24.7.2011

הקדשה עיוורת

מה כבר יכול לעשות עיוור?
מסתבר שדי הרבה.
רבי בן ציון אלקלעי נולד ברבאט, מרוקו, בשנת תרי"ח (1852).
בגיל 8 חלה באבעבועות ואיבד לצמיתות את מאור עיניו. למרות זאת ברבות השנים הצליח להפוך לתלמיד חכם מופלג ורב מפורסם.
כיצד, אתם שואלים, הפך עיוור לרב?
ובכן, הראשון שהחל לדאוג לכך היה אביו - רבי משה אלקלעי, מחכמי ירושלים, שנשלח כשד"ר למרוקו, ושהה בה כ-35 שנה. הוא החליט להתמסר לחינוכו של בנו העיוור, ודאג להצמיד לו מורים שילמדוהו תורה. עבור הנער בן-ציון היתה זו ממש "תורה שבעל פה" - את כל מה שלמד אגר בזכרונו.
בהיותו בגיל 15 החליט אביו לחזור לארץ הקודש ולהשתקע בטבריה. למרבה הצער, ימים ספורים לאחר הגעת המשפחה לטבריה, נפטר אביו של רבי בן ציון והוא נותר עם אמו בלבד. למרות הקשיים הרבים שהיו מנת חלקו באותם ימים המשיך הנער הצעיר ללמוד תורה בשקידה מופלאה בישיבת חכמי טבריה, עד שלבסוף היו התלמוד בבלי עם מפרשיו, השו"ע ונושאי כליו, שגורים על לשונו ומקופלים בזכרונו. ידיעות נרחבות היו לו גם בקבלת האר"י, ספרי שו"ת והלכה וספרי שירה.
וזה עוד לא הכל.
עד שנפטר בגיל 55, הספיק רבי בן ציון אלקלעי לעשות דברים שלא היו מביישים גם אדם בעל שתי עינים בריאות.
ראשית, הוא יצא כמה פעמים בשליחות לחו"ל בכדי לאסוף תרומות עבור עניי ארץ ישראל. הוא ביקר בקהילות "ערי המערב", הוי אומר: אלג'יר, תוניס, טריפולי, ומסעות אלו ארכו כמה שנים.
שנית, בשנת תרס"ב (1902) עקר מטבריה לחברון, והחל לכהן כמו"ץ בעיר חברון וכחבר בבית דינו של אב"ד העיר רבי חיים חזקיהו מדיני, בעל ה"שדי חמד".
בנוסף, אף לקח חלק בפולמוס הלכתי מפורסם בנושא "תנאי בנישואין".

אך המעניין מכל: הוא חיבר 9 ספרים!
איך כתב הרב העיוור את ספריו?
ובכן, הדבר נעשה בדרך פשוטה: הוא היה מרצה את הדברים לאט לאט באוזני בנו - רבי אהרן מנצור אלקלעי, או באזני אחד מתלמידיו, והם העלו את הדברים על הכתב.
בספר "עשיר ורש" מופיעה תמונת המחבר העיוור לצד בנו המו"ל, בתוספת הפסוק מירמיה: "מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו" כפרפראזה על דרך כתיבת הספר
שמות הספרים שחיבר:
1. עשיר ורש (ירושלים תרמ"ד) - על מידת החסד.
2. הלכה רווחת (ירושלים תרמ"ה) - פירוש על שו"ת הלכות קטנות לרבי ישראל חאגיז.
3. כסאות למשפט (ירושלים תרס"ג) - בענייני שכר ועונש ושו"ת בהלכה.
4. חמדת ירושלם (ירושלים תרס"ט) - על מעלת העיר ירושלים ותיקון חצות.
5. קריה נאמנה (לא נדפס) - פלפול על סדר א"ב.
6. שער ציון (לא נדפס) - שו"ת בהלכה.
7. כוס עיקרים (לא נדפס) - על י"ג עיקרים להרמב"ם.
8. תקנת עגונות (מחיבור זה הופצו קונטרסים שהועתקו בכתב יד) - דינים ופסקים בעניין נשים עגונות.
9. קול ריחים ועוצר רחם (ירושלים תרע"ב). 

וכעת לקוריוז שבאמתחתי:
לפני מונח כעת עותק מספרו של רבי בן ציון אלקלעי "הלכה רווחת". בשער הספר נרשמה הקדשה בכתב יד ספרדי:
"זאת התורה מנחה טהורה למע' [=למעלת] הג(י)ביר המרומם צור יומם רצ"ו [=רודף צדקה וחסד] כה"ר [=כבוד הרב] סי' [=אדון] ... הי"ו".
(שם מקבל הספר גורד ונמחק מהדף).
ומי חתום על ההקדשה?
"ממני המחבר ס"ט".
מחבר עיוור כותב הקדשה?!
טוב, האמת שאין כאן איזה קושי או שאלה. בדומה לדרך שבה "כתב את ספריו", יש להניח שגם ביקש ממישהו לכתוב הקדשות בשמו.


 * * *
הוספה מאוחרת:
לאחרונה גיליתי שגם בשער הטופס שנסרק באתר HebrewBooks ישנה הקדשה בכתב יד ובחתימת המחבר, הנה:




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...