינו הפעם חידת-בעלים נוספת, בכתיבה מזרחית-בינונית, שמצאתי בספר 'דברי נחמיה', מאת השבתאי נחמיה חייא חיון, שנדפס בברלין תע"ג, בעותק שנסרק באתר HebrewBooks (אגב, העותק שם מוצג בצורה משובשת, למשל השער מופיע רק בעמוד 94 [בדפי ה-PDF] ודפים רבים מופיעים פעמיים):
למה זה תשאל לשמי?
כי אחרון הוא ראשון וראשון הוא אחרון
ואם שלישי בראשון הוא שני
ראשון בראשון הוא שלישי
ואף כי שני בראשון הוא פסול מן התורה
עוטר ישראל בתפארה
וק"ל
[=וקל להבין]
פתרון החידה - שמו הפרטי של החותם: ישראל.

אופן הפתרון הוא כך:

למה זה תשאל 'לשמי'?
כי אחרון = האות האחרונה במילה 'לשמי' - דהיינו האות י'
הוא ראשון = היא האות הראשונה בשמי (י---)
וראשון = האות הראשונה במילה 'לשמי' - דהיינו האות ל'
הוא אחרון = היא האות האחרונה בשמי (י---ל)
ואם שלישי ב'ראשון' = האות השלישית במילה 'ראשון' - דהיינו האות ש'
הוא שני = היא האות השניה בשמי (יש--ל)
ראשון ב'ראשון' = האות הראשונה במילה 'ראשון' = דהיינו האות ר'
הוא שלישי = היא האות השלישית בשמי (ישר-ל)
ואף כי 'שני בראשון' הוא פסול מן התורה = "שני בראשון - פסול" הוא מושג בדיני עריות, אך כאן אנו נזקקים ל"שני בראשון" = לאות השניה במילה 'ראשון' - דהיינו האות א', על מנת שיהיה "עוטר ישראל בתפארה" על מנת להשלים את השם "ישראל" בתפארה!


10.5.2014

רישום בעלות עתיק / טכניקה גרפית לכתיבת שירים

ספר 'אורח חיים בדרכי המוסר' מאת רבי רפאל נורצי, רב במנטובה (איטליה), נדפס יחד עם ספריו 'מרפא לנפש' ו'סאה סולת' בונציה, בשנת של"ט (1579), כשנה לפני פטירת המחבר.
בטופס הספר שנסרק ב'אוצר החכמה' מצאתי רישום בעלים מעניין, בעמוד האחרון:

הסריקה אינה ברורה, אבל זה הפענוח שלי:

מאחר שאין העולם בשעת הנאמן
שֶׁאֲרָיוֹת בכל זמן ג"כ אינן במזומן
הקל יחטוף אליו זה הספר ויטמן
מחמ"ז [=מחמת זה] שַׁתִּי האותות כאן לסימן
[נאם הק'?] משה פינחס בלא"א מוהר"ר אליקום מכונה געטשליק זצ"ל

שימו לב שהחותם רמז את שמו הראשון (משה) שלוש פעמים בראשי-תיבות: בשורה הראשונה, באותיות הראשונות של שורות 1-3, ובשורה הרביעית.

'אריה' היה שם של מטבע בזמנים עברו. כוונת החותם היא שמאחר ו'אריות' אינן מצויות ומזומנות כל כך (בשביל לקנות ספר חדש), ומאחר ו"הקל" [אנשים קלים, לא הגונים] יכול לחטוף את הספר ולהטמינו, לכן "שַׁתִּי (=שמתי) האותות כאן לסימן" (ע"פ הפסוק בשמות י, א: לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ).

הצורה שבה כתב החותם את שירו היתה בטכניקה גרפית פשוטה, שהיתה נפוצה פעם מאד: כאשר כל השורות מסתיימות בחרוז זהה, כותבים את אותיות החרוז רק פעם אחת בסוף השורות, ומושכים קוים מכל שורה אל אותיות אלו. כך זה נעשה במקרה הזה:

אישיות מפורסמת מאד שחתמה פעם בצורה כזו היה השל"ה הקדוש, רבי ישעיה הלוי הורוויץ:
מתוך: שני לוחות הברית השלם, הוצאת מכון יד רמ"ה, חיפה תשנ"ז, חלק ראשון עמ' יח

החתימה עשויה מפסוקים בספר תהלים, המרכיבים בראשי-תיבות את השם: 'ישעיהו'.

כאמור, טכניקה זו היתה נפוצה מאד ומופיעה פעמים רבות בדפוס ובכתבי-יד. אביא כאן כמה דוגמאות:
נמשיך לרגע עם השל"ה. במהדורה הראשונה והשניה של החיבור 'שני לוחות הברית' (אמשטרדם ת"ח, תנ"ח), מופיעים בראש הספר "דברי שיר מהגאון המחבר ושמו ואופן חתימתו נעוץ בתחילתו וסופו":

כך גם בספר 'אור חדש' מאת ר' חיים בוכנר, שנדפס באמשטרדם תל"א (1671) - כאן.

בספר 'ברכת ה' - סמיכת חכמים' לרבי נפתלי כ"ץ, פרנקפורט תס"ד:

בסוף הספר 'עץ יוסף', קרלסרוה תקכ"ג (1763), מאת רבי יוסף דרמשטט, נדפס שיר שכתב לכבודו אביו:

ובפתיחת הספר 'נחלת שמעוני', ונדסבק תפ"ח (1728), מאת רבי שמעון פייזר מליסא (לא נמצא בכל הטפסים, הצילום מטופס 'אוצר החכמה'):

נסיים בדוגמה מכתב-יד הספריה העירונית בפרנקפורט דמיין (מספרו: HEBR. OCT 268).
מדובר בקונטרס "שיר ידידות" שנכתב לכבוד חתונת "החתן הר"ר דוד פרענקיל... ביום חתונתו" בברלין, בשנת תקמ"ז (1787), בעמוד שאחרי השער:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...