17.11.2012

יופי לך סידור - רשימה לשעות מלחמה / דת ומסורת בקיבוצים (7)

אחד ממשתתפי השיעור לתלמוד בדגניה ב' היה מנחם הלוי, דמות מרתקת שאם ירשה לי הזמן עוד אשוב אליה בהרחבה.
מנחם הלוי נולד למשפחה חסידית בלודז' שבפולין בשנת תרע"ב (1912) ונקרא על שמו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק. את תהליך עזיבת הדת החל כבר אביו, שבעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בעת בריחתם לרוסיה, קיצץ את פאותיו והחליף את לבושו החסידי. מנחם עצמו שלא קיבל חינוך דתי של ממש (מלבד ניסיון קצרצר ב'חדר'), היה למדריך בתנועת הנוער "גורדוניה", עלה ארצה עם רעייתו הטריה, וקבע את מושבו בדגניה ב'.
בדגניה ב' עבר מנחם תהליך ארוך ומעניין של חיבוטי נפש וחיפוש דרך שבסופו חזר בתשובה. את המסע הרוחני שלו השקיע בספריו הרבים, ואני מקוה לחזור לכך בעתיד.
אחד מספריו של מנחם הלוי
כאן ברצוני להביא רשימה מרגשת שכתב במלחמת ששת הימים, שלטעמי לא נס ליחה והיא אקטואלית גם בימי מלחמה שכאלה.

