1.11.2012

צנזורה עצמית

אחד הפריטים שמעוררים עניין בקטלוג המכירה הקרובה של "קדם בית מכירות" (קישור) הוא ספר שולחן ערוך, חלק יורה דעה, עם הגהות מתלמיד הגאון רבי יחזקאל לנדא, בעל "נודע ביהודה" ורב העיר פראג (פריט 369). רוב ההגהות הן העתקות מהגהותיו של הנודע ביהודה על השולחן ערוך, שנדפסו על ידי בנו תחת השם "דגול מרבבה" ובהמשך שולבו בכל מהדורות השולחן ערוך. תחת כל הגהה כזו, מציין התלמיד "אמ"ו", כלומר: "אדוני מורי ורבי". בגיליונות הספר יש גם הגהות מהתלמיד עצמו, מהן עולה שאף הוא היה תלמיד חכם גדול. לצערי, לא הצלחתי לגלות מי האיש, וכעת זו תעלומה מסקרנת.
אחת ההגהות שצדה את עיני היתה זו שנכתבה בצמוד לסעיף הראשון של הלכות עובדי כוכבים:
כלל גדול בדיני ע"א [=עבודת אלילים] שכוונה על עובדי אשרי'[ם] כנעני'[ם] שהם האומות הקדמונים אבל אומות שבזמנינו מאמינים בבורא עולם ובכמה עיקרי הדת כמבואר בכמה מקומות בפוסקי'[ם] וחלילה לשנוא אותן או להתרחק מהם אדרבה ראוי לנו להתפלל בשלומם.
כידוע, נוסח כזה ודומים לו מצויים כמעט בכל ספר שנדפס בימים ההם, כחלק ממה שמכונה "צנזורה עצמית", ובכדי שלא "להרגיז את הגויים". במקרים רבים, זאת היתה אמירה רק מן השפה ולחוץ. מה שמוזר במקרה הזה הוא שאדם כתב זאת כהגהה בטופס הפרטי שלו!

בהקשר זה נביא את שער הספר "דגול מרבבה" שהזכרנו, שנדפס בפראג בשנת תקנ"ד, תחת עינו הפקוחה של הצנזור המקומי, המלומד וההבראיסט קרל פישר (1757-1844).
בראש העמוד שאחרי השער, מופיעה "התנצלות" המחבר, בה מזכיר את הצנזור:
מנהגו של הצנזור קרל פישר, שידע עברית היטב, להוסיף בכל הספרים שנדפסו תחת פיקוחו מספר שורות בלטינית או גרמנית ובהן תיאור קצר על נושא הספר. לעתים אף הוסיף דברי הערכה על הספר או על המחבר. בסופו חתם את שמו ותפקידו. כפי שניתן לראות, גם כאן הוסיף פישר תיאור כזה, אבל הוסיף גם תרגום של ה"התנצלות".

גם בשער הספר שעל שמו נקרא, שו"ת נודע ביהודה, מתנוסס אישורו של קרל פישר:
בדף הבא מופיעה ה"התנצלות", שבה מכריז ה"נודע ביהודה" כי היא חלה לא רק על ספרו אלא על כל ספרי הקודש שישנם בנמצא:
אמר המחבר, כבר נודע ונתפרסם בכל המקומות אשר הייתי, שאני מזהיר ומוכיח ברוב הדרשות אשר אני דורש ברבים להיות נזהר מאוד בכבוד האומות אשר בזמנינו ואנחנו חוסים בארצותיהם ובמדינותיהם וחייבים אנחנו להתפלל בשלום המלכים והשרים וחיילותיהם ולהתפלל על שלום המדינה ויושביה, וחלילה לנו להיות כפויי  טובה אשר המה מטיבים עמנו ונותנים לנו מחיה ושארית בארץ. וגם אני מזהיר תמיד על הגזל ועל הגניבה ומודיע כי אין חילוק כלל באיסור גזילה וגניבה בין ממון של יהודי ובין ממון של גוי אסור בלא תגזול, וכן לאו דלא תגנובו כולל גם ממון של אינו יהודי וכן הוא ברמב"ם פרק א' מהלכות גניבה... וכן פסק הטור בחושן משפט... וכן פסק השלחן ערוך... הרי מבואר שאסור לגזול או לגנוב אצל גוי, וקל וחומר האומות של זמנינו שאנחנו יושבים בתוכם, שהמה מאמינים בעקרי הדת שמאמינים בבריאת העולם ומאמינים בנבואת הנביאים ובכל הנסים והנפלאות הכתוב בתורה ובספרי הנביאים, אם כן פשיטא ופשיטא שאנחנו מחויבים לכבדם ולנשאם ולכן הנני מכריז ומודיע ולא על חיבורי זה בלבד אני מכריז אלא בכל מקום שנמצא בשום חבור דבר גנאי על עכו"ם או גוים וכותים וכיוצא בלשונות הללו, שלא תטעה לפרש על האומות הללו שבזמנינו כי המפרש כן הוא טועה ומפרש שלא כדת של תורה, אבל הכוונה על האומות הקדמונים שהיו מאמינים בכוכבים ומזלות, וכמו כת הצבא שהזכיר הרמב"ם בספר המורה, שאותם האומות אפיקורסים ומינים היו, ולא הודו בבריאת העולם והכחישו כל המופתים והכחישו הנבואה, ולכן יזהר כל אחד בדברי אלה וישים אותם על לבו לזכרון.
ובשער ספר הדרשות של הנודע ביהודה, ספר אהבת ציון, כתב פישר כדברים האלה על המחבר:
Hos sermones a defuncto celebri et ubiquam apud populum Israeliticum ob doctrinae famam notissimum etc.
בתרגום חופשי (פחות או יותר, על פי GoogleTranslate):
דרשות אלו של המחבר המנוח המפורסם מאד בכל העולם היהודי ראויות לפרסום.
על קרל פישר ויחסיו עם רבני פראג יש הרבה מה להוסיף, וכבר האריכו לכתוב בזה (ראה לדוגמה, בבלוג המצויין On the Main Line - כאן). בהזדמנות אביא כאן תגלית מעניינת שמצאתי הקשורה אליו.

2 comments:

  1. אלי,
    אישור הצנזור והעתקת ההתנצלות בספר דגול מרבהבה אינם בלטינית כי אם בגרמנית צחה
    יוסי במברגר

    השבמחק

לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...