בהמשך למה שהבאתי כאן על "היהודי הפולני", להלן קטע מתוך הקדמה לספר 'בִּיעוּר טִיט הַיָוָן' (פרשבורג, תרמ"ט 1889), שכתב מאיר כהן ביסטריץ, סופר ובלשן תושב סלובקיה. הספר נכתב כתגובה וכהתקפה על מאמרי יהושע העשיל שור, עורך "החלוץ", שהרבה לבקר את התלמוד, ההלכה והרבנים.
ביסטריץ מתאר את מראיהם של היהודים הפולנים, עם ה"שטראמעל" וה"חלאטט", וטוען כי הז'רגון המשובש שלהם משתלב עם המראה שלהם ואפילו מוסיף להם חן. לעומתם, מתאר את היהודים המשכילים מפולין, שנראים כאירופאים לכל דבר, אך כשפותחים את הפה ומדברים בלשונם המשובשת של יהודי פולין - אין דבר מגוחך מזה.
בהערה לקטע הזה, מוסיף ביסטריץ לעסוק בעניין ה"מוֹדָה", ומתריע בצורה משעשעת על ה"מודה" המשונה של הספרים החדשים, בהם נוסף, שומו שמים, מבוא מדעי מפורט בראש הספר:
ביסטריץ מתאר את מראיהם של היהודים הפולנים, עם ה"שטראמעל" וה"חלאטט", וטוען כי הז'רגון המשובש שלהם משתלב עם המראה שלהם ואפילו מוסיף להם חן. לעומתם, מתאר את היהודים המשכילים מפולין, שנראים כאירופאים לכל דבר, אך כשפותחים את הפה ומדברים בלשונם המשובשת של יהודי פולין - אין דבר מגוחך מזה.
הרבה מה'מבואות' שכתבו אז לספרים כללו, באמת, הרבה דברי הבאי, ועל כל פנים דברים של מה בכך. וכל זאת באריכות גדולה שנפש הקורא קצה בה.
השבמחקתעיין, כדוגמא, במבואותיו הארוכים של שלמה בובר למדרשים שהוציא לאור. עם קצת רצון טוב הוא היה יכול לקצרו בחצי ויותר ובלא להשמיט שום פרט ענייני.
אבל כנראה שאותם חכמים יהודיים נגררו אחר עמיתיהם מאומות העולם.
תודה על הערותיך המעשירות
השבמחק