יופי לך סידור / מאת מנחם הלוי
לו אני משורר, הייתי שר שיר מזמור לסידור המרופט שהרבה ידיים ממשמשות בו. סידור פשוט ודל זה, לא פאר ולא הדר לו בחיצוניותו וכל כולו נקנה בפרוטות - מה עושר הוא צופן לבעליו!
צנוע מטבעו הוא, נחבא כאילו אל הכלים מאימת הגדולים ממנו - החומש ומפרשים, הנביאים, הכתובים, שלא לדבר על המשנה והתלמוד ונושא כליו. כשהוא נמצא במחיצתם של שני אלה האחרונים - היכין ובועז של היהדות - דומה עלי שהוא מרגיש רגשי נחיתות, והוא מתכווץ כולו.
זקוף קומתך, זעירא דמן חבריא! הנה הנך - כלחם הזה - המצרך הראשון. בלעדיך לא יקומו חיי-עולם. ואל תתבטל מפני מאמרו "מניחים חיי עולם ועוסקין בחיי שעה". חיי השעה שלך הם היסוד, ממך יתד, ממך פינה לבניין הפאר של הוויות אביי ורבא. בלעדיך ארמון התפארת לא יחזיק מעמד. לא ניתנה תורה לאוכלי המן. הרבה עשו כדברי התנא הקדוש ולא עלתה בידם. יש מסיר אזנו משמוע תורה - וסיבות מסיבות שונות לדבר - ותפילתו לא רק שאינה תועבה (עיין שבת דף י') אלא היא לעילא ולעילא. והחסידות תוכיח. ואבותינו שלא היו 'למדנים' כמונו - יוכיחו...
אתה הנך האוצָר האוצֵר בקרבך כל שועה ותחינה, כל בקשה על בריאות ושלום. אתה הוא שסומך נופלים ברוח וזוקף כפופים בגשם - זקוף קומתך!
השכחת? פרק ח' במלכים א', תפילת שלמה בחנוכת הבית! ובאין לנו הבית - כר' יהושע בן לוי גרסינן: אתה הנך כנגד תמידין.
"כי ייצא למלחמה" התפלל ידידיה. אנו יצאנו השבוע למלחמה על הצר הצורר אותנו, על הצרים הצוררים אותנו. לאן נמלט היהודי (שלא ביקש לו מחסה במקלט עץ ואבן) הן בעורף והן בחזית - איפה הליט פניו, שפך צקון-לחשו? בסוגית חנינא סגן הכהנים? בגזירה-שוה המופנית משני הצדדים, בויכוח לשם שמים של בית הלל ובית שמאי, באוהלות ובנגעים? או שמא בזעמו של הנביא, התהלכו קדורנית כל היום?
לא, כי בך בך, סידורי היקר. כל מלה במקומה, כאילו נכתבה לשעה זו; כל צירופי-הפסוקים מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים לתפילה אחת, שבכל השנה, כשהימים כתיקונם, הנך רואה בהם כעין מעשה-שעטנז שיש לישבו בדוחק - הבט, עתה האירו פניהם אליך, נתחדשו עליך והיו שמחים ומשמחים, מעודדים ונוסכים בטחון.
אתה מתחיל את יומך באורתא, בתפילת מעריב. הנה הקדמה, הכנה: שיר המעלות. והפסוקים המלוקטים כביכול באופן "שרירותי" מכל מיני מזמורים מתהילות בן-ישי מקבלים עתה משמעות ראשונית עבורך, חד-פעמית, כביכול מעולם לא חשת בערך השעה ובגודל הסכנה, והם - הפסוקים המלוקטים שב"שיר המעלות" - מורידים מיד את המתח הנפשי שלך והנך מקוה לאחרית טובה. "יברכך ה' מציון"; "ה' צבאות עמנו"; "המלך יעננו ביום קראנו"; "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם"; "בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה, השם לבדך, לבטח תושיבני"; "תשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרם... יפלטם מרשעים ויושיעם".
לאחר הכשרה כזו - ומעולם לא קראתי "הכשרה" זו בכוונת מתכוון כבששת ימי המערכה הגדולה על פדות חיינו והנצחון המפואר, המדהים והנסי - שקט עלי לבבי ויכולתי ללא דאגות ופניות צדדיות לשפוך שיחי לפני מושיען של ישראל.
ואחר שקבלתי עלי עול מלכות שמים בקריאת שמע בשקט ובבטחה - שוב הבטחה רבתי בברכה שלאחר "שמע": הפודנו מיד מלכים, מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים, האל הנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו - ממסכת ברכות - העושה גדולות עד אין חקר, ניסים ונפלאות עד אין מספר - עפ"י איוב - השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו. המדריכנו על במות אויבינו (- האם לא לבני בכורי ולבניהם של כל ישראל הנלחמים עתה, ברגע זה ממש, על הרמה הסורית מכוונים הדברים?) וירם קרננו על כל שונאינו. העושה לנו נסים ונקמה בפרעה (- האם לא לחתני, החובש הקרבי בסיני, ולכל הלוחמים שם מכוונת תפילתי?) וכו' וכו' - מספר תהלים.
ובברכה השניה:
השכיבנו לשלום והעמידנו לשלום; פרוש עלינו סוכת שלום (- מענין כמה פעמים באה המילה שלום בספר תפילותיו של עם "תוקפני ואימפריאליסטי" זה...); והגן בעדנו והסר מעלינו אויב, דבר וחרב וכו' והסר שטן מלפנינו ומאחרינו (- מוקשים? מארבים? צלפים?).
ולמחרת היום: פסוקי-דזמרה שכל כולם אינם אלא לקט פסיפסי "בלתי רציונלי" של פסוקים ושברי פסוקים - היאך, היאך הפיחו בהם הפחד, הסכנה, הדאגה לשלום הילדים החיילים, רוח חיים, היאך קמו ונצבו כולם - כל ה"שברים" הללו - והיו לאחד, כיצד פתחו פיהם (פיהם? פי!) ושוררו וזמררו והפיחו תקוה בלבי - "פסוקי דזמרה" אלה...
וכן כל התפילות כולן על הסדר.
יופי, יופי לך סידורי - אתה מקלט-הדמעות שלנו. ואם ליבנו גס בך, במחילה מכבודך - סימן שטוב לנו מדאי, ששָׁמַנו, עבינו, כשׂינו...
יופי, יופי לך, סידורי היקר!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...