דרשו את שם העיר / על 'בונה זרת' שב'ארג-נטיעה' וערים "עבריות" נוספות

מנהג נפוץ בקרב היהודים לשבש במכוון את שמה הלועזי של העיר בה גרו בגלות, בכדי להקנות לשם משמעות יהודית.
לעתים נדרש שם העיר לטובה.
כך לדוגמה, המליצו יהודי פולין על מקומם בגאווה: "פה-לן-יה", וכך הפכה עיר הבירה "קראקא" בשפת המליצה ל"כרכא דכולא ביה".

ובאותה שיטה:

פוזנא = "פז-נאה".

אוסטרהא = "אות תורה".

יערוסלאב = "יראת לב".

פרעמיסלא = "פרי-אמת-לה".

וילנא = "וילון נאה".

הוראדנא = "הר אדני".

אבל לעתים נדרש השם לרעה. דוגמה אחת: המשכיל יצחק בלומנפלד (1812-1890) מבקש במכתב ליש"ר מגוריציאה "להודיעני מכת של הבעש"טנים המתארים את עצמם חסידים במדינתך...", ומוסיף: "ותדע אדוני כי גם במדינתנו לא גברה ידם, זולת בערים קטנות ובמערות פריצים, אשר כל יושביה אנשי יער ושכורים עצומים (ווא-לא-חיי) וערבות מדבר...".

הקטע שבסוגריים (במקור) הוא כמובן מליצה מבזה לאזור המכונה 'ולאכיה'.

היו שנמנעו מסיבות דתיות להעלות על דל שפתיהם את שם המקום.

דוגמה בולטת היא העיר סאטמאר (בגרמנית; Sathmar) סטו-מארה (ברומנית; Satu Mare). תרגום השם ברומנית (לפי ויקיפדיה, ולפי 'Google translate') הוא "הכפר הגדול/הגבוה", אך כנראה בגלל החשש מהקונוטציה הנוצרית ל"סנט מריה" (מריה הקדושה), נהגו רבני ואדמו"רי סטמאר לחתום "סאקמאר" באות ק' (שיבוש מכוון זה נוהג עד היום אצל חסידי סאטמר, עשו חיפוש "סאקמאר" בגוגל ותווכחו).



על האדמו"ר רבי חיים מצאנז מסופר כי נמנע מלהזכיר בפיו שמות לועזיים של ערים:

פרלוב, אמרות צדיקים, ירושלים תשנ"ה, עמ' סג

דוגמה ידועה אחרת היא העיר דויטשקרויץ (Deutschkreutz) שבמחוז בורגנלנד, בה התקיימה קהילה יהודית ותיקה. בפי היהודים ידועה העיר כ"צעהלים". מאחר ופירוש השם דויטשקרויץ הוא "צלב גרמני" ביקשו היהודים להימנע מלהזכיר שם זה, ותחת זאת כינו את ה"צלב" בכינוי המתאים לעבודה זרה: "צלם" (שקיבל תעתיקים יידיים: צעלם, צעלים, צעהלים).

מעניין שבתעודה עתיקה שנרשמה ב"פנקס צעהלים" (והובאה בספר הזכרון 'קהלת צעהלים וחכמיה', בני ברק תש"ס) אנו מוצאים בשורת החתימה: "היום יום ו'... תפ"ה ל[פ"ק] בק"ק צלם אדם". בהמשך שם חתימה נוספת: "חותם פה ק"ק צעלים אדם".

[אולי יש כאן גם רמיזה אנטי-נוצרית לכך שהצלב = ישו הנוצרי הוא צלם אדם ולא צלם אלוהים].

דרך אגב, כינוי דומה קיבל המטבע האוסטרי "קרייצר", שאף שמו נגזר מן המילה צלב, שנקרא בפי היהודים "צעלמער" ובקיצור "צ"ל".

קרייצר = צעלמער (צ"ל)
(Money Museum)

וכעת, לכינוי המוזר שמתנוסס על ספריו של רבי יקותיאל ווייס מטיסא-פירעד שבהונגריה. בנו של רבי יקותיאל הדפיס את ספרי אביו בבואנוס איירס שבארגנטינה, ולמקום הדפוס קרא: "בונה זרת". מדוע? אינני בטוח. כנראה שחיפש מילים בעברית הדומות בצליליהן ל'בואנוס איירס'.



ספר שלום רב - בונה-זרת, תרצ"ט

בספר אחר שלו, דבר המלכה, מצאתי שנוסף גם כינוי עברי לשמה של ארגנטינה: "ארג-נטיעה". הנה: