5.8.2013

בעיני משורר - רשימה לזכרו של לוי יצחק רוזנשטיין ז"ל

בימים הקרובים ימלאו שבע שנים לפטירת חברי היקר לוי יצחק רוזנשטיין ז"ל, שנפטר בד' אלול תשס"ו. דמותו הייחודית חקוקה בזכרונות משפחתו וחבריו, וקשה לשרטטה בשורות קצרות. ובכל זאת אכתוב את מה שבעיניי יכולה להיות הכותרת: לוי יצחק חי את חייו כמשורר, במלוא המובן החיובי של המילה. הוא חי טפח מעל הקרקע, ואת העולם חווה וראה כשיר מופלא. זוטות שגרה ועניינים של מה-בכך, הפכו בעיניו לציוני דרך נשגבים במסע אל האמונה והדבקות.
לוי יצחק נולד, גדל ונפטר במשפחה שורשית של חסידי סלונים. בשנות נערותו חווה תקופות של חיבוטי נפש ולבטים מייסרים מתוך רצון לחצוב את דרכו במו ידיו. הוא ניחן בנפש רגישה ועדינה, שמאסה בבינוניות וב'מצוות אנשים מלומדה'. המסלול שבחר להעביר את עצמו לא היה קל, אך סופו היה חיי תשובה-מאהבה עשירים ושמחים. אלו לוו בשירת חיים מתמדת, שהתבטאה הן בכתיבת שירים, הן בתפילה ולימוד תורה יוקדים, והן בזמרה ונגינה (הוא היה בעל חוש מוסיקלי, ניגן על גיטרה, הלחין ואף הקליט שירים רבים; אחד משיריו בוצע על ידי הזמר החסידי דב הנדלר). את היצירתיות והמקוריות, עם האופטימיות המיוחדת שלו, שילב באמונה לוהטת מבית היוצר של חסידות סלונים, אותה ינק בבית הוריו.
למרבה הכאב חלה לוי יצחק במחלה קשה, ולאחר מספר שנים של מירוק בייסורים השיב את נשמתו בטהרה, בהיותו כבן שלושים. דווקא בשנות חוליו התגבר בו מעיין הכתיבה באופן מיוחד, וממבוע זה בחרתי להביא כאן שניים משיריו, לזכרו ולעילוי נשמתו. אך לפני כן, נערוך עמו היכרות יותר מעמיקה, בשני מכתבים שכתב לחבריו בישיבה מבית החולים. היה זה תחלתו של "זמן אלול" תשס"ה (2005), שנה לפני פטירתו, בישיבה החלו אז ללמוד את מסכת "מכות" ולוי יצחק נכנס לסדרת טיפולים קשה בבית החולים איכילוב:
מכתב ראשון:
התחלתי את ה'זמן' החדש עם כל המרץ והשמחה, בקומה התשיעית ממרומי מגדל האשפוז (איכילוב ת"א) במחלקה האונקולוגית. פה אני דן במושגים כגון: ספירת דם, החלפת שקיות, בחילות, תרופות קבועות וכו'. שאף אחד לא ידע מזה. על זה אני חושב, במקום לדון בדיני הזמה, "ועשיתם לו כאשר זמם" ו"עדות שאי אתה יכול להזימה", ושאר ענינים הנלמדים בישיבה. אין ספק, האלול הזה ילמד אותי פרק ב'מכות' ויעשה לי בית ספר או בית חולים. בכל אופן נאלץ אני לחיות כאן. סוד ההצלחה פה הוא להקשיב ללבי, לקול הפנימי, ולקבל את העצמי כפי שהוא; לעודד את עצמי, שאני מסוגל, שאני יכול, ושאצליח בעזרת ה' - שנתן לי את הכוחות בכוח, ושעלי להוציא אותם ולהשתמש בהם בפועל. כל דבר צריך טיפוח ותחזוקה, ובמיוחד רגש רוח הקרב הזה שנמצא אי שם חבוי, וצריך רק ללבות, ולהפוך את הגחלת לשלהבת, שתבער ותאיר, ויהיה תמיד טוב בלב.
בשבוע שעבר שמעתי באוטובוס לירושלים בחור שישב לידי, משוחח בפלאפון, מסכם את 'בין הזמנים' שעבר עליו בארגון 'קעמפ', טיולים וכו'. ובסיום אמר: "עכשיו אני רוצה להתחיל ללמוד טוב". האמת, התרגשתי וקנאתי, כי תוכניות על הנייר הופכות לפעמים לנייר מקומט שמתגלגל למקומו בפח האשפה, וזה מה שקרה אצלי, אך כולי תקווה וחדוות ה', זה הנשק והכוח שלי.
זכרו! אני רוצה וגם יכול - זהו נכס יקר! תפסוהו בשני ידיים!
למעט: רוצה ולא יכול, או: יכול ולא רוצה.
ואסיים בפסוק שאומרים בימים אלו במזמור 'לדוד ה' אורי וישעי': קוה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'.
מכל הלב,
לוי יצחק

