לחכמי המזרח הייתה חיבה גדולה לכתיבה בראשי תיבות. כמות ה"נוטריקונים" שמצויה במכתב שגרתי של חכם תוניסאי למשל, יכולה לעתים להפתיע את מי שלא מצוי ורגיל בכך.
להלן פתיחה למכתב דמיוני שכתבתי לשם השעשוע, ובו אוסף ראשי התיבות הנפוצים לתוארי הכבוד אצל חכמי המזרח. למותר לציין, כי כל ראשי התיבות כאן מצויים בשימוש ולא המצאתי אותם, אלא שאינם נמצאים בכזה ריכוז במקום אחד. קחו את זה כתרגיל, ונסו לפענח...
לכבוד החהש"ו הדה"מ חו"ב עצו"ר חק"ל ציס"ע סוע"ה הרה"ג מעו"מ נז"י ופארו בנש"ק מזר"ק המאוה"ג מופה"ד ג"ע עט"ר נ"י פ"ה ע"ה מר דיינא ונחית לעו"ד ר"מ ור"מ ידי"ן ואו"ע יוח"ו מני"ר כקש"ת רבי פלוני יזיי"א בכמוהר"ר אלמוני ישצ"ו יחש"ל ובריא אולם ותנשא מלכותו אנס"ו כיר"א.
הפענוח:
לכבוד החכם השלם והכולל, הדיין המצויין, חריף ובקי, עצום ורב, חסידא קדישא לישראל, צדיק יסוד עולם, סיני ועוקר הרים, הרב הגדול מעוז ומגדול, נזר ישראל ופארו, בנן של קדושים, מזרע קודש, המאור הגדול, מופת הדור, גאון עוזינו, עטרת ראשנו, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימיני, מר דיינא ונחית לעומקא דדינא, ריש מתא וריש מתיבתא, ידיד נפשי ואור עיני, יקר ונכבד חשוב ומעולה, מר ניהו רבא, כבוד קדושת רבי פלוני יראה זרע יאריך ימים אמן, בן כבוד מורנו ורבנו הרב רבי אלמוני, ישמרהו צור ויחייהו, יחי שמו לעד ובריא אולם ותנשא מלכותו, אמן נצח סלה ועד, כן יהי רצון אמן.
לכבוד החהש"ו [=החכם השלם והכולל] הדה"מ [=הדיין המצויין] חו"ב [=חריף ובקי] עצו"ר [=עצום ורב] חק"ל [=חסידא קדישא לישראל] ציס"ע [=צדיק יסוד עולם] סוע"ה [=סיני ועוקר הרים] הרה"ג [=הרב הגדול] מעו"מ [=מעוז ומגדול] נז"י [=נזר ישראל] ופארו, בנש"ק [=בנן של קדושים] מזר"ק [=מזרע קודש] המאוה"ג [=המאור הגדול] מופה"ד [=מופת הדור] ג"ע [=גאון עוזינו] עט"ר [=עטרת ראשנו] נ"י [=נר ישראל] פ"ה [=פטיש החזק] ע"ה [=עמוד הימיני] מר דיינא ונחית לעו"ד [לעומקא דדינא] ר"מ [=ריש מתא] ור"מ [=וריש מתיבתא] ידי"ן [ידיד נפשי] ואו"ע [=ואור עיני/ואוהבי עוז] יוח"ו [=יקר ונכבד חשוב ומעולה] מני"ר [=מר ניהו רבא] כקש"ת [כבוד קדושת] רבי פלוני יזיי"א [=יראה זרע יאריך ימים אמן] בכמוהר"ר [=בן כבוד מורנו ורבנו הרב רבי] אלמוני ישצ"ו [=ישמרהו צור ויחייהו], יחש"ל [=יחי שמו לעד] ובריא אולם ותנשא מלכותו אנס"ו [=אמן נצח סלה ועד], כיר"א [=כן יהי רצון אמן].
שתי תשובות בדבר:
השבמחק'חו"ב' בדרך כלל מפוענח 'חריף ובקי', ו'מעו"מ' מפוענח 'מעז ומגדול' - והפיענוח על האחרון שהצעת קשה להולמו.
דר"א, מה שכתבת שכמה מהם מצוים אצל חכמי תונס, מעניין למה הדגשת תוניס ולא מרוקו שאצלם מצוים הם ביותר (הגם שאינם שכיחים, כמו: חק"ל, יוח"ו, יחש"ל). או שמא התכוונת למסויימים אחרים?
תודה עובדיה. הערותיך נכונות. למרות שראיתי המפענחים "מעתה ומעולם", אתה צודק. תיקנתי בעקבותיך.
השבמחקכקש"ת=כבוד קדושת שם תפארתו
השבמחקמדהים
השבמחק