מכתב שני:
עכשיו זה הזמן, בשלוות הלילה, כשניצני נשירה פוסעים במעבה חיי, חשתי ולא התמהמתי, מה עוד שבקשו חברים רבים וטובים שאמשיך במכתב נוסף, וגם העלו רעיונות נחמדים. ואני בקשתי לדחות את כתיבתי עד ליציאתי מפה (איכילוב ת"א), אך התארכה השהות פה ודחק הזמן לכתוב ממרומי המגדל המשקיף לים הגדול. אי לכך, אזרתי אומץ לכתוב על נושא גדול, שהוא גם שיחת היום: המבט על החודש האהוב הזה הקרוי בפי-כל 'אלול'. בעיניי החודש מתאפיין כזמן שיא של התחדשות, כלומר, בעצם 'השנה מתחילה באלול' ולכן כל העבודה בחודש אלול היא 'עבודת ההתחדשות'. על דרך משל, בחור שנכנס לישיב"ק [ישיבה קטנה] חדשה, והכל חדש. הוא קונה מחברת חדשה לחידו"ת [לחידושי תורה] ללא קמט, ומצרף לזה עט חדש בסטייל, והכל בשביל מסע ההתחדשות שכל כך מרגש אותו. כמו כן, עבודת התקופה היא המחברת הוירטואלית הדמיונית, ובהנחה שכל יום ממלא שעותיו, כל עמוד - יום, וכל שורה - שעה, יש לו 'בו זמנית' גם אהבה למחברת (עם ריח טוב של ספר חדש), וגם יש בו את הפחד 'לפשל' או לעשות טעות שתשאר קבועה במחברת, אבל לדעתי אהבת המחברת תגדל על הפחד, וגם את הפחד יאהב - ועוד יפחד שלא לאבד את הפחד.
כך בנוגע לימים אלו, שבעצם הם ימי התחדשות בבחינת דף חדש, כי בזה שאינני מחטט עד זוב דם בים העבר, אלא מתעכב ומתרכז לגמרי בהתחדשות, בזה אני מקיים "ועשו לכם לב חדש", וכאילו נולד מחדש, והוא הנקרא 'סור מרע' על ידי 'עשה טוב', והרי זה גופא מצות התשובה, אלא שנעשה בעקיפין על ידי התעסקות בזמן ההווה החדש, ולא במעשי העבר שבשלב זה לא מעניינים אותי.
זוהי תשובה אמיתית שבאה מתוך שמחה, ועליה נאמר "זדונות נעשו לו כזכויות", ה' יעזור שנזכה לראות את תפקיד התקופה כתפקיד התחדשות, ולא נתעסק בעבר - רק בהווה בעיקר. ובזכות זה ישלח לנו - לכולם - שנה טובה, חיים של שמחת הנפש ובריאות, וקרבת אלוקים לי טוב. ובזה כלול הכל.
אלול שמח, ושנה טובה!
לוי יצחק


והנה שני שירים מפרי עטו:


חֶבֶל הַצָּלָה / לוי יצחק רוזנשטיין

רָצִיתִי לִכְתֹּב שִׁיר
מַדּוּעַ בְּעֶצֶם רָצִיתִי
וְלָמָּה
כָּל כָּךְ הָיָה חָשׁוּב לִי
בְּעֶצֶם
לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת
סְתָם כָּךְ
לִקְרֹא עִתּוֹן
אוֹ לְעַשֵּׁן
אוּלַי סְתָם לְנַגֵּן
בְּעֶצֶם כָּךְ עָשִׂיתִי
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

יָשַׁבְתִּי בּוֹהֶה בַּשָּׁמַיִם
תּוֹהֶה בְּכוֹכָב מִסְתַּבֵּךְ
שִׁמָּמוֹן מֻחְלָט
שְׁמָמָה וַאֲפֵלָה
אֵין קֶרֶן אוֹר
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמֹד לַיְּהוּדִים
מִמָּקוֹם אַחֵר
וְשָׁם כְּבָר הָיִיתִי
רֶוַח לֹא הָיָה שָׁם
וְהַצָּלָה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא
וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

שָׁתַקְתִּי שְׁתִּיקַת הַכְּבָשִׂים
שָׂחַקְתִּי שְׂחוֹק הָאִלְּמִים
שַׁרְתִּי זְמִירוֹת לְשַׁבָּת
עָשִׂיתִי קִדּוּשׁ וְחַלּוֹת
לָקַחְתִּי אֹכֶל מִבְּעוֹד יוֹם
וּמֶה הָיָה חַס וְשָׁלוֹם אִם לֹא הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

רֶוַח לֹא שַׂמְתִּי בֵּין עֵדֶר לְעֵדֶר
וְאֶת אוֹר הַיְקוֹד לֹא יָקַדְתִּי
וְשֶׁמֶן לַמְּדוּרָה הוֹסַפְתִּי
נִכְוֵיתִי וְלֹא כִּבִּיתִי
אֶת נֵר הַתָּמִיד
תּוּקַד עַל מִזְבַּח הַשַּׁבָּת
וּמֶה הָיָה אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיָה שַׁבָּת...

וְשַׁבָּת הִיא חֶבֶל הַצָּלָה.

*


תְּהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ / לוי יצחק רוזנשטיין

וְאֶפְשָׁר גַּם לִצְלֹל אֶל תַּעֲלוּמוֹת עוֹלָמִי שֶׁלִּי
אֶל תְּהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ

שָׁם סוֹד הַהֲנָאָה מִכּוֹס קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר
וּמִמִּטָּה חַמָּה בַּחֹרֶף

שָׁם סוֹד הַתַּעֲנוּג לְמִשְׁמַע שִׁיר יָפֶה
וּלְמַרְאֵה אֲנָשִׁים אֲהוּבִים

שָׁם הַהִתְפַּעֲלוּת מִזִּיו הַחָכְמָה
וּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע

שָׁם יְצוּקָה הַנֶּאֱמָנוּת
וְשָׁם לוֹחֶשֶׁת הַתִּקְוָה בְּרֶתֶת
שָׁם הַתּוֹדָה הַנִּרְגֶּשֶׁת
וְשָׁם הַצִּמָּאוֹן אֶל הַיָּפֶה, אֶל הָאֲמִתִּי

וְשָׁם גַּם זוֹעֶקֶת הַבְּדִידוּת אֶת זַעֲקוֹתֶיהָ
וּבוֹעֵר הָרָצוֹן לְהִתְאַחֵד וּלְהִתְמַזֵּג עִם הַכֹּל

וְיֵשׁ גַּם אוֹתִי,
אֲנִי הַיּוֹדֵעַ וּמִתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה
וְעוֹמֵד כָּעֵת כְּגַפְרוּר
בִּפְנֵי מְלֹא זִיו הַשֶּׁמֶשׁ
וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן עַל חַיָּיו

לוי יצחק ז"ל

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...